"לזכות עם הפועל תל-אביב ביורוקאפ הייתה המטרה, זה היה החלום, ולראות את זה מתגשם - צעד אחר צעד, סדרה אחרי סדרה - כשאני לא מרגיש מאה אחוז, זה היה הכי מתוק שיש".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
ים מדר על גג העולם. אחרי ששיחק בהפועל תל-אביב, ועזב אותה לטובת החלום לשחק באירופה - השנה הוא בחר בה מחדש, והוביל אותה לרגע היסטורי: זכייה בתואר אירופי ראשון לאדומים, וזכייה ראשונה בתואר מאז שנות ה-90. ואל הפסגה הזו הוא טיפס עם פציעה קשה בסחוס בברך, שלא הסכים שתפריע לו בדרך למטרה.
"ההחלטה שלי לשחק לא הייתה אחראית", הוא אומר בראיון בלעדי, “באימון המסכם לא הצלחתי ללכת, וידעתי שאצטרך להיות מטושטש מאוד כדי לא להרגיש את הגוף. אתה יודע שאתה לא עולה לשחק עם נקע בקרסול, משהו שיכול להחמיר ועלול גם לגמור לך את הקריירה. זו החלטה לא פשוטה בכלל, עם התלבטויות ורגעים שאתה אומר, רגע, מה אני עושה, אולי אני מעורב מאוד רגשית בדבר הזה ועם אדרנלין, רוצה מאוד לנצח ומרגיש שאין דרך חזרה, אז אתה לוקח החלטה טיפשית אבל עם כל כך הרבה לב וכל כך הרבה רצון לעשות את זה. הרגשתי שאין לי אופציה אחרת, שבשביל זה חזרתי, שזה הדבר הנכון לעשות".
מהצד היה נראה שהצלחת להתעלם מהמחשבות על הברך.
"הייתה לי איזו הרגשה שבאמת יש עליה שמירה כרגע. פחות או יותר התפללתי לפני המשחק, לעבור את זה בשלום, לצאת בסדר מהדבר הזה ובעזרת השם עם ניצחון, אבל באמת לתת הכל, לשים את הלב והגוף על המגרש, ולהתמודד עם התוצאות. אני שמח שזה יצא לטובה".
הזכייה ההיסטורית ביורוקאפ, המפעל השני בחשיבותו בכדורסל האירופי, מעניקה להפועל תל-אביב כרטיס כניסה לעונה הבאה ביורוליג - המגרש של הגדולים, שעד עתה היה נחלתה הבלעדית של היריבה המרה, מכבי תל-אביב. כשמדר נשאל על שבירת ההגמוניה הצהובה, הוא מעדיף לדבר על הרצון בתהילה אדומה.
"הייתי עם שומר ראש בטורקיה 24/7. צריך לצאת מהבית? מתקשר לשומר הראש, לראות שאין לך איזה מטען מחוץ לדלת ולבדוק מתחת לאוטו"
"אני פחות מסתכל על מכבי תל-אביב, ויותר על הקבוצה שלי, על הזכייה ההיסטורית שעשינו והאנשים שעשינו מאושרים", אומר מדר. "כדי להיות במעמדות האלה, אנחנו צריכים להיות הכי צנועים שיש, לחזור לעבוד קשה ולהבין שההצלחה תגיע רק מעבודה קשה ומיקוד במטרה. היורוקאפ היה המטרה הראשונה, ועכשיו צריך להוכיח שאנחנו באמת ראויים. יש לנו פלייאוף בליגה ובשנה הבאה יורוליג, ונצטרך להתמודד ולהיות ראויים למעמד".
רגע שנצרב בך מהזכייה ההיסטורית?
"החיבוק עם תומר (גינת), כשהוא הרים אותי כמו בקדנציה הראשונה שלי בהפועל. זה הרגע הכי זכור, זו באמת הגשמת החלום הכי מטורפת שיש. מישהו שלח לי פוסט שהעליתי כשחזרתי להפועל אחרי שלוש שנים, שאני חוזר להגשמת חלומות ולקהל הכי טוב בארץ, למועדון שאין דבר שאני רוצה יותר מלעזור לו להגשים חלומות. ההתרגשות לא נמדדת במשחק אחד, זה הרבה יותר מזה: חזרתי למקום שבו לא הייתי רק שחקן, אלא גם ילד עם חלום, ולפני כל דבר אחר, חזרתי למקום שבו נתתי את הלב שלי, מקום שבו כל ניצחון או הפסד היה למען דבר הרבה יותר גדול: הבית".
הילד עם החלום הגשים אותו.
"זה משהו מיוחד, לשים את הפועל תל-אביב על הבמה הכי גדולה באירופה בגיל כזה צעיר, להיות משמעותי בקבוצה. זה באמת קיבל את כל המשמעות עכשיו אחרי הזכייה".
בגיל 24 ים מדר כבר הספיק לזכות עם נבחרת העתודה של ישראל באליפות אירופה, כחלק מדור הזהב שכולל את חברו, דני אבדיה, ולהוביל את הנבחרת הבוגרת לאליפות אירופה בקיץ הקרוב. מהפועל תל-אביב הוא עזב לפרטיזן בלגרד, וחזר לאדומים אחרי תקופה קצרה בבאיירן מינכן. בין לבין, מדר שיחק בפנרבחצ'ה הטורקית. הכל היה בסדר, עד שהמלחמה פרצה והוא הרגיש ישראלי במדינת אויב.
"הייתי עם שומר ראש בטורקיה 24/7. צריך לצאת מהבית? מתקשר לשומר הראש, לראות שאין לך איזה מטען מחוץ לדלת ולבדוק מתחת לאוטו. אתה מנסה להכחיש את זה ולהתרכז בכדורסל. פנרבחצ'ה באמת דאגו שארגיש כמה שיותר בנוח. הם מימנו את שומר הראש, הם דאגו לזה ובדקו אם אני צריך ימי חופש או רוצה לבקר בארץ".
מעבר לאבטחה, הרגשת אנטישמיות בטורקיה?
"כן, חד-משמעית. בכל משחק חוץ שהגעתי אליו, דואגים להזכיר לך את זה. אוהדים מתיישבים מאחורי הספסל שלנו ודואגים לזה. אני חושב שהגעתי לזה מאוד מחושל. שיחקתי קודם בדרבי של בלגרד, וזרקו שם בקבוק וודקה של ליטר וחצי מזכוכית שהתנפץ ליד עוזר המאמן. אז לא, לא היה נעים שמקללים אותך בטורקיה, ובשבועיים הראשונים הייתי בשוק, לא דיברתי, היה לי מאוד קשה".
בדרבי של איסטנבול, אוהדי בשיקטש זרקו מטבע מהיציע שפגע בך. נזקקת לתפרים בגבה.
"לא יודע אם זה היה מכוון אליי או לקבוצה, מאוד קשה לפגוע בזריקה מהיציע עם מטבע שיפגע ברצפה ומשם יעלה לך לתוך העין. אני מקווה שזה לא היה מכוון, אבל ניסיתי מאוד להתנתק ממה שקורה לי שם ולהשלים עם הסיטואציה. להראות חוסן, שלא משנה מה תעשו ואם תקללו. אוהדי בשיקטש לא בדיוק אוהבי ישראל, וגם לפני המטבע חיכו לי עם יריקות וקיר שלם של דגלי פלסטין כשעליתי להתחמם. רציתי לייצג את המדינה בצורה הכי טובה, לעמוד חזרה, להמשיך להילחם ולעשות הכל כדי לנצח".
איך הגיבו בקבוצה כשנפגעת מהמטבע שנזרק?
"המאמן שאל אם אני יכול לשחק, לא ראיתי בעין אחת אבל חזרתי לשחק. אתה מראה חוסן שלא משנה מה קורה, אתה לא נשבר ולא יגרמו לך לרדת מהמגרש. אני חייב לציין, וגם במרחק הזמן, שמגיעה תודה למאמן איטודיס שפנה לכל העיתונות בטורקיה וגינה את האירוע כמו גבר”.
איפה תפס אותך 7.10?
"המשפחה הייתה אצלי. ב-6:30 בבוקר אני מתחיל לראות את כל מה שיוצא מישראל, בטלגרם ובכל הרשתות. בהתחלה יש צבע אדום, ואתה, אוקיי, לצערנו התרגלנו. אבל ברגע שהתחלתי לקבל סרטונים על מחבלים מחוץ לבתים וכל הטירוף שהיה, ישר הערתי את כל הבית והודעתי למשפחה: 'יש מלחמה בישראל'. מאז למשך שבועיים לא עזבו את החדשות. אמא שלי, אחותי והבנות שלה נשארו אצלי, שזה לא היה הכי בטוח האמת, ובעלה של אחותי התגייס למילואים. זה באמת היה מטורף".
איך עברת את זה ברמת האישית?
"שתי חברות טובות שלי נרצחו בנובה, תאיר והודיה דוד ז"ל. זה היה מטלטל מאוד, תאיר הייתה איתי בכיתה. היה קשה לעבור את כל הסיפור הזה בהתחלה עם אי-הוודאות, כשאתה רק מחפש סרטונים ולראות קצה חוט שיעזור למשפחות שלהן שחיפשו אותן, אז הגעתי לארץ כדי להיות קרוב. עברתי משהו הרבה יותר גדול מלשחק בטורקיה, כי עליתי כל הזמן עם סרט שחור על היד, ואנשים אמרו 'אל תעשה את זה', אבל כשאני לא בארץ אני לפחות צריך להיות אני, והייתי יהודי גאה. ניסיתי לייצג את המדינה בצורה הכי ראויה ולעשות את העבודה שלי, ולהתמודד עם דברים ששחקן כדורסל לא צריך להתמודד איתם, ועדיין להישאר מרוכז. זה מה שעשיתי בכל התקופה שם".
איך התמודדת?
“אני יכול לספר היום שפעם בשבועיים הייתי מנצל את היום החופשי שלי, בלי רשות וידיעת הקבוצה, הייתי מגיע לארץ כשאני עושה מאמץ להימנע מעיתונאים ופוגש פצועים בבתי חולים כדי לחבק ולחזק אותם”.
עם כל המורכבות שעברת, איך הרגיש לשחק כדורסל בזמן שבני גילך נלחמים על המדינה?
"קשה מאוד, אתה מרגיש חצוי, אם מה שאתה עושה ראוי לסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, בטח כשאתה מדבר עם אמהות, רואה את הלחץ שהן נמצאות בו. החבר הכי קרוב שלי נמצא ביחידה מובחרת, וזה באמת מטורף מה שהוא עבר ועובר בעזה. כל יום אתה מצפה לטלפון ממנו, לראות מה קורה. זה החבר הכי טוב שלך, אתה דואג ברמה שלא הכרת קודם כשארבעה חודשים אתה לא מדבר איתו ולא יודע מה קורה. ואז אתה מקבל תמונה שלו עם זקן. תקופה מטלטלת. לוחם לא אהיה בגלגול הזה, אז ניסיתי לעשות את מה שאני יודע כדי להביא גאווה לישראל ולעשות אנשים מאושרים".
לא פשוט.
"זה לא פשוט שמתקשרים אליך גורמי ביטחון ואומרים לך שאתה צריך להוריד את המזוזות בבית, ושאתה לא יכול להעלות שום דבר לרשתות החברתיות, כי אתה נמצא כרגע במקום שברמת סיכון מאוד-מאוד גבוהה. היה איסור כניסה לטורקיה לישראלים, וזה לא היה לי פשוט, אז לא חשבתי על זה יותר מדי. חייתי את חיי כמו שאני מאמין".
אז השארת את המזוזות?
"ברור. זה לא שניסיתי להיות איזה גיבור, אבל יש לי אמונה ששומרת עליי ואני מאמין, אז אני הולך בדרך שלי לטוב ולרע. יש גם לא מעט דברים רעים בדרך הזאת, אבל אתה הולך בדרך שלך".
כשמדר נקלע לסיטואציה בלתי אפשרית בטורקיה בזמן המלחמה, הוא שוחרר על ידי פנרבחצ'ה וחתם בגרמניה אצל באיירן מינכן. חצי שנה חלפה, ובנובמבר האחרון הוא חזר ללבוש אדום. זה לא היה מתאפשר לולא הבעלים של הפועל עופר ינאי, שחיזר אחרי מדר ארוכות.
מדר חזר להפועל בשכר גבוה פי חמישה מזה שהרוויח כשעזב: 1.2 מיליון דולר לעונה. שני רק לאבדיה בדירוג המשתכרים בכדורסל הישראלי.
"מה שמנסים לצייר ביני לבין תמיר בלאט, שאנחנו לא חברים או לא אוהבים, זו לא האמת וזה לא היה ככה בשום פעם שפגשתי אותו או שיחקתי מולו. הוא שחקן מצוין שעושה דרך יפה מאוד וקריירה מצוינת"
קיבלת פנייה ממכבי תל-אביב לפני שבחרת בהפועל?
"עצם זה שאתה שחקן יורוליג מחוץ לישראל, מעורר את הדיבור הזה לגבי שלוש הגדולות (מכבי והפועל תל-אביב והפועל ירושלים - א"ע) אם אתה בוחר לחזור לארץ. לפני זה בכלל לא חשבתי להגיע לישראל, כל שבוע התפרסמה ידיעה אחרת, שאני הולך לירושלים או למכבי או בדיבורים עם הפועל תל-אביב, ואני בכלל רציתי מאוד להמשיך באירופה ולכן עברתי למינכן אחרי שהתקשרו אליי כל הקיץ ולחצו שאגיע. מישקו, הסוכן שלי, חשב שזה המקום הכי טוב בשבילי מקצועית כי אוכל לשחק שם, לחזור להוביל קבוצה ביורוליג".
ואז הגיע עופר.
"מערכת היחסים שלי עם עופר מאוד מיוחדת. התחברנו עם המשפחה שלו, שמגיעה כולה לכל הטיסות, וכשאתה משחק הרבה בחו"ל ויש הרבה טיסות זה מחבר קבוצה בזמן קצר מאוד, ובאמת נהיינו כמו משפחה אחת גדולה. אתה רואה את המשפחות, מאיפה כל אחד מגיע, יושב עם הקרובים של כל אחד אחרי המשחקים".
מתי ינאי פנה אליך לראשונה?
"כשזה קרה זה לא היה רלוונטי, אני חושב שהייתי אז בפנרבחצ'ה וראיתי את עצמי ממשיך ביורוליג, והחלום שלי הוא NBA, רציתי לעשות עונה-שתיים טובות באירופה אחרי שנבחרתי לכוכב העולה של היורוליג. זו הייתה המטרה, זה היה החלום, וכשהוא פנה אליי זה לא היה רלוונטי".
עד שזה נהיה רלוונטי.
"עופר, כמו עופר, לא מוותר. קיבלתי הודעה ממנו כל שבועיים פחות או יותר, וזה מאוד החמיא לי וקרץ לי לחזור הביתה. אתה חוזר בצורה אחרת ובסכומים ומעמד אחר, ואתה מאוד מתגעגע ורוצה להיות בארץ בתקופת מלחמה, קרוב למשפחה ולחברים".
היה גם שיקול מקצועי מעבר לחיבור שיש לך למועדון והחוזה הגדול?
"הפועל שעזבתי לא דומה לזו שחזרתי אליה במטרות ובשאיפות, אז באמת הרגשתי הכי שלם בעולם לחזור לפה ולנסות לעשות הכל כדי לקחת תואר. בבלגרד ופנרבחצ'ה הייתי גם כשלא הלך לי, ונלחמתי, ועשיתי כל מה שאני יכול. ברגע שאתה מרגיש שזה לא יכול להשתנות, וזו הסיטואציה, אז או שאתה משלים איתה או שאתה מנסה למצוא סיטואציה יותר בשבילך. כשההצעה מהפועל תל-אביב הגיעה ידעתי שאיטודיס מאמן הקבוצה, והוא אימן בפנרבחצ'ה ורצה אותי מאוד שם. יש כל כך הרבה אנשים שאני מכיר בהפועל, והמטרות שם הן המטרות שלי, אז חזרתי".
כשהגלים התחזקו, ים התגלה והביא גביע. עכשיו הוא משלב מנוחה וטיפולים כדי שהברך תהיה כשירה לרגעי ההכרעה על האליפות כאן בארץ, ולקמפיין הנבחרת בקיץ. מאמן הנבחרת אריאל בית הלחמי הכריז בתחילת הקדנציה שלו שמדר הוא הרכז הבכיר מבחינתו, כשהנפגע מכך היה רכז מכבי תל-אביב תמיר בלאט, שגם נעדר בעקביות ממשחקי הנבחרת מאז.
כך נולד הקרב המתוקשר בין שני הרכזים המובילים בדורם, אבל לפחות מבחינת מדר, זה רחוק מהמציאות. "מה שמנסים לצייר ביני לבין תמיר בלאט, שאנחנו לא חברים או לא אוהבים, זו לא האמת וזה לא היה ככה בשום פעם שפגשתי אותו או שיחקתי מולו. הוא שחקן מצוין שעושה דרך יפה מאוד וקריירה מצוינת. הוא מוביל קבוצה, הוא שיחק בחו"ל, והוא עושה דברים שילד ישראלי כמוני וכמוהו רק חלם לעשות. אז מנסים להכניס דברים שהם לא אמת. תמיד אהיה תחרותי וארצה לנצח, אבל כשאנחנו מגיעים לנבחרת ישראל אנחנו מייצגים את המדינה, זה הכבוד הכי גדול שיש. כל אחד צריך ומחויב להגיע לנבחרת, בין אם אתה משחק חמש דקות או 40. זה הרבה יותר גדול ממך".
אז מה אתה חושב על אלה שלא מגיעים?
"אני חושב שמי שלא מגיע מסיבה לא נכונה, זה לא ראוי".
אתה השחקן הישראלי הטוב בארץ?
"זה צריך שאנשים אחרים יחליטו, לא אני".
עד לאן הנבחרת יכולה להגיע באליפות אירופה?
"אני חושב שיש לנו שחקנים טובים מאוד ויש לנו פה הזדמנות. יש חלומות לעלות שלבים, אבל נפגוש נבחרות מאוד-מאוד חזקות, אם זו סלובניה או צרפת או פולין המארחת. פשוט זה לא יהיה, אבל אנחנו מאוד מאמינים בעצמנו".
התגעגעת לשחק עם אבדיה?
"אני כבר מחכה לזה, לשחק עם דני אחרי כל כך הרבה זמן. התגעגעתי אליו מאוד. לראות את מה שהוא עושה, את איך שהוא גדל משנה לשנה ומתפתח כשחקן, זה הדבר הכי כיף שיש. זו גאווה מטורפת למדינה, מה שהוא עושה ב-NBA. יש לו עוד תקרה מטורפת לנפץ ולשבור שיאים חדשים, והוא מתקדם לאט-לאט, בצורה הכי בריאה שאפשר, מסתכל לשחקנים הכי טובים בעולם בלבן של העיניים ומראה מי הוא, ונותן להם בראש. זה באמת הכי כיף לראות אותו בלילות. גאווה מטורפת".
כשהיית ילד עם חלומות, מי עיצב אותך כשחקן?
“זכיתי להכיר את יורם אביסרור בגיל ארבע ואת עופר רון, המאמן האישי שלי, כשהייתי בן 13. עברנו כל כך הרבה ביחד. עופר היה צמוד אליי גם בחו”ל, ראה אותי מתפתח מהליגות הצעירות לאן שאני היום. יש לנו קשר אחר ומיוחד, אנחנו מדברים פעמיים-שלוש ביום. זה כבר לא קשר מאמן-שחקן. אני אוהב אותו מאוד ורוצה להגיד לו תודה, כי יותר מכל תוצאה, אני מאוד נהנה מהדרך איתו”.
NBA זה עדיין חלום?
"בוודאי. זו אחת המטרות שלי בקריירה, להגיע לשם ולשחק. אז כן, החלום נמצא שם, אבל אני מאוד מרוצה מהמקום שלי. עשיתי שלוש שנים וחצי ביורוליג, הגעתי להישגים, שיחקתי בבלגרד בסדרה לא נורמלית נגד ריאל מדריד, ואם הייתי חולם על כל זה בתור ילד זה באמת היה קשה לדמיין ולראות את זה קורה".
מדר, ילד טוב בית דגן, אוהב את הים ולא אכפת לו ממשחק המילים המאולץ הזה. משפחה, חברים וים הם השילוש הקדוש עבורו. "אסור שיידעו שאני משחק פאדל", הוא אומר בחיוך. "חוץ מכדורסל אני אוהב לצאת לבלות, להיות מוקף בחברים ובמשפחה, וכשיוצאים אז יוצאים ויש אווירה טובה".
שזה נהדר, אבל מה עושים כשהאווירה פחות טובה? עברת פציעות, הצלחות, משברים, אכזבות - אתה דואג גם לנפש?
"הייתה תקופה שהרגשתי שאני צריך את זה ועבדתי עם עודד קרבצ'יק שהוא ברמה הכי גבוהה שיש, בן אדם שאתה רוצה להיות בסביבתו. אישית, הרגשתי שזה טיפה מוציא לי מהדרך שלי להתמודד עם דברים. הוא נתן לי כלים מאוד טובים להתמודד עם סיטואציות של לחץ ודברים שמלווים אותנו במקצוע שלנו, אבל הרגשתי בחוויה שלי שאני יותר מדי מנסה ללכת לכלים מאשר להתמודד עם הדברים בצורה שאני יודע. אני חושב שזה גם תרם לי, ואם מישהו מרגיש שזה עושה לו טוב, אז חד-משמעית להיעזר".
מדר מאפסן בינתיים את החלום לשחק מעבר לים, אבל רוצה להגשים את שאר החלומות: זכייה באליפות עם הפועל, הצלחה ביורוליג עם הפועל, וגם הגשמה בתחומים אחרים תתקבל בברכה.
הפועל ת"א נוחתת בנתב"ג אחרי הזכייה ביורוקאפ
(צילום: מיקי שמידט)
כרגע אתה בזוגיות?
"גמרת אותי עכשיו. הייתי בשש שנים וחצי של זוגיות עם נועם שלף, הבת של גור, ונפרדנו לפני חודש וקצת. אז זה טרי מאוד, ואני אומר לך את האמת, לא יודע איך עברתי את החודש הזה עם כל המשחקים. כל הקבוצה צחקה עליי שאני גמור, ואני מגיע למשחקים והאימונים ככה. אני מאוד אוהב אותה, עדיין".
אתה רוצה לעשות קאמבק בעיתון?
"אי-אפשר לדעת באמת מה יהיה, אבל אני מאחל לה רק טוב ואני מאוד-מאוד אוהב אותה. באמת, היא הבחורה הכי טהורה שיש והכי אמיתית שיש, ומגיע לה שיהיה לה רק טוב. אני מאוד אוהב אותה".
