דרך סיפורים אישיים וסיטואציות מהעבודה, אלונה וטליה מנסות להבין למה כל כך קשה לזהות בזמן אמת שמשהו לא בסדר, ולמה בדיעבד זה תמיד מרגיש ברור מדי. הכול מתחיל מווידוי אחד: נסיעה באוטו עם קולגה, שיר וצחוק שהתגלגלו לרגע של בושה ובלבול. בפרק הזה אלונה וטליה פותחות מקרים שבהם הגבול נחצה בלי שמישהו אמר את זה בקול. פלירטוט במקום עבודה וסיטואציות שבהן את יוצאת עם תחושה מוזרה ולא יודעת להסביר למה. זה פרק על פערי כוח בעבודה, על שתיקות במסדרון ועל הדרך שבה אנחנו לומדות, לאט, להאמין לעצמנו – גם כשכולם סביבנו ממשיכים כרגיל.