הארי פוטר לא קיים, בית הספר הוגוורטס לא קיים, אין כשפים, אין סוהרסנים ואין דואר ינשופים. אבל למעט העובדה שאין אותם, יש אותם. ג'יי-קיי רולינג בראה עולם. סגור אמנם בתוך פנטזיה אבל מציית לכלליו. יש בו היגיון, סדר פנימי, מצע אמין לבדיה.
עד לא מזמן אפשר היה לומר דבר דומה על המושג פייק ניוז. בגדולתו, במרעו, הוא היה מציאות מדומיינת, אלטרנטיבית, הגיונית. מתנגדי החיסונים הפיצו אמנם תיאוריות מופרכות, אבל הן נסמכו על מחשבה פרנואידית רווחת. היגיון של שיגעון, אבל היגיון. מדוע לא לחשוד בתרופה חדשה שלא נוסתה מעולם? מדוע לתת אמון במנגנונים שלטוניים כשהעולם קורס?
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של דניאלה לונדון דקל:
ערוץ 14 הצליח כי הוא נראה כמו ברווז, צלע כמו ברווז, גיעגע כמו עיתונאי ומנוצותיו הפופוליסטיות אפשר היה להכין פוך מנחם. ערוץ 14 הוא החבר מהכוכב האחר. כשסימא את הציבור עם הפייק פנטזיה של “הניצחון המוחלט” הוא קלע למשאלה לא עד כדי כך מופרכת. ילדותית? כן. נסמכת על התרופפות הנפש הקולקטיבית? כן. אבל הלוא עצם קיומם של העם היהודי, מדינת ישראל, התעצמותה ושגשוגה הוא ניצחון מזהיר. שרדנו שואה, עצמאות, כיפור, מדוע שלא נעבור גם את זה?
סיפור טוב, זה כל הסיפור. פייק מוצלח הוא כזה שיודע להשתמש בסיפורים שיש להם דרישה. אמנם מצב הספרות בכי רע ואנשים התעייפו מלקרוא, אבל היכולת להמציא סיפורים ולצרוך אותם שרירה וקיימת. בין אם מדובר באגדת הננו-צ'יפים המושתלים בתוך מזרקי חיסונים ובין אם מדובר בהפצת תיאוריית קונספירציה שלפיה אנשי צבא בכירים ריגלו עבור חמאס; בין אם חברות הנפט והגז מכחישות את משבר האקלים ובין אם מכונת הרעל עושה שיבוש מכוון של מושגי יסוד דמוקרטיים והגדרתם מחדש כאנטי-דמוקרטיים - ניכר שהייתה כאן השקעה. הפייק בא כדי להמציא את רציף תשע ושלושה רבעים של "הארי פוטר". כדי שנוכל להיכנס דרכו לעולם מדומיין.
תשמעו, לדעת לזהות את רחשי הלב הציבוריים ולנעוץ במרכזם חץ מורעל זה לא עניין פשוט. אנשים מוכשרים מאוד השקיעו את נשמתם כדי למכור את נשמתם. הם בנו תיאוריות מעניינות, המציאו אינטרסים סמויים, הצליבו שקרים, הצביעו על אשמים מדומיינים. אנחנו נוהגות לומר "מכונת רעל" בזלזול כזה, אבל לבנות ולהפעיל מכונת רעל זה חתיכת דבר. בואו. רובנו מאבדות את העשתונות מול תחפושת לפורים שאנחנו צריכות להכין לילד.
כל נאום של ביבי היה עד לא מזמן הדגמה חיה לכוחו של מספר סיפורים מחונן. אמנם סיפוריו היו מעט דלים מבחינה רעיונית – אני ואני ומזל שאני – אבל הוא תמיד היה רהוט, משכנע ומלא דמיון. נעשתה פה השתדלות. כל פרט - שיער, איפור, תנועות ידיים אקספרסיביות, סמכותיות, סיכת חטופים, רומנטיקה – "משענת חיי", פייק מושלם, פייק אדם.
אבל לאחרונה חלה איזו התרופפות. הוא נראה רע. הוא משקר בקצב של מכונת ירייה וסותר את עצמו; ערוץ 14 יורד ברייטינג; ינון מגל מגעגע בהתלהבות ש"ישראל נבחרה לאחת מהמדינות החזקות בעולם" ומיד נחשף שמדובר ברשימה קיקיונית ושגם בה הבוס שלו, שאותו הוא התכוון לרומם, קיבל ציונים נמוכים ביותר. וגם מעבר לים, היכן שבאמת שוכנת אחת המעצמות החזקות בעולם, הפייק במצב רע. עוד יותר רע. דומה שצוות דגי הנקאי של הבית הלבן מנסה ללא הצלחה לנקות את חלל הפה של הנשיא אחרי עוד ועוד התקפי טורט.
מתוך כבוד לפייק ניוז, לשורשיו, למצע הרשתות החברתיות שבהן קינן, לתנועה הגדולה שעשה בעולם, צריך להמציא לנפיחות שמשמיעים הפוליטיקאים ושופרותיהם שם חדש. המילים "פייק ניוז" איבדו את משמעותן. כעת הן משמשות בעיקר את אנשי הציבור כדי להשמיע תגובות היסטריות להאשמות המוטחות בהם. זאת זילות. במקום להמציא לנו פייק מושקע, פייק עסיסי, הם צועקים "פייק!" בכל פעם ששואלים אותם שאלה, עוד לפני ששואלים אותה. וכשהם עצמם כבר מואילים לייצר אחד, הוא כל כך עלוב, פרום, רשלני, נטול מאמץ, שלא בטוח שהוא ראוי לזקוף לזכותו את התואר. מילים מודבקות למשפטים עם רוק. זה כבר הרבה יותר, כלומר הרבה פחות, מקבורתה של האמת. זה פשוט חוסר כבוד לאמנות הסיפור ולכלליה.
הרי אפשר היה לבנות סיפור מעניין, יצירתי, מלא דמיון, אחלה פייק שבעולם ולטעון שאוקראינה היא התוקפן שיזם את המלחמה ושזלנסקי הוא אכן הגיבור הרע, אבל זו טיפה בעיה אם אתה הוא נשיא המעצמה שאך לפני רגע עמדה לצידה, העבירה לה ציוד צבאי, ידע מודיעיני והרבה יותר כסף ממה שביבי איפשר להעביר לחמאס. סליחה, אבל ככה לא עושים פייק. זה אשכרה זלזול באתיקה של הנוכלות.
המילים "פייק ניוז" איבדו את משמעותן, ומשמשות בעיקר אנשי ציבור. במקום להמציא לנו פייק מושקע ועסיסי, הם צועקים "פייק!" בכל פעם ששואלים אותם שאלה, עוד לפני ששואלים אותה
כן, אפשר לבנות פייק מוחלט ולהאשים את ראש השב"כ, ראש המוסד ואת אלוף במיל' ניצן אלון, צוות ה"מתן ומתן" - כלשונו של "בכיר" בלשכת נתניהו - על ניהול כושל של המו"מ לעסקת החטופים, אבל הייתי אומרת שלהפיל על הקודקודים הללו דימוי של גברים שרק נותנים ונותנים, זה לא להבין דבר בייצוגים של גבריות ורכרוכיות. וחמור מכך הוא הכשל הלוגי. הרי גם כשמדובר בסיפור שקרי צריך להיות עקביים ולהחליט מי מחליט. או שזה מר ביטחון - "הנחתי", "הוריתי", פקדתי" - או שזה מר לא ידעתי. איך אפשר להיות חתום על קשקוש תסריטאי כזה?
ואני שואלת, איפה הימים שבהם האשימו את ארגון "אחים לנשק" בבגידה? איפה הסיפור העשוי היטב, שידע לרכוב על הקרע ועל הקיפוח העדתי, על שנאת בג"ץ ועל פייקים קודמים שצבעו את הקפלניסטים כשמאלנים פרוגרסיביים? ושקיבלו רוח גבית מעיתונאים רציניים, שניהלו באולפנים פסאודו-ויכוחים על גבולות הציות? איך אפשר בכלל להשוות בין פייק מבושל היטב, גרורתי, מרושע, מבחיל, לבין השיהוק הדלוח של ח"כ ואטורי בעל עיני העגל שטען שיאיר גולן בוגד ושסיפור הגבורה לא היה ולא נברא? מה זה, זה לא כוחות.
העולב הזה, שדומה כי מחליף עתה את הפייק ניוז, הוא הטרלה שקשה לאמוד את תוצאותיה. מבחן מעניין לכסילותו של המין האנושי. האם שקרים כה רשלניים, שלא מונחים על מצע רקבובי עמוק אלא יותר נראים כמו גידולים הידרופוניים, יכולים עדיין לזרוע הרס כה נרחב? או שבכל זאת יש איזה גבול שדי, אי-אפשר יותר, הגזמתם חבר'ה עם הזלזול במנגנוני ההיגיון והתבונה?
יש מצב שהמעבר מפייק ניוז למה שאפשר אולי לכנות בפשטות "פּוֹק ניוז" יביא איתו סוף-סוף - ועוד בלי תביעות דיבה, בלי שומרי סף, בלי מאבק - את ההתפכחות המיוחלת? שאלה.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.02.25
