כל היצורים החיים, על פי משה פרל, "החליטו להעדיף את השקר על פני האמת". צמחים, זוחלים, חרקים, עופות ויונקים – אי-אפשר להאמין למילה של אף אחד. השקר, לא רק שאיננו פסול, הוא חלק מהותי מהטבע. הכזב, ההונאה, הפייק ניוז – הם כלי העבודה של האבולוציה. מאז ומעולם כולם משקרים לכולם כל הזמן כדי לשרוד, להתרבות, לאכול ולא להיאכל. ואם לציפורים ולפרפרים אי-אפשר להאמין, מה נאמר על בני האדם? ואם כבר בני אדם, מה נאמר על פוליטיקאים.
"השקר הוא בילט-אין", קובע פרל. אנחנו יושבים במשרדו באוניברסיטת תל-אביב, שם הוא מרצה בפקולטה לניהול. "היכולת לרמות היא חלק בלתי נפרד מאיתנו. ההבדל העיקרי בין בעלי חיים לבני אדם זה שהם מוליכים שולל כדי להתקיים, ואנחנו (גם) ממוטיבציות אחרות: לצבור כוח, אגו, שליטה. מנהיגים אף פעם לא היססו להשתמש בשקרים ובפייק ניוז כדי להשיג את מטרותיהם. אני רואה בשקר גורם מרכזי בעיצוב ההיסטוריה האנושית".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
4 צפייה בגלריה
(צילום: ויקיפדיה, The Arthur Szyk Society, Burlingame, CA 94070, Nathan Howard/AP, Jordan Strauss/AP, hemro/Shutterstock)
ספרו של פרל שיצא לאחרונה, "מותה של האמת" (הוצאת "ידיעות ספרים"), מציג את תולדות האדם דרך ההתקדמות הטכנולוגית והתקשורתית – מהפפירוס ועד הסמארטפון, מהרופא האליל ועד לצ'אט ג'י-פי-טי – כסיפור שכולו מניפולציות, הסחות דעת ובלבולי מוח. הספר כולל מגוון מסחרר, מבדר למדי ומטריד להפליא של רמאויות, קונספירציות, טריקים, שטיקים וקונצים.
תענוג של ממש לחובבי אנקדוטות: מהתסבוכת הרומנטית של מלך בבל, כדשמנאנליל, דרך האמת האלטרנטיבית של רעמסס השני (פרעה), המשך בתככים בוותיקן, תולדות הפשקוויל, החיסונים והאוטיזם, הקונספירציות על רצח קנדי, המחאות נגד הרפורמה המשפטית ועד האמת האלטרנטיבית של דונלד טראמפ – וזו רק דגימה מהרשימה החלקית של שקרים קטנים וגדולים שמניעים את העולם. וככל שמתקדמת ההיסטוריה, ואמצעי התקשורת מתפתחים, משתכללים גם השקרים.
הקריאה בספר מהנה אבל המסקנה מדכדכת: הזהו העולם? הזהו האדם? הזהו העתיד? "מסע האבולוציה של הפייק ניוז הביא את האנושות אל המאה ה-21 כשהיא חשופה לכמות אדירה ולמגוון עצום של שקרים ומניפולציות. התודעה שלנו נמצאת באופן קבוע תחת מתקפה", כותב פרל ומזהיר מפני סכנה לשלום האנושות, שככה יהיה לי טוב: במקום שבו דברי שקר הופכים לנורמה כמעט מקובלת, אנשים מפסיקים להאמין גם לאמת. "לקינו במחלה אוטואימונית", כך פרל. "גופה של החברה האנושית תוקף את עצמו באמצעות שקרים".
ראיית עולם קודרת.
"אני יכול להבין למה אתה אומר את זה".
אתה אומר את זה, לא אני. בסוף הספר אתה כותב ש"בני האדם יצטרכו לשלם את מחירה של מגפת הפייק ניוז, שחיבלה ביכולת לקיים תקשורת שמבוססת על תפיסת מציאות משותפת ואמת עובדתית אחת. אולי מסע האבולוציה של הפייק ניוז רומז שהגיעה שעת המכונות לקחת פיקוד". עד כדי כך?
"אם במגפה הבאה חצי עולם יחליט שהוא לא מתחסן, אם בבחירות הבאות לא נצליח להסכים אם הן זויפו או לא, אז יש לנו בעיה. כשהציבור לא מצליח להסכים על העובדות, זה כבר מאוד מסוכן. תהיה בעיה לחיות במשטר דמוקרטי".
השאלה היא מה עושים, אם אפשר בכלל לעשות משהו. הרי בסוף כל אחד עומד לבד עם הטלפון שלו מול שיטפון אינסופי של שקרים והמון רעש לבן.
"ברמה המעשית, הפתרון הוא רגולציה, אבל דברים קורים לאט. באירופה יותר מתקדמים בזה, הם מבינים שצריך לעשות משהו עם חברות שהמודל העסקי שלהן הוא מניפולציה על התודעה שלנו. אבל אני לא בטוח כמה השיטה שלהם עובדת. בארצות-הברית לפני טראמפ הייתה איזושהי התעוררות בתחום, והיא נעלמה. ישראל בכלל נשארה מאחור.
"ברמה הפילוסופית, אולי ייוולד משהו חדש. זה אולי נאיבי, אבל כבר היו אתגרים קיומיים שעמדו בפני המין האנושי ואיכשהו יצאנו מהם. השינוי הוא לא רק בעוצמה, אלא גם בקרבה: הקשר שיש לנו עם הסמארטפון עמוק ואינטימי. זה ההארד-דיסק של המוח שלנו, אז כמובן שהחשיפה לפייק ניוז היא עצומה".
עדיין אפשר להבדיל בין אמת לשקר?
"אתה שואל איזה כלים יש לי לתת לצריכה סלקטיבית של אינפורמציה? לא הרבה, זולת ניסיון ושכל ישר. גם זה לא עוזר כל כך היום, כשאתה לא יכול לדעת אם מה שאתה רואה אמיתי או מג'ונרט, אם מי שמדבר באמת אמר את הדברים שאתה שומע. כמעט שאין לנו יכולת להתגונן. אין לי את הנוסחה לפתרון, אבל נראה לי שהצלחתי להצביע על הבעיה".
נגיד שאתה ואני יושבים ורואים טלוויזיה אחרי אירוע מסוים. חמינאי אומר שקרה א', נתניהו אומר שהתרחש ג' וטראמפ אומר שהיה ח'. מה יעשה בן אדם מהיישוב, איך לדעת למי להאמין?
"שאלה מצוינת. לפני הקדנציה הקודמת שלו הצליח טראמפ לצרוב בתודעה של מאות אלפי אמריקאים שראשי המפלגה הדמוקרטית מפעילים רשת פדופילים וחייבים להצביע לו כדי שיציל את קורבנותיהם. אחר כך הוא טען שלטקס ההשבעה שלו הגיעו הכי הרבה תומכים, וכשהציגו לאנשיו את המספרים הם אמרו: 'לנו יש אמת אלטרנטיבית'".
הבעיה היא שכשיבוא אדם וידבר אמת, יהיה קשה להכיר בה.
"בדיוק. אנחנו רואים ירידה באמון במערכות, ודאי הפוליטית. אנשים מבינים שהם מאבדים את היכולת לזהות אמת, ואומרים: 'אני כבר לא מאמין בכלום'. האמון במערכת הפוליטית ובתקשורת נמצא בירידה".
היית עיתונאי כלכלי שנים רבות. עיתונאים יותר חשופים לפייק. אולי בגלל זה אתה חושב שהעולם כולו שקר?
"אולי. כשאתה עורך ראשי של כל מוספי הכלכלה של עיתון יומי ("מעריב", ד"פ), אתה חשוף כל הזמן לאינטרסנטים שמעוניינים להביא לפרסום של חומר שבמקרה הטוב הוא מניפולטיבי, ובמקרה הרע כוזב. חלק משמעותי מהתפקיד שלך זה לעמוד מול הנחשול הזה".
4 צפייה בגלריה
גווינת' פלטרו. "לכל אחד יש כאלה שהוא חושב שהם מבלבלים את המוח"
(צילום: Jordan Strauss/AP)
לעיתונאי זה בריא לחשוב שהפוליטיקאים משקרים, לחפש את הספין ואת הבולשיט. אבל אתה גם אדם בעולם. לא קשה עם כל השקרים?
"ככל שאני יותר מודע לספקות שאני צריך להטיל, החיים שלי יותר מאתגרים. בעידן של היום הכי מפריע לי הבולשיט. קשה לי עם אנשים שמלהגים סתם כדי למצוא תשומת לב. הם לא שקרנים, אבל הם פשוט מבלבלים את המוח".
מי? תן שמות. נתניהו? לפיד?
"לא אתן שמות, ולא בגלל שאני מתחמק. לכל אחד יש כאלה שהוא חושב שהם מבלבלים את המוח. אלה לא רק פוליטיקאים. בספר נתתי את הדוגמה של גווינת' פלטרו, שמכרה נרות בריח הוואגינה שלה. אבל אם אני מסתכל מהצד של הפוליטיקאים, הם במקצוע סופר-מאתגר. מגוון ההחלטות שלהם כל כך גדול – יוקר מחיה, ביטחון, חינוך, אקלים, שוויון בנטל – שכדי שהם ישכנעו אותך שיש להם מענה, אי-אפשר שלא להשתמש לפחות בבלבולי מוח. אחד הביטויים של התופעה בישראל הוא המפלגות הרבות בארץ שאין להן מצע".
מה שנקרא, להגיד שמות בלי להגיד שמות. קל לרדת על המפלגות האלה, אבל הסכנה לדמוקרטיה לא באה מאנשי המרכז, שאולי מדברים ולא עושים, אלא מהקיצונים, שגם מדברים וגם עושים.
"לא באתי לתת ציונים. אני מצביע על תופעה: לאורך כל ההיסטוריה פוליטיקאים השתמשו בשקרים כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלהם".
ואנחנו בלענו אותם בהתמסרות.
"אכן. מדברים על האחריות של השקרנים, שוודאי קיימת. אבל אנחנו נירמלנו את השקרים ולמדנו לחיות איתם. כשאתה מקטב אנשים, הם סלחנים כלפי שקר שבא מהצד שלהם. אם אני שייך למחנה איקס – אז כשהמנהיג שלי משקר אני מקבל את זה כניהול נכון. אני חולה כדורגל. כשהשחקן של הקבוצה שלי מתחמן, מושך זמן, מכסח, צולל, אני חושב שהוא גיבור. כששחקן מהקבוצה השנייה עושה אותו דבר, הוא בעיניי שקרן שבוגד בכל ערכי הספורט. אני יודע שהשחקן שלי משקר, אבל למדתי לקבל ולנרמל שקר כשנוח לי.
"נירמלנו את השקרים. כשאתה מקטב אנשים, הם סלחנים כלפי שקר שבא מהצד שלהם. אם מנהיג המחנה שלי או שחקן הקבוצה שלי משקרים - אני מקבל את זה"
"היכולת לשקר ולהונות משתכללת, זה ברור, אבל לא כולם שקרנים ורמאים. אני קצת פחות מודאג ממך. בסוף יש גם כלכלת שוק וחוכמת המונים, ומשתלם גם להיות הוגן ולדבר אמת. הספר שלי מתמקד בעיקר במנהיגים ופוליטיקאים. אני חושב שלרוב האנשים יש יכולת לנהל את חייהם באופן הגון שמאפשר להם להתנהל בשוטף".
מכל השקרים, מה היה האפקטיבי ביותר?
"יש שניים. הראשון זה הפרוטוקולים של זקני ציון. עוצמת השקר, הגמישות שלו והאפקטיביות פשוט מדהימות. כבר 122 שנים שאנחנו לא מצליחים להוריד את הקוף הזה מהגב שלנו. הרבה אנשים עדיין מאמינים בדבר הזה. הסיפור השני הוא קמפיין השיימינג שעשו למארי אנטואנט. אתה רואה איך צורבים תודעה של עם שלם עד לרמה שכשמוציאים אותה להורג, צובעים את להב הגיליוטינה בשחור כדי שהקהל לא יסתנוור ויחמיץ את הראש הנופל לסל".
אני השתוממתי מהסיפור על "פטיש המכשפות" – הספר שהצית יותר מ-100 שנים של רדיפת נשים, אולי הסיפור המרתיח מכולם על השקר הגדול מכולם: הפטריארכיה, שלטון הגברים. עשרות אלפי נשים נרצחו בגלל שקר. ממש הפרוטוקולים של זקנות כל העולם. מדהים לחשוב איך באותה תקופה שבה עשתה האנושות, או לפחות אירופה, כמה מצעדיה המדהימים בתחומי המדע, המחשבה והאמנות – שרפו נשים באשמת כישוף.
פרל, למגינת הלב, מסרב לדרג שקרנים ושקרים. הוא גם מתעלם בספר כמעט לחלוטין ממדינת ישראל. היא מוזכרת רק כאתר שבו התבצע קמפיין השפעה איראני במהלך ההפיכה המשטרית ועוד פה ושם, למשל המיתוג המחודש והמזויף לבר כוכבא – אחד מהמנהיגים הכושלים ביותר שלנו, שהמיט שואה על עם ישראל, והפך לגיבור וסמל לניצחון. וזאת אף שנדמה שהסוגיה רלוונטית ואקטואלית מתמיד. רק לאחרונה אמר נתניהו, דווקא הוא, בראיון ל"פוקס ניוז": "כשאתה משקר אתה יכול לומר כל דבר. כשאתה אומר את האמת אתה חייב לוודא את העובדות, ועד שאתה עושה את זה בעידן האלקטרוני, השקר יכול להקיף את העולם אלף פעמים".
פרל: "אתה צודק. רציתי לכתוב ספר אוניברסלי, לא ספר על הפייק ניוז בפוליטיקה הישראלית. זו לא תופעה ישראלית. נכון שיש בו איזושהי ארומה יהודית, אבל זה לא רק בגלל הזהות. יש המוני דרום אמריקאים שמשוכנעים שהתרמילאים מישראל הם בכלל שתולים של המזימה היהודית להשתלט על העולם. הספר מסתכל על ההתפתחות של אמצעי התקשורת ומראה איך בכל פעם שעוברים מאמצעי תקשורת אחד לשני, השקר מתאים את עצמו, משתכפל, משתכלל. בזה ישראל לא נותנת לי איזשהו ערך.
"אבל ברור שזה קיים גם כאן. פוסטים של ביביסטים יצרו נרטיב שלפיו אנשי שמאל בצבא גרמו לכולם לחשוב שחמאס מורתע. בעידן הרשתות החברתיות, כדור השלג הזה שיכנע אלפי ישראלים שמלחמת חרבות ברזל נגרמה משום שקציני צה"ל בגדו כדי להפיל את נתניהו".
גם לדתות לא התייחסת.
"אני לא נכנס לעולם של הדת. אם יש אלוהים או אין – אני לא יודע להוכיח. אבל אנחנו יודעים ממחקרים ארכיאולוגיים ואנתרופולוגיים שמנהיגים, מכשפים, רופאים וכוהנים השתמשו בכזבים, או גם בכזבים, באופן מודע. למה? משום שברגע שאתה משכנע את צאן מרעיתך שאתה נציג האלים, ישלמו לך מנחות, ייתנו לילדים שלך פטור מגיוס, כל מיני".
"ביביסטים יצרו נרטיב שאנשי שמאל גרמו לכולם לחשוב שחמאס מורתע. כדור השלג שיכנע אלפי ישראלים שהמלחמה נגרמה כי קציני צה"ל בגדו כדי להפיל את נתניהו"
מה שיש בספר בשפע, וטוב שיש, זה אנטי למנהיגים ופוליטיקאים. הם מתוארים כאוהבי ויודעי שקר מאז ומעולם. אם לא משקרים בעצמם, הם רוכבים על שקר של מישהו אחר.
"לא יודע לגבי האנטי, אבל אין ספק שמנהיגים, פוליטיקאים ושליטים הם אלה שעושים את השימוש הבולט ביותר, האינטנסיבי ביותר, ובעיניי גם המעניין ביותר בפייק ניוז על הווריאציות השונות שלו. אותי סיקרן ליצור ולהראות קו שמחבר בין פרעה, אספסיאנוס, פוטין, צ'רצ'יל, מארי אנטואנט, פופאי, אלביס וטראמפ".
אומרים ששני יהודים, יש להם שלוש דעות. יש לנו תרבות ארוכה של הטלת ספקות והתפלפלויות. יכול להיות שאנחנו מתמודדים עם שקרים אחרת?
"מצד שני יש את 'נעשה ונשמע'. הייתי נזהר מלקחת סממנים תרבותיים ולהסיק מזה".
יש איזו אמת שכולנו נוכל להסכים עליה בישראל?
"אני לא יודע".
אז האם האמת מתה, כמו שאתה מכריז בכותרת?
"נצטרך להנשים אותה בשנים הקרובות. מה שניסיתי להראות בספר זה שהפייק והשקר תמיד היו. זה באיזשהו מקום יכול לעודד אותך. העולם התקיים, מתקיים וימשיך להתקיים, גם עם השקרים".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.07.25
