איך הופכים דירה לבית? מה הפריט הכי אהוב בחלל? "כאן גרים" הוא מדור שמציע הצצה לדירות אורבניות יפהפיות, עם טאץ' ייחודי שלא רואים בכל יום וסיפורים מרגשים. הדירות יכולות להיות מפוארות ומהודרות או קטנות ושכורות – כל עוד האנשים שגרים בהן הם המעצבים העיקריים.
כאן גרים בחנות וינטג'
המיקום: רחוב בן דוסא, יפו
השטח: 105 מ"ר
הוותק: ארבע שנים
הסטטוס: שכירות
הבית של עמית כנפי ביפו, משמש גם חנות וינטג' מיוחדת
(צילום: נועם רון)
כשעמית נכנס לדירה בפעם הראשונה, הוא ידע שהיא בדיוק מה שהוא מחפש. כאמן, משחזר רהיטי וינטג' ובעל אוסף משתנה של פריטים – הוא היה זקוק לבית ורסטילי במיוחד, בקומת קרקע. הוא חיפש חלל שיוכל להכיל רהיטים מגוונים, שיאפשר לו לעבוד עם חומרים, לבצע תחלופות וגם פשוט לחיות לצד החפצים המעוצבים. החיבור הישיר לרחוב נותן לו את הגמישות שהוא צריך, עם סטודיו נפרד לציור וחדר שינה מבודד ואינטימי. לא תמצאו אצלו סלון מוגדר או פינת עבודה ברורה, אבל כן המון חפצים יפים שעמית מכניס בהם חיים חדשים ומציע למכירה. איכשהו, הכול מתחבר יחד בהרמוניה מדהימה.
"בקורונה התחלתי לקנות רהיטים ישנים ולעשות להם רסטורציה, עם הזמן התמקצעתי בעבודה עם עץ ואספנים התחילו לפנות אליי, דרכם נפתח לי עולם שלם של פריטי וינטג' ושל מעצבי־על, והתאהבתי. אני מתרגש מהתהליך של לקחת משהו שבור ולהפוך אותו לאוצר, להעלות אותו למודעות", מספר עמית. "ככה התחלתי לאסוף רהיטים בעצמי, כמעט ורק מהארץ, והטעם שלי הלך והתחדד עם השנים. עמית אביב מ'אייטמס גאלרי' היה, ועדיין, המנטור שלי בכל מה שקשור לנושא, למדתי ממנו המון. היום אני מתעסק רק ברהיטי מקור נדירים, ואני לא בהכרח קונה כדי למכור. אני בוחר רק פריטים שאני באמת מתאהב בהם, וככה אין לי את הלחץ לשחרר אותם. העסק הזה הוא יופי של אימון נפשי – הוא מלמד אותי לא להתחתן עם חפץ. אני יודע שיגיע משהו אחר, ותמיד מגיע".
החלל הגדול
"את סט הספות הברזילאיות מצאתי באינטרנט, כשהן היו מרופדות בריפוד מזעזע והעץ היה במצב נורא. החלפתי את הספוגים, ניקיתי, ריפדתי, חידשתי את העץ – והיום הן נראות וואו. זה אחד התהליכים המספקים שהיו לי", הוא מספר. "את השולחן מצאתי בפייסבוק, הוא של המעצב Milo Baughman משנות ה־60, והייתה עליו גם קצת עבודת רסטורציה. הכורסאות של Philippe Starck הן שילוב נדיר ואהוב עליי מאוד של ניקל, עור שחור ועץ מהגוני שמצאתי בפינוי דירה. המנורה עם בסיס השיש היא עיצוב יפהפה של Bruno Gecchelin בשם Gesto Terra משנות ה־70, מאחוריה ניצבת שידת אר־דקו משנות ה־30, שדי נדיר למצוא אצלי. רוב הרהיטים שאני מביא הם משנות ה־60 עד ה־90".
פינת הישיבה הנמוכה
"את הכיסא הנדיר של Rietveld מצאתי אצל אספן בארץ. מדובר במהדורה מוגבלת בשם Zeilmaker של כיסא 'אדום־כחול' המוכר, והוא חתום וממוספר. לצידו שולחנות 'נסטינג' מכרום ושיש אפוקסי, וכיסא הלאונג' שהיה שנים בוויש ליסט שלי – ספייס אייג' של המעצב Michel Cadestin. מאחוריהם יש כיסאות בר שצריכים להיות במוזיאון לדעתי. הם של המעצב Osvaldo Borsani שהיה ממייסדי חברת הריהוט המפורסמת Tecno. את גוף התאורה מזכוכית של Toni Zuccheri מצאתי לפני שנתיים בשוק הפשפשים אצל אחד הסוחרים, בעליית הגג של החנות שלו. אחרי חיפושים רבים וכושלים אחר הבסיס שלו, ייצרתי אותו בעצמי מאפס, זהה לחלוטין למקורי".
פינת העבודה
"שולחן דני קלאסי מעץ טיק, שעליו מנורת מרטינלי (Martinelli Luce), שהייתה החלום שלי ומצאתי אותה במקרה בשוק ברומא", נזכר עמית. "הכיסא שייך למעצב האהוב עליי, Tobia Scarpa, ועוצב עבור חברת Cassina בשנת 1973. על הרצפה ניצבת מנורת זכוכית של Carlo Nason, שהוא נפח הזכוכית האהוב עליי והמעצב של כמה מגופי התאורה הכי יפים בעולם".
שולחן הדיג'יי
"בחלק נכבד משנות ה־20 שלי הייתי דיג'יי וניגנתי רק מתקליטים. מוזיקה תמיד הייתה, והיא עדיין חלק מרכזי מהחיים שלי. היא מלווה אותי כל יום, כל היום. הרמקולים השקופים הם מהפריטים הבודדים בבית שלא מוצעים למכירה", הוא אומר. "הם גרמניים במקור, ובאופן מפתיע ייצרה אותם חברת פלקסיגלס שעושה את מגני ההפגנות האלה של השוטרים. מצאתי אותם במרקטפלייס בפייסבוק במחיר רצפה, ואני מת עליהם".
פינת האוכל
"שולחן האוכל הדני היה פרויקט מדהים. הייתי צריך לתקן בו הכול, מהעץ שהיה שבור ועד להברגות. היום הוא נראה כמו חדש. הכיסאות הם מהדורה מיוחדת של כיסאות צ'סקה המפורסמים של Marcel Breuer, שריפדתי בהתאם למקור. את הספרייה שמאחור בנה עבורי עמית מ'אייטמס גאלרי', ובתוכה משובץ אוסף גופי תאורה קטנים שאת רובם הבאתי מחו"ל".
המטבח
"חלל המטבח שלי לא מאוד מוגדר, ומורכב מכמה יחידות שונות. ממש השבוע מצאתי לוקרים במרקטפלייס שהתאימו לי בול לנישה והפכתי אותם למזווה שלי, כך שגם הם לא יהיו מוצעים למכירה", מכריז עמית. "בחלק מהתאים יש כוסות, בחלק כלי הגשה ובאחרים כלי עבודה. גוף התאורה הוא פיס מדהים שאספן שלח לי, הנורות בו מקרינות את האור לניקל ומתקבלת תאורת אווירה עדינה ורכה".
הגלריה
"את הכורסה הכחולה ממש זימנתי, חיכיתי למצוא כזאת במשך שנים, וגם היא - לא למכירה. עיצב אותה Eero Saarinen עבור חברת Knoll והיא מכונה גם 'כורסת רחם', ואכן כך היא מרגישה. כורסאות העור של IPE איטליה משנות ה־70 הן כורסאות להרדמות. אני מאמין שכורסה שנרדמים בה היא כורסה טובה. השטיח זה וינטג' ישראלי והשולחנות הם וינטג' איקאה. על הקיר תלוי ציור שלי".
חדר השינה
"ספת סוריאנה של Afra & Tobia Scarpa הייתה עוד אחד מהזימונים שלי, את הראשונה שהגיעה אליי מכרתי באותו היום, ואז החלטתי שזאת נשארת אצלי. המיטה של B&B איטליה היא משנות ה־90, והקטע המגניב שלה הוא ראש המיטה המתכוונן שאפשר לשחק איתו. מצאתי אותה במרקטפלייס ב־400 שקל. לצידה יש מדפים צפים של מעצבים דנים שונים. המנורה שעל הקיר היא מהקולקציה המשותפת של המעצבת סבין מרסליס ואיקאה, ואת הציורים אני ציירתי".
נועם רון - אדריכלית, מעצבת, צלמת וכותבת, שמספרת את סיפורן של דירות אורבניות מעניינות. רוצים להשתתף במדור? פנו במייל [email protected]
פורסם לראשונה: 11:24, 20.03.25
