את מה שקורה באזור התעשייה עמק שרה בבאר-שבע גילה א' כשהגיע לסוכנות הרכב שלו, שהייתה אז בשלבי בנייה, בשעת בוקר מוקדמת. לתדהמתו, הוא מצא את המשאבה המרכזית מנופצת לרסיסים, כשמים מציפים את כל השטח וחומרי בנייה בשווי עשרות אלפי שקלים פזורים לכל עבר. א' נאלץ לעצור את העבודות ליותר משבוע ולשחרר את הפועלים. הנזק הכספי שנגרם לו הגיע לכ־100 אלף שקל.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
יום קודם הגיעו כמה בדואים מקומיים, רעולי פנים, לאתר וטענו לבעלות על הקרקע. "זה השטח שלנו, אם אתה רוצה לעבוד פה ‑ תשלם", איימו. א' שמע את הסכום שדרשו וסירב. גם כעבור שבוע, כשחשב שהסיוט נגמר, התקשר אליו הקבלן בשטח בבהלה: "גנבו לנו את כל חומרי הבנייה. 50 אלף שקל עלו בעשן".
6 צפייה בגלריה
שוטרי יחידת הפרוטקשן בלהב 433, מימין לשמאל: רפ"ק רולנד קסיס, רס"ר הדר ביטון, סנ"צ ישראל חזן ורס"ר מעיין דרזנר
(צילום: קובי קואנקס)
למחרת התייצבו אצלו שוב אותם רעולי פנים, לבדוק אם שינה את דעתו. "קודם תחזירו לי את הסחורה שגנבתם", דרש א'. להפתעתו, בתוך עשר שעות הסחורה חזרה אליו בשלמותה. "אין לי ברירה", העיד בפני חוקרי המשטרה. "אני משלם להם כבר שלוש שנים רצוף, גם כשהם דורשים 'העלאה', אבל לפחות יש לי שקט".
לעומתו, ש', בעל מפעל מתכת מאותו מתחם - סיפר לחוקרים שידע היטב למה הוא נכנס. "כשהתחלנו לבנות את העסק בעמק שרה הבנתי שאני צריך לשלם 'שמירה', כי שמעתי ששרפו שם נגריות. יש אפילו שומר בבוטקה.
"אתה מבין שהשמירה היא בעצם פרוטקשן?" וידאה החוקרת. "כן", השיב ש'. "אז הסכמת לשמירה, כי לא הייתה לך ברירה?" שאלה. "בדיוק. זאת שמירה בכפייה".
כ-600 עסקים פועלים בעמק שרה. מדובר באזור התעשייה הגדול והמרכזי בבאר-שבע. כמחצית ממנו מאוכלסת בעיקר בעסקים קטנים: מוסכים, נגריות עיבוד שבבי, מפעלי מזון ועוד - רבים מהם נסחטים.
א' וש' לא היו היחידים שהגיעו לתת עדות על הנעשה בעמק שרה. בעזרתם, בין היתר, הצליחו חוקרי יחידות העילית במשטרה לשבור סוף-סוף את קוד השתיקה ולהביא לדין חלק מהסוחטים. בחודש שעבר הוגש כתב אישום נגד שלושה חשודים, בני משפחת אבו־סבית מחורה, בגין גביית דמי חסות מ־15 מפעלים ובעלי עסקים בעמק שרה בשנים 2017־2025. "אלו שסירבו לשלם", נטען בכתב האישום, "סבלו מהטרדות ומגרימת נזקים לעסקים בבעלותם".
מי שעומדים מאחורי הפיצוח הם חוקרי יחידת פרוטקשן דרום בלהב 433, יחידה חדשה שהוקמה לפני שנה וחצי, לצד יחידת פרוטקשן צפון - במטרה למגר את התופעה. במפגש משותף מסבירים המפקדים והחוקרים למה היה צורך בהקמת מחלקות ייעודיות לנושא. “פרוטקשן זה הארדקור”, אומר מ”מ מפקד פרוטקשן צפון בלהב 433, רפ”ק רולנד קסיס, המשמש גם ראש מחלק חקירות, “אלו כנופיות מקומיות וארגוני פשיעה שמשליטים טרור”.
החוקר, רס”ר מעיין דרזנר, מיחידת צפון: “פרוטקשן זה דבר מורכב. צריך לטפל בו לעומק”.
רפ”ק קסיס: “כשבעל עסק מגיע לתחנה מקומית בצפון ומתלונן על הצתת שני רכבים, הוא עושה את זה כי הוא חייב, כדי לקבל את הביטוח. התחנה מטפלת רק בהצתה – לא בתופעה! כששמנו לב ביחידה שהייתה גם פנייה לשמירה, יצרנו קשר עם הקורבן ושאלנו: ‘האם אתה חושד שמי שהצית לך את הרכבים, ביקש ממך שמירה?’ זה אירוע של פרוטקשן. פה אנחנו טובים”.
מפקד יחידת דרום, סנ"צ ישראל חזן, מסביר כי גביית דמי חסות באזור הדרום היא מסורת ארוכת שנים. "כשהקמתי את היחידה חקרתי קצת", הוא מספר, "התברר שיש בין השבטים חלוקה טריטוריאלית בדרום: מאשדוד ועד אילת, והם מְמַסְפְּרִים כל עסק שמשלם להם".
למה, בעצם?
"שלא יתערבו אחד לשני. ב־1920 הבריטים נתנו לכל שבט מספר זיהוי, וזה נשאר מאז".
המחירים לנסחטים בעמק שרה נעים בין 1,500 ל-20 אלף שקל בחודש, תלוי בגודל העסק. וזאת, בנוסף לתשלום עבור חברת שמירה לגיטימית בשם “צוות 3”, שמאבטחת את המקום טכנולוגית באמצעות מצלמות. “בעלי העסקים אומרים לנו, ‘אני משלם לצוות 3 בשביל הביטוח, ופרוטקשן - בשביל הביטחון’”, אומר סנ”צ חזן.
הבעיה העיקרית שבה נתקלת היחידה היא לשכנע את בעלי העסקים להתלונן. "חקרנו 25 בעלי עסקים, חלקם הכחישו שהם משלמים למרות שהיו לנו הוכחות, חלקם הודו אבל חששו להסתבך, אחרים אמרו 'טוב לנו ככה, ואל תפריעו', או: 'אני משלם ואין לי גניבות’, ו'אם נגנב לי משהו, הבדואי מחזיר'".
אז איך גורמים להם להתלונן, למרות הכל?
"זה אחד האתגרים שבגללם הוקמה היחידה. כשהתחלנו לעבוד, לא פנינו ישר למתלוננים, אלא פתחנו בחקירה סמויה של כמה חודשים, תוך איסוף ראיות באמצעים הטכנולוגיים שיש לנו כיחידה ארצית. מעבר למידע מודיעיני על המשפחות שסוחטות עסקים, מעקבים, תצפיות, האזנות, מצלמות וכו' - אספנו גם מידע גלוי, כמו חשבונות בנק והעברות כספים מהקורבנות לחשודים, כולל שיתוף פעולה עם הרשות לאיסור הלבנת הון ורשות המסים".
רס"ר הדר ביטון, חוקרת ביחידה הדרומית, מדגישה כי הם לא מאלצים אף אחד להגיש תלונה. "אנחנו לא כופים עליהם להתלונן, אלא מסבירים להם את הרציונל של המצב".
סנ"צ חזן: "לפי חוק הפרוטקשן החדש שעבר, מספיק שהוא יגיד לי 'אני מפחד להתלונן', 'כן, אני משלם', וש’אין בפועל שמירה', כדי להגיש כתב אישום".
במה החוק החדש משנה את התמונה?
"לפני חקיקת חוק הפרוטקשן ב־2023, לא היה חוק ספציפי נגד גביית דמי חסות", מסביר רפ”ק קסיס.
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר: "מהיום הראשון שלי בתפקיד, הצבתי לעצמי יעד ברור: להיאבק בתופעת הפרוטקשן בכל הכוח – לא עוד להעלים עין, מדובר בטרור כלכלי שמטיל אימה על אזרחים ובעלי עסקים בכל רחבי המדינה.
“הובלתי את ‘חוק הפרוטקשן’ שמחמיר באופן משמעותי את הענישה על גביית דמי חסות, ומעניק למשטרה ולמערכת המשפט כלים אפקטיביים. מאז שהחוק נכנס לתוקף, הוגשו עשרות כתבי אישום נגד גורמים עברייניים – כולל נגד ראשי ארגוני פשיעה. החוק כבר מוכיח את עצמו בשטח.
“לצד זאת, יזמנו והקמנו מחלקות ייעודיות בפריסה ארצית במשטרת ישראל, שמתמקדות באופן בלעדי בטיפול בפרוטקשן – מהלך חסר תקדים הן מבחינת הקצאת המשאבים, הן מבחינת ההכשרות, ובעיקר מבחינת הרוח החדשה שאנחנו מביאים למשטרה במיגור וטיפול בתופעה.
“חשוב לומר ביושר: יש עוד עבודה רבה לפנינו. התופעה עמוקה, מושרשת וקשה – אבל אנחנו עושים מה שלא נעשה כאן שלושה עשורים. איפה שאחרים פחדו לגעת בפצע המדמם הזה – אנחנו נוגעים. אנחנו לא נרתעים ולא מתחמקים. המשטרה תרדוף את סוחטי דמי החסות, תפרק את רשתות הפשיעה, תגביר את ההרתעה, ותשיב את הביטחון האישי והכלכלי לאזרחי ישראל.
“זו לא עוד מבצע זמני – זו מדיניות קבועה. המלחמה בפרוטקשן בעיצומה, ואנחנו לא עוצרים עד שננצח”.
"יש שלושה לאווים בחוק", מוסיף סנ"צ חזן: "אסור לגבות כסף תמורת הגנה בכפייה. אסור להפעיל לחץ כלכלי בעת מתן ההגנה ואסור לנצל את חולשתו של המוגן”.
ואם המתלוננים יחששו או יסרבו להעיד במשפט?
"הם יוכרזו 'עד עוין', ואז מה שקובע זה מה שסיפרו לנו במשטרה".
כבר שנים ארוכות שחלק מהעסקים בעמק שרה נאלצים לשלם פרוטקשן, אבל מי שהוביל למפנה בחקירה היה דווקא בנו הקטין בן ה־17 של אבי משפחת אבו-סבית. "הוא פתח הכל וסיפר לנו איך העסק עובד", מסביר סנ"צ חזן. בחקירה, הודה הקטין שאבא שלו הפקיד אותו לשמור על גן אירועים סגור ונטוש במתחם שממנו הוא גובה דמי חסות בסך 12 אלף שקל + מע"מ (כלומר 14 אלף שקל), שמתוכם הוא מעביר לו 5,000 שקל במזומן, זאת כמובן מבלי שיצטרך לשמור בכלל.
החקירה, שקטעים מתוכה מתפרסמים כאן, חושפת את המנגנון המשומן של המשפחה:
חוקר: מה אתה עושה בחיים? עובד? לומד?
קטין: עובד ניקיון באולם אלכסנדר, מ־8:00 עד 16:00.
חוקר: ומי משלם לך את המשכורת?
קטין: עאטף אבו־סבית, אבל כאילו אני עובד אצל אבא שלי. הוא מעביר לי כסף במזומן כל חודש.
חוקר: מי עוד עובד איתך?
קטין: אוסאמה אבו־סבית. הוא שומר, אני עובד ניקיון.
חוקר: וכמה הוא מקבל?
קטין: הוא מקבל 800 שקל בחודש מעאטף, על השמירה בכל מיני מקומות.
חוקר: אני אומר לך שמחומר החקירה עולה שאתה, יחד עם נוספים, גובים דמי חסות. מה יש לך לומר על כך?
קטין: לא לוקחים דמי חסות.
חוקר: האם המפעלים האלה ביקשו את השמירות שלכם?
קטין: זה היה לפני הרבה זמן. אני לא יודע.
חוקר: ואם מפעל מסוים אומר שהוא לא רוצה שמירה יותר, מה קורה?
קטין: אז מה, ניקח ממנו בחוואה?... לא יודע... לא קורה כלום.
חוקר: תסביר לי את התפקידים של המשפחה.
קטין: האחראים הם עאטף ועבד אל־ראוף אבו־סבית. הכסף עובר אליהם מבעלי העסקים ומהם לשומרים.
חוקר: כמה כסף?
קטין: כל מפעל כמה שהוא יכול... יש מפעלים שמשלמים 4,000־5,000 שקל בחודש ויש גם 1,000־2,000 שקל. המפעלים משלמים לעאטף, או לעבד, בהעברה הבנקאית, ועאטף ועבד משלמים לשומרים את המשכורות.
יולי 2021, 00:30 בלילה. את החושך המדברי של נאות חובב האירו לפתע להבות מכיוון מפעל "שובל נשר". מדובר במפעל קטן, שמתמחה במִחזור ובמציאת פתרונות ליצירת אנרגיה ממשאבים קיימים, הפועל מ־2019 באזור התעשייה הדרומי. לכוחות הכיבוי שהוזנקו למקום התברר כי מישהו הצית בזדון כיסוי של מכולה במתחם.
א"כ, מייסד המפעל והמנכ"ל בפועל, הבין שמדובר במלחמה: כבר בשנת 2019 פרצו אליו, ולאחר מכן הגיעו אירועי הוונדליזם - שערים מנופצים, חניות שהפכו לזירת הרס כשטרקטור נכנס ונסע בפראות ברחבה.
אבל אחרי הצתת המכולה א"כ הבין שייאלץ לשלם "שמירה". לפי כתב האישום הוא פנה לעובד המועצה המקומית שהיה אמור לעזור לעסקים, וזה הציע לו "פתרון": לשכור את שירותיה של חברת שמירה.
חוזה העבודה נראה לגיטימי: 15 אלף שקל בחודש (שעלו מהר ל־17 אלף) ‑ עבור שירותי סיור ומוקד, החל מ־19 ביולי 2021. איש הקשר: תאופיק אל־דנפירי, זמין 24/7.
בחודשים הראשונים אכן הגיעו שומרים למפעל. אבל מהר הפכה השמירה ללא רציפה, ואז לספורדית ואז ללא קיימת, כך נטען בכתב האישום. במשך שלושה חודשים, עד אוקטובר 23', לא הגיע שומר אחד למפעל וקריאות החירום לא נענו.
גם תחנת הדלק "דלק" בנאות חובב הפכה למטרה קלה לפגיעה: מקרי שוד, גניבות, אלימות. מנהל התחנה התייאש. לבסוף פנה גם הוא לאיש המועצה, שימצא לו פתרון לבעיה.
באוקטובר 2020 קיבל מנהל התחנה הודעה: "אל־דנפירי דורש 4,500 שקל עבור השמירה על התחנה. תנפיק לו תלוש משכורת, או חשבונית, עבור 'שירותי שמירה'".
לפי כתב האישום, כאן נכנסה לתמונה חברת שמירה נוספת, שאיתה נחתם ההסכם הפיקטיבי. על הנייר: אל־דנפירי ישמור על התחנה מ־20:00 עד 6:00 בכל יום. מחיר השירות: 5,000 שקל לחודש, שיועברו לשומר.
אל־דנפירי, נטען, גבה דמי חסות שהסתכמו ב־119 אלף שקל מתחנת דלק מפוחדת שרק רצתה לעבוד בשקט.
ב־27 באוקטובר הגיע השיא: שעלאן, שקפץ לביקור פתע וגילה שהעבודות ממשיכות, ביקש תוספת. י' סירב, ובתגובה שתי מכונות קרמיקה יקרות נגנבו ובאותו הלילה, בשעה 1:30, שני כלי רכב נוספים שלו, קדילק וסיטרואן, עלו באש בסמוך לביתו.
המפעל ותחנת הדלק היו חלק מהחקירה הגדולה השנייה ביחידת פרוטקשן דרום, שהתמקדה במועצה המקומית נאות חובב (לשעבר: רמת חובב), בצפון הנגב. מאז 2012 הפך המקום מטרה לגל אלימות מתמשך, שכלל פריצות, גניבות, אירועי שוד, השחתות והצתות. הכל חלק מתוכנית מחושבת, שמטרתה לשבור את רוח בעלי העסקים כדי שישלמו פרוטקשן.
בכתב האישום שהגישה יחידת דרום נגד תאופיק אל־דנפירי, בן 45 משבט אל־עזאזמה, נטען כי באמצעות שתי חברות שמירה לגיטימיות ובעזרתו של איש המועצה, הקים מערכת שיטתית של גביית דמי חסות.
למה כתב האישום לא כולל גם את חברות השמירה?
סנ"צ חזן: "במסגרת חוק הפרוטקשן, ננהל נגדם הליך של חילוט אזרחי".
גם בצפון, ידיהם של רפ"ק רולנד קסיס, מפקד היחידה, וצוות החוקרים, מלאות עבודה. עד כה עסקו בלפחות ארבע פרשות גדולות, שהניבו כתבי אישום חמורים. חלקן נגד כנופיות המזוהות עם ארגוני הפשע הגדולים בצפון, בהם: אבו־לטיף וחרירי.
באחת מפרשיות הסחיטה, שזכתה לשם "צעד ראשון", הפעילה היחידה סוכן סמוי בשם הבדוי גידי, בשת"פ עם מחוז חוף.
ע', יזם נדל"ן ובעל חברת בנייה שפעלה באזור חיפה והקריות, נפל קורבן לכנופיית סחטנים מעכו. הביקור הראשון של גובה מטעמה התרחש באתר ברחוב ווטסון בחיפה, באוגוסט 2023. לפי כתב האישום, הסוחט, רוסלן ממדוב, איים עליו: "אני השומר היחיד - תשלם, או שלא תבנה". כשע' סירב, נפרצו האתרים ונגנב מהם ציוד בשווי 5,000 שקל. ע' פנה למשטרה ופעל בתיאום איתה.
במרץ 2024 הוכנס הסמוי גידי כעובד של ע', שניהל את הקשר עם הסחטנים. התשלומים כבר טיפסו ל־12 אלף שקל, ואז ל־16 אלף שקל לחודש (שאת כולם שילמה משטרת ישראל), ולמרות זאת, בדצמבר בוצעה פריצה אחרונה גם באתר בנייה ברחוב סמולנסקין בחיפה.
הכנופיה, כך נטען בכתב האישום, "גבתה בסך הכל 158 אלף שקל על ‘שמירה’ שלא התקיימה, תוך הנפקת חשבוניות מזויפות". המשטרה החזירה לקבלן את כל דמי הסחיטה ששילם הסמוי, ועצרה את הסחטנים.
גם י', קבלן שיפוצים קטן מקריית־ביאליק, לא ידע שהעבודה בבניין מגורים ברחוב קק"ל בעיר תהפוך לסרט אימה. שלוש מכוניות נשרפו לו, ארבע מכונות לריצוף קרמיקה נגנבו, רכוש רב ניזוק ונגנב שוב ושוב, וגם כשהסכים לשלם פרוטקשן - זה לא נגמר.
המקרה, שהסתיים במעצר דרמטי של חמוש, החל בינואר 2024, כשבאתר הופיע שעלאן שעלאן, חבר כנופיה מעכו (הנאשם גם בתיק “צעד ראשון”) והציג את עצמו כ"נציג חברת שמירה". כש־י' ענה שאינו מעוניין, איים שעלאן: "יבואו אנשים ויראו שיש כאן המון דברים. יותר טוב שיראו שיש שומר".
רס"ר ביטון: "חקרתי בעל עסק בדרום, שהייתה לו חברת שמירה לגיטימית. ביום שהוא שם שומר בשער, הגיע רכב שעליו בדואים רעולי פנים חמושים ואמרו לו: 'אתה לא שומר פה יותר'. כשאותו עובד התקשר לבוס שלו, הבוס אמר לו: 'קח את הדברים שלך וצא משם'. למחרת בעל העסק סגר חוזה שמירה עם הבדואים. הדרום זה מערב פרוע"
זמן לא רב אחר כך, נפרצה מכולה ונגנבו ממנה מקרר וכלי עבודה. כש־י' התעקש לא לשלם, הסקודה שלו עלתה בלהבות בסמוך לביתו. רק אז נבהל והתקשר לשעלאן.
למחרת, לפי כתב האישום, לפני שי' הספיק לשלם (4,500 שקל אחרי "הנחה"), בשעה 3:55 לפנות בוקר, השברולט של בתו הפכה למדורה. אחרי התשלום הראשון שעלאן ריסס באדום על גדר האתר: "ש.ע. שמירה ש.ש.", וגם הוציא חשבוניות, להסוות את הסחיטה.
אלא שמאחר שלא הייתה שמירה בפועל, הגניבות המשיכו: מערבל בטון ואמגזית נעלמו, וביולי אשתקד, כש־י' סיים את העבודה באמצע החודש והעז לשלם רק מחצית מדמי החסות - נגנבו לו שתי מכונות לריצוף קרמיקה, וסולם.
ב־27 באוקטובר הגיע השיא: שעלאן, שקפץ לביקור פתע וגילה שהעבודות ממשיכות, ביקש תוספת. י' סירב, ובתגובה שתי מכונות קרמיקה יקרות נגנבו ובאותו הלילה, בשעה 1:30, שני כלי רכב נוספים שלו, קדילק וסיטרואן, עלו באש בסמוך לביתו.
ב־12 בינואר 2025, כשהשוטרים הגיעו לעצור את שעלאן בעכו, הוא עמד במדרגות הכניסה עם אקדח גלוק טעון במחסנית ובה 13 כדורים. כשצעקו לו: "משטרה, עצור!" הוא עלה לממ"ד והשליך את האקדח דרך החלון, למרפסת הבניין הסמוך. שעלאן נאשם בגביית דמי חסות באלימות, הוצאת חשבוניות מס שלא כדין, נשיאת נשק ושיבוש מהלכי משפט, ונעצר עד תום ההליכים.
נדבך נוסף חשוב בעבודתן של יחידות הפרוטקשן הארציות, הוא ההלוואות בשוק האפור. “כל הלוואה שלא מוחזרת, מתגלגלת למקרי אלימות קשים”, אומר רפ”ק קסיס, “מירי בגפיים כאזהרה ועד לרצח".
תן לי דוגמה למקרה כזה, שתחנה מקומית לא יכולה לטפל בו.
"פרשת 'אביב חד־פעמי', שעסקה בהלוואות בשוק אפור באזור כרמיאל. מדובר בכנופיה בת חמישה נאשמים ממשפחת זבידאת”.
רס"ר דרזנר: "נודע לנו על בעלי עסקים וקבלנים באזור כרמיאל, שהיו נתונים לסחיטה על ידם. אחד הקורבנות, בעל עסק שהסתבך כלכלית בקורונה, לקח הלוואה של 300 אלף שקל, שתוך שנה וחצי הגיעה לארבעה מיליון שקלים. מנגנון ההחזרה כולל 30 אלף שקל כל חודש, שלא יורדים מסכום ההלוואה המקורי ‑ עד שהיא מוחזרת בשלמותה. ויש קנסות על פיגורים ואיחורים".
רפ"ק קסיס: "שנה וחצי מלקיחת ההלוואה, בעל העסק נורה בגפיים, נאלץ למכור תכשיטים של אשתו ולגייס את כל בני משפחתו, כי אי־אפשר, תכלס, לצאת מזה. אחרי שנתן צ'קים ללא כיסוי התחילו לירות על קרובי משפחתו".
רס"ר דרזנר: "המטרה הייתה להפעיל לחץ כבד, כדי שהמשפחה תמכור את הבית שלהם".
ואיפה הייתה המשטרה כשהוא נורה?
רפ"ק קסיס: "כשהמשטרה המקומית הגיעה, הוא לא שיתף פעולה. עירבו אותנו בגלל מורכבות האירועים וכמות הקורבנות. לקחנו את התיק ותוך 35 יום הוגש נגדם כתב אישום.
רס"ר ביטון: "חקרתי בעל עסק בדרום, שהייתה לו חברת שמירה לגיטימית. ביום שהוא שם שומר בשער, הגיע רכב שעליו בדואים רעולי פנים חמושים ואמרו לו: 'אתה לא שומר פה יותר'. כשאותו עובד התקשר לבוס שלו, הבוס אמר לו: 'קח את הדברים שלך וצא משם'. למחרת בעל העסק סגר חוזה שמירה עם הבדואים. הדרום זה מערב פרוע".
טיפלתם גם בבעלי עסקים קטנים?
רפ"ק קסיס: "היה לנו תיק שנקרא 'חצי מנה'. בחור שפתח דוכן פלאפל ברחוב הנביאים והיה נתון לסחיטה. זה התחיל בפריצה לדוכן וגרימת נזק לסורגים, והמשיך בשיחת טלפון מאיימת לקורבן: ‘מה שראית זה גירוד באוזן. נשרוף לך את העסק אם לא תביא עד מחר 20 אלף שקל במזומן'.
"בהמשך הסוחט הגיע לדוכן, ואחרי שאכל ושתה בלי לשלם רמז: 'יש לי משפחה גדולה'".
ואיך זה הסתיים?
רס"ר דרזנר: "בעל הדוכן הגיע להתלונן. חקרנו, והוגש נגד הסוחט כתב אישום על פריצה והיזק לרכוש במזיד ועל עבירות של איומים ושל סחיטה באיומים".
סנ"צ חזן: "לנו היה מקרה בנאות חובב, עם משפחה בדואית שיושבת באזור. הם סחטו את המועצה, שהחליטה לבנות גני ילדים על שטח שהם טוענים שהוא בבעלותם".
איך סוחטים מועצה?
"הם דרשו: 'תעסיקו את בנות המשפחה שלנו כסייעות ואת בני המשפחה כמאבטחים.' מאחר והמועצה סירבה לשלם, הם חסמו את כביש הגישה לגנים. הוגש נגדם כתב אישום על סחיטה באיומים, והם סגרו עסקה".
מפכ"ל המשטרה, דני לוי, מסביר שהארגון שם לו למטרה לטפל בשורש הבעיה: "אני רואה בסחיטת דמי חסות גורם מרכזי המזין ארגוני פשע. משטרת ישראל לא תקבל את העובדה שעבריינים יגבו דמי חסות מאזרחים ובעלי עסקים, ולכן הנחיתי להקים שתי יחידות בלהב 433 ולהשיק את 'בראשית' - תוכנית אסטרטגית המשלבת אכיפה כלכלית, מינהלית ופלילית, להחלשת ארגוני הפשע.
מפקדי היחידות מצטרפים לקריאה לאזרחים לא לפחד ולהתלונן: "בעקבות החוק החדש יש לנו יותר כלים, יותר תקנים, יכולות טכנולוגיות ואחרות שלא היו לתחנות המקומיות", אומר סנ"צ חזן.
מה החזון שלכם לעתיד?
"שאמון הציבור במשטרה יגבר, שנמגר את התופעה ושאנשים יפסיקו לשלם פרוטקשן".
1. עו"ד עידו פורת, פרקליטם של משפחת אבו־סבית: "מרשיי מכחישים מכל וכל את המיוחס להם. הם לא איימו ולא סחטו אף בעלים של עסק בעמק שרה, או בכל מקום אחר, ולטענתם הכסף ששולם להם היה עבור שירותי ניקיון ושמירה, שאכן סופקו לבעלי העסקים על פי בקשתם ומיוזמתם".
2. עורכי הדין אבי חימי ומשה וייס, פרקליטיו של תאופיק אל־דנפירי: ״אנו מברכים על הקמת היחידה, ואולם, אין בין מרשי לבין ׳פרוטקשן׳ ולא כלום. מדובר באדם נורמטיבי ואיש עבודה, ואין בליבנו ספק שנעשה לו עוול בחסות החוק״.
3. עורכי הדין תומר נוה ושאדי דאבח, פרקליטי משפחת זבידאת, הנאשמים בפרשת "אביב חד־פעמי": "הנאשמים מכחישים כל קשר לסחיטה. מדובר בחוב לגיטימי, והמתלונן ממאן לעמוד בהתחייבויותיו".
4. עו"ד תמי אולמן, המייצגת את שעלאן שעלאן: "מרשי מכחיש את הדברים המיוחסים לו".
5. עו"ד אולג פרגין, שמייצג את רוסלן ממדוב מטעם הסניגוריה הציבורית: "אנו לומדים את חומרי החקירה ונציג את טענותינו בבית המשפט".
