כשמשה רבינו עמד מול שניים וחצי שבטים משמעותיים בעם ישראל, ושמע את הבקשה שלהם, הוא כנראה חשב שהוא נתקל בסוג הגרוע ביותר של מנהלים: אלה שרואים רק את הרווחים המיידיים ומחמיצים את החזון הגדול.
בני גד ובני ראובן עמדו על סף ההזדמנות הגדולה ביותר בההיסטוריה - להיכנס לארץ ישראל ולהיות חלק מבניית חברה חדשה. אבל מה הם ראו? רק את ה-KPI הבסיסי: "יש כאן מרעה טוב לצאן שלנו וערים מבוצרות מוכנות". זה כך נראה הספיק להם.
בעולם ההיי-טק של היום אנחנו רואים את אותו דפוס שוב ושוב. חברות שמקבלות הצעת רכישה טובה ומתפתות למכור, מבלי לחשב מה היה יכול לקרות אם הן היו ממשיכות לבנות. יזמים שמתמקדים רק בגיוס ההשקעה הבא, מבלי לחשוב על האימפקט הארוך טווח של הגיוס- לא תמיד אפשר לייצר ערך מספיק משמעותי שישקף מכפיל רווח כנגד שווי הגיוס בהינתן תנאי השוק של אפשרות צמיחה, תחרות וקונסולידציה.
רבי יצחק עראמה, פילוסוף משפיע שחי בספרד טרם הגירוש, מסביר שהביקורת של משה על בני גד ובני ראובן לא הייתה על כך שהם הסתכלו על הנתונים היבשים - אלה היו אכן נכונים. באמת היה שם מרעה מעולה ותשתיות בנויות. הבעיה הייתה שהם ראו רק את זה. הם החמיצו את הפוטנציאל הבלתי מוגבל של להיות במקום שבו קורה ההיסטוריה. להיות חלק מארץ ישראל - מקום המתעתד להיות מרחב ליצירת חברת מופת ומדינה שתהיה אור לגויים.
משה הבין שהוא מתמודד עם שגיאה חמורה. זה היה נראה כמו צמצום אופקים רוחני. הוא לא התנגד לזה שהם רוצים להישאר בעבר הירדן, אבל הוא דרש מהם תחילה להיות חלק מהמיזם הגדול - לעזור לכבוש את הארץ. רק אחרי שתורמים לחזון הכללי, אפשר לחזור לעסק הפרטי.
זה בדיוק מה שקורה בחברות הטובות ביותר. העובדים הכי טובים הם לא אלה שמתמקדים רק בתיק המניות שלהם או בבונוס השנתי. הם אלה שמבינים שהם חלק ממשהו גדול יותר, ושההצלחה הארוכה טווח של החברה תניב לכולם תוצאות טובות יותר מאשר אופטימיזציה קצרת טווח.
הפרדוקס הוא שבני גד ובני ראובן, שחיפשו את הביטחון והיציבות, בסופו של דבר היו הראשונים שגלו מהארץ. הם בחרו במה שנראה בטוח ויציב, אבל החמיצו את ההזדמנות להיות חלק מפרויקט רוחני-חברתי היסטורי שעמד לשנות את העולם.
היום, כשמנהל צעיר בחברת היי-טק מקבל הצעת עבודה ממקום אחר עם שכר גבוה יותר, השאלה היא לא רק כמה כסף מציעים לו שם. השאלה היא האם החברה החדשה הזאת בונה משהו שיהיה רלוונטי בעוד עשר שנים, האם הוא יוכל ללמוד שם ולגדול, והאם הוא יהיה גאה לספר לילדים שלו שהוא היה חלק מזה כי זה לא רק להתפתח זה יכול וכדאי שיתחבר ליעוד והשליחות של כל אחד ואחת.
בעבר הייתי צריך לקבל החלטה של חיתוך בהכנסות גדולות שנבעו מתוכן שאינו מבוקר דיו, וגם ללא ערך אסטרטגי מוצרי. אין ספק שבטווח הקצר זה פגע בנו. בכל זאת, ירידה של חמישים מיליון דולר היא משמעותית. אולם בטווח הארוך המהלך השתלם. ההכנסות גדלו משמעותית ברוך השם, ברמה של מעבר להכפלה, וזאת משום שהיינו ממוקדים המטרת העל והעדפנו את הטווח הארוך.
בני גד ובני ראובן בחרו בשוק הקיים על פני השוק שעתיד להיווצר. לפעמים, הרווח הכי גדול מגיע דווקא ממי שמוכן לוותר על הרווח המיידי בשביל להיות במקום הנכון כשהעתיד קורה.
הוגים פילוסופים כמו אריסטו מדגישים את החשיבות של חשיבה לטווח הארוך וגישה מוסרית במנהיגות, ומצביעים על כך שההחלטות שלנו צריכות להביט אל מעבר להישגים המיידיים, ולשקול את ההשפעה העתידית על החברה והטבע. אריסטו מדגיש את החשיבות של חינוך לערכים ולמידה של מידות טובות, שמובילות ליציבות וקיימות חברתית. למרות ש"להיות מוסרי" לא תמיד משתלם כלכלית.
הפילוסופים של המאה ה-20 כגון מרטין היידגר ומרטין בובר, מדגישים את החשיבות של אחריות מוסרית והכרה באחר, שמחייבות מנהיגות שמתחשבת בטווח הארוך ומחזיקה בערכים של שותפות ואחריות חברתית. באופן כללי, הפילוסופיה מציבה את ההכרח של ראייה רחבה, מוסריות ואחריות, כמרכיבים חיוניים להנהגה שמבטיחה יציבות, קיימות והמשכיות לאורך זמן.
ענקית הרכב החשמלי טסלה פירסמה השבוע את תוצאותיה הכספיות לרבעון השני של 2025, זאת ברקע ציפיות זהירות מצד וול סטריט, ירידה מוקדמת במכירות של כלי הרכב, וסימני שאלה סביב מנועי הצמיחה העתידיים של החברה.
המשקיעים והאנליסטים שמו דגש על ניסיונותיה של טסלה לייצר נרטיב חדש סביב עתיד אוטונומי, כזה שאינו תלוי בהיקפי מכירות רכב בלבד. אמנם במהלך הרבעון האחרון הכריזה החברה על תחילת פעילות ניסיונית של שירות רובוטאקסי באוסטין, טקסס, עם אזור פעילות מורחב ומספר כלי רכב לא ידוע.
בפועל, עד כה לא נחשפו דגמים, לא נראו הדמיות, ולא נמסרו לוחות זמנים.
במציאות כזו המניה בחודש האחרון בירידה, הציפייה של בעלי המניות היא שחברה כזו תהיה עסוקה בעתיד ותראה שהיא עושה צעדים משמעותיים לצמיחה.
אז בניהול תחשבו בגדול, גם ל"יום שאחריכם", כי לחשוב לטווח הקצר זה אמנם משרת הכנסות, אבל משרת רק הכנסות. ככה ״לא בונים חברה".
ומילה לסיום: ההיסטוריה הובילה אותנו שוב אל המפגש הזה של בני גד ובני ראובן, אשר בהקבלה לימינו עשו 'רילוקיישן' כדי לשפר את רמת החיים, והעדיפו לגור מחוץ לגבולות הארץ המבוטחת בשביל רווחה ושקט.
כמעט 3,300 שנה מאוחר יותר, שוב אנחנו נאבקים תודעתית וצבאית על ארצנו ועל זכותנו לחיות בה. אסור לנו להחמיץ את העיקר: כן, אנחנו אומת היי-טק ומעצמת סייבר, אבל כל אלה הם בסיס לליבה המשמעותית שמפעמת ברוחו של העם: "תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל" כלשון מגילת העצמאות.
דווקא עכשיו, אין מקום לבריחת מוחות, הוצאת השקעות ובטח שלא לעודד רילוקיישן. זה הזמן להבין לעומק את תפקידנו, להבחין בין עיקר לטפל, להאמין בצדקת הדרך, וביחד, בעזרת השם, ננצח.
זיו אלול הוא מנכ"ל חברת פארי, חברת טכנולוגיות בעולם הרפואה הדיגיטלית, משקיע וחבר דירקטוריון במספר סטארטאפים וקרנות. יזם סדרתי ,ייסד וניהל את חברת אינראקטיב והוביל אותה לרכישה על ידי חברה גרמנית בשם פייבר שגם בה הוא מונה למנכ"ל והוביל את החברה לרכישה נוספת וגבוהה יותר על ידי חברה ציבורית אמריקאית. זיו חיבר ספר שמכר אלפי עותקים בישראל ״אבות הניהול״ הוצאת ״ידיעות ספרים״ ובאנגלית הספר הפך לרב מכר באמזון בתוך חודשיים.
אין לחברת ידיעות תקשורת בע״מ, לאתר ynet או לחברת המברקה פתרונות תקשורת בע״מ זיקה כלשהי לתוכן במובן של ניגוד עניינים או של עניין מיוחד. הכתוב אינו מהווה ייעוץ השקעות ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. אין לראות במידע בסקירה זו כעובדתי או כמכלול כל המידע הידוע, ולכן אין להסתמך על הכתוב בה ככזה.
