גם לצ'ייסר קורות פדיחות לפעמים, או לפחות זה מה שהוא, כלומר איתי הרמן, טוען. בני אנוש מדפדפים טעויות כאלה במהירות של סרטון טיקטוק, אבל הוא, שבועות אחרי המקרה, עוד מתייסר. זה קרה בצילומים לעונה החדשה של 'המרדף', כשהתמודד מול שאלה לכאורה פשוטה – מי הוא שר הבריאות הנוכחי. הרמן הופתע לגלות שהוא לא יודע את התשובה. "מ-2019 היה רצף של ממשלות שהתחלפו מהר. כשהושבעה הממשלה הראשונה והייתי עוד צ'ייסר טרי, ישר הלכתי ללמוד את השמות שלהם, אבל עד שהגיעו הצילומים, כבר הייתה ממשלה אחרת. מתישהו הפסקתי לעקוב, ודווקא אז שאלו אותי. התפדחתי מאוד, לא בגלל שאני חושב שאנשים בבית מורטים שערות ולא מבינים איך אני לא יודע, אלא בגלל שצ'ייסר אמור לדעת את זה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
אז את השם של השר אוריאל בוסו הוא שכח, אבל זה לא היה קורה לו עם שרת התחבורה, מירי רגב. לפני כמה שבועות, המשרד שעליו היא חולשת העלה קמפיין אינטרנטי שבו רואים את הרמן ניגש לאנשים ברחוב כדי לברר מה הם יודעים על רפורמת התחבורה החדשה. התגובות שקיבל אחרי עליית הקמפיין לא היו מפנקות - למשל יוסף ישראל, כתב חדשות החוץ של רשת 13, צייץ: "אם אפשר להעלות את משכורתו של הצ'ייסר שלא ייאלץ להתבזות כך". אבל הרמן לא מתרגש. "לקחתי בחשבון שכל מי שעושה קמפיין למשרד ממשלתי יחטוף אש. זה אך טבעי. באתי מוכן".
ואתה לא חושב שיש בהן משהו?
"יש עיתונאים שתפקידם לבקר את הממשלה, כל ממשלה, וזה מצוין. האם בתוך זה צריך לבקר את הפרזנטור של העובדות? אני חושב שלא".
חלק מהכעס היה על זה שמדברים על ההנחות שיש ברפורמה למי שזכאי, אבל לא מזכירים את המחיר של זה: עלייה ביותר מ-30 אחוז לכל השאר.
"על עליית מחירים דיברו המון. זה לא משהו שאנשים לא יודעים. מה שאני רציתי ומה שבאמת קרה - וראוי שאני אטפח לעצמי ולמשרד הפרסום על השכם בגלל זה – זה שאנשים יידעו שיש גם מלא הטבות. אני לא עושה מה שעיתונאי אמור לעשות, אני אומר שיש הנחות ל-75 אחוז מהאוכלוסייה, גם לפריפריה חברתית, גם מגיל 67 ומעלה, לצעירים, לחיילים משוחררים".
משרד התחבורה חוטף גם הרבה ביקורות על המספר חסר התקדים של הרוגים בתאונות דרכים. דווקא עכשיו לקחת חלק בקמפיין מטעמו זה לא קצת להכשיר את השרץ?
"בסרטון נוסף שעדיין לא עלה יש מידע על שינויים ושיפוצים ופתרונות תחבורה שעובדים עליהם, שנועדו להיטיב עם המצב. לא עשיתי תעמולה פוליטית. בכל מה שאני עושה, אני תמיד פונה לכל גוׂני האוכלוסייה, ובטח לא נגד קהל מסוים. בקמפיין לא היה שום דבר שמזוהה עם צד אחד".
יכול להיות שבתקופה כזו, גם לא לנקוט עמדה פוליטית זו עמדה פוליטית?
"אנחנו בתקופה מבאסת, וכרגע המציאות היא שכשאתה מזדהה עם צד מסוים, ישר מוחקים אותך. גם עוד קודם קיבלתי תגובות על סרטונים שהעליתי, גם מימין וגם משמאל. אבל אני לא מעוניין להזדהות עם מפלגה. אני מביע את עמדתי בקלפי".
אם אתה כל כך לא רוצה להיות מזוהה פוליטית, למה לא סירבת לקמפיין הממשלתי, וזהו?
"כי אני חושב שאנחנו בתקופה של קיטוב מוגזם. דווקא עכשיו אפשר לבוא ולהגיד שאנחנו משלבים כוחות ומשחקים ביחד כשצריך. אני חושב שזה אפילו מסר טוב. לסרב לשתף פעולה זו לא הדרך שלי".
כולל לשתף פעולה עם ממשלה שמאיימת על המקום שאתה עובד בו? מירי רגב בעצמה אמרה "למה צריך תאגיד אם אנחנו לא שולטים בו".
"זה היה מזמן. אני יכול להגיד שכרגע אני לא מרגיש חשש. זה גם תלוי מתי תופסים אותי, כרגע את תופסת אותי בזמן טוב. התאגיד נוצר מתוך משבר מטורף בשידור הציבורי, ומתוך המשבר נולד משהו כל כך טוב וחזק, שמכל הצדדים מתפעלים מהתוצרים שלו, כולל אנשים בממשלה הנוכחית. העובדה הזאת מרגיעה אותי. אני חושב שכנראה עוד צפויים משברים ואפילו אני יכול לדמיין שעוד נצטרך להילחם על זה, אבל עם ידיעה שיש גב ממש טוב של עשייה ויצירה".
הרמן, 54, משמש כבר שבע שנים כאיש שיודע יותר מדי ובקושי רב מאפשר לאנשים אחרים להוכיח שגם הם יודעים משהו על העולם הזה. את המעמד הצליח למנף לשני ספרי ידע כללי, מדור במוסף '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות', תוכנית רדיו ועכשיו הוא גם הוציא עם שותפים משחק שנקרא 'טריוויה טוויסט', שבו גם לאנשים שהם לא ידענים יש סיכוי לנצח. בנוסף הוא גם מעלה יחד עם הפסנתרן עומרי מור סדרת מופעים, 'קונצרט לבינה (לא) מלאכותית', שמחברת בין מוזיקה לטריוויה. בין לבין הוא חוזר למסך בעונה השמינית של 'המרדף' המשודרת בימי שני בכאן 11 ובכאן BOX. הפעם תצטרף אליו ואל מיכל שרון, שמתפקדת גם כצ'ייסרית, המנחה הילה קורח, שתחליף את עידו רוזנבלום. "עידו חסר לי אבל גם הילה עושה עבודה מצוינת. אני חושד שכמתמודדת היא הייתה מאוד מצליחה".
היא גם עוד אישה למאזן. מי שקצת עוקב אחרי התוכנית רואה שאתם כל הזמן קוראים לנשים להשתתף. זה חלק מאג'נדה?
"התוכנית תמיד מקפידה שבכל פרק המתמודדים יהיו שני גברים ושתי נשים. זה דבר שלא היה מובן מאליו בשעשועונים עד עכשיו, ומסתבר שזה לא פשוט. בלי הקמפיינים שאנחנו עושים כדי להביא עוד נשים, יש לפחות פי 11 יותר גברים שמגיעים. ומספרים לי שגם אחרי שמישהי מתקבלת, היא הרבה פעמים מתחרטת כי היא מפחדת מפדיחות - וזה משהו שאת לא תראי אצל גברים".
זו חוויה קצת מוזרה, להסתובב עם הרמן. אם לסלבס רגילים אנשים ניגשים כדי לבקש סלפי, להרמן הם פונים כדי לדווח לו כמה הוא חכם. הוא, מצידו, עדיין לא החליט אם להגיד תודה בנימוס או להתחיל להתווכח. "אני אגלה לך סקופ, נורא קל לי להצטיין בדברים קלים. אני חושב שלא הייתי יכול להיות מומחה במשהו, להתעמק רק בדבר אחד".
עם כל הצניעות, עדיין יש לך זיכרון פנומנלי.
"אני לא חושב שהייתי מודע לזה עד שהתחילו להזמין אותי לכנסים והרצאות וביקשו ממני להסביר איך אני זוכר. רק אז התחלתי להבין שבניתי אסטרטגיות שעוזרות לי לזכור".
סיפרת בעבר על הפרעת הקשב שלך. אתה חושב שהאסטרטגיות שפיתחת נולדו כפיצוי?
"אני מאוד מתחבר להסבר הזה. אני חושב שכל הזמן הייתה לי תחושה שאני הולך לשכוח משהו, וזה הלחיץ אותי. אם הייתי זוכר לעשות שיעורים, הייתי שוכח להכניס את המחברת לילקוט. עד היום יש לי קושי בהתארגנות וזה מייצר אצלי חרדה – נעלתי את הבית? לא שכחתי את המפתחות? אנשים רואים אותי מהצד וחושבים שאני אובססיבי-קומפולסיבי, אבל זה לא זה - אחת לעשר אני באמת שוכח. המצב הזה מחייב לייצר פיצוי".
רק בגיל 28, ואחרי תואר ראשון, הרמן התחיל להבין שמשהו שונה אצלו. "בתקופתנו לא הייתה מודעות לבעיות קשב. הלכתי לאוניברסיטה וכשהגעתי לתואר שני הרגשתי שאני לא מצליח להתעמק, ואז מישהי המליצה לי ללכת לאבחון. אחרי האבחון, נוירולוג התחיל איתי עם כל מיני תרופות, וזה לא עבד, עד שהגענו למינון הנכון ופתאום הרגשתי בן אדם אחר. מאז התחלתי להאמין ברפואה".
למרות האיזון, לאקדמיה הוא כבר לא חזר. בעזרת חבר טוב, גיורא חמיצר, הוא התחיל לכתוב שאלות לתוכניות כמו 'גלגל המזל' ו'מלך הטריוויה', משימות ל'ששטוס' ו'האח הגדול' וגם לייצר פורמטים, דוגמת 'לעוף על המיליון'. לאור כל מה שהוא עשה, ההתמודדות מולו מרגישה קצת לא כוחות, אבל זה לא עוזר להרמן להישאר רגוע.
"אין מצב שאני עולה על הסט ואומר, 'טוב, נשחק ואני בטוח אצליח'. תמיד כשעולה שאלה אני בלחץ, לא מהפחד שאני לא אדע, אלא שאדע ולא אזכור. בכל פעם אני ממציע לעצמי פטנט מנטלי שעוזר לי עם החרדה. איזשהו דמיון מודרך, פעם אני מסי, רונלדו, יעל ארד, אריק זאבי. היו מקרים שנכנסתי לזה יותר מדי, שכבר הייתי פולט שטויות".
זה לא ניכר.
"תמיד שואלים אותי איך אני עושה את זה בכזאת קלילות. איזו קלילות? אני גועש בתוכי".
תוכניות מבוססות ידע תמיד היו פופולריות, אבל הפורמט הבריטי המוצלח של 'המרדף' הפך את הרמן לסוג של מודל לחיקוי שכל אמא מאחלת לילדים שלה. "כשהתחלתי לראות שזה קיים, זה נורא הצחיק אותי. גם היום זה קצת מצחיק אותי - לוקחים אותי להגיש תוכניות מצטיינים עם אנשים שעשו תארים בדברים שאין לי מושג בהם. הם אומרים 'אנחנו פה בזכותך. נתת לנו השראה', ואני רק חושב שלא הייתי מתקבל בחיים. ניסיתי בעבר להתווכח עם מישהו שאמר לי את זה, אבל אז הבנתי שאני מייצג איזו תדמית ואני צריך לכבד אותה. לשמחתי זו תדמית מאוד מוצלחת וטובה".
יש גם פחד שזה ייגמר?
"אחד הדברים שהכי השפיעו עליי זה כשכתבתי משימות לתוכנית של דודו טופז. הייתי כותב סקרים כאלו, כמו מה ישראלים הכי אוהבים בסנדוויץ' שלהם. אני זוכר משימה שכתבתי, שהייתה למלא עגלת סופר בכמה שיותר מוצרים בשתי דקות. האנשים שהיו באים לשם היו מתפרסמים בן לילה. הייתי פוגש אותם רגע לפני הפרסום ואז כמה ימים אחרי התוכנית, כשהם לא יכלו לעבור ברחוב, ואז שנה אחרי, כשהם כבר נשכחו. זה ניקר לי בראש בעיקר כשהתחלנו עם 'המרדף' והייתה אופוריה. הכל עובר, בעיקר תהילה".
"אחד הדברים שהכי השפיעו עליי זה כשכתבתי משימות לתוכנית של דודו טופז. האנשים שהיו באים לשם היו מתפרסמים בן לילה. הייתי פוגש אותם לפני הפרסום ואז כמה ימים אחרי התוכנית, כשהם לא יכלו לעבור ברחוב, ואז שנה אחרי, כשכבר נשכחו. זה ניקר לי בראש בעיקר כשהתחלנו עם 'המרדף' והייתה אופוריה"
ומי כמו טופז ידע את זה.
"אני יכול לספר שיש כאלה שאומרים שהוא היה נרקיסיסט, אבל אני דווקא ראיתי, ויותר מפעם אחת, שאם הוא היה קולט רעיונות טובים שבאים מאחרים, הוא היה יודע להקשיב, לשים את האגו בצד ולהשתמש בהם. לא הייתה לו שום בעיה לוותר על רעיונות שלו לטובת מטרה, שהיא תוכנית כמה שיותר טובה. זה מאוד הרשים אותי. אין מספיק אנשים, כל שכן טאלנטים, שיודעים להיות כל כך ענייניים ולעשות את זה".
אתה חושב שעוד צריך ידע כללי כשכל המידע שבעולם מונגש לכף היד שלנו בשניות?
"עד לפני שנתיים אנשים אמרו 'יש הכל בגוגל', עכשיו אומרים 'יש הכל ב-ChatGPT', וכנראה שבהמשך יהיו פיתוחים אחרים. אבל גם אם הבינה המלאכותית תדע לעשות הכל, כדי לשרוד בעולם נהיה חייבים לפתח כושר שיפוט לגבי התוצרים של הדבר הזה, זה יחייב אותנו לדעת ולזכור המון דברים. וככל שאנחנו יודעים יותר נוכל לקבל החלטות טובות יותר, בין אם זה למי להצביע ובין אם איזה טכנאי להזמין".
אז איך הידע הכללי של מקבלי ההחלטות שלנו, חברי הכנסת הנוכחיים? הם היו מצליחים להתמודד מולך בכבוד?
"מתישהו אמרתי לעצמי, אם אלברט איינשטיין היה מגיע לתוכנית, הוא היה מפסיד לי. אני עפר ואפר לרגליו על תרומתו לאנושות, ההבנה והידע שלו, אבל הוא עסק במשהו ספציפי. אז כנראה שגם חברי הכנסת לא היו מצליחים לנצח אותי. אבל לפעמים אנשים מפליאים בידע שלהם, אולי יש כאלה שיפתיעו לטובה".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.05.25
