בעוד שישראל מתמודדת עם גל הולך וגובר של חרמות תרבותיים ברחבי העולם, דווקא בימים אלה מגיעה הפתעה מעודדת: צוות אדריכלים ישראלים זכה לאחרונה בתחרות בינלאומית חשובה שנערכה ביוזמתו של אדריכל-העל הבריטי נורמן פוסטר בעיר חרקוב. בתחרות השתתפו כ-150 (!) משרדי אדריכלים מכל העולם, ובסופו של דבר נבחרו שלושה צוותים מנצחים. מה שהופך את הסיפור למסקרן עוד יותר הוא המקום שבו נערכה התחרות – עיר שנמצאת בעיצומה של מלחמה, ושבה שאלות של הרס, זיכרון ובנייה מחדש הן הרבה יותר מהשראה עיצובית. מה כללה ההצעה הישראלית שזכתה, ואיזו אמירה היא מבקשת להעביר דרך תכנון אדריכלי?
במסגרת תחרות האדריכלות הבינלאומית Kharkov Freedom Square Revival ("תחיית כיכר החירות בחרקוב") הוזמנו אדריכלים, מתכננים ואנשי מקצוע מרחבי העולם להציע חזון חדש לשיקום אחד הסמלים הבולטים בעיר האוקראינית חרקוב – "כיכר החירות" ובניין הממשל האזורי הצמוד לה. שני האתרים, שהיו ליבת החיים הציבוריים של העיר, נפגעו קשות בהתקפת טילים רוסית בתחילת הפלישה לאוקראינה בחודש אוגוסט 2022, באחד הרגעים המכוננים של המלחמה. באותה הפצצה קשה נהרגו 29 אנשים ונפצעו עשרות, ונגרם נזק רב לכיכר ולמבנה, שמאז עומדים שוממים. עד התקיפה הרוסית נחשבה הכיכר לא רק כציר מרכזי בחיי היומיום של תושבי חרקוב, אלא גם כאחד המרחבים העירוניים הפתוחים הגדולים ביותר באירופה. הכיכר שימשה במשך עשרות שנים זירה להפגנות, לטקסים, לחגיגות ולאירועים עירוניים.
מאדריכלות סובייטית לקולה של קהילה
"כיכר החירות" מוקפת בכמה מבני ציבור שנבנו בסוף שנות ה-20 של המאה קודמת על ידי אדריכלים אוונגרדיים בני התקופה, וששיקפו את רוח החדשנות האדריכלית הסובייטית של אותם ימים. בשלב מסוים נבנה גם בניין המינהל האזורי של חרקוב, שתוכנן בסגנון הקלסיציזם הסטליניסטי – סגנון אדריכלי שהתפתח בברית המועצות בתקופת שלטונו של יוזף סטלין. הסגנון שאב השראה מהאדריכלות הקלאסית של יוון ורומא, אך עשה בה שימוש חדש: במקום לבטא אידיאלים של הרמוניה או יופי, שימש כאמצעי להעברת מסרים אידאולוגיים של עוצמה, היררכיה וסדר – חלק בלתי נפרד ממכונת התעמולה של המשטר הסובייטי.
מטרת תחרות האדריכלים היא כפולה: מצד אחד, לשמר את ערכו האדריכלי והסמלי של מבנה הממשל של חרקוב ואת רוח המקום שנטמעה בהם לאורך השנים, ומצד שני, להציע תכנון חדש ועדכני ל"כיכר החירות" כמרחב ציבורי פתוח, נגיש, דינמי ורב-תכליתי, שמסוגל להכיל את צורכי העיר המתחדשת ואת קולה של הקהילה. "על ההצעות להציע התערבות הוליסטית הצופה עתיד משגשג תוך חיזוק המשמעות ההיסטורית והזהות של חרקוב", נכתב באתר התחרות.
מתוך 150 משרדי אדריכלים שהשתתפו בתחרות, זכו בסופו של דבר שלושה משרדי אדריכלים: צוות מהודו, צוות מאוסטרליה, וכאמור, גם נציגות מישראל. את ההצעה הישראלית, שנקראת In-Time, תכננו יחד האדריכל והמרצה דניאל מינץ בשיתוף עם האדריכלים הצעירים יוסי חיו ודפני דגן, ובייעוץ של מרינה אפשטיין ובתיה מלול. ההצעה שלהם הציגה גישה רגישה ומעודנת – לשמר את חזית המבנה הקיים, תוך הוספת חזית כפולה עשויה זכוכית שנפרסת סביבו כמעין שכבת מגן, המהדהדת את קווי המתאר של הבניין המקורי ומדגישה את חשיבותו ההיסטורית. התכנון כולל גם שינוי מהותי של החללים הפנימיים בבניין הממשל ויצירה של מרחבים ציבוריים חדשים בצידו האחורי, כאלה שיכולים לשמש את הקהילה המקומית. "הצעתנו היא מעין איגרת של סולידריות מהעם הישראלי אל העם האוקראיני", מציין האדריכל יוסי חיו.
ההחלטה להשתתף בתחרות, כך הם מספרים, לא נבעה רק מהעניין המקצועי אלא בראש ובראשונה מתוך תחושת חובה לנוכח המצב הקשה באוקראינה. "כשהחלה המלחמה, צפיתי בחדשות ללא הפסקה וראיתי את הזוועות שמתרחשות שם. זה היה קשה מנשוא", משתף האדריכל דניאל מינץ. "אני דובר רוסית ומבין גם אוקראינית. גדלתי כילד סובייטי – מולדתי הייתה ברית המועצות. מבחינתי, הרגשתי שההתקפה הרוסית על אוקראינה הייתה אישית מאוד". לדבריו, עצם ההצטרפות לתחרות הייתה עבורם מעין מחאה שקטה ואולי גם אקט של ריפוי. "ההשתתפות בתחרות הייתה הדרך שלנו להגיב, לעבד, לא לעמוד מנגד. לא יכולנו להרשות לעצמנו לא לקחת חלק".
בלב ההצעה התכנונית של הצוות עומד הרעיון להפוך את הכיכר העצומה שמול מבנה הממשל לחלל ציבורי חי, מזמין ותוסס. במרכזה הוצעה מזרקה רחבת ידיים שתשמש כעוגן קהילתי ומוקד משיכה חדש וסביבה עצים רבים, שייצרו תחושת טבע בתוך המרחב העירוני. "הפרופורציות של הכיכר הזאת פשוט לא אנושיות", מסביר מינץ, "זו לא באמת כיכר אלא חללים עצומים שהסובייטים השאירו מאחוריהם". הרעיון לשלב יער ועצים רבים נולד, לדבריו, מתוך מראות שצרבו בו את תחילת המלחמה, בייחוד השריפות ביערות אוקראינה. "חשבנו על הדרך להשיב את היער שאבד. רצינו לאפשר לו, כביכול, להפקיע מחדש את החלל הזה – למלא אותו בהדרגה. להחזיר את יערות אוקראינה, לתת להם מעין בית אצילי בלב העיר, ולתת לטבע לחזור ולפלוש למרחבים האנושיים שנהיו טראומטיים".
השופטים שיבחו את הרעיון הישראלי לשיקום
חבר השופטים שיבח את ההצעה הישראלית וכתב: "הפרויקט מדגיש גישה קוהרנטית וצנועה לעיצוב מחדש של כיכר החירות, תוך התמקדות בשימור קנה המידה המונומנטלי שלה והכנסת עדכונים מודרניים ועדינים. השימוש בחזית שקופה לבניין הממשל ראוי לציון במיוחד – הוא מרכך את הבניין ומסמל שקיפות ונגישות. התערבות זו מציגה פרשנות מחודשת ומעמיקה על חשיבותו ההיסטורית של המבנה, תוך איתות על חזון צופה פני עתיד עבור חרקוב. צוות הפרויקט התמקד גם בשינוי החלל הפנימי של בניין הממשל האזורי וביצירת מרחבים ציבוריים חדשים ומכילים".
התחרות נערכה ביוזמת קרן נורמן פוסטר לאדריכלות, בשיתוף עיריית חרקוב והוועדה הכלכלית של האו"ם לאירופה (UNECE). כמו נהוג בתחרויות אדריכלות רבות, גם כאן נשמר עיקרון האנונימיות – זהות המשתתפים נותרה חסויה לאורך כל שלבי השיפוט, כדי להבטיח הליך הוגן ואובייקטיבי ככל האפשר. חבר השופטים הורכב מדמויות בולטות מעולם האדריכלות, התרבות והממשל המקומי, בהם פוסטר עצמו, ראש עיריית חרקוב איהור טרחוב, האדריכל הישראלי-אמריקאי משה ספדיה, וכן האמן והיסטוריון האדריכלות האוקראיני-יהודי מקסים רוזנפלד. "זה תמיד מפתיע לזכות בתחרות", אומר מינץ. "אחד השופטים אפילו פנה אלינו אחרי ההכרזה וסיפר שההצעה שלנו ריגשה אותו במיוחד. הוא אמר שיש בה עומק רוחני – וזה היה רגע מרגש בפני עצמו".
הישגים ישראליים נוספים בעולם
בתוך כך זכו עוד כמה אדרכילים ישראלים בהישגים בינלאומיים, כמו במקרה של האנדרטה לזכר נרצחי מלחמת חרבות ברזל בירושלים, שתכננו במשרד אולך תול וזכתה בפרס בתחרות האדריכלות הבינלאומית BIG SEE באירופה. "דווקא כשישראל מבודדת תרבותית ומאבדת קול ולגיטימציה בשיח האירופי, משרד אדריכלים ישראלי הצליח לעבור את הסף. לא בזכות המסר הפוליטי שלו, אלא בזכות העמדה התרבותית שהוא מייצג", אומר האדריכל נתי אולך. האנדרטה מורכבת משישה לוחות פלדה גדולים, היוצרים יחד גזע של עץ סדוק. היא אינה נושאת סמלים או סיסמאות, אלא יוצרת חלל מופשט שמבקש לפנות מקום לאובדן הקולקטיבי. "חשוב היה לנו שהשיפוט יהיה מקצועי, לא פוליטי. זו הייתה זכייה שהתבססה על הקריאה האדריכלית, לא על הנסיבות הפוליטיות", מוסיף אולך. בנוסף זכה המשרד בפרויקט של בית מגורים שפורסם לראשונה ב-ynet - מנסרת אבן מרחפת על קומת זכוכית ומייצרת דיאלוג עם האדריכלות הישראלית בכלל והירושלמית בפרט, מפרספקטיבה מודרנית.
בנוסף, פרויקט לנדמרק, שבבעלות החברות אפי נכסים ומליסרון, נבחר כזוכה בפרס הצטיינות בתחרות היוקרתית של המועצה לבניינים גבוהים וסביבה עירונית (CTBUH) לשנת 2025 בקטגוריית "המבנה הגבוה הטוב ביותר במזרח התיכון ואפריקה". הפרויקט תוכנן על ידי האדריכל אבנר ישר, ועל עיצוב הפנים אחראי האדריכל אלכס מייטיליס. לנדמרק כולל שני מגדלים: מגדל A בן 40 קומות המתנשא לגובה של כ-160 מטר, ומגדל B, המתנשא אף הוא לגובה של כ-160 מטר, וכולל כ-45 אלף מ"ר שטחי משרדים ומעליהם 116 דירות למגורים.
ובאותה תחרות זכה פרויקט עזריאלי מודיעין בתואר "המגדל הטוב ביותר באזור המזרח התיכון ואפריקה" (Award of Excellence) לשנת 2025 מטעם המועצה הגבוהה לבניינים וגובה עירוני (CTBUH). ההכרה הוענקה למבנה בזכות איכות התכנון והביצוע האדריכלי של המרכז, המבטא בצורה המיטבית את תפיסת "עירוב השימושים" שמובילה קבוצת עזריאלי. CTBUH היא הסמכות הבינלאומית המובילה לבניינים גבוהים ועירוניות בת-קיימא. תחרות הפרסים השנתית שלה נחשבת לאחת החשובות בתחום, והיא נועדה להוקיר פרויקטים שמובילים בחדשנות, עיצוב, ביצוע והשפעה חיובית על הסביבה העירונית.
