
אכל לי את המחברת / על קלינגר
ככל שכישלונותיו של קלינגר הולכים ותופחים, כך תירוציו הופכים למגוחכים ומופרכים. העיקר שחבריו ה"פרשנים" ממשיכים לגונן עליו. פלג בחמישי
המורח
קלינגר מנפח שכל וגונב דעת
ניר קלינגר הרבה יותר ממולח מראובן עטר. כשמאמן מכבי חיפה נכשל הוא מתקשה להתמודד עם מראייניו, מנסה להתנצל ופולט שברירי משפטים כמו: "אני מתבייש", "נצטרך לתקן", ושאר קלישאות שנועדו למשוך זמן, מאמן הפועל חיפה, שמתורגל הרבה יותר בנפילות, הפך את התירוצים לסוג של התמחות.
התקצירים של ynet ספורט:
- הדרמה בטדי, החגיגה בנתניה, אלירן עטר מוכן לדרבי / תקצירי ליגת העל
- ואן פרסי לא ריחם על ארסנל / תקצירי הפרמייר-ליג
- ראשל"צ התרסקה, נתניה מושלמת / תקצירי ליגת העל בכדורסל
- זה לא היה טיול בפארק, ברצלונה הפסידה לסלטיק באלופות
ואז הוא עבר לאנטומיה. "לפעמים בתקופות כאלה", איבחן הנוירולוג, "הגוף לא מקשיב למוח". אהה, הבנתי. זה לא שהמאמן נכשל בהוראות הטקטיות, אלה השחקנים, שאינם מצליחים להעביר את הנתונים שהפרופסור הקנה להם לאזור הגפיים התחתונות. הגיוני מאוד, אבל השאלה איך הגענו ל"תקופות האלה"? מדוע הגוף לא תיפקד בתקופת פתיחת העונה, כשהוא עוד כן הקשיב למוח?
עוד ב-ynet ספורט:
אבל המשפט הכי עמוק שהוא שיחרר היה: "משברים נועדו כדי להתמודד איתם". לא מעט משברים ידע העולם מאז בריאתו. בני ישראל נקלעו למשבר במצרים, בשנות ה־60 פרץ משבר הטילים בקובה, ועכשיו יש לנו את האיום האיראני. בשלוש הדוגמאות הנ"ל יש מי שאחראי למשבר (פרעה, חרושצ'וב ואחמדינג'ד) ויש את אלה שמנסים להתמודד איתו (משה רבנו, ג'ון קנדי ושאול מופז). ורק במקרה של הפועל חיפה, האיש שגרם למשבר, הוא גם זה שמנסה להתמודד איתו.
החצרנים
שליימה, ברקו, חזן ושות'
בשבוע שעבר הזכרתי כאן את ניר לוין, שהציע לפטר את מאמן מילאן מסימיליאנו אלגרי. השבוע לוין פירשן בקריית־אליעזר, וכשנשאל אם עטר צריך ללכת, פסל כמובן את האופציה על הסף. והסיבה ברורה. עטר קולגה שלו ועדיף לשמור על קשרים. אלגרי, סביר להניח, לא יהפוך לצ'ילבה שלו.
כשעטר מונה למאמן מכבי חיפה, אלון חזן כתב טור משתפך על ידידו משכבר הימים. "אין ראוי מעטר לאמן את מכבי חיפה", הוא כתב, והרעיף עליו מחמאות. ואתם יודעים על מי חזן ירד השבוע רצח? נכון, על "ז'וזה מוריניו הבכיין". איזה גבר!
גם האינטרסנט מספר 1, איל ברקוביץ', ממשיך לגונן על החברים שלו כמו אחות רחמנייה.
אז מה קרה שהקוסם התהפך? יש כאלה שטוענים שזה קשור לילדים שעוברים מהפועל חיפה למועדון שלו בנשר, ואולי הסיבה היא שלפני כחצי שנה, כשאיל עשה רעש במאבקו למען המינהלת, כץ התקשר והבטיח לתמוך במהלכיו. וכך הפך הבעלים ההזוי לסחבק מצוי.
והכי מגוחך זה שלמה שרף. "אני לא יכול לבוא למאמן ולהגיד שיילך הביתה, זו הפרנסה שלו", הוא אמר השבוע אחרי עוד שתי נפילות של עטר וקלינגר. מעניין, אבל כשרוני לוי דישדש במרכז הטבלה אחרי שלוש אליפויות במכבי חיפה, שרף כיסח לו את הצורה וקבע: "לוי היה צריך להתפטר כבר בסוף העונה שעברה". כלומר לשליימה אין בעיה לפגוע בפרנסה של מאמן, בתנאי שהוא לא חבר שלו.
ואם כבר מדברים על סחבקים, 24 שעות לפני פתיחת הקלפיות בארה"ב, שליימה גם התוודה: "התקשרתי לכל החברים שלי שם, ואמרתי להם להצביע למיט רומני". איזה מזל יש לאובמה, שבאמריקה אפשר להיות נשיא אפילו אם אין לך קשרים בבית"ר טוברוק.
החוצפן
גורן תורם כספים של אחרים
לפני מספר חודשים אבי לוזון החליט למנות את השופט בדימוס אורי גורן לנשיא בית הדין העליון של ההתאחדות. שלשום כבודו הוכיח שהוא מתחיל להתאקלם במוסד הרקוב שקלט אותו.
גורן והדיין אסף הדסי מצאו כי הפועל ת"א קבעה מחיר שונה לדרבי עבור חלק מאוהדיה, בניגוד גמור לתקנון, אך ציינו: "התרשמנו כי פעילותה של הפועל ת"א נעשתה בתום לב". סליחה? תום לב? הרי הם לא הוזילו כרטיסים לכמה אוהדים נבחרים, אלא העלו מחירים לכל היתר.
אבל החוצפה הכי גדולה היא שכבוד השופט מחליט שכסף שנגבה מאוהדים שלא כדין (כ־7,500 שקל) ייתרם לצד שלישי (האגודה למלחמה בסרטן). מעניין אם בתקופה שגורן היה שופט מחוזי, הוא פסק ששודד בנק שנלכד, יתרום את הכסף לצדקה.
עד השנה, דייני ההתאחדות עשו את עבודתם בהתנדבות. אורי גורן מקבל 30 אלף שקל בחודש.
הפוזאית
פיירברג תופסת טרמפ בפקקים
שמונה שנים אחר שמרים פיירברג הניחה את אבן־הפינה, נחנך סוף־סוף האצטדיון בנתניה. כשזה נגרר כל כך הרבה שנים, ועוד מכספי ציבור, היית מצפה לקצת צניעות. מה שקשה לומר על ראש העיר, שדילגה על הדשא כאילו הקומפלקס נבנה מתרומותיה.
בחמישי שעבר היא הגיעה לשם יחד עם ליצן החצר מוטל'ה שפיגלר, בעטה לשער ממטר ועשתה פוזות למצלמות, מה שלא הפריע לה לחזור למשחק הפתיחה ולגזור את הסרט. על שלטי הענק מסביב נכתב: "תודה לך מרים, ממשפחת מכבי נתניה". טוב שלא אירגנו לה הצנחה וירטואלית לאצטדיון, כמו שעשו למלכה אליזבת בטקס פתיחת האולימפיאדה.
אורח הכבוד באירוע היה משום מה רובי ריבלין, אוהד בית"ר ירושלים, שיש אומרים שבזכותו נגזר עלינו לראות כדורגל לצלילי דני נוימן. לצדה של ראש העיר בטקס עמד השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', ליהוק מוזר, במיוחד לאור העובדה שבכניסה וביציאה היו פקקים וברדק לא נורמלי. חבל שלא הזמינו גם את שר התקשורת, כי באצטדיון היו בעיות חיבור לאינטרנט וקשיי קליטה בסלולר. איפה משה כחלון כשצריכים אותו?
ויש עוד משהו שאני לא קולט. למה בשלושת האצטדיונים שנחנכו לאחרונה – במושבה, בעכו ובנתניה – אין יציעים מאחורי השערים? מה זה, המצאה ארכיטקטונית ישראלית? מישהו ראה אצטדיון מודרני באירופה שבשניים מצדדיו יש קירות? ממתי משחקים כדורגל בתיאטרון רומי? בעצם אפילו את הקולוסיאום, שבנה הקיסר אספסיאנוס בשנת 72 לספירה, סגרו מכל הכיוונים. שמונה שנים אחר כך הוסיף בנו, טיטוס, עוד שני יציעים. עכשיו לך תבנה על הבן של פיירברג.

