כבר יותר מ-120 שנה ניצב אחד המבנים האייקוניים והמזוהים ביותר עם ניו יורק בנקודת המפגש הסואנת שבין השדרה החמישית לשדרות ברודוויי, ממש מול מדיסון סקוור פארק, אך נדמה שהוא מעולם לא חדל לעורר סקרנות. צורתו הייחודית – בניין פינתי וצר בצורת משולש – שנראתה בתחילת המאה ה-20 כמעט בלתי אפשרית לבנייה, הפכה אותו לאחד מסמליה האדריכליים המובהקים של העיר ולמבנה שמגלם את רוח החדשנות, השאפתנות וההעזה של ניו יורק. במשך יותר מ-123 שנה שימש הבניין כמרכז משרדים ומסחר בלב מנהטן, אירח דורות של חברות ואנשי עסקים, והיה עד להתפתחותה של העיר סביבו. כעת נפתח פרק חדש בסיפורו של המבנה האייקוני בניו יורק – בניין פלאטאיירון (Flatiron Building).
בימים אלה עובר בניין פלאטאיירון את השינוי המשמעותי ביותר בתולדותיו. בעקבות התמורות המתחוללות באזורי התעסוקה במנהטן והביקוש הגובר למגורים יוקרתיים במבנים היסטוריים, החליטו היזמים החדשים של הבניין להסב אותו מבניין משרדים ומסחר לפרויקט מגורים אולטרה-יוקרתי. מדובר במהלך נדיר במיוחד עבור אחד המבנים המזוהים ביותר עם העיר. מאז הקמתו שימש הבניין ברציפות למשרדים ולמסחר, עד 2019, אז התרוקן לגמרי - וכעת הוא משנה את ייעודו. אולם הטרנספורמציה לא מסתכמת רק בהסבתו למגורים, אלא מבקשת להגדיר מחדש את האופן שבו אפשר להתאים נכס היסטורי לצורכי החיים העכשוויים. במקום עשרות משרדים וחללי עבודה בגדלים שונים, יכלול הבניין 38 דירות בלבד, והן תוכננו בהתאם לגיאומטריה הייחודית של המבנה המשולש. בשל צורתו יוצאת הדופן אין שתי דירות זהות, וכל אחת מהן מציעה פרשנות אחרת למפגש שבין מורשת אדריכלית, עיצוב עכשווי ונוף עירוני, בלי לשכוח את היוקרה הנלווית למגורים בבניין כזה כמובן.
בניין פלאטאיירון מואר לראשונה
(צילום: AFP \ TIMOTHY A. CLARY)
בניין פלאטאיירון,מכוסה בפיגומים במהלך שינוי הייעוד
(צילום: Terelyuk, shutterstock)
בו-זמנית חל גם שינוי חיצוני מרשים: בפעם הראשונה ב-123 שנות ההיסטוריה שלו, גורד השחקים זוכה למערכת תאורה חיצונית קבועה, המאפשרת לו לזרוח בלילה לצד ענקים מקומיים כמו האמפייר סטייט בילדינג ומגדל קרייזלר. מאז 2019 הוא נבלע תחת פיגומים ורשתות שחורות אחרי שנרכש ב-161.5 מיליון דולר, ובתום שימור ושיפוץ מסיבי הוחלט להעניק לבניין "אור חדש". תכנון התאורה הופקד בידי חברת L'Observatoire International וזו קיבלה אישור רשמי של הוועדה לשימור אתרים של ניו יורק (Landmarks Preservation Commission) ליצור כתר של אור אלגנטי בחמש הקומות העליונות של הבניין (מתוך 22 קומות). תאורת LED חמימה מדגישה את הגימורים המפוארים בחלקו העליון ויוצרת מראה של כתר מוזהב בשמי מנהטן, בעוד שגופי תאורה ממוקדים (Uplighting) מוקמו לאורך חזיתות האבן התחתונות ומאירים את עיטורי הטרקוטה, הלבנים ואבן הגיר העשירים של סגנון הבוז-אר (Beaux-Arts) שמאפיין את הבניין.
מאפייני הפנים בסגנון הבוז-אר שומרו
(צילום: Here Now, shutterstock)
גלאם של פעם
(צילום: Here Now, shutterstock)
הלובי המתוכנן נשאר נאמן לסגנון המקורי
(הדמיה: Visualisation One, The Flatiron Building)
תקרה גבוהה ובריכה במרתף
אולם המהפך המשמעותי מתחולל בפנים. הפיכת בניין מסחרי לבניין מגורים היא תהליך מורכב בפני עצמו, והאתגר גדל עוד יותר כשמדובר במבנה היסטורי בעל גיאומטריה יוצאת דופן. על מלאכת ההתאמה הופקד סטודיו סופילד (Studio Sofield), שתכנן את הדירות בניסיון לשמר אלמנטים היסטוריים לצד התאמות עיצוביות מודרניות. המבנה כולל יחידות מגורים בנות שלושה חדרי שינה שמחירן מתחיל ב-11.75 מיליון דולר, לצד דירות ענק בנות חמישה חדרי שינה שמחירן מגיע גם לכ-50 מיליון דולר. כל דירה היא פיסה אדריכלית בהתאמה אישית, הכוללת מעליות פרטיות, תקרות בגובה שלושה מטרים ותאורה מתקדמת. השלב החדש, כיאה לפרויקט יוקרה, כולל מרכז בריאות תת-קרקעי עם בריכת שחייה באורך 18 מטר, טרקלין עם פסנתר בקומת הביניים המשקיף על פארק מדיסון סקוור, ומיקום חדש לבר פיסלינו (Bar Pisellino) המפורסם שלמרגלות הבניין.
הבניין מבחוץ, מואר לראשונה מזה 123 שנים
(צילום Courtesy of The Flatiron Building)
במקום עיצוב ראוותני או עכשווי, בחרו המעצבים בחומרים מאופקים
(הדמיה: Visualisation One, The Flatiron Building)
דגש על החלונות. דירה מתוכננת בקומה 14
(הדמיה: Visualisation One, The Flatiron Building)
שפת העיצוב שפיתח סטודיו סופילד לא מנסה להתחרות באופיו הייחודי של המבנה אלא דווקא להדגיש אותו. במקום עיצוב ראוותני או עכשווי מדי, בחרו המעצבים בפלטת חומרים מאופקת הכוללת אבן טבעית, עץ בגוונים חמים, ברונזה מושחרת ומשטחי שיש, לצד פרטים בעבודת יד וגימורים עשירים במרקמים. חללי המגורים תוכננו כך שיפנו את מרכז הבמה לחלונות הגדולים ולנוף העירוני הנשקף מהם, בעוד שהקווים המעוגלים והזוויות הלא שגרתיות של המבנה המשולש באים לידי ביטוי בתכנון הפנים.
לדברי צוות המעצבים של סטודיו סופילד, תהליך העיצוב הונחה על ידי אלמנטים היסטוריים שנחשפו במהלך השימור, ובהם מעקות הברזל המקוריים, פסיפסי השיש ופריטי הפרזול ההיסטוריים, ששולבו מחדש כחלק בלתי נפרד מחוויית המגורים. "מעטים הם המבנים בעולם המעוררים תגובה רגשית כמו בניין פלאטאיירון", אמר האדריכל ויליאם סופילד בריאיון. "עיצובו של הבניין המיתולוגי הזה מחדש כמבנה מגורים היה עבורנו חוויה מרגשת ובעלת משמעות עמוקה – משימה שאנו ניגשים אליה בזהירות רבה ובכבוד למורשתו. המטרה שלנו הייתה לשמר את אופיו הייחודי של הבניין ובו-בזמן ליצור חללי מגורים המותאמים לאופן שבו אנשים חיים כיום".
מטבח מתוכנן באחת הדירות הפונות צפונה
(הדמיה: Visualisation One, The Flatiron Building)
חדר שינה מעוצב באחת הדירות הפונות צפונה
(הדמיה: Visualisation One, The Flatiron Building)
חדר רחצה ראשי באחת מ-38 הדירות. שימוש בחומרים לא שגרתיים
(הדמיה: Visualisation One, The Flatiron Building)
אזור איפור והתארגנות מעוצב בשיש
(הדמיה: Visualisation One, The Flatiron Building)
עוד בנושא:
חדשני לתקופתו – וסוער סביבו
הסבתו של בניין פלאטאיירון למגורים אינה מתרחשת בחלל ריק. בשנים האחרונות מנסות ניו יורק וערים גדולות נוספות להתמודד עם עודפים של שטחי משרדים שנוצרו בעקבות המעבר לעבודה היברידית והירידה בשיעורי התפוסה במרכזי העסקים, תהליך שהחל עם מגפת הקורונה. רשויות התכנון ובעלי נכסים בוחנים דרכים מגוונות כדי להסב משרדים למגורים, במטרה להחזיר חיים למרכזי הערים גם מחוץ לשעות העבודה. אולם בעוד שרוב הפרויקטים מתמקדים במגדלי משרדים אנונימיים יחסית, השינוי של בניין פלאטאיירון מסמל נקודת מפנה בתפיסת השימור וההתחדשות העירונית.
כדי להבין מדוע ההסבה של בניין פלאטאיירון למגורי יוקרה מעוררת עניין כה רב, צריך לחזור לראשית המאה ה-20. כשנחנך בשנת 1902, הבניין לא דמה לשום דבר שנראה קודם לכן בעיר. המבנה המשולש, המתנשא בנקודת המפגש שבין השדרה החמישית, ברודוויי ורחוב 23, נבנה על מגרש צר וחריג שנוצר מהצטלבותם של שני הצירים המרכזיים. חזיתותיו הארוכות מתכנסות בהדרגה אל חרטום חד וצר במיוחד, היוצר אשליה של ספינה החוצה את הרחוב, והפרופורציות יוצאות הדופן שלו הפכו אותו מיד לאחד המבנים המסקרנים ביותר בקו הרקיע של מנהטן. הבניין, המתנשא לגובה של 22 קומות, תוכנן על ידי האדריכל דניאל ברנהאם (Daniel Burnham) כאחד מגורדי השחקים הראשונים במנהטן שהתבססו על שלד פלדה – טכנולוגיה חדשנית לתקופתה, שאפשרה להעניק למבנה את צורתו הנועזת. חרטומו המחודד, שהולך ומצטמצם עד לרוחב של מטרים ספורים בלבד, העניק לו את צורתו הייחודית – וממנה גם נגזר שמו, בהשראת צורתו של מגהץ שטוח.
הבריכה שמקימים במרתף
(הדמיה: Visualisation One, The Flatiron Building)
מתוכנן גם חדר קריאה ומשחקים
(הדמיה: Visualisation One, The Flatiron Building)
בשנותיו הראשונות של הבניין, לא מעט ניו יורקרים חששו כי צורתו החריגה והצרה תהפוך אותו לפגיע במיוחד לרוחות העזות של מנהטן – עד כדי כך שהיו מי שסברו כי הוא עלול לקרוס בסופה. החששות האלה התבררו כמובן כמופרכים, אך למבנה הייתה השפעה אחרת ובלתי צפויה: צורתו הייחודית יצרה אפקט של מנהרת רוח עוצמתית ברחובות שסביבו. משבי האוויר החזקים העיפו כובעים מראשיהם של העוברים והשבים ולעתים אף גרמו לחצאיותיהן של נשים להתנפנף כלפי מעלה – תופעה שהפכה לאטרקציה של ממש עבור סקרנים וצעירים שנהגו להתקהל באזור. כדי לפזר את ההמונים ולמנוע התקהלויות, שוטרים שסיירו במקום נהגו לקרוא לעברם Scram! או 23 Skidoo! – ביטוי סלנג אמריקאי שפירושו "להסתלק מכאן". עם השנים נהפך הביטוי 23 Skidoo לאחד מסמלי התרבות הפופולריים של ניו יורק בתחילת המאה ה-20, בהשראת מיקומו של הבניין ברחוב 23.
במשך עשרות שנים היה בניין פלאטאיירון תפאורה לחייה המשתנים של ניו יורק – ממהפכת גורדי השחקים של ראשית המאה ה-20 ועד לעידן העבודה ההיברידית של ימינו. כעת, כשהוא מחליף לראשונה את ייעודו, הוא מזכיר כי גם המבנים המזוהים ביותר עם עיר אינם קופאים בזמן אלא ממשיכים להשתנות יחד איתה.
