הרגע שבו אלונה ברקת נותרת ללא מילים הוא לא רגע רגיל, אבל שום דבר לא היה רגיל ביום ההוא במהלך המלחמה, כשבעלה אלי ובנם הצעיר יונתן פעלו קרובים זה לזה בחאן-יונס, ובנם הבכור תומר גם כן שירת במילואים. כשהטלפון צילצל, וכתב צבאי שאל באגביות לשלום בעלה ובנה, האישה שמוצאת תשובה מדודה לכל שאלה קפאה דקות ארוכות ברכבה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"הייתי בדרך לפגישה, והכתב אומר לי, 'היי אלונה, מה שלומך? מה עם אלי? מה עם יונתן?'" היא משחזרת. "שאלתי אותו, אתה יודע משהו? והוא ענה לי, 'רק התקשרתי לדרוש בשלומך'. תקשיב, הוא ניתק את השיחה ואני במשך שעתיים קפואה ברכב, לא מפסיקה לבכות. אני לא מצליחה להרגיע את הגוף שלי, ואני אומרת לעצמי, 'אלונה, מה עובר עלייך?' עד שלא קיבלתי בערב תשובה שהכל בסדר עם אלי ועם יונתן, לא נרגעתי".
מפחיד מאוד.
"אין להם טלפונים, שזה הכי מפחיד. יש קבוצה של הורים שפעם ביומיים מעדכן בה אחד המפקדים, שכולם בסדר וכולי. אבל עד שאתה לא מקבל את ההודעה הזו, קשה".
הדמעות ממלאות את עיניה בחדר הישיבות הרחב במשרדים של קבוצת BRM בתל-אביב, יצרנית האקזיטים שהוקמה על ידי בעלה, אלי ברקת, ואחיו, ניר, שר הכלכלה מהליכוד. אלונה ברקת, הגברת הראשונה של הדרום והאישה היחידה שמשמשת בעלים של קבוצת כדורגל, הפועל באר-שבע, הצליחה בעשור האחרון להביא את הקבוצה מהדרום לשיאים שבנגב לא ראו מעולם. השנה סיום העונה הספורטיבית שלה היה מר וכלל אובדן אליפות ברגע האחרון למכבי תל-אביב, אך הומתק במעט עם זכייה בגביע המדינה. אבל אלה לא ענייני כדורגל שבגללם היא בוכה עכשיו בשקט.
מתחת לדמותה הציבורית, ברקת היא דמות מופנמת שלא מרבה לשתף בחייה האישיים, ועכשיו, בראיון בלעדי, היא מסכימה לחשוף ברגע נדיר את ההתמודדות הקשה ביותר ואת המלחמה מהעיניים שלה.
"הבן שלי אמר לי, 'אבא מתכוון להיכנס לעזה. דברי איתו, הוא בן 60'. אלי הלך עד הסוף, עם תיק 40 קילו על הגב. ביום הראשון הוא מעד ושבר את היד, והשלים את התרגיל שארך 72 שעות. רק אחריו הוא התקשר אליי מאסף הרופא לספר לי"
"לא אשכח את יום השישי הזה", היא חוזרת לרגע שהפך את עולמה. "הבן הקטן שלי, יונתן, אמר לי במטבח, 'אמא, תדעי לך שאני נכנס ביום ראשון לעזה, ושאבא גם מתכוון להיכנס. אני מציע שתדברי איתו, בכל זאת, הוא בן 60'. עליתי לחדר השינה ופתאום אני רואה את אלי – סרן במילואים, מ"פ בצנחנים – מתקרב אליי בצורה כזו".
באיזה רגע נופל האסימון?
"הבנתי שזה קורה כי הוא קנה ציוד מטורף, כמו ילד בחנות צעצועים. הוא ישב לידי ואמר לי שהחליט להיכנס לעזה, ושהוא יהיה במרחק ארבעה קילומטרים מיונתן. שאלתי אותו, 'אתה אמיתי?' אבל ראיתי שזה לא משנה מה אגיד. חיבקתי אותו".
מה אומרים ברגע כזה?
"אמרתי לו, 'שמור על עצמך, שמור על יונתני'. אני לא מסוגלת לשמור את הדמעות. כמה שזה היה קשה. לא מתאים לי לבכות כך. ואז הם יוצאים מהבית והולכים. זה כל כך קשה, כל צלצול טלפון גורם לך ממש להצטמק. הדבר האחרון שעניין אותי זה כדורגל. כל עוד הם היו בעזה, לא ראיתי בכלל כדורגל. לא עניין אותי כלום".
הברק של ברקת חוזר לעיניים כשהיא נפעמת מבעלה. "אלי בכלל הלך עד הסוף", היא אומרת. "הם עשו תרגיל בצפון, עם 40 קילו על הגב, ונכנסו לשבילים לא-שבילים, וביום הראשון הוא מעד ושבר את היד. ואלי טיפוס שלא מוותר, עקשן. הוא כמובן השלים את התרגיל שארך 72 שעות, ורק אז התקשר אליי מאסף הרופא. הוא סיפר שנראה לו ששבר את היד כי היא התנפחה בטירוף. לקח לו חודשיים לחזור לעצמו".
הבן יונתן נפצע במגלן בשירות הסדיר, "ואז נתנו לו להקים את מערך הרחפנים של מגלן", מתגאה האם. "כשאלי הגיע לחטיבה 55, הוא שמע שיש לה רק שני רחפנים והציע להם להתייעץ עם יונתן, שבכלל היה בארצות-הברית. אחרי חצי שעה יונתן התקשר אליי, 'אמא, תזמיני את הטיסה הכי מהירה לארץ'. נתתי לו נשיקה כשהוא נחת והוא הלך להתחייל בחטיבה".
ב-6 באוקטובר ההוא, יום לפני שהמדינה השתנתה לתמיד, משפחת ברקת נחתה בארץ מביקור אצל יונתן, שלומד באוניברסיטת קולומביה. מחשבים, פיזיקה ומתמטיקה, אותם מקצועות שלמד אביו באוניברסיטה העברית, שם הכיר את אשתו. "ביום שישי עוד היינו בחתונה של חברים בחוות רונית", ברקת אומרת. "חזרנו לקראת שלוש לפנות בוקר, ובשש קמנו לאזעקות. חברים מאופקים כתבו שיש מחבלים בטנדרים, וראיתי את אלי, כל הגוף שלו גירד, הלך בבית כמו משוגע. הוא לא ידע מה לעשות, הוא היה עצבני ולא היה לו נשק, אין לו כלום. למחרת שלח בקשה שהוא רוצה להתנדב בגיל 60. בהתחלה שמו אותו ליד המג"ד, רצו לראות מה יעשו עם החתיאר הזה (צוחקת)".
בעלה שירת כ-200 ימים בלחימה בעזה, כשיונתן בנו בקרבתו. בזמן הזה הבן תומר שירת בתפקיד מסווג. "איזה ילדים מדהימים יש במדינה הזו", אומרת ברקת. "המדינה הזו זכתה בהם. אנשים עזבו הכל, עלו על המטוסים. אני אומרת למנהיגים שלנו, בבקשה, בואו נהיה ראויים להם. מגיע לנו הרבה יותר טוב".
חוץ מהפציעה, בעלך עבר גם קשיים מנטליים בעזה?
"היה לו חשוב להיכנס שם לחדרי הילדים, לראות את החינוך, ופשוט נשבר לו הלב. לילדים שלנו יש תמונות של רונאלדו או מסי, ולהם תלויים שאהידים בחדרי הילדים. מחנכים אותם מגיל אפס לשנוא אותנו, וזה נורא קשה לצאת ממעגל השנאה הזה. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לטוב אבל אסור לנו לחיות באשליות ולהיות נאיביים כמו שהיינו".
בתקופה שבה הכדורגל היה המזור לנפש עבור חטופים שחזרו מהשבי בעזה, ברקת והפועל באר-שבע נרתמו למען אוהדי הקבוצה שנפגעו במלחמה, וייצגו יותר מכל את חבל הארץ שנפגע בצורה הקשה ביותר ב-7 באוקטובר. "יש משהו יותר מרגש מזה שמישהו כמו יאיר הורן, שהיה חטוף במנהרות בעזה, מניף את גביע המדינה? זה היה רגע אדיר", היא אומרת.
"בכל פעם שעובר לי מסוק מעל הראש אני מתכווצת מיד מהמחשבה, 'מה יהיה'. אז אנחנו פועלים לזכרם של הנרצחים ולהעלאת המודעות לשחרור החטופים, ומאז שהכדורגל חזר אין משחק בית שלנו בלי טקס. מעבר לזה, השחקנים והעובדים שלנו יצאו לבתי מלון של מפונים עם כדורים וחולצות, משפיים ועד מעלה החמישה, ובאמת בכל הארץ".
הפועל באר-שבע כיבדה את אוהדיה ששבו מהגיהינום והגיעו לאצטדיון טרנר, ובהם בין היתר הילד אוהד מונדר, שגיא דקל חן, גדי מוזס ויאיר הורן. "עמוס, אחיהם של יאיר ואיתן, התחבר לקבוצה מ-7 באוקטובר", מספרת ברקת. "שגיא דקל חן סיפר לנו שהוא לא היה קשור לכדורגל אבל אחרי השהות לצד יאיר הורן, הוא היה חייב לראות את הקבוצה ששמע עליה כל כך הרבה. ערכנו לכבודו טקס עם רוני דלומי וזה היה רגע שבו כל האצטדיון הצטמרר".
לצד התמיכה בשבים מעזה, ברקת ואנשי המועדון מבקרים גם לוחמים פצועים. "בשבוע שעבר היינו בביקור אצל לוחם שנפצע קשה בברכו. כשהיה בדרך למסוק שפינה אותו, היה לו אכפת רק מהתוצאה בגמר הגביע שבו שיחקנו מול בית"ר ירושלים. אחרי שהצילו לו את הרגל, הוא יצא מניתוח ורק חייך כי הבין שלקחנו את הגביע".
"במאבק האליפות קבוצה אחת שיחקה משחק אחד פחות, ולא בגלל החלטת השופט במגרש. היה לי שבר מול החלטת ההתאחדות, התובע ובית הדין. יצרו פה תקדים והכריעו אליפות בניגוד להחלטת שופט"
כשברקת מדברת על יעדי המלחמה כפי שהיא רואה אותם, אין לה ספקות. "החזרת החטופים היא הערך העליון", היא מבהירה. "לא תהיה תקומה לעם שלנו בלי חזרתם".
גם אם זה אומר לסיים את המלחמה?
"אגיד לך משהו מאוד קשה, אנחנו הפקרנו אותם, אנחנו חייבים להחזיר אותם. בכל מחיר חייבים להחזיר אותם הביתה".
ברקת, שהתנסתה לרגע קצר בפוליטיקה הארצית, כשחברה לנפתלי בנט, טוענת שהיא לא רואה את עתידה במשכן הכנסת, אבל היא יודעת איזו הנהגה נדרשת למדינה בעת הזו. "אנחנו 12 שבטים שכולם אוהבי הארץ, צריך למצוא את הקול שיכול לחבר אותנו כחברה".
כשאת רואה את סאגת חוק הגיוס, שיש בו הכל חוץ מגיוס, מה זה עושה לך?
"מאוד מבאס אותי. למדתי באולפנה, הוריי דתיים, הגעתי מהציונות הדתית. זה מאכזב אותי כי 7 באוקטובר טרף את הקלפים, ויש דברים שכבר אי-אפשר להכיל. רוב הציבור הנושא בנטל, צריך להגיד אמירה ערכית: המצב השתנה. אנחנו מוכנים לשאת בנטל, אבל צריך שכולם יישאו בו".
ואיזו הנהגה צריכה להוביל אותנו אחרי 7 באוקטובר?
"הגיע הזמן שתקום ממשלה של הנושאים בנטל. בלי חרמות ועם כל מי שמשרת בצבא ומשלם מסים. מקווה שהממשלות הבאות יהיו כמה שיותר רחבות, תם עידן הממשלות הצרות. ההנהגה החרדית צריכה להבין שמשהו ישתנה. יש מספיק חרדים שלא לומדים תורה ובהחלט יכולים לשרת בצבא".
אז היית תומכת בגיוס לכולם.
"הייתי מצביעה בעד חוק גיוס לכולם, כל אזרח במדינה חייב לקחת חלק. הייתי עובדת מאוד קשה למצוא את הפלטפורמה הנכונה שבה כמה שיותר אזרחים ייכנסו לצבא".
נשמע שזה בוער בך, לא תחזרי לפוליטיקה?
"לא נראה לי. אשמח אם דור המילואימניקים המרגש שלנו ינהיג את המדינה. לדור הזה, שתורם כל כך הרבה, צריכה להיות אמירה מאוד ברורה".
לצד הפנים היפות של הקבוצה בתמיכה באוהדים שלה כשהם הכי זקוקים לכך, היו גם רגעים שלא החמיאו העונה לקהל של הפועל באר-שבע, כמו במשחק מול בני סכנין, שבו אוהדי סכנין שרקו בוז בזמן השמעת ההמנון באצטדיון טרנר, ובתגובה עשרות אוהדי הפועל באר-שבע פרצו למגרש לעבר היציע שלהם במטרה להתעמת עם אוהדי הקבוצה האורחת.
שופט המשחק ומפקד המשטרה בשטח טענו שאין מניעה מלקיים את המשחק, אולם בשל הסירוב של בני סכנין לשחק - המשחק פוצץ לפני שריקת הפתיחה, ובעקבותיו בית הדין של ההתאחדות לכדורגל פסק שתוצאת המשחק תהיה תיקו ללא שערים, והפחתת נקודה ממאזנה של הפועל באר-שבע בגין פריצת אוהדיה למגרש. בדיעבד, במאבק אליפות צמוד שהוכרע לטובת מכבי תל-אביב, הפועל באר-שבע שילמה על התנהלות האוהדים במחיר נקודות יקרות.
"חלק קטן מהאוהדים שלנו פרץ ביום רגיש, שבו הזכרנו שישה חטופים שנרצחו במנהרה ברפיח ושלושה שוטרים נוספים שנרצחו", היא אומרת. "זה מה שכואב לי, שהאוהדים שלנו ראו שאוהדי סכנין ביזו את ההמנון בערב כזה רגיש. זה כל כך לא מייצג אותנו".
כשברקת מחפשת אשמים, היא מכוונת להתאחדות לכדורגל. "שחקני סכנין לא היו צד ולא הרגישו מאוימים", היא פוסקת. "אצלנו בהתאחדות אף אחד לא מתייחס לחוקי פיפ"א (התאחדות הכדורגל העולמית). באופ”א (ההתאחדות האירופית) יש דייני ספורט מקצועיים שמתמחים בחוקי פיפ”א ואופ”א, והם לא מוסמכים לבקר החלטת שופט, שקבע שיש לחדש משחק כדי שהתוצאה תיקבע על המגרש. ומה בהתאחדות לכדורגל? דיין אחד אומר שהשופט טעה, השני משתמש בחוק מעולם דיני הנזיקין, השלישי מדיני הסיבתיות, אבל אף אחד לא מתייחס לחוקי פיפ”א. וכך קרה, ולא לגמרי במקרה, שבישראל במאבק האליפות קבוצה אחת שיחקה משחק אחד פחות, ולא בגלל החלטת השופט במגרש. היה לי שבר מול החלטת ההתאחדות, התובע ובית הדין. יצרו פה תקדים והכריעו אליפות בניגוד להחלטת שופט".
ובכל זאת, האוהדים שלכם פרצו לכר הדשא לעבר הקהל של סכנין, ונענשתם בגין זה. אפשר לעשות בדק בית, לא הייתם חפים מטעויות.
"זה היה יום כאוב מאוד, ובהתפרצות של כעסים הם לקחו את הדגלים שהיו להם ורצו להרביץ מכות. זה נגמר תוך שלוש-ארבע דקות, ואני לא מצדיקה את האירוע המכוער הזה שאני נגדו. נענשנו לפי התקנון, הורדה לנו נקודה. למה להוריד נקודה בנוסף לקביעת תיקו ללא נקודות? אנחנו רצינו לשחק".
"הכוכבית לא מופנית למכבי תל-אביב, היא עשתה הישג מדהים. הכוכבית מופנית להתאחדות שלא נתנה לי הזדמנות אמיתית. נלחמתי על צדק בספורט הישראלי, זה בכלל לא קשור להפועל באר-שבע"
נשמע שעברת משבר אמון מול ההתאחדות.
"כשאתה רואה אחר כך את אב בית הדין עדי זרנקין, שטוען שאוהדי הפועל באר-שבע ביצעו פוגרום, אתה מבין שלא היה לנו סיכוי בכלל לזכות במשפט צדק. זה הנרטיב שהוא צייר לעצמו, הוא לא היה שם. לא נפגעו שחקני כדורגל באירוע, להבדיל מפיצוץ משחק אחר העונה בין מכבי תל-אביב למכבי חיפה. כאן נעשה מעשה מכוער בין אוהדים לפני שריקת הפתיחה".
עברתם על התקנון ונענשתם, אחרת מה ההסבר שלך? מאמינה בקונספירציה נגדכם?
"לא קונספירציה נגדנו, אבל ההתאחדות הייתה חייבת לשלוח מסר שהסמכות הבלעדית במשחק היא של השופט. הייתה תחושה של מערכת שנגדנו. הדיינים בבית הדין של ההתאחדות באו עם ההחלטה הזו מהבית, לא היה סיכוי שהיא תשתנה. זו העצבות שלי. ברכות למכבי תל-אביב על האליפות, הבעיה היא ההתאחדות שלא הבינה מה זו ספורטיביות, ולא נתנה לי הזדמנות שווה להתמודד. ההתאחדות חייבת להתחדש ולסמן כוכב צפון חדש והוא להתיישר עם אופ”א".
ומה החלק שלכם? איפה ההאשמה שלך כלפי אותם עשרות אוהדים שלכם שפרצו למגרש?
"הם עשו מעשה שלא ייעשה. הפועל באר-שבע היא סמל לדו-קיום, יש ביניהם אנשים שהצילו מבלים מהנובה".
בכל זאת, אחד מהפורצים הורחק מהמגרשים לחצי שנה, ואז עוד נתתם לו את הכבוד לעודד מהדשא לפני משחק העונה נגד מכבי תל-אביב.
"קודם כל, אני לא ידעתי מזה, רק בדיעבד. זה סיפור מורכב".
"ברדה הגיע אליי הביתה עם אבא שלו, אמרתי לו די בהתחלה שקיבלתי החלטה שאנחנו לא ממשיכים. הוא שאל אם זה בגלל ההפסד בגביע, אמרתי שלא, ואז הוא קם והלך"
אז אפשר להאשים את ההתאחדות, את האוהדים, את הדיינים, את כולם, ועדיין, הייתם יכולים לזכות באליפות אם לא הייתם מאבדים נקודות יקרות במשחקים חשובים.
"אני מדברת על העיקרון. אליפות נלקחת לפי מי שהשיגה יותר נקודות ב-36 מחזורים, ואנחנו השגנו אותו מספר של ניצחונות, תיקו והפסדים כמו מכבי תל-אביב, עם משחק אחד פחות".
מותר להתאכזב מאובדן האליפות למכבי, אבל אחר כך המתקתם את הגלולה עם זכייה בגביע המדינה, וחגגתם עם חולצות שעליהן נכתב "ללא כוכבית", בעקיצה למכבי. זה הרגיש מהצד קצת לוזרי, האמת.
"הכוכבית לא מופנית למכבי תל-אביב, היא עשתה הישג מדהים. הכוכבית מופנית להתאחדות שלא נתנה לי הזדמנות אמיתית. נלחמתי על צדק בספורט הישראלי, זה בכלל לא קשור להפועל באר-שבע".
עם יד על הלב, אם היית בצד השני וזוכה באליפות בצורה כזו, לא היה אכפת לך.
"כל קבוצה רוצה לזכות באליפות, ברור, לא משנה איך".
השנה האחרונה של ברקת הייתה רכבת הרים של אושר ואכזבות מהקבוצה שלה, אבל האירוע המורכב ביותר בכלל התרחש לפני שהיא התחילה. "זה היה היום הקשה ביותר שלי כבעלים", היא חוזרת לרגע שבו הייתה צריכה להיפרד מהמאמן הקודם אליניב ברדה, אהוב הקהל והסמל הגדול ביותר של הקבוצה כשחקן. היא שמרה קרוב לחזה את מה שבאמת קרה שם, עד היום. "אליניב לא האמין שאפשר להתמודד על תארים בתקציב שלנו", היא מסבירה.
"ישבתי עם ברדה במרץ שעבר, אמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר על השנה הבאה, ושאני רוצה שהוא ימשיך, ובאותה שיחה הבנתי שהוא לא ממשיך", היא מספרת לראשונה. "אצלי מצמצמים פערים לא רק בזכות כסף, וברוך השם, אני מביאה מהבית 24 מיליון שקל כל שנה – אלא דרך תשוקה ואמונה, עם אנשים שבאים לטרוף הכל, בדיוק כמו שהוא היה כשחקן. תבין, השנה עם רן קוז'וך (המאמן שהחליף את ברדה) הוצאנו הרבה פחות כסף על זרים, והוא בפגישה הראשונה אמר לי שהוא יביא אליפות".
כחודשיים לאחר אותה פגישה במרץ, ברדה והפועל באר-שבע הפסידו בגמר גביע המדינה. למחרת ברקת זימנה אותו לפגישה כדי להודיע לו על סיום דרכו בקבוצה, אבל לטענתה, "אין קשר בין התוצאה בגמר להחלטה שלי לגבי ברדה. קיבלתי את ההחלטה מסיבות אחרות, חשבתי שהמועדון צריך משהו אחר וקיבלתי אותו. ההחלטה להיפרד מסמל כמו אליניב ברדה לא הייתה פשוטה. הלכתי על מאמן שהאמין שבתקציב שלנו אפשר לקחת אליפות".
"אני פריק של כדורגל. אני רואה ליגת העל וליגה לאומית, רואה איך קבוצות עומדות ואת רוב המשחקים. אני רואה שפת גוף של מאמן ואיך הקבוצה שלו עומדת על המגרש. ואני כל הזמן מסמנת לעצמי, בין אם זה שחקנים, צוות מקצועי או מאמנים. עקבתי אחרי קוז'וך תקופה וידעתי שזה בדיוק מה שאני מחפשת"
התאכזבת מהמסר של ברדה שאי-אפשר להתחרות על תארים בתקציב כזה?
"לא רק שהתאכזבתי, גם נפגעתי. אני משקיעה המון כסף במועדון, אז לבוא ולדרוש ממני להשקיע עוד יותר, כבעלים שמוציאה המון כסף? בתוך תוכי, ברגע שהבנתי שהוא לא מאמין בתקציב ובקבוצה, זה כמו שמנכ"ל חברה לא יאמין במוצר. הוא לא יוכל לשווק אותו. במקום להגיד, 'אוקיי, בואי נראה מה אנחנו עושים, כי אלה המטרות שלנו, אז איך נהיה מדויקים ונצמצם פערים', לבוא ולדרוש עוד כסף – זה קצת פגע בי".
יום למחרת אותו הפסד בגמר זימנת אותו לפגישה בביתך. היא לא נמשכה יותר מדקה.
"אני מניחה שהוא הופתע. הוא הגיע אליי הביתה עם אבא שלו, אמרתי לו די בהתחלה שקיבלתי החלטה שאנחנו לא ממשיכים. הוא שאל אם זה בגלל ההפסד בגביע, אמרתי שלא, ואז הוא קם והלך".
רגע לא פשוט.
"מדובר בסמל, איש איכותי מאוד ומקסים, ואני מספרת לך פה בפעם הראשונה שרציתי לשמור אותו במערכת, אבל בכלל לא נוצרה סיטואציה לדבר על זה. רציתי קודם שיתנהל שיח או דיון".
ובמקום זה מה קרה בפגישה?
"הוא אמר לאבא שלו, 'אבא, קום'. קמו והלכו. אף אחד לא ידע במועדון, כי זו החלטה שקיבלתי, והיה צריך לנסח הודעה כשגם הדוברת בשוק. רצינו להיפרד כמו שצריך".
נפגעת כשהוא קם ויצא מהבית שלך?
"התאכזבתי, כי גם אם אתה פגוע, ואתה פגוע, מגיע לך ולכל המערכת שלנו להיפרד בצורה אחרת. אני לא שופטת אותו, אני בטוחה שזה היה רגע מאוד כואב, גם בשבילי זה לא פשוט. היה בינינו קשר מדהים, כשהיה שחקן, קפטן, עוזר מאמן, מנהל מקצועי ואז מאמן. אני מנהלת גוף מקצועי וצריכה לקבל החלטות, קשות ככל שיהיו".
בצהרי יום שישי ההוא, כשההודעה על סיום דרכו של ברדה יוצאת, מתחיל עליהום מצד האוהדים ההמומים של הפועל באר-שבע כלפי ברקת. "ידעתי שיהיה קשה ושאקבל ביקורת", היא אומרת. "כל בעלי מועדון יגיד לך כמה קשה להיפרד מסמלים, ואליניב זה נסיך לב אדום. זה לא קל לקהל, אבל לא האמנתי שחלק מהביקורת תהיה מאוד אגרסיבית ואלימה. פוסט של UltraSouth (ארגון אוהדים של הקבוצה) היה מאוד אלים בעיניי וירד אחרי יומיים-שלושה. אנשים לא מבינים שהם כותבים משהו ואי-אפשר לקחת אותו חזרה. צריך קודם כל לנשום כשיושבים על המקלדת".
שקלת לעזוב בעקבות השיח שהופנה כלפייך מהקהל שלך?
"לא, אבל כאב לי שאנשים מהקהילה שלנו כתבו פוסט כזה. הייתי בטוחה שזה הדבר שאנחנו חייבים לעשות כדי להדליק את הניצוץ, והייתי חייבת מישהו שידליק את הניצוץ ויגרום לנו שוב להאמין מתוך תשוקה בלתי נגמרת".
ובמקום הנסיך של המועדון בחרת ברן קוז'וך, שעם כל הכבוד, אימן עד אז את מכבי נתניה ומכבי פתח-תקווה. לא רזומה של מאמן בכיר.
"אני רוצה שתבין משהו, אני פריק של כדורגל. אני רואה ליגת העל וליגה לאומית, רואה איך קבוצות עומדות ואת רוב המשחקים. אני רואה שפת גוף של מאמן ואיך הקבוצה שלו עומדת על המגרש. ואני כל הזמן מסמנת לעצמי, בין אם זה שחקנים, צוות מקצועי או מאמנים. עקבתי אחריו תקופה וידעתי שזה בדיוק מה שאני מחפשת".
ההתחלה שלו לא הייתה מוצלחת.
"היה קשה, ואל תשכח שכל האש הוסתה כלפיי. שיטת המשחק שלו שונה משל ברדה, לוקח זמן לשנות גישה וחשיבה. ההדחה מאירופה הייתה מאוד כואבת, וברגעים הקשים ההם ברשתות קבעו שהוא לא יישאר בתפקיד עד אחרי החגים. ראיתי את העבודה והעברתי את המסר שאני מאמינה בהם ובטוחה שהם יביאו אותנו למקומות שאליהם אנחנו רוצים להגיע. וצלחנו את זה".
בסיומה של עונה שבה שוב הפועל באר-שבע הצליחה להסתכל למכבי תל-אביב בלבן שבעיניים ולסיים גבוה יותר ממכבי חיפה, אלונה ברקת בסך הכול מרוצה, למרות אובדן האליפות שעדיין מסעיר אותה. "זו הייתה עונה מאוד מרגשת", היא מסכמת. "הצגנו כדורגל איכותי מאוד, בעזרת קבוצה לוחמת, לא מתפשרת, רעבה שרוצה להצליח. בדיוק כמו שאנחנו רוצים לראות במועדון".
גם עם הון עצמי שמוערך בכחצי מיליארד שקל, ברקת כבר רגילה שלא תמיד סופרים אותה בתחילת העונה כמועמדת לאליפות, ואין לה שום בעיה להגיע כאנדרדוג. "תמשיכו להיות מופתעים", היא אומרת. "מפתיע אותי בכל פעם שבה לא מחשיבים את הפועל באר-שבע כמועמדת לכל תואר. תראו את העשור האדיר שעשינו. אני נדהמת כשאומרים, 'לא האמנו שהפועל באר-שבע תלך עד הסוף'. אז תפסיקו להיות מופתעים, כי זה מה שהולך להיות. אנחנו נהיה כאן כל הזמן. גם במסיבת העיתונאים בקיץ שעבר אמרתי שאני רוצה תואר. אני אומרת דברים שאני מאמינה בהם. קבוצה כמו שלנו חייבת להילחם בכל שנה על כל התארים, גם כשיש פערי תקציב בינינו למכבי תל-אביב ומכבי חיפה".
איך מגשרים על פער כספי מול יריבות לצמרת?
"אנחנו פשוט צריכים להיות יותר מדויקים בבחירת השחקנים שלנו. בסוף, כדורגל זה פאזל. אתה צריך שיהיה לך את הצוות המקצועי הנכון, את השחקנים הנכונים ואת הניהול הנכון. כששלושת המרכיבים מתחברים יחד, אפשר לעשות דברים מדהימים. השנה הצלחנו לעשות דברים שריגשו אותנו, היה כיף להיות אוהד הפועל באר-שבע העונה גם מקצועית וגם קהילתית".
ובכל זאת, לפעמים כסף מכריע.
"הכי חשובה זו היציבות, והתקציב שלנו יציב לאורך השנים, מיליון שקל לפה או לשם. מכבי תל-אביב ומכבי חיפה פותחות כל עונה בפלוס 20 מיליון שקל בזכות מכירת מינויים, אבל הפערים נמוכים יותר. זה ששחקן מסוים מרוויח יותר כסף לא אומר שהוא טוב יותר. בטוטאל, אין פערי איכות בין מכבי תל-אביב להפועל באר-שבע, ואם קבוצות ישראליות יחזרו לארח משחקים אירופיים בישראל אז ההשקעה הכספית תהיה גדולה יותר, כי הסיכוי לעלות שלב באירופה יגדל".
נוהגים לחבוט בכדורגל הישראלי, אבל קיבלנו עונה עם ארבע קבוצות תחרותיות בצמרת – השלוש שהזכרנו וגם בית"ר ירושלים – בדרמה שהוכרעה במחזור הסיום. הלוואי עלינו בכל שנה.
"בהרבה מובנים הכדורגל הישראלי מתקדם. חשוב מאוד שנתקדם גם באירופה, כי זה מעניק לנו ניקוד כמדינה במסגרות אירופיות, וככל שנתקדם נוכל להשיג מקום לשתי קבוצות ישראליות בליגת האלופות ולחמש קבוצות ישראליות בקמפיינים אירופיים. זה מאוד חשוב. הכדורגל הישראלי רוצה כל הזמן להתקדם, גם ברמת הניהול וגם ברמה המקצועית, והשנה קיבלנו ליגה מאוד מעניינת עם מתח עד הדקה ה-90. הכדורגל הפך למקום של תקווה מאז 7 באוקטובר, וההתגייסות של הכדורגל למען החטופים וחיילי צה"ל הייתה אדירה. הכדורגל סיפק אסקפיזם לכל כך הרבה אנשים, הוא בונה קהילה, מאפשר חיבור ובכל פעם אחרי טקס מרגש על הדשא אני עולה לכיסא שלי למעלה ומרגישה פשוט מרוקנת".
אחרי הפרגון, אנחנו נתקלים שוב בתמונות מכוערות אחרי גמר גביע המדינה, כשאוהדי בית"ר ירושלים הכו שני נהגי אוטובוס ערבים בעיר.
"אלה תופעות קיצון שלא מייצגות את הכלל. בקהילת הכדורגל יש עשייה מבורכת ומדהימה, אנשים נותנים את כל כולם, עושים חיבורים מדהימים. ושם הפוקוס צריך להיות, ולא על נקודה שבאמת לא מייצגת".
הצלחת לפלס דרך מרשימה כאישה הבכירה בכדורגל הישראלי, איך עושים את זה בעולם מלא גברים?
"כל אחד בבית שלו משתדל לעשות הכי טוב. אני חושבת שיש כבוד הדדי גדול מאוד בין בעלי הקבוצות, כל אחד רוצה להצליח ויש לנו אינטרסים משותפים שהכדורגל הישראלי יצליח. אני קוראת לעוד נשים להצטרף כמובן. חייבת לציין שזה לא סיפור גדול שאני אישה בעולם הכדורגל, אני דווקא חושבת שבעולם כל כך גברי יש משהו שאנחנו כנשים מביאות, שהוא טיפה אחר".
למשל?
"ההסתכלות שלנו קצת שונה, סיעור המוחות הוא חלק מהדנ”א שלנו במועדון, תמיד מתייעצים. אין אצלנו אגו, אני לא יודעת אם זה בגלל שאני אישה או בגלל שאין אגו בקבוצה, אבל יש משהו באינטואיציה ובמבט שלנו. אני מאוד מחוברת למועדון, מאוד מעורבת, אתה יודע, אני אמא לשלושה בנים ולאחרונה גם סבתא, אבל גם השחקנים הם סוג של ילדים שלי, ונורא חשוב לי לדעת מה עובר עליהם ומה קורה בבתים שלהם, כדי לדעת איך אני יכול לדאוג שיהיה להם טוב".
היית ממליצה לנשים נוספות להיכנס לכדורגל?
"ברור, זו זכות. נכון שמדובר בעבודה תובענית מאוד, עם מאמץ נפשי, אבל הסיפוק הוא עצום. התמורה שאנחנו מצליחים לקבל היא מרגשת וחשובה. אני רואה מה זה עשה לכל העיר באר-שבע, והגאווה שיש בהשתייכות לקהילה. זה פרייסלס. במיוחד אחרי 7 באוקטובר, כשראינו מה החשיבות של קהילות הכדורגל וכמה השפעה יש להן. זו זכות מדהימה".
