"ואז היא אמרה 'אני בהיריון', הייתי בהלם": האם יש דבר כזה גניבת זרע?

"גם אחרי שעברנו לגור יחד הוא עדיין היה מאוד זהיר. הוא סירב להאמין שאני נוטלת גלולות והתעקש להשתמש בקונדום בכל מגע אינטימי בינינו. 'אני לא סומך עלייך', הוא אמר ומלמל משהו על נשים שאולי טוענות שהן רוצות קריירה, אבל מה שהן באמת רוצות זה להקים משפחה.

אני מצידי תחזקתי את הבלוף ואמרתי לו שבהתחשב בעובדה שהוא לא מרוויח מספיק כסף, אין סיכוי שארצה איתו תינוק. ואולם, האמת הייתה שדבקתי בתוכנית שרבים ללא ספק יכנו אותה מזעזעת. מכיוון שהוא לא רצה לתת לי את מה שרציתי, תכננתי לגנוב את זה ממנו. החלטתי לגנוב לו את הזרע באמצע הלילה. חשבתי שזו זכותי כי אנחנו בזוגיות וגרים יחד. 

את 'הגניבה' עצמה היה קל לבצע. לילה אחד, לאחר קיום יחסי מין, לקחתי את הקונדום המשומש, ובפרטיות בחדר האמבטיה עשיתי את מה שהיה עליי לעשות. בינגו.

אני לא מבינה איך יכול להיות שגברים רבים מדי לא חכמים בסיטואציה הזו. אולי המין מוחק להם את המוח. אז תנו לי להציע אזהרה לגברים המעוניינים להימנע מכל סיכוי לאבהות לא רצויה: אם אישה נעלמת לכם מיד לאחר קיום יחסי מין, אני מציעה לכם לברר את הסיבה".

הטקסט המקומם הזה הוא חלק מטור חושפני במיוחד שפרסמה העיתונאית ליז ג'ונס ב-2011 בצהובון הבריטי "דיילי מייל". ג'ונס היא עיתונאית מוכרת בממלכה, שכתבה במשך עשרות שנים במגוון רחב של עיתונים. היא החלה את דרכה כעיתונאית אופנה וסטייל, ובהמשך התרחבה לכתיבת וידוי. ביולי 2010 החלה לכתוב טור שבועי ב"דיילי מייל" שבו חלקה עם הקוראים אירועים אישיים, פרטים אינטימיים על חייה, סודות ותובנות. אף אחד מטוריה הרבים לא עורר מהומה גדולה כמו הטור שבו הודתה כי בראשית שנות ה-40 לחייה ניסתה להרות בתחבולה מהעיתונאי נירפל דליוואל, שהיה אז בן זוגה ובהמשך בעלה. 

כתבות נוספות למנויי +ynet:

בלי הורמונים – אך פחות יעיל: האם ג'ל למניעת היריון יכול להחליף את הגלולה?

"אני מעדיף לסמוך על עצמי ולא להכריח אף אחת לקחת גלולה": אמצעי המניעה הקבוע לגברים

אשמה, חרטה וריקנות: למה נשים מרגישות רע אחרי סטוצים?

ב-1,600 מילה כתובות היטב סיפרה ג'ונס על מערכת היחסים בין השניים, על הניסיונות הרבים להיכנס להיריון למרות סירובו העיקש של בן זוגה ועל הסיבות שהביאו אותה לבצע את המעשה, ואף הביאה דוגמאות משיחות עם חברות שלפיהן היא לא הראשונה ולא האחרונה שמעוניינת להביא תינוק לעולם מגבר שאמר מפורשות כי הוא אינו מעוניין בכך. 

הניסיונות כשלו. ג'ונס כיום בת 63, ומעולם לא הפכה לאם. התרגיל שביצעה לא השפיע באופן מהותי על חייה וגם לא על חיי דליוואל, שכלל לא ידע על קיומו בזמן אמת, אבל הטור שכתבה לפני למעלה מעשור עדיין מופיע בגוגל ומשמש גברים רבים כהוכחה ניצחת בוויכוח עתיק היומין - האם יש דבר כזה בכלל גניבת זרע, או שפשוט יש הרבה גברים שרוצים סקס מבלי לקחת אחריות על התוצאות?

המקרה הראשון בהיסטוריה שנחשב לגניבת זרע מתועד בספר בראשית. לאחר הפיכת סדום ועמורה, בנות לוט חשבו בטעות שהעולם כולו נחרב. במטרה לדאוג להמשכיות המין האנושי הן העניקו ללוט יין, ובשעה שהיה מעורפל הן קיימו עימו יחסי מין. כיום המטרות פחות אלטרואיסטיות, אבל הרעיון הבסיסי נותר על כנו: המונח "גניבת זרע" הוא ביטוי נפוץ המתאר אישה ששוכבת עם גבר על מנת להיכנס להיריון מבלי לומר לו.

"מדובר במינוח עממי. אין שום סעיף בחוק של גניבת זרע", מסביר עו"ד אמנון בן דרור, "המינוח המשפטי הוא 'אבות בעל כורחם'. אם מוגשת תביעה משפטית, היא על קבלת דבר במרמה - הגבר טוען שהאישה רימתה אותו, הטעתה אותו במכוון, אמרה לו שהיא עקרה או נוטלת גלולות ולא נטלה אותן בכוונה תחילה כדי להיכנס להיריון. במקביל יש באפשרותו להגיש גם תביעת נזיקין במסגרת משפט אזרחי, על הנזק שנגרם לו לכאורה מהיותו אב בעל כורחו. מדובר בנזק כלכלי כתוצאה מההכרח לשלם דמי מזונות, ולעיתים גם בנזק נפשי. אם מדובר בגבר נשוי שנולד לו ילד מחוץ לנישואין, אפשר לטעון שנגרם סבל לאשתו ולילדיו. בכל מקרה, אין כאן גניבה". 

עו"ד בן דרור, שפרסם את הספר "זוגיות ללא נישואין" העוסק, בין היתר, באבות בעל כורחם, הספיק במהלך הקריירה שלו לטפל בכ-20 מקרים שבהם הועלתה טענה לגניבת זרע. 

"העניין עם גניבת זרע הוא שקשה מאוד להוכיח אותה. ראיות טובות הן הקלטה של שיחה אחרי המקרה שבה האישה מודה במעשה, עדות של גברים אחרים שהיא שכבה איתם ואמרה להם את אותו הדבר בדיוק או עדות של חברה ששמעה אותה מודה, אבל ברוב המקרים אין אף אחד מכל אלה. וגם אם יש והגבר יקבל פיצוי כלשהו, זה לא יגרע מחובתו לשלם דמי מזונות. התפיסה הרווחת היא שהילד לא צריך להיענש בשל התנהגות הוריו.

"בכל המקרים שבהם טיפלתי הגענו לפשרה לגבי גובה המזונות. הפשרה הזו תלויה מאוד במצב הכלכלי של האישה, כי יש פה שיקולים סוציאליים. אם לאישה אין כסף, אז תשלום של חצי בלבד מדמי המזונות יפגע בעתיד הילד, אבל אם האישה מרוויחה משכורת בינונית ומעלה אז אפשר לחייב את הגבר לשאת רק בחלק מהמזונות". 

באחד המקרים הללו ייצג בן דרור זמר מפורסם שהפך לטענתו לאב בעל כורחו. לדבריו, הוא קיים יחסי מין עם אישה שטענה לעקרות והיא הרתה בת. "היא אמרה שזה נס", נזכר בן דרור וצוחק, "לכי תדעי, יש נסים בעולם הזה". גם המקרה הזה נגמר בפשרה על גובה המזונות. "היא ביקשה 3,000 שקל ובסוף סגרנו על 1,200. האבא הכיר בילדה בסופו של דבר". 

מהי ההתייחסות של בית המשפט לגבר במקרים כאלה?

"בעולם המשפט יש מונח שנקרא 'ייזהר הקונה'. אדם שקונה משהו בשוק צריך להיזהר, לוודא שלא מדובר בחפץ גנוב לדוגמה. בהקבלה לכך, הגישה של בית המשפט היא 'ייזהר הגבר'. עליו להיזהר בעת קיום יחסי המין ולהשתמש באמצעי מניעה".

לידר פלג, עו"ד לענייני משפחה, נחרצת יותר מעו"ד בן דרור: "אין דבר כזה 'גניבת זרע'", היא אומרת, "גניבה פירושה לקחת משהו ללא הסכמה. כאן מדובר בשני אנשים שמקיימים יחסי מין, והזרע מועבר לגמרי בהסכמה ובחינם. מבחינת החוק, המושג הזה בכלל לא קיים. גבר שטוען 'גנבו לי את הזרע' צריך להסביר למה בדיוק הוא מתכוון. האם הגיעו אליו עם צינורית שאיבה באמצע הלילה? האם קיימו איתו יחסי מין עם קונדום וגנבו לו את תכולת הקונדום? כשמקיימים יחסי מין בלי הגנה, ילד הוא תוצאה אפשרית. גם כשמקיימים יחסי מין עם קונדום אין הגנה של מאה אחוזים. מבחינה רפואית, בלתי אפשרי לומר 'אין מצב להיכנס להיריון עם אמצעי מניעה'". 

מה לגבי קבלת דבר במרמה?

"למיטב ידיעתי, מעולם לא הוגש כתב אישום על קבלת דבר במרמה. הסעיף הזה בחוק מתייחס לעולם הטובין - נכסים וכו' - אבל זרע במרמה? איך? אני מתנצלת על התיאור הגרפי, אבל איך בדיוק יוצא זרע מהגוף? זה לא כמו אישה, שיכולה להיכנס להיריון כתוצאה מאונס. זרע יוצא באופן פיזיולוגי בדרך מאוד ספציפית - גבר נהנה ומגיע לסיפוק, וזו התוצאה. יכול מאוד להיות שהוא הגיע לסיפוק בגלל שהאישה התחזתה לעקרה או לנוטלת גלולות ולכן הוא אפשר לעצמו, אבל זה לא משנה, כי כולנו מכירים כל כך הרבה סיפורים של עקרות או של שימוש באמצעי מניעה שנגמרו בילד חי. 

"נגיד שלאישה יש בעיות פוריות. היא הלכה לרופא נשים והוא אמר לה, הסיכויים שלך להרות הם אפסיים. היא באמת מסתובבת בעולם עם האמונה הזאת ומאפשרת לעצמה לקיים יחסים ללא הגנה. אם ייצא מזה ילד, זו לא הולכת שולל ולא הונאה".

רוב הגברים שטוענים לגניבת זרע מספרים שהאישה אמרה להם שהיא על גלולה. 

"אז מה? כמה מקרים של היריון יש למרות גלולות? כמה נשים פספסו גלולה אחת בטעות? גבר יודע חד-משמעית איך אישה נכנסת להיריון, והוא לוקח את הצ'אנס הזה. זה לא שהוא טורח לברר איתה לפני קיום היחסים, 'אם בכל זאת תיכנסי להיריון - את תעשי הפלה?', וגם אם היא אומרת שכן, זה לא מבטיח כלום. ברגע האמת היא יכולה להגיע לרופא והוא יגיד לה, 'גברת, אם תעשי הפלה, לעולם לא תהיי אם'. הגיוני מאוד להחליט להמשיך את ההיריון בסיטואציה כזו. האם יש מקרים שבהם אישה נכנסת להיריון ובוחרת לא לעשות הפלה, והאב נאלץ להתמודד עם אבהות שהוא לא מעוניין בה? בהחלט כן. האם זרעו נגנב? ממש לא. בתי המשפט אומרים את זה שוב ושוב: 'אדוני, אתה יודע איך ילדים מגיעים לעולם. אתה רוצה שאתן לך שיעור בביולוגיה? באנטומיה? מה?'

"יש גם המון מקרים שבהם האישה נכנסת להיריון אחרי שהגבר אמר לה 'אל תדאגי, אני אגמור בחוץ', והוא לא עשה את זה, ויש כמובן גם מקרים של הורדת קונדום באמצע, אז מי גנב למי פה? למה אישה צריכה לשלם על ההפלה במקרה הזה? הרי הוא הונה אותה! אבל את לא שומעת על מקרים שבהם נשים מגישות תביעות נוסח 'אמרת לי שאתה גומר בחוץ ואני הסתמכתי על זה'. אין כאלה. 

"גבר שטוען שזרעו נגנב בעצם מוצא את עצמו בהורות שלתפיסתו נכפתה עליו, ולי יש רק שאלה אחת לשאול: איפה האחריות שלך? איפה אתה בסיפור הזה? להלין 'אכלו לי שתו לי' זה קל. למה לא דאגת לאמצעי מניעה? בואו נניח רגע בצד את עניין ההיריון. מה עם מחלות מין? בכל התיקים שאי פעם שמעתי את השטות הזו של גניבת זרע, לא שמעתי ששני בני הזוג הלכו ביחד ביום איקס ועשו בדיקה למחלות מין והחליטו יחדיו להסיר את אמצעי המניעה. זה משהו שקורה בצורה הרבה יותר דינמית ובלהט הרגע. יש גבול כמה אפשר להפיל את האחריות על האישה. שגברים יגנו על עצמם, ולא יאמרו בדיעבד 'סמכתי שמישהו אחר יגן עליי'. אם גברים מרגישים כקהילה שנעשה להם עוול, הם מוזמנים ללחוץ על חברות התרופות שיפתחו אמצעי מניעה ראוי עבורם ובכך להעביר את האחריות אליהם". 

יש כבר אמצעי מניעה לגברים, שניתן בזריקה.

"כן, אבל גברים לא משתמשים בזה מכל מיני סיבות. זה לא נוח להם. כאילו שלגלולות למניעת היריון אין השלכות על הגוף שלנו. פשוט יש קונצנזוס שאישה צריכה לקחת גלולה. היא זו שנדרשת להגנה, והיא גם זו שצריכה להתמודד עם ההשלכות. 

המצב היחיד שבו אפשר לצעוק 'גניבת זרע' זה מצב שבו אישה הוציאה מהפח קונדום ועשתה הזרעה לעצמה. אני לא אומרת שזה לא קרה אף פעם ובשום מקום. אני אומרת שזה מאוד יוצא דופן. אין תופעה של גניבת זרע".

מהו היקף התופעה, אם היא בכלל תופעה? קשה לדעת, שכן מרבית המקרים כלל לא מגיעים לבית המשפט, אבל בחינת המקרים שכן הגיעו אליו מבהירה היטב את עמדת החוק.

כבר ב-1994 קבע נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר, כי "גבר המקיים יחסי מין צריך להיות ער לכך כי בעשותו כן הוא נוטל על עצמו אחריות לכל התפתחות היכולה לנבוע בדרך הטבע מקיום היחסים. רצונו או אי-רצונו בהולדת ילד אינם רלוונטיים, כי אין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי המין".

קרוב ל-30 שנה חלפו מאז, ולא הרבה השתנה. בשנת 2013 נפסקו בבית המשפט המחוזי בתל אביב 110 אלף שקל כפיצויים לגבר שלטענתו האישה הטעתה אותו לחשוב שהיא עקרה, ושכנעה אותו שלא להשתמש באמצעי מניעה. לאחר מכן היא נכנסה להיריון, ותבעה אותו במזונות ילדים לאחר שסירב להכיר באבהותו של הילד. בתקשורת זכה פסק הדין החריג הזה לסיקור אינטנסיבי, ובארגוני גברים שונים כבר פתחו את השמפניה על "התקדים", אולם החגיגות היו מוקדמות מדי. שלוש שנים מאוחר יותר, במסגרת הערעור, בוטל הפיצוי שהוטל על האישה. השופט מיכאל תמיר קבע שיחסי המין לא נבעו ממצג שווא, ושלא הוכחו תרמית, רשלנות או גזל במידת ההוכחה הנדרשת. כמו כן הוסיף השופט כי קיים קושי ערכי ומוסרי בקביעה שהבאת ילד לעולם גרמה לאביו נזק או שנפגעה זכות יסוד של האב, ויש בקבלת טענות ממין זה משום פגיעה בילד ובזכותו לכבוד. 

שנה אחר כך התקבלה חלקית בבית המשפט למשפחה בתל אביב תביעתו של אדם שטען ל"אבהות כפויה". הגבר, שהפך לאב לתאומים בעל כורחו, טען כי האישה שעימה קיים יחסי מין מזדמנים שיקרה לו שיש לה התקן תוך-רחמי ושכנעה אותו שאין צורך להשתמש בקונדום. הוא דרש פיצויים שיכסו את דמי המזונות שחויב לשלם לתאומים, בנוסף ל-200 אלף שקל כפיצויים על עוגמת הנפש שנגרמה לו. השופטת שפרה גליק קבעה כי הנתבעת אומנם לא הייתה כנה עם התובע, אך דחתה את הטענות בדבר שוד, רשלנות ומרמה. לתובע נפסק פיצוי מוגבל בסך 40 אלף שקל על עוגמת הנפש. מי שיודע כמה עולה לגדל תאומים בישראל ודאי צוחק עכשיו. 

הפסיקה האחרונה בנושא שקיבלה הד תקשורתי ניתנה באפריל האחרון, והבהירה היטב את עמדתו של בית המשפט. גבר רווק, כיום בן 32, תבע את האם, גרושה וכיום בת 35, בסכום של 250 אלף שקלים בטענה לתרמית מצידה, שגרמה לאבהות שלא רצה בה. 

השניים הכירו בפייסבוק בראשית 2016, וניהלו קשר קצר שבמהלכו קיימו יחסי מין כמה פעמים. באוקטובר אותה שנה ילדה האישה בן כתוצאה מיחסים אלה. לאחר בדיקת רקמות שהוכיחה את אבהותו של הגבר, חייב בית המשפט את האב ב-1,300 שקלים דמי מזונות קטין לחודש ובתשלום שליש מדמי השכירות של האם ומחצית הוצאות החינוך של הילד, בסך הכול כ-3,000 שקל בחודש. 

האב טען שהאם הסתירה ממנו את גילה האמיתי, ואמרה לו שהיא נוטלת גלולות ושאינה מעוניינת בילדים, אחרי שהוא עצמו הבהיר לה כי אינו מעוניין בילדים בשלב זה. האם, מנגד, הציגה בבית המשפט מרשם לגלולות. 

השופטת מירה דהן קבעה כי מאחר שלא הובאו ראיות שסתרו את המרשם, ההנחה היא שהאישה נטלה גלולות באותה התקופה. היא גם הוסיפה כי הנתבעת אכן הטעתה את התובע בנוגע לגילה, אך לא עשתה זאת על מנת להתעבר אלא בשל רצונה להצטייר כצעירה יותר לשם היכרות זוגית. פסיקתה הסופית הייתה חד-משמעית: גם אישה שקיימה יחסי מין מזדמנים, ולאחר מכן הפרטנר שלה הפך לאב בעל כורחו, זכאית לתשלום מזונות ממנו.

"בתי המשפט בישראל תמיד לטובת האישה! מה שלא תעשה לא יעזור לך, הם תמיד יפסקו לטובתה" 

הטוקבק הזה פורסם בתגובה לכתבה שעסקה בגניבת זרע, והוא דומה באופן מחשיד למאות טוקבקים אחרים בנושא. נראה כי הדעה הרווחת היא שבכל הנוגע לגניבת זרע, בית המשפט יעדיף תמיד את עמדתה של האישה על פני זו של הגבר. בחינה מדוקדקת של הסוגיה מגלה שבית המשפט בישראל, ובכל מדינה מפותחת אחרת, אכן יתמוך כמעט תמיד בעמדת האישה - אבל לא בשל טובתה האישית אלא בשל טובת הילד. 

"טובת הילד" הוא מושג חברתי ומשפטי שבא לידי ביטוי בנורמה הקובעת כי לחברה יש זכות להביע את דעתה על האופן שבו יגדלו ילדים, גם אם דעה זו אינה תואמת את רצונם או את רצון הוריהם. דרישה לביטול מזונות או לפיצוי כספי על תרמית טומנת בחובה פגיעה ישירה בזכויות אדם - הילד. ברגע שכבר נולד ילד הוא אדם בפני עצמו, עם שם, תעודת זהות, עתיד וזכויות. לא מגיע לו לשאת באחריות לאירועים שהתרחשו בטרם הגעתו לעולם. הזכות לחיים והזכות לביטחון אישי מגיעה לכל אדם, גם לאדם שלא רצו בו. בהתאם לכך, כשהמדינה מחליטה בתביעת נזיקין על גניבת זרע או בתביעה פלילית על קבלת דבר במרמה, החלטה שלכל הדעות יש בה כדי להשפיע על הילד, היא נוטה להגיע לפסקי דין שלא יפגעו בטובת הילד. 

השוואה מתאימה לעניין זה תהיה ילדים שנולדו כתוצאה מאונס. בעולם מסתובבים ילדים רבים שהם תוצר של מין בכפייה - האם מישהו כופר בזכותם למזון, לבגדים ולקורת גג? האם מישהו חושב שעליהם להתחיל את החיים מנקודת פתיחה נמוכה יותר מכיוון שאבא שלהם אנס?

"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" זו חשיבה מוסרית שמתאימה אולי לספר ירמיהו, אבל כיום המחשבה שילד יישא בעונש על החטא של אביו או של אימו מעוררת התנגדות עזה בכל המדינות שאנחנו נוהגים לכנות "מתוקנות". וזה בדיוק המקום לציין שטובת הילד במקרים הללו מגיעה יד ביד עם טובת המדינה. הרי השתלשלות האירועים כאן ידועה מראש: אם תכריח אם ממצב כלכלי בינוני לשלם למעלה ממיליון שקלים כפיצויים לאב, אתה דן את הילד לחיי עוני. סביר מאוד להניח שהמשפחה תחיה בסיוע מתמיד של הרשויות, מה שאומר, הלכה למעשה, שעל הילד הזה כולנו נשלם בסופו של דבר. המשמעות היא שלמדינה יש אינטרס ברור לחייב גברים לשלם מזונות לילדיהם. אף מדינה בעולם לא באמת רוצה לקחת אחריות כלכלית על כל הילדים הלא רצויים שגדלים בתוכה. עד כמה היא לא רוצה? ובכן, מאוד. 

בגרמניה חויב גבר בתשלום מזונות לילד שנולד מביצית שהופרתה בזרעו לאחר שגרושתו זייפה את חתימתו במרפאת פוריות, וביצעה באמצעותו הפריה חוץ-גופית. הזיוף המכעיס לא מנע מבית המשפט לדרוש מהאב לקחת אחריות על הילד. בבריטניה דחה בית המשפט תביעה של גבר שהחזיק בידיו מכתב שכתבה לו אם הילד, ובו היא מודה שחור על גבי לבן שהזריעה את עצמה בזרעו לאחר שהוציאה אותו מקונדום משומש בזמן שהיה במקלחת. השופט קבע כי ללא קשר לאופן הגעתו של התינוק לעולם, הגבר נחשב לאביו על פי חוק ועליו לשלם על הוצאותיו. באוסטרליה נדחתה תביעה של גבר שדרש לפטור אותו מתשלום מזונות. בפסק הדין הודה בפניו השופט: "אני לא יכול לתת לך לנצח כי זה יקבע תקדים שישנה את החוק הפדרלי". 

אבל המדהימה מכולן היא ארצות הברית. בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות לא מעוניינים לקחת אחריות על ילדים שנולדו כתוצאה מגניבת זרע - ולא משנה כלל באילו נסיבות. 

ב-1996 ערער גבר על תביעה למזונות ילדים, וציין כי הוא "לא השתתף במודע ובמכוון בפעילות מינית כלשהי עם אימו של הקטין". לדבריו, הוא הגיע שיכור למסיבה בביתה של האישה ונאנס על ידיה כשהוא מחוסר הכרה. הוא טען כי הדרישה לשלם דמי מזונות בגין ילד שנולד כתוצאה ממגע שאינו בהסכמה מונעת ממנו זכויות קניין והגנה שווה על פי החוק. במסגרת משפטו, הוא הביא עדויות מומחים שלפיהן גבר יכול לקבל זקפה ולהגיע לאורגזמה כשהוא מחוסר הכרה. בית המשפט הכיר ב"התנהלות לא נכונה של האם", ואף ציין מפורשות שהיא "ראויה לגינוי", אך בכל זאת דחה את טענתו של האב וקבע כי "הילד הוא צד תמים בעניין. כל התנהלות פסולה מצד האם אינה אמורה לשנות את חובת האב במתן תמיכה כלכלית לילד". הוא חויב בתשלום מזונות חודשיים מעתה ואילך, וגם רטרואקטיבית. 

ב-2003, בבית המשפט לערעורים באילינוי, נדחתה סופית תביעתו של ריצ'רד פיליפס בגין מצוקה נפשית שגרמה לו בת זוגו לשעבר שרון איירונס. פיליפס טען כי איירונס שמרה בחשאי קונדומים המכילים את זרעו לאחר שביצעה בו מין אוראלי, השתמשה בזרע ובהמשך ילדה בת. תחילה קבע בית המשפט כי איירונס "עסקה במרמה במעשים מיניים, שאף אדם סביר לא היה מצפה שיוכלו לגרום להיריון, והשתמשה בזרע התובע באופן לא שגרתי ולא צפוי שהביא לתוצאות קיצוניות", אולם בערעור נדחו טענותיו של פיליפס על מרמה וגניבה: "כאשר התובע 'מסר' את זרעו, זו הייתה מתנה - העברת זכויות מוחלטת על הנכס מהתורם למקבלת. לא ניתנה שום הסכמה כי מתנה זו תוחזר על פי בקשה". 

על אף שבתי המשפט בישראל וביתר מדינות העולם המערבי דוחים על הסף טענות לגניבת זרע, יש מי שנלחם לשנות את החוק או לפחות את דעת הקהל. בין עשרות הגברים שמוחים בקבוצות שונות בפייסבוק על "אפליית גברים" בולטת דמותה של מורן ששון, רווקה ללא ילדים מבחירה, בת 39 מראש העין. מפעם לפעם היא מפרסמת בעמוד הפרטי שלה את סיפורי הגברים במטרה לתת להם קול. הפוסטים האלה, כצפוי, יוצרים רעש וירטואלי עצום וזוכים לאלפי תגובות ושיתופים. 

מה לך ולגניבת זרע? 

"אני תופסת מעצמי לוחמת צדק. חשוב לי להעלות נושאים, בעיקר נפיצים, ולדבר עליהם. יש היום שיח הולך וגובר סביב עוולות נגד נשים. זה טוב וחשוב שהנושאים האלה צפים, אבל למה אנחנו שוכחים את הגברים? למה לא מדברים על חוסר צדק נגדם? אין לי נגיעה אישית לנושא, אבל כשאני שומעת סיפורים של גברים 'גנובי זרע' אני מגלה המון אמפתיה. בשנים האחרונות החלטתי שאני לא מעוניינת בילדים ולא בנויה לזה. אם מישהו היה מכריח אותי להיות אמא, זה היה מוציא אותי מדעתי. אני מזדהה עם התחושה שלהם. המחשבה שמישהו יכפה עליי משהו, ועוד בסדר גודל כזה, היא נוראית". 

יכול להיות שהסיבה לכך שאנחנו מדברים על עוולות נגד נשים היא שמדובר בתופעות רחבות היקף? גברים רוצחים נשים זו תופעה. גברים שלא משלמים מזונות זו תופעה מתועדת עם סטטיסטיקות והוכחות. אולי גניבת זרע זו פשוט לא תופעה?

"חייבים להסתכל על תופעות של אלימות גם אם הן לא מגיעות במספרים גדולים, וגניבות זרע יש הרבה יותר ממה שאנשים מדמיינים. שמעתי מספיק נשים אומרות 'יאללה נו, תיכנסי להיריון ממישהו ותביאי את הילד'. זה לא כזה נדיר. לי יש שני סיפורים במשפחה המורחבת, ואין כמעט אדם שדיברתי איתו מאז שהתחלתי להציף את הנושא שלא אמר לי: 'אה, כן, יש לי חבר או דוד או מישהו שאני מכיר שעבר דבר כזה'. המספרים לא ממש ברורים כי לא מדברים על זה. יש כאן עניין של הסתרה. לפעמים אפילו המשפחה הקרובה לא יודעת, אז בלתי אפשרי להבין את הממדים של זה".

הגדרת ממדי התופעה קשורה להגדרה של גניבת זרע. למה את קוראת גניבת זרע?

"מבחינתי מתקיימת גניבת זרע כשבחורה מחליטה על דעת עצמה - בין אם זה תוכנן מראש ובין אם לא, בין אם היה שימוש באמצעי מניעה ובין אם לא - להביא ילד משותף לעולם ללא הסכמת הצד השני".

יש הרבה ילדים לא רצויים בעולם, אבל זה לא אומר שנגנב זרע. גבר סביר לא אמור להיות מאוד מופתע אם יחסי מין ללא הגנה מסתיימים בהיריון. הוא גם אמור לדעת שאמצעי מניעה לא מספקים מאה אחוז של הגנה, ובמקביל שהחוק במדינת ישראל מעניק לאישה את הזכות הבלעדית להכריע לגבי הפלה, אז בהכרח נשאלת כאן השאלה - מה חשבת שיקרה? 

"אני חושבת שכל הזמן מפילים את האחריות על הגבר. יש כאן שני אנשים מבוגרים שהחליטו להיפגש לצורך הנאה פיזית. אף אחד מהצדדים לא מעוניין לקשור את החיים שלו בחיים של השני מעבר למפגש הספציפי הזה. שניהם אחראים במידה שווה על שימוש באמצעי מניעה. כל הזמן אומרים, הוא לא היה אחראי, הוא לא שם קונדום. נכון, אבל איפה האחריות שלה להשתמש באמצעי מניעה? היא לא הייתה חסרת אחריות כשהסכימה לא להשתמש? 

"במסגרת האחריות, הוא צריך לדעת שאם הוא שוכב עם מישהי והקונדום נקרע, או שלא היה קונדום בכלל בהחלטה משותפת, יכול להיות שיהיה היריון והיא לא חייבת לעשות הפלה. כלומר, בהחלט יכול להיות שיהיה לו ילד בעולם שהוא לא בחר בו. זו האחריות שלו. האחריות שלה היא לדעת שאם את נכנסת למיטה עם מישהו שאין לך שום קשר אליו חוץ מאותו ערב שהחלטתם לכייף, אז דעי שאם החלטתם לא להשתמש באמצעי מניעה או אם אמצעי המניעה לא היה יעיל, אז את יכולה להיכנס להיריון, ומכאן יהיו לך שתי אופציות: או לעשות הפלה או לא לעשות הפלה, להביא את הילד ולהתמודד עם ההשלכות לבד. לכפות על בן אדם להכיר בילד שהוא לא בחר בו ולשלם עבורו מזונות ל-18 שנה זה פשע בעיניי. כמו שלקחת לבד את ההחלטה להביא ילד על אפו ועל חמתו, אז תתמודדי לבד". 

המזונות הם לא לאמא, הם לילד.

"זה לא מדויק. יש גם המון מקרים של נשים שמגיעות מבתים מאוד מבוססים, ויש להן איך לכלכל את הילד לבד. בכל מקרה, זה נטו אחריות של האמא. אם היא מחליטה להביא ילד על דעת עצמה, היא צריכה להכיר בהשלכות, וההשלכות הן המון כסף. את יודעת לאילו מצבים הגברים האלה מגיעים? לפעמים מדובר בבחורים שרק השתחררו מהצבא או בסטודנטים שזה ממש לא היה בתכנון שלהם. מבוגרים יותר התפרקו לחלוטין כלכלית ואיבדו את כל החיים הקודמים שלהם. אם היה סקס ונקרע הקונדום, אז צריך עכשיו להעניש אותם לכל החיים ולמוטט אותם כלכלית? איפה ההיגיון פה? 

מה בעצם את מציעה?

"לתפיסתי, אם תהיה חקיקה שלפיה במקרים של גניבת זרע לא יהיו מזונות, המקרים האלה יצטמצמו. אותן נשים יידעו מראש שהן לא יכולות להחליט על דעת עצמן להביא ילד, כי לא תהיה להן תמיכה כלכלית. אני לא מדברת על ילדים שכבר נולדו, כי אני לא רוצה לפגוע בהם, אלא על כל מקרה מעתה ואילך". 

לדבריה, ישראל היא קרקע פורייה למקרים מהסוג הזה, בעיקר בגלל היותה מקדשת ילודה. שיעורי הפריון בישראל, נכון ל-2019, עומדים על 3.1 ילדים לאישה, השיעור הגבוה ביותר במדינות OECD. מדיניות המימון לטיפולי הפוריות בישראל היא נדיבה, רחבת היקף וניתנת לכל תושבות המדינה כמעט ללא הגבלה. 

היפותטית, אם היית רוצה ילדים והיית מוצאת את עצמך כרגע בהיריון ממין מזדמן, מה היית עושה?

"לפני כמה שנים, כשעוד לא הייתי סגורה על זה שאני לא רוצה ילדים, חברה שאלה אותי: 'מה יקרה אם תיכנסי להיריון בטעות ממישהו? את תפילי?'. אמרתי לה: 'ברור! מה זאת אומרת?', אני לא כופה אבהות על אף אחד, ואני לא מביאה ילד שיידע מתישהו שאבא שלו מאוד לא רצה אותו. זו לא דרך לגיטימית. מי שמגיעה לגיל מתקדם ומעוניינת בילדים - יש בנק הזרע ויש הורות משותפת".

הורות משותפת ובנק הזרע אלה מסלולים מתוכננים מראש. יש לא מעט סיפורים של נשים בגיל מתקדם שנכנסו להיריון באמת בטעות, ולא מוכנות לעשות הפלה כי מבחינתן, המשמעות של הפלה היא סגירת הדלת לאימהות לצמיתות. 

"ברור שצריך להימנע מזה, ואני לרגע לא מזלזלת בזה, אבל אי אפשר לקדש את ההיריון ולהחריב בדרך חיים שלמים של כל כך הרבה אנשים. זה לא רק הילד והאבא. זאת המשפחה של האבא שהמידע הזה מטלטל אותה, זה בנות הזוג העתידיות של הגברים האלה, אם הם בכלל מצליחים לקיים מערכות יחסים תקינות. רבים מהם לא מצליחים להשתקם כי האמון שלהם במין הנשי נפגע".

אילו תגובות את מקבלת כשאנשים שומעים שזה אחד מהנושאים שאת נלחמת עליהם?

"שאני עושה את זה בשביל למצוא חן בעיני גברים ולקבל מהם תשומת לב, שאני בושה למין הנשי. היו מי שאמרו שקל לי לדבר כי אני לא רוצה ילדים בעצמי. להרבה נשים קשה להבין למה אני 'נגד נשים'. אני לא נגד נשים, אני נגד מעשה מסוים. אני בוחנת כל מקרה לאור הערכים שלי, ותיבת ההודעות שלי בפייסבוק מלאה במקרים כאלה". 

אייל (שם בדוי), סטודנט בן 27 מדרום הארץ, הוא אחד מהמקרים האלה. לפני שנה וחצי הפך לאב לילד שהוא מעולם לא תכנן, תוצר של קשר קצר ולא משמעותי, לפחות מבחינתו. את האישה שלתפיסתו עשתה לו עוול גדול הוא הכיר בבר שבו הוא עובד כברמן בסופי שבוע. 

"היא הייתה סוג של לקוחה קבועה. היא התחילה איתי, החלפנו מספרי טלפון, התכתבנו קצת וקבענו להיפגש. כבר בפגישה הראשונה הסברתי לה שאני לא בנוי כרגע לקשר רציני, ושאני יותר בעניין של לצאת וליהנות. היא אמרה לי 'כן, גם אני', אז סיכמנו על קשר של יזיזות. קיימנו מפגשים אינטימיים במשך חודשיים, תמיד עם קונדום. יום שבת אחד כשסיימתי לעבוד היא הציעה לי לקפוץ אליה. הגעתי אליה, ובפעם הראשונה מאז שהכרנו לא היה עליי קונדום. שכבנו בלי ואז, כשבאתי לגמור, היא אמרה לי 'הכול בסדר. התחלתי לקחת גלולות. אתה יכול לגמור בפנים'. שאלתי אותה תוך כדי האקט 'בוודאות?', והיא אמרה לי 'כן, בטח'. לא הייתי בפוקוס. הייתי מעורפל, קצת מסטול אחרי משמרת בבר. לא חשבתי על זה לעומק, וסמכתי עליה כי זו לא הייתה הפעם הראשונה ולא השנייה שאנחנו נפגשים. גמרתי בפנים. המשכנו לשמור על קשר לא מאוד רציף אחרי. התכתבנו בהודעות מפעם לפעם, ושכבנו עוד פעם-פעמיים עם אמצעי מניעה". 

למה חזרת להשתמש בקונדום אם היא אמרה לך שהיא על גלולות?

"כי אני תמיד משתמש בקונדום. אני מעדיף לסמוך על עצמי. ככה התנהלתי בכל הקשרים הלא רציניים שלי. זה שהיה מקרה אחד יוצא דופן וחד-פעמי, זה לא אומר שמעכשיו אנחנו נעשה סקס בלי קונדום". 

על הפעם האחת והיחידה שבה, לדבריו, הוא לא השתמש בקונדום הוא משלם עד היום. חודש אחרי אותו הלילה הוא קיבל את שיחת הטלפון ששינתה את חייו.

"היא פשוט אמרה לי שהיא הלכה עם חברה שלה לבדיקת היריון כי היא לא קיבלה מחזור, ומתברר שהיא נקלטה. באותו רגע חטפתי הלם. זה נפל עליי משומקום ולא ידעתי איך לקבל את זה. זו בחורה שאני לא מעוניין בעתיד משותף איתה, מישהי שאין לי איתה כלום. הסברתי לה שאני לא רוצה את הילד, הזכרתי לה שקבענו מראש שהקשר הזה הוא סטוץ, אמרתי לה שאני לא בנוי לזה, שאני בעצמי עוד ילד בראש, והיא אמרה שהיא לא מוכנה לחשוב על הפלה כרגע. ניסיתי לשכנע אותה, התחננתי אבל היא לא הסכימה בשום פנים ואופן. היא אמרה שאבא שלה מאוד מבוגר והולך למות בקרוב, ושהחלום שלו זה לראות את הבת שלו הופכת לאמא. זו הייתה הסיבה העיקרית שלה. הסיבה השנייה הייתה הגיל שלה והעובדה שהיא לא בזוגיות. רק אז הבנתי שהיא שיקרה לי. כשהכרתי אותה בבר היא טענה שהיא בת 28, ופתאום התברר שהיא בת 32. אני יודע שנשים בגילים האלה, אם הן נכנסות להיריון, לרוב לא עושות הפלה. 

"דבר נוסף שהבנתי אז היה שהיא כנראה רצתה איתי זוגיות, וחשבה שילד זו הדרך המתאימה להגיע לזה. היא אמרה לי: 'אני אוהבת אותך, אני רוצה אותך'. אמרתי לה שאני לא מעוניין, ובמשך שלושת החודשים הראשונים הצעתי כל מה שיכולתי כדי שהיא תעשה הפלה, עד שהבנתי שזה חסר סיכוי".

במהלך ההיריון השניים היו בנתק. את החודשים האלה העביר אייל בקריאה אובססיבית על הנושא באינטרנט, ובחיפוש אחר מידע שיעזור לו להבין איך להתמודד עם הסיטואציה. "התייעצתי עם עורך דין, ניסיתי להבין מה נכון לעשות. הוא אמר 'לצערי אין לך מה לעשות. אם היא תפנה לבית המשפט אתה תצטרך לשלם מזונות, לא משנה מה'". 

על הלידה עצמה בישרה לאייל חברה טובה של האם הטרייה. הוא סירב להגיע לביקור. כמה חודשים אחר כך, האם יצרה איתו קשר ישיר.

"היא אמרה לי: 'כבר יש פה ילד. אתה מתכוון לבוא לראות אותו?'. היה חשוב לה שאני אבוא להכיר אותו. אמרתי לה שכרגע אני לא מוכן, ושאני לא אוהב שכופים עליי. אם יבוא יום וארצה לראות את הילד, זה חייב לבוא ממני. היא המשיכה לשלוח הודעות, ואז הגיע שלב האיומים: 'אני לא רוצה ללכת לבית המשפט, למרות שכל החברות שלי אומרות שאם אלך אני אוכל בקלות לקבל יותר מאלפיים שקל מזונות'. אני סטודנט וגם ככה קשה לי. אני משלם על הלימודים, שוכר דירה ואין לי תמיכה כלכלית מההורים. סיכמנו על העברה חודשית של 1,500 שקל, וכרגע זה מה שקורה. אם מחשבים את זה, עד גיל 21 זה ייצא באזור ה-400 אלף שקל. עבורי זה סכום רציני. אני מרגיש כבול בחסות החוק. אין שום דבר שאני יכול לעשות". 

מה היית רוצה שיקרה?

"כמו שאני לא יכול לכפות עליה לעבור את ההפלה, מן הראוי שהיא לא תכפה עליי את התשלומים האלה. למה אני צריך לקחת אחריות על משהו שלא רציתי בו? גבר שמציע נישואין לאישה ורוצה איתה עתיד משותף, ואחר כך זה לא מסתדר והם מתגרשים, בהחלט צריך להיות מחויב בתשלום מזונות כי הוא ציפה ורצה שיגיע ילד לעולם, אבל גבר שלא נשוי לבחורה ולא היה ביניהם קשר רציני, והגיע ילד, לא צריך לסבסד את ההחלטה החד-צדדית של האישה. היא עובדת כרגע במשרה מלאה, יש לה דירה שהיא קיבלה בירושה ולאחרונה היא חזרה מחופשה בחו"ל. לי אין כסף בכלל, וכואב לי שאני צריך לסבסד מישהי שאני לא רוצה שום קשר איתה. אני גם יודע שזה עניין של זמן עד שהיא תפנה לבית משפט. כשאסיים את התואר ואתחיל לעבוד בעבודה של גדולים, תגיע שיחת הטלפון ממנה".

אתה מודע לזה שהכסף שאתה משלם הוא לא עבורה אלא עבור הילד.

"אני מודע לזה, אבל אם יש לה כסף לנסוע לחו"ל אז היא לא באמת צריכה את הכסף שלי. יש לה מספיק כסף כדי לגדל את הילד לבד, וגם אם לא - האחריות היא שלה. היא בחרה להביא אותו לעולם". 

את בנו היחיד הוא ראה פעם אחת בלבד כשהיה בן ארבעה חודשים. "קפצתי אליה כדי לדון על עניין התשלומים. היא ביקשה שאחזיק אותו כדי לראות אם אני מרגיש משהו".

והרגשת?

"לא. מדי פעם אני חושב עליו. זה תופס אותי ביומיום. אם לא היה את העניין של התשלומים, אולי עם הזמן הייתי יכול להיפתח אליו, אבל בנקודה שבה אני נמצא אני לא יכול להיפתח רגשית לילד. קשה לי להכיר בילד שלא רציתי בו, ואני עדיין לא רוצה בו. פעם אחת ניסיתי לדבר איתה על אולי להכיר, והיא התחילה לדבר על הסדרי משמורת קבועים. חטפתי רגליים קרות. מה קשור משמורת כרגע? אני לא בראש הזה עכשיו, וזה רק הרחיק אותי. 

"אני לא יודע מה יהיה עוד כמה שנים. אולי כשיגיעו ילדים רצויים, כשאהפוך לאבא, אני כן אכיר בו. אני צריך לעשות את הסוויץ' הזה בראש, וכרגע אני לא שם. אני לא היחיד בעולם. יש עוד המון כמוני שלא מכירים בילדים שלהם, ויש כאלה שמכירים בהם בגיל מאוחר יותר". 

אתה רואה במקרה שלך גניבת זרע? אתה חושב שהיא תכננה את זה? הרי אפשר להיכנס להיריון גם על גלולות.

"נכון, ולכן למחרת ביקשתי ממנה לקחת את גלולת היום שאחרי כדי שלא יקרה משהו ששנינו לא רוצים בו, והיא אמרה לי 'כן, כמובן'. ברור שהיא לא עשתה את זה. אני בטוח שכל הסיפור הזה היה מכוון. עצם הגיל שלה, העובדה שהיא לא הייתה בזוגיות, העובדה שאבא שלה הלך למות... יש כאן המון גורמים שמבהירים שזו לא הייתה טעות. היא אמרה לי: 'גלולות זה לא מאה אחוז. אין מה לעשות, נקלטתי' - אבל אני בטוח שהיא רצתה להיקלט". 

הילד הלא רצוי של אייל הוא גם הסוד שלו. מעט מאוד אנשים יודעים על קיומו. לחברים, גם הטובים ביותר, הוא לא סיפר עד היום.

"אני מאוד דיסקרטי לגבי הסיפור הזה. רק המשפחה הקרובה ובת הזוג יודעים. כשהיא נכנסה להיריון מיד סיפרתי לאבא שלי. הוא אמר שהוא יתמוך בכל בחירה שלי, והוא באמת תומך עד היום, לא כלכלית אבל נפשית. לאמא שלי קשה לחשוב שיש לה נכד ושהיא לא בקשר איתו. אמרתי לה שאני לא אמנע ממנה את הקשר הזה, אבל שלא תלחץ עליי לקיים אותו בעצמי. מאז שהוא נולד היא ראתה אותו כמה פעמים. 

"לבת הזוג סיפרתי אחרי שבעה חודשי זוגיות. רציתי להבין קודם את כיוון היחסים שלנו ולוודא שזה קשר רציני וחזק. היא שמעה, עיכלה והיא מאוד תומכת בי, עומדת מאחורי כל צעד שלי. היא אמרה לי: "אם תרצה להכיר אותו תכיר, ואם לא - זה גם בסדר. יש הרבה אבות שלא מכירים בילדים שלהם".