בכל ביקור באירופה אני מגלה מחדש עד כמה המטבח הישראלי – על אף ההשקעה, החדשנות והרצון להישאר מעודכנים – עדיין לוקה בכמה טעויות בסיסיות. מסיור במפעל של Egger, אחת מחברות החומרים המובילות בעולם, עולה הבנה שאפשר וצריך לתכנן ולבנות אחרת את המטבחים בארץ. בייחוד שמדובר במדינה משפחתית, מארחת, מרובת ילדים (ביחס למדינות המערב) וחובבת בישול ואפייה. כפיר אביגד, מנכ"ל חברת DBOX, המפיצה של מותג Egger בישראל, מסביר בריאיון על שבע טעויות נפוצות בתכנון מטבח – והדרכים לתקן אותן.
הדמיית עיצוב ממוחשבת ומתקדמת, מפעלי אגר
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
1. בוחרים פורניר אמיתי
ישראלים רבים מתפתים לבחור בפורניר עץ אמיתי מתוך מחשבה שזו "פסגת היוקרה" (פורניר הוא יריעה דקה מאוד עד 1 מ"מ שמופקת מקילוף של גזע עץ טבעי שמודבק על לוח MDF). בפועל, הפורניר האמיתי עדין מאוד, נשרט בקלות, דוהה ומשנה גוון וקשה מאוד לתחזוקה ולתיקון, בטח לאורך שנים של שימוש פעיל במטבח ישראלי ממוצע.
הגישה היום היא מעבר לאקו פורניר (Eco Fornir) – טקסטורה המדמה עץ טבעי המודפס בטכנולוגיה מתקדמת. היתרון ברור: לא כורתים עצים, הוא נראה כמעט זהה לעץ אמיתי, עמיד פי כמה ועולה כשליש פחות (!). יש לו שכבת הגנה מפני מים, עמיד בחום עד 70 מעלות ובפני שריטות, וגם התחזוקה והניקיון פשוטות בהרבה בהשוואה לפורניר טבעי. מבחינת עיצובית – אפשר לקבל מגוון גוונים וטקסטורות אחידות, מבלי להיות תלוי במראה הבלתי צפוי של גזע טבעי. החיסרון של הפורניר האמיתי מתגלה כשרוצים למשל להחליף מדיח אינטגרלי במטבח. כיוון שהחומר דוהה ומשתנה עם הזמן – אי אפשר להשיג התאמה ויזואלית. מה שכמובן לא קורה באקו פורניר.
14 צפייה בגלריה
מעבר לאקו פורניר. זול, עמיד, נוח להתאמה בחזיתות וגם מוסרי יותר. ביקור במפעל אגר באוסטריה
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
2. שימוש בעץ מלא – במקום בתחליפים חכמים
רבים עדיין רואים בעץ מלא סמל לאיכות. אלא שבשנת 2025 זה כבר כמעט לא מוסרי לכרות עצים עבור תעשיית הרהיטים. כדי לסבר את האוזן, לוקח בממוצע 80-60 שנה לגדל עץ כדי שיתאים לכריתה עבור התעשייה. חישוב פשוט מגלה כי יחלפו כשלושה דורות מהנטיעה ועד השימוש. זה המון. ברוב העולם כבר אסור לכרות עצים והנושא נאכף בקפדנות למען שמירה על הסביבה ועל המאזן האקולוגי. זה נכון גם במדינה כמו אוסטריה שכ-50% משטחה מכוסה יערות. בנוסף, עץ מלא רגיש מאוד לשינויים מבחינת לחות וטמפרטורה, עלול להתעוות במהלך השימוש, נסדק עם הזמן, מושך חרקים ובעיקר - מייקר מאוד את עלויות המטבח.
14 צפייה בגלריה
סימון עץ שאסור לכרות. לוקח כ-3 דורות להצמיח עץ שמתאים לתעשיית הריהוט
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
מתוך הבנה שיש לנו רק כדור אחד לחיות עליו, ולצד עלייה בתוחלת החיים ובמספר התושבים בעולם (יותר משמונה מיליארד בני אדם ובעלייה מתמדת), אין מנוס אלא לפנות לתחליפי עץ מתקדמים במקום עץ אמיתי. באירופה ובארצות הברית, בניגוד לישראל, סיבית היא לא מילת גנאי. לוחות סיבית ירוקה מעניקים את אותו מראה ואף נחשבים בעלי עמידות גבוהה בהרבה. חומרים מבוססי עץ ממוחזר חוסכים כריתת יערות ומנצלים טוב יותר את המשאבים. סיבית ירוקה אף מומלצת על ידי מכון התקנים כחומר הטוב ביותר לייצור מטבחים, ובניגוד למיתוס - היא לא מתנפחת במגע עם מים, לא מתפוררת, לא "מתפוצצת" ולא משתנה. במדינות אירופה היא מככבת בכל המטבחים החדשים בעשורים האחרונים.
3. בחירה במטבחי סנדוויץ'
בישראל התפתח מיתוס כאילו "מטבח סנדוויץ'" (שכבות של דיקט מודבקות יחד) הוא הבחירה הטובה ביותר. בפועל, מדובר בחומר רגיש באזורי חיתוך וקנטים – ובשנים האחרונות בשל ייבוא מסין גם נחות יותר. לדברי אביגד, אין שום מדינה בעולם שאימצה את הסנדוויץ' במטבחים, למעט ישראל שעדיין אוחזת בקונספציה השגויה. עדיף משמעותית לבחור במטבח עשוי סיבית ירוקה עמידה ללחות, שעמידה לאורך שנים. החומר נבדק בתנאי קיצון והוכיח עליונות על פני דיקט סנדוויץ'. התוצאה: מטבח חזק, עמיד ללחות, וששומר על חזות יוקרתית לאורך זמן. כל זה נכון גם לכל סוגי הרהיטים האחרים, למשל ארונות קיר, חדרי ארונות, ספריות, מחיצות וכך הלאה. מה גם שרוב לוחות הסנדוויץ' מגיעים לארץ מסין, בניגוד לעבר (שנות ה-70 עד ה-90) שבהן היה ייצור מקומי כחול-לבן. המוצר הסיני נחשב ירוד, לא מיושר מספיק עבור הפרזול ונוטה לספוח מים ולחות.
לוחות סיבית ירוקה מכילים 100% שבבים של עץ כמו אורן, אלון ובוק, הנדחסים יחד עם דבק איכותי ידידותי לסביבה והם גם דוחים חרקים ומעכבי לחות. את העיסה מחממים בטמפרטורות גבוהות והתוצאה שמתקבלת היא לוח חזק ואחיד שלא מצריך ליטוש (כמו סנדוויץ' או עץ מלא). אביגד מוסיף כי ההתעקשות הלקוחות וחלק ממעצבי הפנים על סנדוויץ' מול הנגרים מאלצת אותם לספק את "הסחורה", למרות שהוא משמעותית נחות ופחות איכותי מהחלופות המודרניות יותר.
4. השקעה בצביעה בתנור – במקום בחומרים פרקטיים
ישראלים רבים משקיעים סכומי עתק בארונות בצביעה בתנור (פוליאוריתן) מתוך מחשבה שזה שיא היוקרה. האמת? מדובר בציפוי שנשרט בקלות, רגיש למכות, קשה לניקוי ומקשה על תיקונים נקודתיים. מדובר למעשה בצביעה רגילה של כמה שכבות וכדי לזרז את התהליך - מכניסים את הארונות לחדר מחומם שבו דולקים תנורים כדי להאיץ את הייבוש.
במקום זה, חומרים כמו פורמייקה מתקדמת מציעים אותו מראה יוקרתי, אך בעמידות גבוהה בהרבה, בתחזוקה פשוטה ובעלויות נמוכות משמעותית. באירופה כמעט ולא תמצאו מטבחים בצביעה בתנור – פשוט כי זה לא פרקטי וגם יקר.
5. התעלמות מהצבעוניות הטרנדית בעולם
המטבח הישראלי עדיין נע בין לבן, סהרה ושחור – בחירה שנעה בין "בטוח" לבין טרנדי כי זה מה שיש לשכנה או למשפיענית בטיקטוק. מטבח לבן למי שאוהב לבשל ולאפות זה אומר ניקיון אינסופי כמעט. ולגבי מטבח שחור - האבנית בארץ לא מיטיבה איתו, וגם לא ילדים קטנים עם ידיים דביקות ושומניות. במדינות רבות בעולם כבר זנחו את הלבן הצח וגם את הסהרה הטרנדי מהאינסטגרם לטובת צבעוניות מגוונת יותר. כרגע יש עדנה לגוני עץ כהים של אגוז, שוקולד ואלון כהה על פני בהירים, ירוקים מעושנים בהשראת טבע, גוני חמרה וטרקוטה וגוני אבן מינרליים עדינים. השילובים – למשל ארונות עץ כהה ומשטח אבן בהיר - יוצרים עומק, חום ואופי. כשנכנסים למטבח כזה מרגישים חוויה עיצובית שלמה, לא "קופסה סטרילית".
14 צפייה בגלריה
הצבעוניות נוטה לכהה יותר: חום שוקולד, מוקה, אגוז. ביקור במפעל אגר באוסטריה
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
6. ננו פורמייקה – לא להיט כמו שחשבתם
אחד החידושים המרשימים בתחום המטבחים בשנים האחרונות הוא ננו פורמייקה – פורמייקה בגימור מט קטיפתי, עם עמידות גבוהה לשריטות ויכולת לתקן מיקרו פגיעות באמצעות חימום עדין. עם זאת, אביגד ממליץ בחום לוותר על ננו פורמייקה יקרה. המיתוס אומר שלא רואים על ננו פורמייקה טביעות אצבע. ובכן, הוא מוציא את האוויר מהבלון הנפוח הזה וטוען שזה נכון כל עוד הידיים נקיות לגמרי. ברגע שיש שומן או לכלוך אחר, טביעות האצבע נראות גם נראות ואף נשארות לאורך זמן. לדבריו הדבר היחיד שעוזר זה ניקוי עם סבון שמפרק את השומניות ואת הלכלוך. כל הניגובים עם סמרטוט רטוב רק מורחים את השומן על פני הדלת – ומעלות את סף התסכול. אם כך מדובר בחיפוי מוצלח אך רק אם מבינים את היקף התחזוקה הנדרשת.
14 צפייה בגלריה
חומרים עמידים ומודרניים שמהם יוצרים את כל הנגרות בבית, גם חדרי ארונות
(צילום באדיבות Egger)
7. התמקדות רק בעלות הראשונית – במקום בעלות לאורך זמן
ישראלים נוטים להשוות מחיר התחלתי בלבד, מבלי לחשב תחזוקה, תיקונים ותוחלת חיים של המטבח. המטרה היא לחשוב קדימה, שכן המטבח הוא החלל המושקע ביותר בבית מבחינת שטח-עלות וזה לא משהו שמחליפים בתדירות גבוהה. ההמלצה הגורפת היא להתרחק ממותגים שאינם אירופאים ומוכרים. המוצרים מסין, הודו וטורקיה נחשבים נחותים. הם כמובן זולים ומפתים אך לטובת המטבח שלכם והשקט שלכם – עדיף לוותר, אלא אם מדובר במטבח לכמה שנים בודדות.
14 צפייה בגלריה
שילוב עץ כהה עם אבן בהירה. עיצוב ותכנון: ניצן הורוביץ ודורית סלע
(צילום: ניצן הורוביץ ודורית סלע)
לסיכום מסביר אביגד כי מטבח טוב הוא לא רק עניין של נגרות יפה או ידיות מעוצבות, אלא בחירה נכונה של חומרים – הגלויים והסמויים. "הישראלים עדיין לוקים בכמה טעויות יסוד – מהאמונה בפורניר אמיתי ועד ההתעקשות על מטבחי סנדוויץ' וצביעה בתנור – אבל היום יש חלופות עדיפות, שגם נראות טוב יותר, גם עמידות יותר וגם מתחשבות בסביבה. מי שיבחר לאמץ את המגמות האירופיות האלו – יגלה שמטבח יכול להיות לא רק לב הבית, אלא גם השקעה נכונה וחכמה לשנים קדימה. חבל על הכסף של כולנו, באירופה הכול עשוי מלמין – שזה סוג של נייר דק ואיכותי המוצמד בלחץ ובחום ללוחות הסיבית הירוקה, או פורמייקה, שעולה יותר".
מעצב הפנים ניצן הורוביץ מוסיף כי "במפגש עם בחירת החומרים נושא העמידות תמיד עולה אל מול סוג החומר. צרכנים נוטים לחשוב שלחומרים המתועשים והמתקדמים אין את היכולות של החומרים הטבעיים, אך זו טעות. הפורמייקה המסונכרנת דמוית העצים השונים יודעת לספק מראה מאוד טבעי, עם טקסטורות וגוונים שלא נופלים מחומרים הטבעיים ויחד עם זאת מאפשרת עמידות כמעט מוחלטת. אותו הדבר בבחירת חומרי הגופים בארונות המטבח - אלו שמרכיבים את בסיס המטבחים: אנחנו נוטים לחשוב שלסנדוויץ' יש זכות אבות אך זה כבר מאחורינו שנים רבות, כל חברות המטבחים האיכותיות תוצרת איטליה, גרמניה ועוד משתמשות מזה שנים בסיבית ירוקה ייחודית ועמידה במיוחד, חומר שתכונותיו חזקות מאוד ומאפשרות שימוש מסיבי יומיומי. גם בחיפוש אחר טקסטורות מיוחדות, למשל מראה של אבן, בטון וטקסטיל, אני מוצא שחברות הפורמייקה עושות מאמץ רב לדגום אחד לאחד את המראה המבוקש ויחד עם זאת לייצר מספר רב של סוגי גמרים שונים – מט, משי ומבריק. רק צריך ללמוד, לחקור ולהיפתח לחומרים חדשים".
הכותבת הייתה אורחת חברת egger
