לומדת לאט את קווי המתאר של נשמתך
באותה פגישה שנתארכה סיפרתי לך שאותו מטפל לימד אותי שכשזוג מכיר מתחילה קלטת שמקליטה את כל מה שבני הזוג אומרים זה לזה. כל מחווה, כל מילה נשמרת בקלטת, לכן צריך להקפיד על המילים שנאמרות ועל המעשים. מכתב גלוי
היום עברתי ליד בית הקפה בו ישבנו לראשונה. מעט זמן עבר מאז אותה פגישה, אבל לי זה נראה כאילו תמיד הכרנו ותמיד היית חלק מהחיים שלי. אני מאמינה שלנשמות שלנו יש היכרות קודמת. זוכר שבפגישה הראשונה נטלתי את ידך והדגמתי לך איך מטפל השיאצו שלי לימד אותי להוציא אנרגיות שליליות מכפות הידיים? שעתיים לאחר מכן אמרת לי שהרגשת באותו הרגע שאנחנו מכירים כבר שנים. שעה נוספת אחרי קראת לי אפרסקית, ליטפת את פניי ברוך, ואז הגיעה הנשיקה הראשונה, שהרגישה לי כמו הנשיקה האלף - טבעית, זורמת, טעימה, מושלמת.
באותה פגישה שנתארכה סיפרתי לך שאותו מטפל לימד אותי שכשזוג מכיר מתחילה קלטת שמקליטה את כל מה שבני הזוג אומרים זה לזה. כל מחווה, כל מילה נשמרת בקלטת, לכן צריך להקפיד על המילים שנאמרות ועל המעשים. אמרתי לך שאיני רוצה לדבר על העבר, לא שלי ולא שלך. שאני רוצה להתחיל משהו חדש ויפה, שהוא רק של שנינו. הקשבת לי בקשב רב, התלהבת מהרעיון והסכמת איתי.
הסקרנות לגבי עברנו קיימת, אבל אינני צריכה לדעת מה אירע לך לפרטי פרטים כדי להבין אלו דברים קרו לך. די להבחין בחשש שלך ושלי כדי להבין ששנינו נפגענו. אבל בעיניי, מה שהיה מת ונקבר. העבר הוא חלק מאיתנו, אבל אני מאמינה שלא צריך להביט אחורה ולנבור בו, אלא פשוט לתת לו להתפוגג. מידי פעם צץ לו סיפור שלי או שלך מהעבר, אבל אני מקבלת אותו בהבנה. הדברים נפלטים החוצה כמו אדוות הגלים וזה טבעי וקצר מועד.
אני ממוקדת בך. מנסה להכיר אותך לאט
אלו זמנים חדשים עבורי, זמנים בהם אינני משיבה מבט או חיוך למחזרים. אינני עונה להודעות באתרי ההיכרויות, שלפתע פתאום ההודעות רק גוברות. אני ממוקדת בך. מנסה להכיר אותך לאט. ללמוד את תווי פנייך ואת קווי המתאר של נשמתך. אני רואה את הטוב שבך, את העדינות הזו שלך שנושקת בעדינות שבי.
דאגתך לי מחממת את ליבי. לא מזמן ישבנו בבית בלילה והגשת לי עוגה וגלידה. אמרתי לך שאתה מפנק אותי, אמרת לי שזה כלום. אבל עבורי הצורה שבה סידרת את העוגות, הזמן שהקדשת, החיוך הזה שהגשת את העוגה, היו מלאי נתינת אמת. אינני רוצה לקחת שום דבר כמובן מאליו, בעיקר לא את הדאגה שלך לי. אתה מרגיל אותי לטוב מחדש.
יום אחד אמרת לי שאני טובה מכדי להיות אמיתית. עניתי לך שהגענו למצב שבו כשטוב לנו אנחנו בודקים אותו בציציות, מתי יבוא הרע. התרגלנו להתאכזב מאנשים. ענית לך שבאחרונה החלטתי שלא רק שיכול להיות טוב, אלא שיכול להיות טוב יותר.
אמרת לי שאני יפה וחכמה, ושאתה מחכה לראות מתי החיה שבי תצא, שהפגמים שלי יחלו ויצופו. אתה מחפש אותם, ומי שמחפש - מוצא. אף אחד מאיתנו אינו מושלם. אני מקבלת את הפגמים שבי וחיה איתם בשלום, ואני מקווה שנוכל לקבל זה את זה מבלי לרצות לשנות או לעצב מחדש.
אתה מוציא ממני את המהות העדינה שבי
אני מתפללת שנוכל להוציא את הטוב זה מזה. כבר הוציאו ממני כעס, זעם ועצב. מטבעי אינני אדם תוקפני, אם כי למדתי עם השנים להגן על עצמי. אבל אתה מוציא ממני את המהות העדינה שבי ואיזה טוב בסיסי.
יש בינינו קווים משיקים. טון הדיבור שלנו זהה, רגוע, שליו, לא מתלהם. אני אוהבת להקשיב לך. לסיפורי הילדות שלך, לרעיונות העסקיים שלך מלאי האופטימיות. אנחנו הולכים ברחוב ואתה מביט כלפי מעלה, לא מחפש את אלוהים אלא איזה נכס מעניין להשקעה. אז העיניים שלך בורקות כמו ילד שראה צעצוע חדש. מי ייתן וכל החיים יאירו עיניך בשמחה.
אנחנו יכולים ללכת סתם ברחוב ללא מטרה, וזה עדיין יהיה מיוחד ומעניין. אתה קוטף לי עלים ריחניים, לבנדר, יסמין, רוזמרין, ויש ברגעים האלה קסם כמו של פעם, בפשטות הזאת שיש בנו.
אתה הגבר היחיד שהרשיתי לעצמי להירדם בזרועותיו
כיף לי לרבוץ על הספה בבית ("במאורה") שלך עם שמיכה כאילו אנחנו מכירים שנים. לא מזמן התלוננתי שאנחנו לא יוצאים בכלל, אז אמרת לי – "תראי איזה חמודים אנחנו יחד, יושבים כאילו מכירים שנים". ביקשת שאשמח בזה במקום להתלונן. ובאמת שמחתי, כי באותו הרגע הייתי ספונה בזרועותיך. אני מרגישה שזה המקום הכי טוב להיות, ואתה הגבר היחיד שאי פעם הרשיתי לעצמי להירדם בזרועותיו. אני, שאינני נרדמת לא במטוסים לא בנסיעות, נרדמת בזרועותיך כאילו זה המקום הכי בטוח בעולם. אני מקווה שתוכל לתת לי להיות אי המבטחים שלך. החיים האלה אינם פשוטים, הם מורכבים ומרתקים. קל יותר לעבור אותם יחד.
לפני שנסעת ליטפת את פניי, הרגשתי את כפות ידיך, שחלקים בהן מחוספסים, קשים, רמז לכל מה שעברת עד כה, לעבודות הכפיים שעבדת, לחיים הלא פשוטים שהיו לך. הכל עשית בעשר אצבעות. הפנים היפות שלך לא מסגירות את הקושי שעברת. ימים שבהם עבדת לילות שלמים, עם התנסויות לא פשוטות, בעוני בבדידות איומה שהיו מנת חלקך. אני כל כך מעריכה אותך על הדרך שעברת. הדרך שבחרת היא דרך של אנשים שאינם מוותרים. דרך של מצליחנים. במקום בו אחרים מוצאים חולשה אנושית, אתה מצאת כוחות שיצאו ממך. כל מה שעברת הפך אותך בעיניי לגבר חזק למצליחן.
נוני שלי, אהוב יקר. אתה קורא לי יפה שלי, בובה שלי, נונו, המילים שלך נשמעות לי כמו שירה. אני מנסה לחשוב מה יילדו הימים, מה צופן לנו העתיד. אני כבר יכולה לומר שההווה שלי איתך הוא חסד שנשלח אליי.
בעוד מספר ימים ניפגש שוב. אינני יכולה להביא לך את השקדיה העירומה שביקשת, שקדיה שתפרח בעתיד בפרחים שאני הכי אוהבת. במקומה אבוא אני אליך, פורחת. כי זה מה שקורה לי כשאני איתך.
שלך,
אפרסקית
לפנייה לכתב/ת 
