במדינה שחווה יותר ויותר טלטלות ביטחוניות, קשה להתעלם מהעובדה שהמרחב המוגן נהפך לא רק לדרישת תקן אלא לחלק אינטגרלי מהחיים. מצד אחד הטילים לא פוסחים על אף אזור, ומצד שני הבניינים נעשים גבוהים יותר, ובאמצע ניצב הציבור – מבולבל, חושש ובעיקר תוהה אם באמת יש לאן לברוח.
שלומית זלדמן, בעלת משרד לאדריכלות ועיצוב פנים, חושבת שייתכן שינוי בתפיסת המיגון שלנו בישראל. "הממ"ד הוא לא חזות הכול, הגיע הזמן לחשיבה מערכתית", היא אומרת ומציינת שהממ"דים, כפי שהם מתוכננים כיום, לא נותנים מענה מושלם למציאות משתנה. "אמנם מדובר בתקן, אבל המציאות מלמדת שיש מקום לשינויים מהותיים – גם בתכנון וגם בגישה". לדבריה, המגמה העתידית צריכה ללכת לכיוון של שילוב הממ"ד בתוך גרעין הבניין, במקום בניית חדר עם קירות חיצוניים כפי שנהוג היום. "הבעיה הגדולה בממ"דים היום היא שהם חשופים מדי לפגיעה ישירה, כפי שראינו בכמה מהמקרים הטרגיים במהלך המלחמה עם איראן. הצבת המרחב המוגן סמוך לפיר המעלית ולגרם המדרגות – מה שמוגדר גרעין הבניין – כפי שנהוג בבנייני משרדים, תוכל לספק מענה טוב יותר גם במקרי קצה", מסבירה זלדמן.
עם זאת, היא מודה כי המגבלה לשינוי היא לא טכנית אלא עיצובית: "חדר פנימי לא עומד בדרישות הקהל לחדר שינה, ולרוב הוא גם לא מואר או מאוורר כמו ממ"ד עם חלון כלפי חוץ, כך שקשה להשתמש בו ביומיום כחדר. ולכן, הפתרון האפשרי הוא יצירת ממ"ק (מרחב מוגן קומתי) משותף לדיירים, הממוקם בלב הקומה וקרוב לגרעין הכולל מדרגות ומעלית, ולפי התכנון הזה הוא לא יהיה הראשון שיספוג את המכה. אפשר, כמובן, לדאוג לפיר ורטיקלי שמאוורר את הממ"ק וגם מאפשר פתח מילוט. הממ"ק לא רק יעיל מבחינה בטיחותית אלא גם מגדיל את הסיכוי שיתוחזק ויישמר למטרה שלשמה נבנה. הוא לא נועד להפוך למחסן של עגלות ואופניים אלא למקום שמציל חיים".
המקלטים יחוו קאמבק?
אני חושבת שנראה את חזרתם של המקלטים התת-קרקעיים לתודעה דווקא כאפשרות ריאלית לפרויקטים קטנים. בבניינים עם מעט קומות או מבנים צמודי קרקע, מקלט איכותי שמתוכנן מראש – כזה עם גישה נוחה, אוורור ויכולת שהייה ממושכת – הוא לא פחות ממכריע. בפרויקטים מתקדמים אנחנו ממליצים ללקוחות לבנות מרחב תת-קרקעי. כפתרון לבתים ולבניינים ללא מרחב מוגן ראוי, אני חושבת שנתחיל לראות יוזמה לעבודות פיתוח של מקלטים ציבוריים במרחב העירוני, במרחק הליכה קצר מכל בית".
"גם ממ"ד תקני עלול להיפגע"
האדריכל בני פרי, שותף במשרד V5 אדריכלים, אומר כי "ניהול סיכונים – זה השם האמיתי של המשחק". הוא מדגיש שהציבור נוטה לבלבל בין הגנה מוחלטת ובין הגנה מותאמת מציאות. "אין מרחב שמספק ביטחון מוחלט. גם ממ"ד תקני עלול להיפגע כשהפגיעה ישירה, כפי שראינו לצערנו, אבל כשהשאלה היא סטטיסטית, ברור שהממ"דים מגינים ברוב המקרים כפי שאנו עדים לכך בימים האחרונים".
לדבריו, המפתח הוא תכנון ריאלי וניהול סיכונים חכם. "אנחנו לא רוצים להפוך את החיים שלנו למסכת הישרדות מתמשכת. אי אפשר להפוך את כל הבית למקלט. לכן השאלה הנכונה היא לא איך נבטל את הסיכון, אלא איך ננהל אותו בצורה שתשאיר אותנו שפויים".
פרי תומך בשימוש בשיטות אינדיבידואליות לאלה שאין להם ממ"ד ומתקשים להשיג הסכמה של השכנים למיגון כולל של הבניין המשותף. "אפשר לקחת חדר רגיל, לעבות את קירותיו בפלטות פלדה, להתקין דלת ממ"ד וחלון תקני – וליצור משהו שמציע הגנה טובה יותר, גם אם היא לא מושלמת. זה זול יותר מממ"ד, מהיר יותר, ומתאים גם לבניינים ישנים", מסביר פרי. "ברור שאם כל הדירות בבניין ישתפו פעולה, יהיה אפשר למגן אותו באופן יעיל יותר".
במקרים של פרויקטים חדשים, פרי קורא לחשוב על מבנים עם ממ"דים מורחבים – יחידה שמשלבת חדר שינה עם חדר רחצה ושירותים צמוד, המאפשרת שהייה ארוכה ומקנה לדיירים נוחות רבה. "המרחב המוגן יכול, וצריך, להיות נוח ונעים לשהייה. כשהמרחב הזה מתוכנן מראש כחדר נורמלי – עם ריהוט מלא ואפשרות לקיום שגרת חיים מלאה – השהייה בו הרבה יותר נסבלת, גם מבחינה נפשית".
פרי מציע להתבונן על פתרון המיגון מזווית אחרת, לא דרך חדר ממוגן אחד אלא באמצעות חיזוק כלל המבנה. למשל, יציקה של בניין שלם מבטון משפרת מאוד את רמת המיגון שלו. שימוש בשיטות מתועשות בשילוב חיפוי חיצוני אינטגרלי, דוגמת שיטת ברנוביץ', יכול להציע פתרון מיגון יעיל יותר לבניין שלם. הבניין כולו נבנה כקופסה אחת מונוליטית וחזקה, והודות לכך מסוגל להתמודד טוב יותר גם עם פגיעות הדף קשות ואף ישירות. ביצוע בשיטות המשלבות גימור סופי כחלק מתהליך יציקת הדפנות מייעל את הליך הבנייה ומאזן את העלויות הגבוהות יותר שלהן באמצעות קיצור המועדים. פרי מדגיש כי הפער הכלכלי בין שיטה זו לשיטות קונבנציונליות אינו גדול, אך הערך שהיא מביאה ברמת הבטיחות וגם בנוחות הביצוע גבוה לאין שיעור. לדבריו, במבנים שנבנו בשיטה זו ועמדו במבחן פגיעה, הנזק היה מקומי בלבד והמבנה נותר יציב – עדות ליכולת של תכנון מבני חכם להציל חיים, הרבה מעבר לדרישות התקן הבסיסיות.
"השיפור ברמת הבנייה ובאיכותה ניכר בימים של מלחמת טילים. הנזק הקל שנגרם לבניינים הבנויים בשיטות מודרניות, לעומת הפגיעות הקשות בבניינים ישנים, מעיד על כך. ועדיין יש עוד מקום לשיפור", מסכם פרי.
עוד כתבות בנושא:
דירה שכולה ממ"ד – אפשרי?
האדריכל עופר ארוסי, שותף במשרד "עדה כרמי מלמד אדריכלים", מסביר כי אחת השאלות הנפוצות בימים אלה היא "למה בעצם לא להפוך את כל הדירה לממ"ד?". לדבריו, התשובה מורכבת. "אדריכלית והנדסית זה כמעט בלתי אפשרי. הקירות הנדרשים עבים מאוד, הפתחים חייבים להיות קטנים ומוגנים, אי אפשר לייצר יציאה חופשית למרפסת, למשל, והמשמעות היא פגיעה של ממש באיכות החיים, בתחושת המרחב ובקשר עם החוץ. גם כלכלית, העלויות לא סבירות. לכן הפתרון אינו בהפיכת כל דירה למבצר, אלא במחשבה על שילובים חכמים – מרחבים מוגנים פונקציונליים, שמשרתים את הדירה גם בשגרה וגם בחירום", הוא אומר.
ארוסי מציע לבחון מודלים חדשים לממ"ד, כאלה שמשתלבים טוב יותר בתכנון היומיומי של הדירה ולא נתפסים כ"תוספת חירום". אחת ההצעות, בדומה להצעתו של פרי, היא תכנון ממ"ד פנימי שמשמש גם כחדר רחצה עם שירותים, מקלחת ומבואה המובילה אליו. "בכך נעשה הממ"ד מחלל פונקציונלי מוגבל לחלק בלתי נפרד מהמערכת הביתית. מעבר לפרקטיקה של ניצול שטח חכם, מדובר גם בשיפור ניכר של חוויית השהות בשעת חירום. השהייה בחדר כזה יכולה להיות ממושכת ונוחה יותר. זהו פתרון שמפחית את הסיכון ויכול להשתלב באופן טבעי בדירות חדשות, בייחוד אם הוא הובא בחשבון כבר בשלב התכנון הראשוני", מסביר ארוסי.
בהתייחסו למרחב הציבורי הוא מוסיף: "במהלך ביקור מקצועי ביפן התרשמתי ממערכת תת-קרקעית מפותחת שמחברת בין תחנות רכבת, קניונים ומבני ציבור – עולם שלם שנמצא מתחת לפני הקרקע. שם, המערכת הזאת נולדה מתוך הצורך להתמודד עם צפיפות אוכלוסין, ובמקומות אחרים בעולם זו מערכת שמתמודדת עם אקלים קיצוני – קור עז, שלג וסופות – ולכן היא משרתת את התושבים ביומיום, לאורך כל השנה. אצלנו, בישראל, ברור שזה לא אותו הקשר – כאן מדובר במענה למצבי חירום, שמן הסתם אינם רציפים. ולכן צריך לשאול אם מערכת כזו מצדיקה את ההשקעה האדירה שהיא דורשת, גם כלכלית וגם תכנונית".
לסיום הוא אומר כי "האתגר האמיתי הוא לא רק בתוך הדירה אלא במרחב העירוני. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: איך ערים בישראל ייראו בעידן שבו השגרה מלווה באיומים? אם אנחנו רוצים שהמשק ימשיך לפעול, שאנשים יוכלו להגיע לעבודה, שילדים יוכלו לשחק בחוץ – אנחנו מוכרחים לייצר פתרונות מיגון זמינים, שקופים, מעוצבים כחלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני. למשל, מקלטים תת-קרקעיים בתחנות הרכבת, קופסאות בטון מטופלות עיצובית בפארקים או בשדרות, פתרונות שמספקים מענה מהיר בלי לפגוע באסתטיקה ובמרחב הציבורי. זה שינוי תפיסתי ולא רק תכנוני. המיגון העתידי לא יכול להתקיים רק במישור הביתי. הוא צריך להפוך לחלק בלתי נפרד מהתכנון העירוני".
האדריכל גיל שנהב, שותף-מייסד כנען שנהב אדריכלים, מוסיף כי "כבר לפני שלוש שנים החלנו לקדם את הרעיון של 'הממ"ש' - מרחב מוגן משפחתי הכולל שירותים ומקלחת, בדיוק בגלל השינויים בזירת הלחימה שדורשים שהייה של שעה ואף יותר בממ"ד. אני רואה בהחלטה הכרה בצורך הבסיסי להפוך את המרחבים המוגנים למקומות שמאפשרים שהייה ממושכת. הוספת שירותים ומקלחת אינה מותרות אלא הכרח - במיוחד כשמדובר במשפחות עם ילדים קטנים וקשישים שנדרשים לשהות בממ"ד לשעות ארוכות מבלי חשש לצאת ממנו ולהימצא תחת איום. ההחלטה מבטאת הבנה שמרחב מוגן חייב להיות גם מרחב ראוי למחיה, לא רק מקום מחסה. התפיסה בנוגע לממ"דים חייבת להשתנות לאור השינויים במערכה הנוכחית ושהיות ארוכות יותר ממה שהכרנו. השינוי הוא מעבר לחדר מרכזי גדול עם שירותים ומקלחת שמתאימה ללילה שלם".
