זוג תל אביבי, מעצבת אופנה ואיש עסקים בשנות ה־50 לחייהם, הורים לשתי בנות (22 ו־13) רצו לעצב את דירת הגג שרכשו בבניין משנות ה־40. מדובר בדירת 120 מ"ר, ועוד 20 מ"ר מרפסת, שהם ביקשו לשוות לה עיצוב מינימליסטי.
בני הזוג פנו למוטי ראוכוורגר והדר מנקס ממשרד "סולטי אדריכלים", זוג בחיים, בזכות הסגנון המובהק שלהם לעצב בקו מינימליסטי מודרני וגם בזכות היכולת שלהם לייצר דיאלוג שמביא לידי ביטוי את הטעם של שני בני הזוג באופן הרמוני (עוד עבדו איתם על הפרויקט שיר אביב ותמרה מיכאלי).
הדירה, הממוקמת בקומה הרביעית, כוללת חלל אירוח גדול, מטבח, חדר אוכל, חדר שינה להורים ושני חדרים לבנות. "יש לבעלי הדירה מודעות עיצובית וטעם מדהימים", מספרת מנקס, "והם גם אספני עיצוב אמנות ישראלית ועולמית. הם הגיעו לפרויקט עם הרבה פריטים ייחודיים, חלקם פריטי וינטג'. הם בחרו בקו מאוד נקי, ואפשר לראות את זה בכל חלל. השילוב בינינו היה נפלא כי מצד אחד הם ידעו מה הם רוצים ומצד שני הם היו פתוחים לשמוע רעיונות ושנפתיע אותם, שנציע דברים שלא חשבו עליהם".
המרפסת ממשיכה את הסלון
לדברי האדריכלים, בסלון, החלל המרכזי, יש משמעות גדולה מאוד למרפסת הסמוכה והיא היוותה שיקול מרכזי בתכנון החלל. יש בה אפילו מקלחון והם מעבירים שם לא מעט שעות. "למעשה, המרפסת משלימה את הסלון ויוצרת מעין סלון שני", מסביר ראוכוורגר, "זו הייתה הנחת היסוד שממנה כל העיצוב התחיל. הדיוק היה סביב המפתחים, כך שהכניסה של האור לא תהיה מסנוורת מדי, ומצד שני שיהיה איזשהו ריכוך ומעבר ישיר בין המרפסת לסלון. המרפסת היא דרומית ולכן עניין השמש הוא קריטי. שילבנו ארון קיר בנגרות מותאמת אישית שמחפה את המיזוג. החומריות שלו והחומריות של הרצפה מעדנות את העוצמה של השמש שחודרת לחלל". את הנגרות בבית עשרה אמיר רווה וקבלן השיפוץ הוא שמעון אדרי.
מנקס מוסיפה: "יש בארון שתכננו גם טלוויזיה ומקומות אחסון ומעין תריסים שיצרנו בנגרות מיוחדת, כדי ליצור הצללה ואיזון עם האור". כדי למתן את השימוש הנרחב בעץ החליטו שהרצפה תהיה יציקת בטון בצבע אפרפר כניגוד. הרצפה מלווה את הדירה כולה, כולל בשטח המרפסת, במטרה ליצור המשכיות. בין הסלון למרפסת יש ויטרינה ששקועה בתוך היציקה.
הריהוט בחלל המרכזי הגיע עם בני המשפחה. חלקו הקטן נדד מביתם הקודם ורובו נאסף לקראת תכנון הדירה הספציפית. כך למשל שולבה בסלון כורסה יפנית ושידה מאובזרת בכלי קרמיקה מיוחדים שלא מעמיסים על המראה ומשתלבים בהרמוניה בעיצוב. בצידה הפנימי של השידה, לכיוון הספות, יש ספרייה, ואלמנטים יפניים נוספים משולבים, ובהם שרפרפים נמוכים. בסלון נעשתה הקפדה על חלוקת אור בעזרת גופי התאורה השונים ששובצו בו. לדברי האדריכלים, המטרה היא לא להעמיס הרבה אור בחלק מסוים.
חדר ייעודי לסעודה
שידת הסלון מפרידה בין חלל האירוח ובין המטבח הבנוי מפורניר של עץ גבון עם משטח עבודה מפאנל נירוסטה. היה לבני המשפחה חשוב לשלב משטח עבודה גדול ונוח ואי גדול בקרבת הכיריים והכיור. הארון הגבוה מכיל את המזווה, מוצרי החשמל והמקרר האינטגרלי, ומימין יש מעבר לפינת האוכל. "היה להם חשוב שתהיה פינת אוכל", מסביר ראוכוורגר, "פחות רואים את זה בבנייה החדשה, שלרוב משלבת פינת אוכל בסלון, וכאן, לבעלי הדירה היה חשוב שזה יהיה בנפרד, כמו בדירה הקודמת שלהם. יש משהו בחוויה האינטימית הזו, של לקחת את האורחים לחדר ייעודי שבו סועדים".
הארון במטבח בכוונה בנוי כך שהוא לא מגיע עד לתקרה. "זה מייצר איזושהי המשכיות, תנועה, תחושה פחות עמוסה", מסבירים האדריכלים. החלונות בצד השמאלי של המטבח, בקצה הדירה, מאפשרים משב רוח נעים. "החלונות הבלגיים גדולים ומאירים ולא נגענו בהם. הם צפוניים ולכן האור מאוד מעודן ודרכם נשקפת הצמחייה שבחוץ", הם מוסיפים. צמחייה, אגב, יש גם בפנים: כמו בחללים האחרים בדירה, גם במטבח יש נגיעות צמחייה שמשוות מראה רענן.
מחדר האוכל יש יציאה למרפסת נוספת, קטנה יותר. "זו הייתה פעם מרפסת שירות", מסבירה מנקס, "אבל שינינו את הייעוד שלה ויש לה מעקה דקורטיבי יפה. את שולחן האוכל מאיר גוף תאורה מיוחד שגם אותו הביאו בעלי הבית מאוסף הווינטג' שלהם. גם כאן, נבחרו כיסאות במראה מינימליסטי ואין עומס של פריטים. בעינינו, העובדה שיש חדר נסתר, שלמעשה לא רואים אותו מתוך המטבח, אבל מבינים שיש שם המשך, מוסיף המון ערך, עניין וחן".
איזון עדין וקרבה לרצפה
את המסדרון המוביל לחדרי השינה ולחדרי הרחצה מאפיינת ספרייה גדולה ועמוסה. ממנה ממשיכים הלאה ומגיעים לחדר השינה של ההורים, מעוצב בסגנון נקי ואלגנטי, בגוונים בהירים, עם מינימום טקסטיל ואביזרים, כשהדגש הוא קרבה לרצפה. בארון הבגדים יש מעין מדף פתוח, שיוצר עניין וייחודיות ומציג חלק מהאוספים של בני הזוג. המיטה היא יפנית נמוכה ועליה טקסטיל לבן שמתכתב עם השטיחון האיסלנדי. "גם כאן, מגיעים לעיצוב רך ונעים בזכות האור, החומרים, השילוב של הכול ביחד", מסביר ראוכוורגר, "מיקום הריהוט יוצר את ההצללות המתאימות, ולכן המראה שנוצר הוא כל כך עדין. האור פוגע בארון ובמשטח שמתחת למיטה ומכאן האיזונים".
האריחים בחדר הרחצה נבחרו על ידי בעלת הבית. "יצרנו באמצעותם שיפוע כדי לנקז את המים ויצרנו נישה כפולה כדי שיהיה מקום גם לאמבטיה וגם לאביזרי הרחצה – אלמנט שימושי. ארון האמבטיה משותף לשני חדרי הרחצה – זה של ההורים וזה של הבנות - באופן שלא פוגע בפרטיות", מסבירה מנקס.
מכאן והלאה מגיעים לחדרי הבנות. "הבנות היו פחות מעורבות בתכנון הדירה והחדרים הפרטיים שלהן. הן סמכו על הטעם הטוב של אמא שלהן שבחרה בקפידה כל אביזר וכל רהיט", מוסיפה האדריכלית. בחדר של הבת הצעירה יש שידת מגירות, שחוזרת על עצמה גם במטבח. אין לה ידיות, אלא מרווחים בין מגירה למגירה שמאפשרים את הפתיחה. גם בחדר הזה נעשה שימוש ברהיטים ובטקסטיל בגוונים בהירים שמעניקים תחושה של ניקיון ושל טוהר.
גם בחדר של הבת הבכורה, אף הוא עוצב באותו סגנון ובאותם גוונים כמו יתר הדירה, שולבו מדפים מרחפים ופינת עבודה קומפקטית נעימה. רוב הריהוט בחדר עשוי מעץ בירץ' (ליבנה). "הוא מאוד עדין ויש לו גוון מעט חם ומדברי. זהו צבע שחוזר על עצמו בעוד מקומות בחללי הבית. בכלל, הרעיון היה לעצב את הבית בחומרים ובצבעים הכי טבעיים", אומר ראוכוורגר לסיכום.
מנקס מוסיפה כי פילוסופיית העיצוב שלהם שמה במקום הראשון את הדיאלוג המתמשך שמתנהל עם הלקוחות לאורך כל הדרך. "אנחנו מביאים את החשיבה שלנו ואת התפיסה שלנו ויש לנו עמדות מאוד ברורות, ועם זאת אנחנו פתוחים לשמוע וגם ללמוד. אחרי הכול, הלקוחות הם שגרים בדירה או בבית וההקשבה היא משמעותית ביותר. כשאנחנו מתכננים משהו, אנחנו רואים אותו לפרטים – התקציב, האופן שבו בונים וכל מה שמסביב", הם אומרים.
