קומיקס ישן ונשכח הפך למפעל חייו של מנהל בנמל אשדוד

לניר פדובה (49) אין הרבה זמן פנוי. הוא אב לחמישה ילדים, מנהל תפעול בנמל אשדוד, ובכל זאת הוא מקפיד להשקיע מדי יום בתחביב ותיק ואהוב עוד מימי ילדותו. במשך ארבע שעות, לא פחות, פדובה צולל אל עולמם המופלא של טקס וזאגור, שני גיבורי קומיקס מחוספסים.  

למי שלא מכיר, טקס וזאגור כיכבו בחוברות קומיקס שנכתבו באיטליה והיו פופולריות בישראל בשנות ה-70 וה-80. טקס הגיע מהמערב הפרוע ונלחם במכשפים ואינדיאנים. זאגור התמודד עם ערפדים ואנשי זאב. פדובה העריץ אותם מגיל צעיר: "בשנת 78' אבא קנה לי את החוברת הראשונה. הוא קנה סתם את חוברת מספר 9, בלי התחלה ובלי סוף אבל עם דינוזאורים. רציתי לדעת מה ההמשך אז קניתי את 10, ולאט-לאט רכשתי את כל החוברות במשך כמה שנים". 

סיפורו של ניר פדובה, האספן המושבע של טקס וזאגור (אבי חי)

עד גיל 15 פדובה הצליח לאסוף את כל החוברות שיצאו בישראל באותן שנים - 58 חוברות של טקס ו-16 של זאגור. "כשהייתי קונה חוברת, ישר הייתי לוקח אותה לחדר, רץ כמו איזה עכברון קטן, קורא אותה ולא נותן לאף אחד להפריע לי", הוא נזכר, "לא יכולתי להפסיק". 

אבל יום אחד הוא נאלץ להפסיק: "הייתי הולך לחנויות ושואל, מה קורה עם זאגור? והיו אומרים לי שלא מגיע. נסעתי אפילו לתל אביב, לחברת מ. מזרחי שהוציאה אותן, לבדוק מה קורה". לצערו הרב של הנער ניר, המקום היה סגור. 

"הייתי שואל את עצמי, איך לעזאזל נגמרה העלילה הזאת? הם מגיעים לבית מכושף. מה קרה שם? לעולם לא אדע את התשובה". במשך שנים זה רדף אותו. "אני זוכר שהייתי נרדם בלילה וחולם שמצאתי פתאום איזו חנות קסומה מלאה בחוברות של טקס וזאגור ואני לוקח ולוקח. בבוקר הייתי מתעורר עם הידיים סגורות ולא היה בהן כלום".

כיום הידיים של פדובה מלאות. לא רק הידיים - טקס וזאגור נמצאים בכל פינה בבית: בטפט של המטבח, בספרים, בארון ואפילו בפאזל המורכב מ-1,800 חתיכות ותלוי בחדר העבודה, ובעיקר הם נמצאים בחוברות שהוציא לאור בעצמו. "יש לי היום את האוסף הגדול ביותר בישראל של חוברות זאגור וטקס בעברית - מעל 200", הוא מתגאה. "אני וחבריי מכינים, מדפיסים ומוציאים כל חודש חוברת חדשה, ובעצם מגשימים את החלום שנקטע לפני 30 שנה, כשהחוברות האלה הפסיקו לצאת בישראל". 

הרעיון להקים מפעל עצמאי להדפסת חוברות של טקס וזאגור צץ לפדובה לפני 14 שנים: "בגיל 35 אמרתי לעצמי: 'מה קורה? איפה זה עומד?'. נכנסתי לגוגל, רשמתי טקס וזאגור, פתאום התעלפתי. 600 חוברות יצאו באיטליה. איזה שפע, איזה אוצר שהוא מחוץ להישג ידי", הוא מספר בהתרגשות. תוך כדי חיפושים הוא נתקל בקומונת ה"ג'וב האיטלקי" בפורום תפוז. "ראיתי שיש 20 חבר'ה שפשוט רכשו כמות גדולה של החוברות האלה באיטלקית, סרקו אותן ומתרגמים אותן אחת-אחת. החלטתי להצטרף ולעזור בהקלדות". עם הזמן הוא תפס תפקיד מהותי יותר: "לאט-לאט זה דעך אצל חלקם, ואני החלטתי שאני לא מוכן להפסיק. כיום אני עושה את החוברת מההתחלה ועד הסוף, בלי עזרה של אף אחד". 

בזכות התחביב שלו למד פדובה איטלקית, ולדבריו כיום הוא מתרגם "כמעט בלי להסתכל במילון", ומשתדל לשמור על שפה שתתאים לגיבורים. "טקס זה גיבור שחי במערב הפרוע בסביבות 1850 עד 1880, אני לא רוצה לתרגם אותו בשפה שהיא יותר מדי 'ש"י עגנון' ולכתוב 'הבחור עלז'. במערב הפרוע לא דיברו ככה". אחרי שהוא מסיים לתרגם, הוא מדפיס וכורך לשימוש עצמי. "חברי הקומונה מדפיסים באופן מרוכז את כל החוברות המוכנות פעם בשנה, לי אין סבלנות לחכות כל כך הרבה זמן". 

כשפדובה נשאל על גיבורים מוכרים יותר כמו ספיידרמן או באטמן, הוא עונה במהירות: "אלה גם קומיקסים טובים, אבל שם הגיבורים הם בעלי כוחות על. טקס וזאגור אלה אנשים פשוטים שמנצלים את היכולות הפיזיות והשכליות שלהם כדי להילחם ולהגיע לסוף טוב. הייתי רוצה להיות כמוהם. יש להם חספוס של גיבורים במערב הפרוע כמו קלינט איסטווד.

"אני מודה שאם לא היו לי החוברות האלה, היה לי יותר זמן לילדים", הוא ממשיך לספר על התחביב הלא שגרתי שלו. "לפעמים אני אפילו יושב איתם, מכין איתם שיעורים ותוך כדי מקליד במחשב. אם יהיה קצר במחשב יש לי שני גיבויים לכל חוברת, ואם תהיה רעידת אדמה אני אצטרך לאסוף את החוברות במהירות ולא שום דבר אחר. אני יכול להבטיח לך שביומי האחרון, ליד המיטה תהיה חוברת של זאגור". 

ומהו היעד הבא?

"אם אצא לפנסיה בעוד שנתיים או משהו כזה, אולי ארכוש את הזכויות של החוברות האלה בישראל. אני בטוח שכל הדור שלי, שגדל בשנות ה-70 ועכשיו הוא כבר מבוסס, בכלל לא מודע לזה שאנחנו מוציאים את החוברות מחדש. אפשר יהיה לעשות מזה עסק טוב לתקופת הפנסיה".