ביום השלישי לצעדת המשפחות הראשונה, בנובמבר 2023, הבינו ראשי המאבק להשבת החטופים כי הקערה התהפכה. תושבי טלזסטון (קריית יערים) החרדית יצאו אליהם להביע תמיכה נלהבת. עד אז המשפחות התייסרו בשאלה היכן אחיהן החרדים: מדוע לא רואים ולא שומעים אותם ומדוע הפוליטיקאים שלהם יושבים על הגדר ולא מצהירים אם יתמכו בעסקה שהחלה להירקם או יתנגדו לה. ופתאום - אור בקצה המנהרה. טפטוף שהעיד כי החרדים מתחילים להתקרב ולחוש בסולידריות עם הציבור הכללי הקרוע והשפוף מול הטרגדיה הלאומית הכי גדולה מאז קום המדינה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"כשהתקרבנו לנווה אילן הרמנו את הראש, וראינו על טרסה של היישוב מאות רבות של אנשים, גברים לחוד ונשים לחוד, מחזיקים בלונים צהובים. היו גם כאלה שנשאו את דגלי ישראל ובמערכת ההגברה שהוצבה לכיווננו, הם קראו את כל פסקי ההלכה שקשורים לפדיון שבויים", נזכר בהתרגשות חן אביגדורי, אחד הפעילים הבולטים במטה, שאשתו שרון ובתו נעם נחטפו ושבו בעסקה הראשונה. "הם גם השמיעו את התפילה הנהדרת שאז עוד לא הכרתי, 'אחינו, כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובשביה'. כל הנחיל הענקי שהיינו, 50 אלף איש, עצרנו ומחאנו להם כפיים והם מחאו לנו. לא נשארה עין אחת יבשה. שם הרגשתי שהיחס החרדי משתנה. באותו רגע ידעתי שלא משנה כמה אנחנו שונים - יש לנו את אותם ערכי ברזל: אמונה בערבות הדדית, בשותפות גורל ובחיי אדם כערך עליון".
נקודת המפנה הזו לא הגיעה בחלל ריק. קדם לה חריש עמוק, עבודה מחושבת וחכמה של מספר חרדים בעלי פרופיל ציבורי גבוה, שמכירים את המגזר כמו את כף ידם, בראשם העיתונאי והפרשן ישראל כהן, מייסד עמותת "כיסופים" הרב דוד דרוק, מרגלית פרץ, בתו של אריה דרעי, וריקי סיטון. אנשי “הקומנדו החרדי” התייצבו במטה החטופים בימים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר הארור, הסתכלו ימינה ושמאלה והבינו שיש עבודה לעשות: להביא את המגזר החרדי להיות חלק מהסיפור הישראלי. "בעיני הציבור אז, המטה היה צבוע פוליטית", מסביר ישראל כהן, "אולי בגלל שהפגנות למען החטופים היו בקפלן. היינו צריכים לשכנע שאנחנו לא ימין ולא שמאל, אנחנו יהודים חרדים שפועלים למען מצוות פדיון שבויים".
בשלב ההוא, הפוליטיקאים החרדים לא אמרו מילה בנושא החטופים. לא רק הם החרישו. גם המנהיגים הרוחניים של הציבור החרדי שנוהגים להתבטא באופן ניצי וחד בסוגיות הקרובות לליבו של המגזר, כגון נושא הגיוס ותקציבים, מילאו פיהם מים. "כבר בימים הראשונים שלאחר השבת השחורה, הקמנו במטה המשפחות כ-20 צירים", נזכר חיים רובינשטיין, יועץ אסטרטגי ומנהל משברים תקשורתיים שהיה ממקימי מטה החטופים והדובר שלו. "היה ציר משא ומתן, ציר רפואה, וכמובן, ציר תקשורת והסברה. ב-28 באוקטובר 23', בפגישה השנייה עם ראש הממשלה, המשפחות שמעו שמשימת-העל מבחינתו זה לרסק את חמאס. החזרת החטופים לא נמצאה בין מטרות המלחמה. הבנו שציר ההסברה צריך לכלול בתוכו גם התייחסות מיוחדת לחברה החרדית. אם המאבק לא יכלול את כל הציבור הישראלי, יהיה קשה להחזיר את החטופים".
אביגדורי אפילו יותר נחרץ: "אחרי מספר שבועות שלא שמענו שום ציוץ מהחרדים, לא מהציבור, לא מהרבנים ולא מהפוליטיקאים שלהם, הבנו שיש פה בעיה. אנחנו יודעים שחלק מהאידיאולוגיה של החרדים זה להיות בבועה. שום דבר לא נכנס פנימה ולא יוצא החוצה, ייתכן שחלקם לא ידעו בדיוק מה קרה, אבל בסופו של יום, אלו 20 אחוז מהציבור שקולו לא נשמע בסוגיה החברתית-ביטחונית-ציבורית הכי חשובה בתולדות המדינה. אני חייב אותם במאבק הציבורי שאני מתחיל לנהל".
בעוד רובינשטיין, חרדי לשעבר, מהרהר בינו לבין עצמו איך מפצחים את המגזר החרדי, נכנס למטה ישראל כהן, איש תקשורת שלשכות שרים חרדים וחצרות רבנים נמצאות אצלו בחיוג המהיר. "הגעתי למטה בשבוע השלישי למלחמה", מספר כהן. "סיפרתי למשפחות שאני איש תקשורת חרדי ושאלתי מה הם צריכים. כולם אמרו לי שאנחנו חסרים להם מאוד. אביגדורי מספר לי שבסקרים שהם ביצעו, עולה שהציבור החרדי לא מספיק בעד עסקה".
רובינשטיין וכהן מתחילים לגלגל את הצעדים הראשונים הנדרשים לגיוס הקהילה. כמי שדוברים את הקודים הפנים-המגזריים, הם מבינים שיש להניח את התשתית בדמות פסק הלכה מחייב של ההכרח במצוות פדיון שבויים. "הרגשתי שחייבים לגייס חרדים דרך הסיפור הזה של פדיון שבויים. הרמב"ם אמר שזו המצווה הגדולה שבמצוות", מסביר כהן. "גדלתי על הסיפורים שבמזרח אירופה תפסו את היהודים, הכניסו אותם לכלא, וכל הקהילה אספה כסף כדי לשחרר אותם. לא יכול להיות שאנחנו, פה בארץ, נפקיר את אחים שלנו בשבי. זה לא בדנ”א היהודי שלנו".
כהן פונה לרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, אז מועמד מוביל למשרת הרב הספרדי הראשי, טרם בחירתו ומינויו. "הרמתי אליו טלפון ואמרתי לו שכבנו של הרב עובדיה יוסף - שהוציא פסק הלכה תקדימי על פדיון שבויים תמורת שחרור מחבלים, בימים שמטוס אייר פראנס נחטף - הוא חייב לבוא למטה, שמשפחות החטופים ממתינות לשמוע את קולו. הוא התייצב כבר בסוף אוקטובר ואמר בלי להתבלבל שחייבים וזו אפילו מצווה לשחרר את החטופים, גם אם זה אומר שחרור מחבלים".
איך הציבור החרדי התייחס לביקור של רב בסדר גודל כזה ולפסק ההלכה?
"זה היה בום. הוצאנו את הפגישה לקבוצות וואטסאפ חרדיות ולצייצנים מרכזיים במגזר, וזה לא הפסיק להדהד. זו הייתה הפעם הראשונה שהגישה החרדית הלא-מתנצלת יצאה החוצה. אתה יכול להיות ימני ואפילו ביביסט ועדיין, כיהודי חרדי, לתמוך בפדיון שבויים".
מה הדבר הבא שאתה יוזם?
"נסיעה של משפחות חטופים לרבנים בבני-ברק. נסענו עם ירדן גונן, אחות של רומי, טל גלבוע ואחותה, שהיא אמא של החטוף גיא גלבוע-דלאל, ג'ולי קופרשטיין, אמא של בר ועוד. יש לי קשרים עם הילדים של הרב קניבסקי ונפגשנו עם בנו, הרב יצחק שאול, ועם בתו, הרבנית לאה קולדצקי, שיש לה מעמד חשוב".
איך היה המפגש עם הרבנית?
"היא מאוד התרגשה לפגוש את המשפחות. כשהן מספרות לה שהן מרגישות שהחרדים לא שותפים בכאב, היא אומרת שזה לא נכון ומספרת שבעלה, הרב יצחק קולדצקי, החל לישון על הרצפה מצער על החטופים".
אביגדורי, שגם נכח בפגישה, נזכר: "הרבנית קולדצקי הוציאה לנו שק עם 'צטעלך', פתקים שבהם ילדים מתלמודי תורה מספרים על 'קבלת טובות' שהם קיבלו למען החטופים. הילדים כתבו 'לא אכעס על אמא השבוע', 'אשמור את השבת יותר טוב'. לראות שאברמל'ה מתפלל על הבת שלי בת ה-12, ריגש אותי בטירוף".
אחרי שהבינו בפגישות עם הרבנים שהציבור החרדי לא יגיעו להפגנות אלא רק לעצרות תפילה, כהן והרב דרוק תפסו את הרעיון בשתי הידיים והתחילו לארגן עצרת תפילה גדולה למען החטופים. פשקווילים נתלו בירושלים ובבני-ברק, מכוניות עם רמקולים עברו בריכוזי ערים חרדיות וקראו לקהל הקדוש לבוא. במוצאי שבת, 30 בדצמבר 2023, התכנסו 5,000 איש בבית הקברות בו טמונים גדולי ישראל בבני-ברק. "זה גם אמוני, לקרוע שערי שמיים, אבל זה גם רגשי. ככה מחברים את הציבור החרדי לנושא", מסביר כהן. “העצרת הזו כבר סוקרה בעיתונים הנחשבים 'המודיע' ו'המבשר' ובשבועונים 'משפחה' ו'בקהילה', ובאתרים החרדיים". לעצרת הבאה, שנערכה בכותל, כבר הגיעו 50 אלף איש. חרדים מכל הגוונים עמדו כתף אל כתף לצד אנשי הכיפות הסרוגות, מסורתיים וחילונים.
בפברואר לפני שנה, עסקת החטופים הראשונה אחרי פיצוץ. ישראל חוזרת ללחימה, ומשפחות החטופים מבינות שהדרך לעסקה הבאה עוברת דרך תהליך פנים-ישראלי פוליטי מורכב וסוער יותר. לשם כך, צריך להתחיל ולהכין את הקרקע. חבריהם החדשים, הקומנדו החרדי, מבינים שבשלה העת לעלות שלב: להתחיל בליץ על המנהיגים הרוחניים הכי נחשבים של הציבור החרדי, אלו שיורו לפוליטיקאים של המגזר כיצד להצביע כאשר תבשיל עסקת חטופים נוספת.
וכך, אוטובוס שעליו כ-20 משפחות חטופים עשה את דרכו לשכונת גבעת מרדכי בירושלים. היעד: ישיבת חברון. "זו לא ישיבה שנכנסים אליה סיורים, אבל הם הזמינו את משפחות החטופים ואירחו אותן לארוחת צהריים", מסביר הרב דרוק שבישל מאחורי הקלעים את המפגש ההיסטורי. "ראש הישיבה הרב דוד כהן אמר למשפחות שלא רק שהם איתן, אלא גם שצריך לעשות הכל למען פדיון שבויים, אפילו במחירים כבדים. הוא אמר שהוא פונה למקבלי ההחלטות לעשות את המאמצים להחזיר את החטופים. הייתה פה אמירה אקטיבית של ממש. הדברים שלו רצו באתרים חרדיים, בעיתונות החרדית ואפילו ב’יתד נאמן’”.
לאחרונה, עם ההבנה שהגיעה העת להילחם על שובם של החטופים המתים, הרב דרוק עמל על מסמך בשם "אל נא תקברני במצרים". "כתבתי נייר עמדה על יחס המקורות וחז"ל לחללים שלא נקברו בארץ ישראל. הציווי הוא להביאם לקבורה. מטה החטופים מתכוון להשתמש בנייר הזה כדי להסביר למקבלי ההחלטות שהיהדות לא נוחה מזה שהחללים שלנו יישארו במקום קבורה לא נודע".
גם כהן לא נח לרגע: "דאגתי שמשפחות החטופים יגיעו לשלושת מנהיגי הציבור החרדי, הרב דוב לנדו, שהוא מספר אחת בהיררכיה - מדובר באיש בן 95, מנהיג שכלתני שמורה לא להתייצב בלשכות הגיוס או איך להצביע בנושאי תקציב וכל שאר המפלגות מתיישרות איתו; השניים האחרים הם הרב ברוך דב פוברסקי והפוסק ההלכתי הרב יצחק זילברשטיין. היינו אצל 20-30 רבנים נחשבים, אבל בסוף חזרנו שוב ושוב לרבנים הגדולים האלה, שלשמחתי, התחברו לאירוע. הם לקחו באופן אישי את הנושא של החטופים. זה ישב להם על הלב".
במה זה בא לידי ביטוי?
"הרב פוברסקי אמר שצריך לעשות הכל על מנת לשחרר חטופים. בפגישה עם הרב לנדו, הוא לא התייחס לעסקה, גם כשהמשפחות שאלו לדעתו. ועדיין, בעיניי, הוא היה המנהיג הרוחני שהכי מגויס למטרה. נפגשנו איתו שש פעמים. כשהוא פגש את הורי התצפיתניות הוא בכה. בכל פגישה כזו, הוא שאל את כל אחד מהנוכחים מה הסיפור האישי שלו ואיך הוא ישן בלילה. ברגע שהמשפחות מגיעות, בוכות עם הרבי, והוא אומר תהילים ואת תפילת ‘אחינו כל בית ישראל’, לא צריך שיגיד שהוא בעד עסקה.
"לפני חצי שנה, כשפגש את שרון שרעבי, אחיהם של יוסי ואלי, הוא אמר שצריך להגיד פרק י"ג ו-כ' בתהילים למען החטופים. זה סוקר בהרחבה וכל בתי הכנסת החרדיים אמרו את פרקי התהילים האלו. בכלל, בשנה האחרונה, בבתי כנסת אומרים בסוף התפילה פרקי תהילים ואת התפילה 'אחינו כל בית ישראל'".
האמירות של הרבנים לא תמיד נשמעו נחרצות לאוזן הלא-מיומנת.
"לא תמיד אחד ועוד אחד זה שניים. זה משחק מרומז, פלרטוט. גם אם רב כזה או אחר לא דיבר קונקרטית על עסקה, לפגישות האלה, עם האמפתיה הגדולה למשפחות, יש משמעות אדירה בחוץ. ביום פקודה הפוליטיקאים של דגל התורה, גפני, מקלב, יעקב אשר, פינדרוס וברוכי, יודעים איך הם צריכים להצביע. לפני העסקה השנייה, גפני ומקלב נכנסו לשאול את לנדו, רק כדי לקבל את האוקיי הרשמי".
ובכל זאת, הייתה כותרת שיצאה מאחת הפגישות והכתה גלים. "בקיץ האחרון, בפגישה עם הרב לנדו, שאל מלכי שם טוב, אבא של עומר, את הרב מה הם צריכים להגיד לראש הממשלה בפגישה הבאה איתו", נזכר כהן, "אני מזכיר לך שהרב לנדו נמנע עד אותו רגע מאמירות פוליטיות. הפעם הוא ענה 'שראש הממשלה יחשוב איך הוא היה מתנהג אם הבן שלו היה שבוי בעזה'. זה התפוצץ ועשה באזז רציני. סידרנו במקרה שבאותה פגישה יישב כתב של עיתון ‘משפחה’ והציטוט הזה הפך לשער העיתון. סיקרו את זה לא רק בארץ, אלא גם בקהילות חרדיות בחו"ל".
תחדד לי, מה החידוש הגדול?
"פעם ראשונה שמנהיג הציבור החרדי לא יוצא נגד ראש הממשלה בנושא סקטוריאלי, אלא בנושא החטופים".
כהן ודרוק ראו כי טוב ויזמו עוד שני מהלכים שנחשבים קולוסאליים במגזר: הקדשת צום עשרה בטבת לחטופים. על ההחלטה חתמו לנדו את פוברסקי והצטרפו אליהם חברי מועצת חכמי התורה של ש"ס והרבנים הראשיים לישראל הרב דוד יוסף, שאז כבר מונה, והרב קלמן בר.
ביום ה-500 כהן את דרוק הגו רעיון חדש נוסף. "עת צרה היא ליעקב", זעקו הפשקווילים שהודבקו בריכוזים החרדיים והפצירו בקהל הקדוש לקבל על עצמו את היום הזה כיום תפילה ותענית דיבור. "לא מקובל שחרדים צמים צום נוסף שלא תיקנו חז"ל. אפילו על השואה לא תיקנו צום, לכן עלה הרעיון של תענית דיבור", מסביר כהן. "המשמעות היא שבאותו יום לא מדברים דברי חולין, רק דברי קודש ולימוד. הגענו לרב פוברסקי עם האמהות של גיא גלבוע-דלאל ואביתר דוד רועי ברוך, אחיו של אוריאל ברוך, ולוי בן ברוך, דוד של עידן אלכסנדר. הרב מיד קיבל את הרעיון וחתם על הקריאה. משפחות החטופים הצטרפו בעצמן לתענית הדיבור".
9 צפייה בגלריה
התחייבות לתענית דיבור. המפגש בין הרבנית והרב פוברסקי למשפחות החטופים גיא גלבוע־דלאל, אביתר דוד, אוריאל ברוך ועידן אלכסנדר
וקרה עוד משהו מעניין, צעד שסימל את זה שהחטופים הפכו להיות אורחים בכל בית חרדי. הלב נפתח לגמרי לסיפור האנושי-טרגי. הרבניות, נשותיהן של גדולי הדור, שנמנעות במובהק מלקחת חלק בספֶרה הציבורית, זזו קדימה. גם זה דווח בהרחבה בעיתונות החרדית בסנטימנטליות המוכרת (בלי תמונה שלהן, כמובן). "הן נשות הצללים", מסביר כהן, "אבל עם ההיכרות והמפגשים החוזרים עם משפחות החטופים, הן כבר הפכו להיות חלק מהפגישה. הן יושבות בחדר או עומדות בפתח, מקשיבות וגם מחזקות ומברכות. הרבנית פוברסקי סיפרה לנוכחים שבעלה מתעורר באמצע הלילה ולא יכול להירדם בגלל הדאגה לחטופים. היא התחילה לומר דברי חיזוק, שצריך להאמין שהקב"ה עושה רק טוב והכל מתברר לטובה, אבל אז היא נשברה, החלה להתייפח ובעלה הצטרף לבכייה. היא פנתה לקב"ה ואמרה לו, 'תעזור, עם ישראל נמצא בשלשלאות בשבי. זה יותר גרוע מהשואה'.
“בפגישה אחרת, הרבנית לנדו בכתה עם מירב לשם גונן ואמרה לה, 'הלב שלי נקרע על הבת שלך'. כשרומי חזרה מהשבי, היא שלחה לה מכתב חיזוק מיוחד, דיברה איתה בטלפון ובירכה אותה גם לפני שרומי נכנסה לניתוח".
וישנה החזית השנייה, הקריטית לא פחות, שהיא הפוליטיקאים החרדים עצמם. מתוך ההבנה שההשפעה היא דו-צדדית: הרבנים משפיעים על הפוליטיקאים שלהם והפוליטיקאים גם מסוגלים לתת תמונת מצב שתשנה את דעתם של המנהיגים הרוחניים. כדי לקרב את הפוליטיקאים החרדים לעסקה, היה צריך לשבור את הקשר הימני-אמוני שיש בקואליציית נתניהו. "בשנות ה-80 וה-90, הרב שך והרב עובדיה יוסף היו מתונים מדינית. אחרי אוסלו, שהפך לכתם על המפלגות החרדיות, דרעי וגפני היו צריכים להוכיח לציבור שלהם, שהלך ימינה מאז, שהם ימנים לא פחות", מסביר כהן, "הרבה מהחרדים המודרניים והצעירים מצביעים לבן גביר, ובשוליים, יש גם כהניסטים, והחשש מבריחת מצביעים הוא גדול. סמוטריץ' ובן גביר היו אקטיבית נגד עסקה ובציונות הדתית בכלל היה גלגל שלילי, שחששנו מאוד שישפיע".
אז איך עובדים בהינתן התשתית הזו?
"היינו צריכים להזכיר להם שלמרות שהם ימנים, כחרדים קלאסיים, הם גדלו על הנרטיב של פדיון שבויים והם צריכים לעשות את ההפרדה ולפעול למען זה. ידענו שהציבור של ש"ס יותר ימני, אבל כיוון שיש את פסק ההלכה הברור של הרב עובדיה, לא תהיה בעיה עם השרים של ש"ס.
"החשש שלנו היה גולדקנופף. חשבנו שאיתו יהיה הכי קשה. בינואר, לפני שנה, הוא נאם בכנס לחידוש ההתיישבות היהודית ברצועת עזה ואמר 'אתמוך בממשלת ישראל לתקן את העוול הנורא ולשוב לגוש קטיף'. אבל גם אצלו, אם מסירים את הקליפות, בליבה, הוא יודע שאין מצווה חשובה כפדיון שבויים. כל מה שהיינו צריכים, שהוא יסכים לפגוש את המשפחות. הפגשנו את המשפחות עם בכירי הפוליטיקאים - גפני, מלכיאלי. פורוש, בן צור, ארבל, בוסו ומרגי. ושוב, הוצאנו את הקלטות הפגישות החוצה כדי שהמסר יהדהד".
תוך כדי הפגישה שלי עם כהן, הוא מקבל הודעה מאחד מעוזריו של גולדקנופף. אחרי שבסופו של דבר פעל בעד עסקה, הוא מבקש לראות את הנס בעיניו. בסופו של דבר, כהן מצליח להפגיש את גולדקנופף עם קית' סיגל שחזר ימים ספורים קודם לכן מהשבי, עם בתו, שיר, וחתנו יובל. גולדקנופף, שעונד בפגישה סיכת חטופים, מצהיר שיתמוך בכל עסקה. כאילו מעולם לא התנדנד בנושא.
כהן מסביר שהחטופים הפכו לנושא חם במגזר. אין פוליטיקאי מגזרי שלא רוצה תמונה איתם, ואין עיתונאי חרדי שלא רודף אחרי כהן לקבל סיפורים חדשים על החטופים. “עוצרים אותי ברחוב בבני-ברק ואומרים לי בציניות ‘נו, לפחות אתה מתפרנס מהחטופים?’ בטוחים שיש פה כסף גדול, ששכרנו משרד פרסום ובנינו אסטרטגיה. אבל עבדנו כמו פרטיזנים. בהתחלה בכלל לא הייתה לנו משנה סדורה, עבדנו מאינטואיציה. עד היום, הכל נעשה בהתנדבות”.
מרגלית פרץ, בתו של אריה דרעי: "הרמנו את תפילת האמהות בבנייני האומה. הייתה היענות מטורפת והגיעו 3,000 נשים. זו הייתה פעם ראשונה שנשים חרדיות פגשו פנים מול פנים אמהות של חטופים. הן לא הפסיקו לבכות ולחבק אותן. האירוע סוקר בכל העיתונים וגם בתים חרדיים אדוקים, שאין להם ווטסאפ או מיילים, שמעו על האירוע"
גורם בקרבתו של גולדקנופף:"הפגישה הראשונה עם הורי החטופים, שהייתה אמורה להיות רבע שעה, התארכה לשלוש שעות. כל פעם כשמשפחה ביקשה להיפגש איתו, אמרנו כן. אבל בסוף, אנחנו שומעים לדעת תורה. לפני העסקה הראשונה, הוא עצר את הלו"ז ורץ לרב שלו, לאדמו"ר מגור, שסיפר לו שכשיהודי נעצר על ידי המשטר ברוסיה, האדמו"ר מקוצק מכר את ביתו כדי לשחרר אותו מכלאו יום וחצי לפני הזמן".
מה אתם עושים עם זה שיש בוחרים שלכם שרוצים את הניצחון המוחלט וחטופים רק אחר כך?
"גולדקנופף הצטייר כימני שנוטה לבן גביר, אבל אחרי שפגש את המשפחות ואז את החטופים שהשתחררו, הוא אמר שפיקוח הנפש צועק. הוא אומר, 'אני לא מבין בשיקולים ביטחוניים ולא מסתכל על מה נותנים. אני מציל יהודים מהשבי'. אומרים לו שזה לא מסתדר עם התדמית שלו, של מי שמבקר ביהודה ושומרון וקורא לחזק את ההתנחלויות, אבל זה לא מעניין אותו. שרים אחרים אצלנו במפלגה גם הצביעו בעד עסקה, אבל הם לא יחצינו את זה כמו גולדקנופף, כי הם חושבים פוליטית. אנחנו יודעים שיש לנו צעירים שפחות אוהבים את העסקאות, ועדיין, חשוב לגולדקנופף לתת קונטרה למתנגדים לעסקה בממשלה".
אני אומרת לכהן שהפוליטיקאים הלכו רק חצי דרך. הם הרי לא דפקו על השולחן של נתניהו בחודשים שהמשא ומתן לא התקדם. "היו כאלה שציפו שהחרדים יפרקו את הממשלה על זה, אבל אל תשכחו שהם לא פירקו ממשלה על גיוס, מעונות ותקציבים לילדים חרדים”, הוא מסביר, “אי-אפשר לקחת מהם שמהמקום הפסיבי שבו הם היו, הם הובילו את ביבי למקום הזה של העסקה. הם הבהירו לו שזה חשוב להם".
בסביבתו של גפני דווקא טוענים שהיו דפיקות על השולחן: "לפחות שלוש פעמים גפני הלך לנתניהו ואמר לו 'ביבי, הכי חשוב זה להחזיר את החטופים הביתה. שתדע לך, זה הנושא שעכשיו יושב כאבן רחיים על הצוואר של עם ישראל. קום, תעשה מעשה'".
גם בסביבתו של גולדקנופף מתעקשים שהוא לא הסתפק רק בהצבעה בעד העסקאות הראשונה והשנייה. "לבקשת משפחות החטופים, השר הלך לנתניהו בכמה הזדמנויות ואמר לו 'אל תחשוש מלהביא עסקה. תביא ואנחנו מאחוריך’".
להנעה של המהלך הפוליטי, הברגת הפוליטיקאים החרדים לעסקה, הצטרפה שחקנית חשובה נוספת: מרגלית פרץ, בתו של אריה דרעי, האיש הכל יכול בפוליטיקה הישראלית. פרץ הגיעה כמנהלת פרויקטים בעמותה החרדית "קשר יהודי" לתמוך אמונית ומורלית במשפחות החטופים, אך כמי שנושמת פוליטיקה כל ימי חייה, מהר מאוד, היא גם החלה למשוך בחוטים. "אם בהתחלה אבא שלי נכנס לזה שכלית, בדק הלכתית והיה בעד עסקה, עם ההיקשרות של אמא ושלי למשפחות, הוא נכנס לזה רגשית. הוא כל הזמן שמע סיפורים מאיתנו, וגם מהילדים שלי שדיברו על החטופים כאילו הם אחים שלהם. שלי שם טוב ומירב ברגר הפכו לדודות של הילדים שלי. היו יציאות משותפות לבתי קפה, לאכול פיצה".
סידרת למשפחות פגישות עם אבא שלך?
"היה זמן שלא זז כלום, העסקה לא קרתה ואף אחד לא רצה לפגוש את המשפחות, להסתכל להן בעיניים. המשפחות פנו אליי ואבא הסכים שיבואו אליו. הוא קיבל משפחות במרפסת הבית שלו, שעות על גבי שעות. הפגישות היו לא קלות בכלל. גם אם בנקודת הזמן ההיא לא היה לו מה להגיד, הוא היה מקשיב ומסתכל להן בעיניים. היה לו חשוב להקל עליהן".
היו פעמים שהיית צריכה ללחוץ עליו, ללכת לראש הממשלה, לדפוק על השולחן שהעסקה תצא לפועל?
"זה היה תפקיד חייו בשנה האחרונה. כשהייתי מתקשרת ללחוץ, הוא היה אומר לי 'אין לך מה ללחוץ, אני על זה כמו שאת על זה'. הבנתי שאין מה ללחוץ, הכפתור לחוץ הכי חזק".
ואי-אפשר שלא להתעכב על העשייה האמונית שכללה תפילות המוניות, נסיעות לקברי צדיקים בארץ ובחו"ל, הפרשות חלה ושבתות שמארגנים הרב דרוק, מרגלית פרץ (דרעי) וריקי סיטון. מעבר לכך שמשפחות החטופים מספרות שזה מחזק אותן ונותן להן נחמה ומשמעות, זה גרם לחטופים להתנחל בלבבות החרדים.
"הבוסית שלי ב'קשר יהודי', הרבנית צילי שניידר, הייתה זו שאמרה לי מיד כשהתחילה המלחמה שכארגון שעוסק בחיבורים בין חרדים לחילונים, אנחנו חייבים להיכנס לסיפור", מסבירה פרץ. "המשפחות אמרו לי שהציבור החרדי זו הפתעת השנה".
מה הדבר הגדול הראשון שעשיתן?
"בראש חודש שבט הרמנו את תפילת האמהות בבנייני האומה. הייתה היענות מטורפת והגיעו 3,000 נשים. זו הייתה פעם ראשונה שנשים חרדיות פגשו פנים מול פנים אמהות של חטופים. הן לא הפסיקו לבכות ולחבק אותן. האירוע סוקר בכל העיתונים וגם בתים חרדיים אדוקים, שאין להם ווטסאפ או מיילים, שמעו על האירוע. יזמתי הרצאות של אמהות חטופים באולמות בערים חרדיות. הן פוצצו אולמות.
"במשפחה הגרעינית עשינו מקום בשולחן שבת לחטוף. אנחנו אימצנו את עומר שם טוב והילדים עשו מעשים טובים לזכותו. בכל יום שישי, הילדים שלי שלחו לשלי הודעות חיזוק. כשהיה ערב תפילה ליד בית ראש הממשלה בירושלים, שלי הזמינה אותי ואת אמא שלי לבוא להתפלל איתם. כשהגענו, שלי אמרה לי, 'מרגול, לא האמנתי שראיתי אתכן'. היא חשבה שנחשוש להגיע כי זה אולי יסמן אותנו בצד פוליטי מסוים".
איך נרקמו השבתות עם המשפחות?
"אמא שלי סחפה אותנו לרעיון של שבת כהלכתה של משפחות החטופים עם המתנדבים של הארגון. התורמים שלנו התגייסו ועשינו את שבת ראש חודש אדר במלון בירושלים. זו הייתה שבת פרשת משפטים ובדיוק שנה אחרי, בפרשת משפטים, בנה של שלי שם טוב, עומר, חזר. הגיעו גם מירב ברגר, מירב לשם גונן וניבה ונקרט, אלי שתיוי, גלית כלפון ומשפחת ליבמן. אני יודעת שמשפחות הגיעו עם חשש שינסו להחזיר אותן בתשובה, אבל ברגע שהגיעו המחיצות נפלו. היו שם רק אהבה, חיבוקים, דמעות ותפילות. אמא שלי הובילה את השבת ביד רמה. גם חודש אחרי, בשבת הנוספת שאירגנו, היא הגיעה. אבא שלי שיחרר את אמא שלי משתי שבתות בבית. זה דבר שלא קרה לפני. הוא אמר לה 'לכי, המשפחות זקוקות לך'. בסוף השבת, הוא התקשר לשמוע איך היה והתרגש איתנו.
"כשקיבלתי טלפונים ממשפחות חטופים לפני פסח, שאם לא ארים להן ליל סדר הן יישארו במיטה, אמרתי לבעלי שהפעם הוא מגיע ומנהל את הסדר. חרדים בפסח לא יוצאים מהבית, אבל הבנתי שאני לא אהיה שלמה אם אישאר בבית עם המשפחה שלי". ביום כיפור האחרון, פרץ יצאה בעוד יוזמה. "דאגתי שבמשרד הדתות יוציאו קריאה לכל המועצות הדתיות בארץ להדפיס את שמות כל החטופים, להפיץ בבתי הכנסת, ולהתפלל עליהם בתפילת ‘כל נדרי’".
ריקי סיטון, חרדית מבני-ברק, אם לעשרה ומנהלת פרויקטים בעמותת "איילת השחר", שעוסקת גם היא בחיבורים בין חרדים לחילונים, מצאה את עצמה מעורבת בנושא החטופים עד מעל הראש. השותפה שלה לפעילות היא ג'ולי, אמו של החטוף בר קופרשטיין. שלושה שבועות לתוך המלחמה, ג'ולי וסיטון כבר דאגו שיקום אוהל תפילה בכיכר. "יש שם כולל של אברכים שלומד תורה לזכות החטופים, כל שלישי יש עצרת בגוון אמוני וכל חמישי יש זיץ, התוועדות, יושבים לדבר, מתפללים ושרים. זה מביא אנשים שלא היו מגיעים בחיים לכיכר".
איך הגעת לפעול עם משפחות החטופים?
"שבוע אחרי 7 באוקטובר קיבלתי שיחה מחילוני שהשתתף בפעילות שלנו בעמותה. הוא אמר לי 'איפה אתם, החרדים? לא אכפת לכם?' הוא לא ידע שאנחנו הלומים מתוך כאב. חוץ מכמה משוגעים במגזר שחושבים שהם מנהלי החשבונות של הקב"ה ואמרו 'זה בגלל המסיבה' או 'זה הקיבוצים', אנחנו הרגשנו שאלה אחים שלנו".
ואז את נוסעת לתל-אביב?
"שקלתי כמה ימים אם מתאים לי ללכת לקפלן, שנתפס כמקום כל כך חילוני וכל כך שמאלני. גם לא ידעתי אם מתאים להם שחרדים יסתובבו בין הרגליים. כשהגענו למטה החטופים, הראשונה שפגשתי זו אם לחטוף שאמרה לנו 'אחיותיי החרדיות, תודה שבאתן. חיכיתי לכן'".
את לא חוששת שיגידו שהפעילות הדתית הזו עם המשפחות נועדה להחזיר בתשובה? שהיא מנצלת מצוקה כל כך עמוקה?
"כשהתחלתי לפעול, לא הייתה לי תוכנית סדורה. ידעתי רק שאותה אמא של חטוף שפגשה אותנו, ענתה שהיא צריכה 'תפילה וחיבוק, בסדר הזה', כששאלתי איך אפשר לעזור. היום, יש לנו שלוש מטרות. לעמוד לצד משפחות ולסייע בכל מה שאפשר, העלאת המודעות בחברה החרדים לנושא, והדבר השלישי, זה להוסיף זכויות. כאישה חרדית, אני מאמינה שמצוות ומעשים טובים יגרמו לסייעתא דשמיא, שהמזל יעמוד לצידי.
"אני לא מאמינה בחזרה בתשובה. אני חושבת שבזמני מצוקה, כולנו צריכים להיאחז במשהו כדי להרים את הראש. מה רע שיהודי נשען על מה שאבותיו נשענו לאורך ההיסטוריה?"
פורסם לראשונה: 00:00, 07.03.25
