יממה לאחר חזרתו של עידן אלכסנדר מהשבי הופיע מספר מפתיע על הצג של דורון זקצר מקיבוץ חצור. "הייתי בבית", משחזר זקצר, "כשפתאום קיבלתי שיחה מ'עידן החייל שלנו מצבר', ואני צועק לאשתי: 'גפנית בואי!' מרוב התרגשות הטלפון נפל לי מתחת למיטה והבת שלי רצה לעברי לתפוס אותו, זה היה מטורף.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"בסוף דיברנו", הוא מרגיע. "השיחה הייתה קצרה. יש מדיניות עם חטופים, לא לשאול שאלות. אז אתה לא שואל כל מה שאתה סקרן לגביו. בעיקר אתה מתרגש. העיקר לשמוע אותו, לדבר איתו, להגיד 'כמה חשבנו עליך'. הוא אמר ששמע מהמשפחה מה עשינו בשבילו. שנה ושבעה חודשים אתה מדמיין את השיחה, את הפגישה, ופתאום – קול אנושי. איזה כיף! נמאס לחבק פוסטרים'".
זקצר, 51, נולד בקיבוץ אשדות יעקב איחוד שליד הכנרת. הוא נשוי לגפנית שעוסקת בתחום הפנסיות, ולשניים שני ילדים, עופרי 15, וסהר 11. לפני עשור קבעו את ביתם בקיבוץ חצור שליד אשדוד. עד אפריל 2019 עבד במיזם החברתי ציונות 2000 של רוני דואק, בפרויקט שהעסיק בגינון חרדים שחזרו בשאלה, תוך שהם לומדים לבגרות ומתגייסים. שם התוודע לצורך של אוכלוסיות מסוימות בתחליף למשפחה תומכת. "על אותם חרדים", הוא מסביר, "ראיתי שהם באים בלי עורף משפחתי, ורציתי לקחת מישהו כזה אלינו ולהעניק לו חוויה של בית".
אלא שלפני שש שנים השתנו חייו והתוכנית התעכבה מעט. זקצר יצא לטיול בנחל פרס, מעד על סלע שהתנתק, ונפל 15 מטרים לתוך הערוץ. כאשר חולץ היה במצב אנוש. "אני זוכר ששכבתי למטה", הוא משחזר, "והחלטתי שאני לא מאבד הכרה. העיניים רצו להיעצם ושהכל ייפתר, אבל הסתכלתי על ענן למעלה, בן דודי שם לי חולצות על הראש שנפתח, וככה חולצתי ופוניתי לסורוקה.
"חשבו שאהיה צמח, והרופא העיר אותי ושאל שאלות כדי להעריך את מידת הפגיעה. הוא שאל: 'יש לך אפוטרופוס?' עניתי לו: 'תקשיב, יש לי עוד יומיים מילואים'. ואז הבינו שאני בסדר.
"מה שאני זוכר זה שעוד למטה, בערוץ הנחל, בחרתי בחיים. אני היום על כיסא גלגלים, מתפקד. הראש פועל, הגוף גיהינום ואין משהו שלא ניתחו אצלי, אבל כל יום אני בוחר בחיים ומעולם לא שאלתי למה זה קרה לי, וכדאי גם לעידן לעשות את זה.
"בהינתן הגיהינום הפרטי שלי, של כיסא הגלגלים, אני הכי בר-מזל בעולם. מבחינתי כל יום הוא ניצחון קטן למען הניצחון הגדול, וככה גם אמליץ לעידן לעשות. יש לו עוד מסע לעבור. בואי, אין ספק שמאחורי החיוך יש צלקות. אהיה שם איתו בכל אתגר שהוא ייקח על עצמו. כשאוכל לעזור אהיה שם עבורו, ואם לא - אני אזוז הצידה".
בערך בזמן שזקצר חזר מהשיקום, החליטו בקיבוצו להצטרף לפרויקט צבר של תנועת הצופים. אלף צעירים, בעיקר מארה"ב ומאירופה, מגיעים לקיבוצים שונים בארץ, עוברים בהם תקופת הכשרה, ואז מתגייסים וכל אחד מנותב למשפחה מאמצת. ערב 7 באוקטובר היו לזקצרים ארבעה "ילדים" כאלה.
הראשון היה עידו שהגיע מאוסטרליה באוגוסט 21', אבל דורון וגפנית הרגישו שזה לא מספיק עבורם. וכך, באוגוסט 2022 הצטרפו למשפחה עוד שני חיילים, עומר הבת ועידן אלכסנדר, שניהם מארה"ב, ומעט אחר כך גם דניאל, עוד נערה, מפורטוגל. "לכל אחד מהם", אומר זקצר, "יש כמובן משפחה בבית, אבל מבחינתנו כל אחד הוא 'הילד' שלנו. המינון הוא מה שמסתדר להם. אנחנו הבית לארוחות שישי, לארוחות בוקר, להתייעצות או ל'תיקח אותי מהרכבת'. מבחינתנו, וואנס נכנסת, אתה בפנים, בלי ציפיות שלנו".
זוכר את הפגישה הראשונה עם עידן?
"כשעידן ועומר הגיעו אלינו, ישבנו ודיברנו. עידן סיפר על המשפחה שלו ואנחנו עלינו. הוא לא דברן גדול. הוא אוהב את האוכל הבוכרי של סבתא ורדה, אמא של אמו יעל, שגרה בתל-אביב, ובזה אנחנו לא יכולים להתחרות. הוא אוהב גם מסעדות, מסיבות, ללכת לים. בארצות-הברית, כילד, הוא היה שוחה. אבל עידן הגיע לארץ היישר לארבעה חודשי מכינה, כך שנותר לו מעט מקום לעשות דברים מחוץ ללו"ז".
באותם ימים הקשר בין משפחת אלכסנדר מהפרבר טנאפליי בניו-ג'רזי, ומשפחת זקצר היה שטחי. "ורדה, ברוך בעלה ויעל היו בטקס בקיבוץ", הוא נזכר, "אבל לא באמת הכרנו. אצלנו במשפחה נהוג שאיך שחייל מגיע, אני תמיד פותח קבוצת ווטסאפ עם ההורים. אני מציג את עצמנו וכותב: 'אנחנו פה בשביל מה שצריך'. צריכים עזרה, להפעיל אותנו, להקפיץ משהו לבסיס - בשביל זה אנחנו פה".
הגיוס הגורלי לגדוד 51 בגולני, ששם את עידן ב-7 באוקטובר במוצב "הבית הלבן", בין נירים לניר עוז, קרה בגלל סיטואציה שגרתית: "עידן", מספר זקצר, "רצה סיירת גולני והתאמן כל יום. אבל ביום של הגיבוש היה לו חום ורופא היחידה אמר לו לחכות מחזור. בינתיים הוא התגייס ל-51 והתאהב בחבר'ה. אם זה היה תלוי בי", הוא צוחק, "עידן היה שריונר, כמוני".
פגישתם האחרונה התרחשה שבועיים לפני 7 באוקטובר. "הוא בא לקיבוץ לבקר מישהי מגרעין צבר, ואז קפץ אלינו. הוא תמיד עבר דרכנו והיה לו זמן עבורנו".
את שמחת תורה 2023 ניצל זקצר לביקור אצל חבר מהמילואים שגר בראש פינה. "באותו לילה היה בחצור 'ליל אוהלים'", הוא מספר, "זה מין מנהג כזה, שפעם בשנה ילדים והורים ישנים על הדשא ליד חדר האוכל. סוג של לילה לבן, עם הפנינג, סרטים, לפעמים טיול לשדות ומדורה. אני הייתי בצפון, גפנית בבית והילדים בהפנינג.
"ב-06:29 התעוררתי למשמע אזעקה באפליקציה של הטלפון. אשתי והילדים נסגרו בממ"ד ואני סימסתי להם להירגע, ואמרתי שאחזור הביתה. מי ידע איזה גיהינום קורה ואיזה מפלצות עוברות את הגבול.
"כשסימסתי לעידן הוא כבר היה מנותק. ואז אתה מתחיל לבדוק את מי אתה מכיר. היו לי חברים בבארי, תרי קיפניס ואשתו לילך, אותו הכרתי כשהיינו ארבעה וחצי חודשים בשיקום בתל-השומר. גם הם לא ענו, אבל לא חשדתי בכלום. רק אחר כך הבנתי שלילך, תרי והמטפל שלו, פול, נרצחו. באותו שלב התחילו שמועות על חטיפות, וכל פעם נוסף עוד רובד ועוד רובד, ואתה לא מאמין שהגענו למצב הזה, ואז הבנתי שאולי אני לא יכול לחזור כרגע, כמו שהבטחתי".
"אחרי ארבעה ימים וחצי מישהו מהמשפחה מצא סרטון שבו רואים שני מחבלים מובילים חייל לכיוון אופנוע. הראש היה מטושטש, אבל המשפחה הביאה איש סייבר שהוריד את הטשטוש ורואים שזה עידן"
מתי אתה מבין שעידן נחטף?
"בהתחלה אנחנו לא יודעים שהוא נחטף. אנחנו יודעים שאין קשר איתו. ואז אתה מנסה לחשוב 'איך אני שואל את יעל בעדינות אם שמעו מעידן'. בסופו של דבר התקשרנו אליהם, ומי שהפכה עבורנו לאשת הקשר עם יעל הייתה איריס, אחותה. אמרנו לה: 'תני לנו משימות, תגידי מה עושים'. אתה רוצה להסתער על הגדרות, לעזור, ובאותו זמן לא להכביד. כאילו אתה בהילוך חמישי, אבל שם ברקס. כי אין הכנה למצב הזה. אין הוראות בגוגל מה עושים. אנחנו משפחה מאמצת. אנחנו לא מוגדרים בשום צורה, לא בצבא או במינהלת.
"אז החלטתי בלב שהמשימה הכי חשובה שלי היא לוודא שעידן יגיע הביתה ויהיה בסדר. וגם אם הוא פצוע, נדאג לו. היו לי הרבה תרחישים, אבל דווקא חטוף לא עבר לי בראש. 'חטוף' נכנס לנו לראשונה כשראינו את אוהד בן עמי בצילומים מעזה, ואתה אומר: 'אוקיי, זו עוד אופציה'.
"כל משפחה הקימה את החמ"ל שלה, ואתה מחפש קשרים. בתקשורת, בצבא, בפוליטיקה. כל החברים שלי במילואים קפצו לדרום – מגלן, מטכ"ל, שייטת – ולא הבנתי שהם בקרב מטורף ושלמטכ"ל נהרגו תשעה אנשים ביום, כמו בכל מלחמת יום כיפור. סימסתי לכל אחד: 'רק תגידו מה קרה בבית הלבן'.
"הצטרפנו למלא קבוצות פייסבוק של גולני, פצועי גולני, בתי חולים, אבו-כביר - כל מקום כדי למצוא מידע. בסוף המקום היחיד שנתן מידע היו הסרטונים שהמפלצות האלו שמו באינטרנט. אחרי ארבעה ימים וחצי מישהו מהמשפחה מצא סרטון שבו רואים שני מחבלים מובילים חייל לכיוון אופנוע. הראש היה מטושטש, אבל המשפחה הביאה איש סייבר שהוריד את הטשטוש ורואים שזה עידן".
ומה הרגשת?
"אפשר היה לקחת את הסרטון לכיוון הרע, אבל אמרתי: 'קודם כל הוא חי, זו פריבילגיה שלא הייתה לאחרים'. אחר כך אמרתי: 'הנוח'בה חטפו אותו, לא הג'יהאד ולא הגלים של החמולות, הוא הולך על הרגליים ולא ראיתי סימני דם, אז כבר טוב'. עידן חי, ועכשיו נלחמים עליו. רק לא חשבתי שזה ייקח 584 ימים".
בתוך זמן קצר מקַּבָּלת האישור שעידן חטוף פתחו בני המשפחה במאבק למען שחרורו – וזקצר לצידם. במשך הזמן התבססה חלוקת תפקידים. אביו של עידן, עדי, היה בארצות-הברית ודיבר עם בכירים בממשל האמריקאי, ויעל, האם, הייתה מגיעה כל חודש לישראל. "אני עשיתי המון ראיונות בתקשורת בינלאומית וארצית, אבל לא נסעתי לחו"ל אף פעם", זקצר מפתיע. "בשיחה עם עידן אמרתי לו שבכל ראיון שדיברתי, קיוויתי 'רק שעידן שומע אותי'. הוא אמר שהוא שמע שאני תמיד נלחם רק על ה'מתי' ולא על ה'אם'. וואו, זה העביר בי צמרמורת.
"בשישי הראשון אחרי שעידן נחטף אכלנו בבית, ואני אומר לאשתי: 'בואי נשאיר כיסא, סכו"ם וכוס יין לעידן, וכל ארוחת שישי נדבר עם עידן, נגיד לו: 'שבת שלום, אנחנו דואגים לך והופכים כל אבן כדי שתחזור להורים ותשב איתנו'. בשיחות עם אנשים אמרתי: 'תאמצו חטוף או חטופה, תלמדו עליהם, תכינו להם כיסא, סכו"ם שיישבו איתכם כל שישי'. ואז התחלתי לקבל מלא תגובות ותמונות מכל העולם ממלא אנשים שעשו את זה".
מאז הפציעה בערוץ הנחל והשיקום מתקיים זקצר מקצבת ביטוח לאומי, וסדר היום שלו כולל טיפולים והרבה ספורט. את הכל עצר למען החזרתו של עידן. "אם זה לא לבוא לטיפולים, או לעשות ספורט. הכל זז הצידה. הייתי בכיכר, נפגשתי עם אנשים, סיפרתי על עידן, נפגשתי עם קבוצות בכל מקום בארץ.
"כולם אומרים 'דרכון אמריקאי', אבל עידן הוא ישראלי. הוא נולד בארץ, הוא חייל ישראלי. עידן גר בקהילה מגובשת יהודית טובה, הוא יכול היה לבחור את כל החבילה האמריקאית הכי מפנקת, קולג' וכו', אבל הוא גדל בבית ציוני וערכי, שחינך לבוא ולתרום ולעשות שירות משמעותי"
"פעם בשבוע הייתי נוסע ליישובים ביו"ש, הארד קור בן גביר, אנשים שבטח לא מסכימים להפסקת הלחימה. דיברנו על חטופים ועל עידן. זה פרויקט שיזמנו מטעם מטה משפחות החטופים, כי הבינו שלא נתנו מענה לחצי מדינה, שגם אכפת לה מהחטופים. כשהייתי בתפוח זה עשה טוב והיה חיבור, ישבתי שם שלוש שעות. גפנית פחות אהבה את ההסתובבות שלי בלילות, אבל הלכתי לכל מקום שאני יכול לזעוק את הזעקה של עידן.
"היום, בפעם הראשונה מזה 584 יום, אני לובש חולצה שאין עליה את תמונתו של עידן. זה מוזר לשלוף מהארון חולצה אחרת. כל מיני דברים קטנים, כמו לבדוק אם החולצה של עידן לא דהויה כבר, אם התמונה טובה ושהפוסטר לא נופל מכיסא הגלגלים שלי. הרבה הרגלים שכבר נטמעו בך, וברגע שעידן חזר אתה שואל את עצמך - אז מה עושים?"
ומה באמת?
"ברור שאי-אפשר לשחרר. כשראיתי את עידן חשתי אושר מזוקק, כמו ברז חמצן שנפתח ונכנס לך לגוף. אלא שלצידו יש ברז סגור, שמוביל למועקה ענקית על עוד 58 חטופים. מ-7 באוקטובר הם המשפחה שלי, ואין מצב שאגיד: 'אחלה, עידן חזר, נשב רגל על רגל, נעשה להם לייק בפייסבוק'. אין דבר כזה. זו המחויבות שלנו.
"חמש דקות לפני שהודיעו לי שעידן חוזר הייתי בבית הספר למנהיגות בנהלל, מרצה מול בני נוער, ודיברתי על כולם, אמרתי להם שזה שיעור האזרחות הכי טוב בחיים ושהם יכולים להצטרף אליו, לא באופן תיאורטי. 'כשתהיו הורים, האם תספרו לילדיכם שהייתם בטיקטוק - או שנלחמתם על החטופים והמדינה?' לפי דעתי זה עשה להם קווץ' בבטן".
אם לא היה לך קשר אישי ל-7 באוקטובר, היית גם מתגייס ככה למאבק?
"חשבתי על זה המון, ויום אחד דיברתי בעצרת לצד שמחה גולדין ואמרתי לו מעל הבמה: 'אני רוצה להתנצל שהיית לבד עשור שלם ב'חץ שחור' ואנחנו לא היינו, ואני חייתי כרגיל. עכשיו, כשהפכנו למשפחה, אני מבין אתכם. החיים נעצרו'. נכשלתי איתם, וגם עם משפחות שאול, אל-סייד ומנגיסטו. נכשלתי כבן אדם, אני תמיד אומר לילדים שלי 'תהיו בני אדם. כשאתם רואים משהו, תפעלו. אל תהיו אדישים'. שאלתי את עצמי: 'לולא עידן, הייתי פועל?' אני רוצה לקוות שכן. זו חוכמה קטנה להגיד 'ברור', אבל נכשלתי".
השהייה המרובה במטה החטופים הכניסה הרבה אנשים חדשים לחייו, חלקם קיבלו בשורות קשות. "אני מאוד מחובר למשפחת בוכשטב", הוא אומר, "לאסתר, אמא של יגב. אני בא לאזכרות. או למשפחת ליפשיץ. יש 'נוהל יוכבד': באים – חיבוק ליוכבד, יוצאים – שוב חיבוק. עם מנשה, דוד של אלקנה בוחבוט, מקריית-גת, נהיינו חברים מאוד טובים. גם המשפחה של מתן אנגרסט. מבחינתי שום דבר לא נגמר, וברור שאני לא יכול לקבוע עכשיו לו"ז רגיל ומסעדות. עכשיו שעידן חזר, תראי אותי עם חולצות אחרות. של איתי חן, תמיר אדר, מתן".
מה היה הרגע הכי קשה במאבק?
"בפעימה של ה-33. כל שבת של שחרור ישבתי בבית והתרגשתי לראות את החוזרים. לא 99 אחוז שמחה, 101 אחוז, 200. בלי קנאה. אבל בראש אתה אומר: 'אוקיי הגיעו להסכם, נראה מעולה, תהיה עוד פעימה, עידן בחיים והוא יחזור'. וכשפתאום לא יצאו למו"מ והכל התפוצץ, זו הייתה הנפילה הכי כואבת. כי אמרתי: זו ההזדמנות הכי טובה. מתי תהיה לנו עוד אחת? זה היה הרגע שהייאוש עשה את המלחמה הכי קשה מולנו".
פחדת על עידן? בכל זאת, הובטח לטראמפ שיוחזר בחיים.
"אתה מפחד, כי בסוף אתה מתעסק עם ארגון רצחני ולא צפוי. עידן היה מוגן כאמריקאי היחיד החי, ולהרוג אותו יהיה בניגוד לכל אינטרס, אבל אתה מפחד".
ואז הגיעה האמירה של שרה נתניהו על פחות מ-24 חטופים חיים.
"זה היה ביום הזיכרון וכששמעתי את זה ברדיו, הרגשתי ששרה נתניהו עשתה פיגוע במשפחות. הצבא לא בא ואמר על תמיר נמרודי 'תמיר לא חי'. מבחינתנו תמיר חי, מי היא שתהרוג אותו?"
מה דעתך על הביקורת לגבי הדרכון האמריקאי שסייע לעידן?
"כולם אומרים 'דרכון אמריקאי', אבל עידן הוא ישראלי. הוא נולד בארץ, הוא חייל ישראלי. עידן גר בקהילה מגובשת יהודית טובה, הוא יכול היה לבחור את כל החבילה האמריקאית הכי מפנקת, קולג' וכו', אבל הוא גדל בבית ציוני וערכי, שחינך לבוא ולתרום ולעשות שירות משמעותי. כשהיינו מפעילים לחץ תמיד דיברנו על כולם. מעולם לא אמרנו שעידן צריך לצאת בגלל הדרכון.
"יש הרבה משפחות שהוציאו אחרי החטיפה דרכון זר לילד שלהם, וזה הכי לגיטימי, כי כל משפחה צריכה להגדיל את הקלפים שלה. הממשלה היא זו ששמה אותנו בריאליטי של השטן, שבו המשפחה צריכה להגיד 'למה החטוף שלי יותר חשוב מאחרים', לא אנחנו".
זקצר מספר שביום השחרור אמרה לו בתו: "אבא, למה אתה לא מחייך?" "עניתי לה, 'אני צריך לראות אותו עובר את הגבול'. אחרי ההודעה שהוא משתחרר דיברנו עם המשפחה. יעל הייתה במטוס, האחרים ישבו על הגג בישראל, היה הרבה אלכוהול והם היו שמחים, אז עשינו שיחה מאוד מצחיקה, ואמרנו שזה מטורף שזה קורה מהרגע להרגע. אתה לא מעכל שזה אמיתי.
"והנעלם הזה, איך הוא ייצא – רזה? על הרגליים? ברגע שראיתי אותו הולך על הרגליים, נרגעתי. כשהוא חייך, שתה קולה, אמרתי הוא חי, הוא בטוח, ועכשיו צריך להיות שם בשבילו. אבל מיד חשבתי על האחרים".
מתי תפגשו את עידן?
"אני והילדים מתים לבוא, אבל בסוף צריך לעשות מה שטוב לעידן, לא לדורון. עוד בשיחה אמרתי לו: 'יש לנו את כל החיים להיפגש – כשתסיים את הלימודים, חתונה, ילדים. אתה תקוע איתנו לכל החיים. יש לנו קבוצת וואטסאפ שבה אנחנו כל הזמן מתעדכנים. 'עדכונים לעידני', שמה. יום למחרת חזרתו שיניתי את השם ל'עידני שלנו בבית לתמיד'".
