ב-1 בדצמבר האחרון לקה תום לוי בהתקף לב – ונגאל מייסוריו. "זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים", אומר היום הזוכה של 'משחקי השף' בטון נינוח, כאילו התייחס למזג האוויר. "ההתקף הגיע אחרי שנה של דיכאון שהתחיל ב-7 באוקטובר, כשאקסית שלי נרצחה בנובה וחבר טוב נהרג בעזה. בדיוק לפני שנה עברתי תקיפה אכזרית בחניון של ביתי על ידי רעול פנים. בעקבותיה קניתי וילונות שחורים לסלון, ובמשך חודשים ארוכים הסתגרתי בדירה החשוכה. כשסוף-סוף הגיע התקף הלב וראיתי את המוות מולי, היה לי סוג של הקלה. אילולא התקף הלב כבר לא הייתי בעולם הזה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
עד היום לוי (38) לא לגמרי מבין מה גרם לו לצאת מהבית באותו ערב. "נסעתי עם ידידה לבר בגבעתיים ובדרך הרגשתי סחרחורת. החניתי את הרכב, התחלנו ללכת לכיוון הבר והרגשתי שאם לא אתפוס את העמוד הבא, אני אתמוטט על המדרכה. הגענו למסעדה, רצתי לשירותים והקאתי את החיים שלי. הזעתי בטירוף, הייתי רטוב כולי, לא הבנתי מה קורה. התיישבתי על הרצפה והכל הסתובב סביבי. בכוחותיי האחרונים נאחזתי באסלה ובכיור ומשכתי את עצמי לעמידה. הייתי בטוח שזה התקף חרדה. הרגשתי לחץ נוראי בחזה, שאי-אפשר לנשום מרוב כאב ובידיים יש נמלולים. והמלצר בא אליי כל דקה, 'אתה מוכן להזמין כבר?' ואני מתפתל. הידידה שלי אמרה, 'בוא ניסע למיון, אני חושבת שיש לך התקף לב', ועניתי, 'אני לא מעוניין לדעת שיש לי התקף לב, אני רוצה הביתה'. התוכנית שלי הייתה לקחת כדור שינה, לעשן ג'וינט וללכת לישון. בדיעבד, אם הייתי עושה את זה, הלב שלי היה מפסיק לעבוד ולא הייתי קם.
"נתתי לידידה את המפתחות של הרכב כדי שתסיע אותי הביתה, הרגשתי שאני מתערפל וקרסתי על המדרכה. האמבולנס הגיע, השאלה הראשונה הייתה אם יש היסטוריה של לב במשפחה ואמרתי 'כן'. שמעתי את הצ'קלקה של האמבולנס, באיזשהו שלב הוא נעצר בחריקה, פתחו את הדלתות, נכנסו שני פרמדיקים והעבירו אותי לניידת של טיפול נמרץ ושם התחילו כל מיני תהליכים, החייאה, אספירין. לא הבנתי איך זה נפל עליי. עד להתקף רצתי עשרה ק"מ ביום, אבל זה תורשתי. אבא שלי קיבל התקף לב בגיל 45, רק שבניגוד אליי, הוא היה אז מפקד אוגדה שפיקד על הנסיגה מלבנון".
האבחנה הייתה מיידית. "סתימה של 95 אחוז בעורק הראשי. לפנות בוקר הוכנסתי לחדר צנתורים שבו הצילו לי את החיים. הצנתור כאב לי לא פחות מההתקף. צרחתי מרוב כאב והמצנתר אמר, 'ברגע זה אני מחטט לך בלב'. הבחורה שהייתה איתי הודיעה לאמא שלי שאני בתל-השומר. אמא, שידעה מה עובר עליי, אמרה לאבא, 'הילד גמר על עצמו'. האמת? בימים מסוימים עבר לי בראש שדי, אני כבר לא יכול יותר, אני לא רוצה לחיות בגלל שאני לא רואה איך יוצאים מזה".
ממה?
"ממרוץ החיים, מהמלחמה, מהסטרס. מבחינתי זה גם היה החלום ושברו. רגע אחד אתה למעלה, לרגע כולם אוהבים אותך, ורגע אחרי כולם שוכחים אותך".
לוי מסמן את תחילת ההידרדרות עם פרוץ המלחמה. "נפלתי חזק, לא רק בגלל הקורבנות שהכרתי, אלא גם בגלל האווירה האיומה. למזלי, כשפרצה המלחמה כבר הייתי מטופל. התחלתי ללכת לפסיכולוג קצת קודם כשעברתי פרידה קשה מבחורה שמאוד אהבתי. נפרדנו ביוזמתי. היא לא הייתה הבחורה הראשונה שעזבתי, אבל בדיוק קניתי את הדירה הזאת, וחשבתי שזו תהיה דירה זוגית. לשם כיוונתי וזה לא קרה וזה שבר לי את הלב, פיזית. היו שם מילים קשות ששברו אותי לחתיכות, ופשוט החלטתי שאני לא רוצה לצאת מהבית".
ואז, בפורים של השנה שעברה, הוא גם חווה תקיפה אלימה. "ירדתי לחניון, יצאתי מהרכב ורעול פנים פוצץ אותי במכות - וברח. הייתי עם מישהי, והוא תקף גם אותה. מיד ידעתי מי זה - טבח שעבד איתי בפרויקט שניהלתי, שגם היינו חברים. שבועיים לפני התקיפה התחלתי לשמוע ממנו הערות - 'פעם היית בא לעבודה ברגל או עם טוסטוס, היום יש לך רכב ספורט', 'למה כולם מצטלמים איתך'. הרגשתי שמשהו מתבשל, אבל התעלמתי. אחר כך היה בינינו איזשהו קצר בעבודה, ובאותו הערב הוא חיכה לי בחניון של הבניין, עם מסכה שחורה, פאה וקסדה ביד. הוא ניפץ לי את הפנים עם הקסדה, שבר לי את האף, איבדתי את ההכרה, ומאז פשוט הפסקתי לתפקד בהדרגה. הורדתי במינון היציאות מהבית. כל בוקר ירדתי לקיוסק, קניתי בירות, חזרתי לדירה, נעלתי את הדלת, סגרתי את התריסים, משכתי את הווילונות השחורים, וזהו. בשארית הכסף שלי הלכתי לפסיכולוגים, וזה נגמר בהתקף לב".
"התוקף ניפץ לי את הפנים עם הקסדה ואיבדתי את ההכרה. מאז הפסקתי לתפקד. כל בוקר ירדתי לקיוסק, קניתי בירות, חזרתי לדירה, נעלתי את הדלת, סגרתי את התריסים, וזהו. בשארית הכסף שלי הלכתי לפסיכולוגים, וזה נגמר בהתקף לב"
את ההישרדות בתקופה הזו הוא זוקף לזכות אמו. "אמא החזיקה אותי, דיברנו המון. אמא שלי ידעה שאני גר במגדל, נוהג על אאודי ספורטיבית, שיש לי אוסף שעונים ואוסף נעליים, שאני מצליח, שאני עושה הרבה יותר כסף ממנה. ופתאום אני צריך אותה כמו שהייתי צריך אותה בגיל 18 - תעבירי לי עשרת אלפים שקל, בואי תשבי איתי בבית, בואי תעזרי לי לנקות, כי פשוט לא הייתי מסוגל לעשות כלום. אמא הייתה מגיעה לכאן פעם בשבוע להחליף לי מצעים, כי לא הייתי מסוגל לקום מהספה".
הספה עדיין כאן?
"לא, כשהתאפסתי על החיים שלי העפתי אותה מהבית, לא רציתי להשאיר שום זכר מהפינה החשוכה שבה רבצתי. לא הפסקתי לאכול לעצמי את הראש בשאלות, כמו למה הוא עשה לי את זה, ומה הייתי יכול לעשות אחרת כדי למנוע את זה. הרגשתי שאני מאכזב את המשפחה שלי וגם את הקהל שלי, את האנשים מהתעשייה שלכאורה אכפת להם ממני, ובעיקר את עצמי".
עכשיו, גמול מניקוטין ומאלכוהול, ואחרי שהמיר את הרולקס המפואר בשעון אפל ששולח עדכונים למרפאת השיקום שעוקבת אחריו, הוא מתניע מחדש את חייו וגם את הקייטרינג היוקרתי שלו, שקרס. "אני מנסה לזקק את הקו הקולינרי שלי, שעד כה היה לא מוגדר. כשנשאלתי, 'מה ההתמחות שלך?' עניתי שלא נעים לי להגיד".
כי?
"ההתמחות העיקרית שלי היא לבשל לאנשים שיש להם כסף. למרות שראו הכל ואכלו הכל, אני גורם להם ליהנות מהאוכל. אחרי שקצת יצאתי מהמשחק ומהתודעה, בחודש האחרון חזרתי להפעיל את הקייטרינג שלי עם מיתוג חדש, הכל יותר בוגר ויותר משויף. אני מבטיח שהוא יהיה יותר מונגש מבחינת המחיר. נמאס לי להאכיל רק עשירים, אני רוצה להאכיל את כולם. האוכל שלי אף פעם לא יהיה המוני, אבל מעכשיו הוא בר-השגה. היום, כשאני רואה תפריטים לאירועים תמורת 750 שקל לראש – כמו שאני לקחתי לפני שנה – אני מחייך".
750 שקל לראש? בישראל?
"בסביון-כפר שמריהו-הרצליה פיתוח. זה המשולש. רק בזכות התקף הלב, שגרם לי לעשות ריסט, הבנתי שאני בגדר מותרות. אפשר להרוויח גם מ-450 שקל לראש. אחרי שנולדתי מחדש, אני רוצה להאכיל גם בראשון-לציון ובחולון".
כמה קשה לבצע את הריסט הזה?
"קשה מאוד, אבל כבר יש לי ניסיון. הפעם הראשונה שנולדתי מחדש הייתה בצבא, אחרי שרזיתי וגיליתי עולם של ביטחון עצמי ובחורות. ג'ניפר ואני מדברים הרבה על הטרנספורמציה שכל אחד מאיתנו עבר".
"ההתמחות העיקרית שלי היא לבשל לאנשים שיש להם כסף. רק בזכות התקף הלב, שגרם לי לעשות ריסט, הבנתי שאני בגדר מותרות. אחרי שנולדתי מחדש, אני רוצה להאכיל גם בראשון-לציון ובחולון"
ג'ניפר קים (35), מעצבת שמלות כלה במתחם נגה, "בוכרית שגדלה בשכונת שפירא", היא טרנסג'נדרית. "התחלתי איתה לפני שבע שנים בפגישה מקרית באירופה, והיא ניפנפה אותי ונכנסה לזוגיות. כבר אז היא הייתה הרבה אחרי התהליך. בגיל 20 היא טסה לתאילנד, עשתה את כל הניתוחים ומבחינתי היא אישה מדהימה, הכי יפה בעולם. אני, שיצאתי עם חצי מנשות תל-אביב, אומר לך שהיא הכי אישה מכולן".
יומיים אחרי התקף הלב, בעודו מאושפז, הוא קיבל ממנה "הודעה של 'תרגיש טוב' כזה, ופחדתי לחטוף התקף נוסף מרוב שמחה. זה לא שהכרנו יותר מדי, היינו ב'שלום-שלום', והרגשתי שאם ג'ניפר תהיה איתי, אין מצב שלא אשרוד. יצאתי מתל-השומר, הגעתי הביתה, בשבת ירדתי להליכה בפארק ופתאום ראיתי אותה עם הכלבה שלה. אחרי שהחלפנו שתי מילים, היא שאלה, 'אתה לא מתכוון להזמין אותי מתישהו לדייט?' וזהו. סיפור אהבה מהסרטים. יש לה סטודיו קטן, היא תופרת הכל ביד, מתברר שהיא אלופת הארץ במחוכים ומלבישה המון מפורסמות.
"לא היה דבר כזה בישראל", הוא מתלהב. "שף די מוכר יוצא עם טרנסג'נדרית. לפני חודש עשינו את ההופעה הפומבית הראשונה שלנו וזה ישר עלה באתרי הרכילות. פגשתי ברחוב מישהי שיצאתי איתה כמה שנים ואפילו היינו מאורסים, והיא חיבקה אותי ואמרה, 'הצלחת להשיג את אהבת חייך, אני מפרגנת לך, גם כשהיית איתי היית מזיל ריר על ג'ניפר'. אחלה תגובה".
תגובות מיושנות, אם היו מסביב, לא הגיעו אליו. "להפך, אנחנו נוסעים בכביש וברמזור שומעים קולות מחלונות הרכב שלידנו. הבחורה צועקת לג'ניפר, 'לבשתי אותך', והבחור קורא אליי, 'אהבתי את הסביצ'ה שלך'. ג'ניפר אמרה שזה כאילו הפכנו למפלצת בעלת שני ראשים. יש לה חשיפה מטורפת באינסטגרם והקהל שלה הוא גם הקהל שלי, היא לא מוכרת שמלה ב-4,000 שקל אלא ב-20 אלף. עכשיו אנחנו בונים איזושהי מערכת גומלין בין שני העולמות ולא מפחדים לעשות קמפיינים ביחד".
הוא מניח את כף ידו על החזה (ומבהיל אותי לרגע), ואומר: "מכל הדברים הטובים שקרו לי בזכות התקף הלב, ג'ניפר היא הדבר הכי מופלא שיש. שנינו נולדנו בגוף אחד והמשכנו את החיים בגוף אחר. כל אחד מאיתנו טרנסג'נדר בגזרה שלו, וזה חלק מהחיבור שלנו".
כבר הבאת את ג'ניפר להורים?
"ההורים מתים עליה. הופתעתי כשאבא שלי לקח את זה ממש בקלות. הוא אדם מאוד קונקרטי. הוא אמר לי, 'שים כסף בצד כי ילדים יעלו לך הרבה כסף'. נעשה את מה שעושים כל הזוגות שלא יכולים להביא ילד בדרך הרגילה. תרומת ביצית ופונדקאות. ג'ניפר תהיה אמא מדהימה".
לוי הוא בנם הבכור של יעל ("מורה לספורט שעשתה הסבה לסוכנת נסיעות, והיום היא מנהלת משאבי אנוש של נתב"ג", הוא משוויץ) ושמואל, תת-אלוף במיל'. "אמא גידלה אותנו, שלושה ילדים בתנאים של חד-הורית. אבא שלי נכנס ללבנון כשהיה בן 18 ויצא ממנה בגיל 40. הייתי ילד שמן. אמא שלי הייתה מחסידות 'שומרי משקל' וזה מה שגרם לי לאכול את כל שאמא אסרה עליי להכניס לפה, כי 'לא אוכלים שטויות'. זה דחף אותי לאכילה רגשית".
דחפת את האף לסירים של אמא?
"לא, גדלתי על האוכל שהכינה העוזרת שאספה אותי בצהריים מבית הספר. בגיל 15 השתלטתי על המטבח והבישול עניין אותי יותר מכל התחביבים המקובלים. אז בישלתי, השמנתי וגדלתי, וכמעט נפסלתי משירות צבאי. למזלי, אבא שלי התערב. הייתי מאגיסט, עם הפק"ל הכי כבד שיש, ובמהלך השירות התחלתי להצטמק".
איך?
"כשהתגייסתי התחילה ההתנתקות, אז הייתי בעזה, לוחם. כשסיימתי קורס מ"כים חטפו את גלעד שליט והתחילה מלחמת לבנון השנייה. רק במלחמה עצמה הורדתי איזה 30 קילו. עד שהשתחררתי ירד חצי ממני ופשוט נולדתי מחדש. בגלגול השמן שלי לא היה לי אומץ לטוס לארצות-הברית ומשם לעשות יו-טרן לאוסטרליה".
במלבורן הוא מצא את פרנסתו בעבודות מזדמנות, "גננות, שיפוצים, חקלאות, תקופה מסוימת עבדתי באיזה בית דפוס. התפקיד שלי היה לקחת את הגיליונות של פלייבוי ולהדביק מדבקות על הפטמות של הבחורות שבחזית. מה לא עושים בשביל חמישה דולר לשעה. כשהתחיל להיגמר לי הכסף נכנסתי לאיזו מסעדה ישראלית ואמרתי, 'תקשיבו, אין לי ניסיון, אבל נראה לי שאני אהיה בסדר'. ובאמת, הכל היה לי קל. אחרי שנה חזרתי ארצה, ידעתי שאני רוצה לעבוד ב'רפאל' ואחר כך ב'כתית', וזה בדיוק מה שעשיתי. התקדמתי מהר, אבל לקח לי המון זמן לפרוץ לתודעה. כבר 15 שנים אני מבשל, ורק לפני שנתיים הסכמתי ללכת לריאליטי. במשך שש שנים פנו אליי מ'משחקי השף', אבל ידעתי שאם אני לא בטוח במאה אחוז שאנצח, אני לא אוותר על ימי העבודה בעסק שלי - חברה לאירועים פרטיים - שהיה אז בשיא".
את החברה שנושאת את שמו הוא פתח בקורונה, בזכותה או באשמתה. "עבדתי המון שנים בקייטרינג של רן שמואלי, שהיה המנטור שלי, ותמיד רציתי עסק כזה משל עצמי. בקורונה, כשאנשים הסתגרו בבתים, זיהיתי את ההזדמנות ואמרתי 'עכשיו'. הייתי אז השף הראשי של רשת 'לנדוור', ויתרתי על החל"ת והגשמתי את החלום. כשנגמרה הקורונה העסק גדל להפקת אירועים. רק אחרי שפיתחתי מלא תפריטים ומנות הרגשתי בטוח בעצמי ובאתי לאודישן".
איך היה?
"בשנייה שנכנסתי אמרתי למפיקה, 'שלום, את מסתכלת על הזוכה של העונה'. בדיעבד הבנתי שכשיצאתי מהאודישן, מישהו מהצוות אמר לה, 'הוא לא שיקר. אני מכיר אותו, היום הוא הכי טוב בארץ, והוא ינצח'. בסוף הם גם אמרו לי, 'אם היינו יודעים שזאת הרמה שלך לא היינו מכניסים אותך לתוכנית, כי זה לא כוחות'".
חודש הצילומים היה התקופה המאושרת ביותר בחייו. "הכל קרה בדיוק כמו שרציתי ומאוד נהניתי. בעקבות הזכייה הוכפלה כמות ההזמנות וגם הגיעו כל מיני קמפיינים. עשיתי קמפיין לשיבאס עם מארינה מקסימיליאן ואיתי לוי, טסנו ביחד לסקוטלנד והיה מהמם. אבל שם, בסקוטלנד, קיבלתי את אירוע הלב הראשון שלי ולא ידעתי מה זה היה".
מה הרגשת?
"ברגע שנחתנו שם התחלתי להרגיש רע. היו לי צרבות מטורפות, הביאו לי משהו נגד צרבות, עליתי לחדר והייתי כמה שעות עם עצמי כי לא הייתי מסוגל לתפקד. עכשיו, כשהגעתי לטיפול נמרץ והרופא חיטט בהיסטוריה הרפואית שלי, הוא אמר שאילו הייתי מגיע למיון בסקוטלנד הייתי נכנס לצנתור מיידי ולא הייתי מגיע להתקף לב. נו, באמת, אני לא בן אדם שהולך לרופא. התוכנית הזאת הביאה לי הצלחה מטורפת, הייתי בהיי המטורף של ההצלחה, ואז, אחרי 15 דקות התהילה שלי התחילה ירידת מתח שהובילה להתקף לב".
היום, כאמור, הוא שם את כל זה מאחוריו ומעדיף לפנטז על העתיד. "הדירה שלי שווה חמישה מיליון שקל וחצי. בסכום הזה אני יכול לקנות חצי אי בתאילנד. חברים אומרים לי שהקצב של בנגקוק יתאים לי יותר, אבל אני כבר לא רץ על 300 קמ"ש. כל מה שאני רוצה זה לעשות את האוכל שלי, לשמור על הלב שלי ולהמשיך לחייך".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.03.25
