חופש

איסלנד: וזה רק קצה הקרחון

קור מקפיא ואור תמידי היו חלק מהתפריט של קרן נתנזון, שנסעה עם חבורה עליזה של אוהדי כדורגל מכל רחבי העולם, לראות את גמר ליגת האלופות על קרחון איסלנדי מרוחק, מטעם חברת הייניקן. הישראלים כמובן, היו אחראים על המורל

קרן נתנזוןפורסם: 03.06.07 , 12:53

שלושה סוגים של אנשים מומלץ להם להתרחק מאיסלנד בתקופה זו של השנה: שונאי קור - כי גם בתקופה זו עדיין קר באי הבזלתי; אנשי הלילה - עשרים שעות של אור מלא ועוד כארבע שעות של דמדומים יוצרים אשליה של יום בלתי נגמר, נוסף לעובדה שהאיסלנדים החביבים עוד לא גילו את נפלאות הוילונות האטומים; וצמחוניים - מטעמי המטבח המקומי מבוססים על דגי סלמון, פירות ים ובשרים עסיסיים.

עכשיו תארו לעצמכם אותי, אשת לילה, חובבת קיץ, שלא נוגעת כבר 15 שנה בסטייקים או כל יצור שנשם פעם באופן עצמוני, אבל הוזמנה מטעם חברת "הייניקן" לביקור שכולל צפייה בגמר ליגת האלופות על איזה קרחון. כן, אף פעם גם לא הייתי ממש בקטע של אלכוהול, אבל כחיפאית לשעבר, לפחות אהבת הכדורגל זורמת בדמי במקום בירה, ובינינו, יש דברים שאי אפשר לסרב להם, בטח אם הם כוללים עצירת ביניים באמסטרדם.

17 שעות טיסה ברוטו, 8.5 נטו והפסקה באמסטרדם הביאו אותנו לנמל התעופה הקטן הנמצא 40 דקות מרייקוויק, בירת איסלנד. חברי למסע היו חבורה עליזה של אנשים מכל רחבי העולם, בהם ארבעה ישראלים (אחראים על המורל כמובן), שזכו בהגרלה של חברת הבירות, אחרי שהתבקשו למלא רשימת פק"ל שהיו לוקחים איתם כדי לצפות בגמר המדובר.

הפרדוקס האיסלנדי

הנופים המרגשים של איסלנד מחכים ביציאה מהבירה. באופן פרדוקסלי, איסלנד איננה כשמה, וכדי ליהנות משלג עם פתיחת עונת התיירות, צריך לנסוע למרכז האי. מבעד לחלונות הטיולית, בצידי ההרים אפשר להבחין בפעילות הגעשית ופרצי אדי קיטור מתוך מעבה האדמה, סוסי פרא ענקיים ופסגות מושלגות באופק.

חמש קומות של מים (צילום: איי.פי)

עצירה בגייזר הגדול סיפקה הצצה על התפרצות סילוני מים לגובה בניין בן חמש קומות. ביקור באחד המפלים הרבים שבאי שובש מחמת סופת שלגים פתאומית. האטרקציה הבאה המתינה בבקתת עץ, בה הוגשה סעודת מלכים לחובבי בשרים מעושנים ודגי האוקיינוס האטלנטי. אני כמובן הסתפקתי בסושי נטול דג ובטופו.

לפני המשחק בין מילאן וליברפול מילאנו מצברים בנסיעה מטורפת על אופנועי שלג, שחצו בפראות את ההרים ואת מכתשי הקרח. הישראלים שבחבורה שלפו את דגל ישראל ואת השער של בלייזר כשעליו מרוחה גלית גוטמן, שלא יהיה ספק מאיזו מדינה באות הנשים היפות בעולם.

היה גם משחק

רגע האמת הגיע: שתי קבוצות כדורגל ניצבו זו מול זו על המסך הגדול. חוץ מבריטי אחד ושלושה איטלקים, ואחרי גלונים של בירה, לאף אחד לא היה אכפת מי ינצח (העיקר שזו מילאן).

אחרי 36 שעות של אור ואקשן אנחנו מחליפים טלפונים, מיילים וכתובות. יש בזה משהו מוזר: בסך הכל יום וחצי קודם לא הכרנו, וכבר כולנו מדברים בדיוק באותה השפה. אני מנצלת את ההזדמנות וככר מציעה את היעד שבו יוקרן הגמר בשנה הבאה. "מה דעתכם על אילת?", שאלתי. אתם כבר יודעים למה.