במבט ראשוני, בין אורן סמדג'ה לרב-אלוף במיל' גדי איזנקוט אין הרבה מן המשותף. האחד הוא ספורטאי מצליח שזכה במדליית ארד אולימפית בברצלונה 1992; השני היה רמטכ"ל שהצטרף לחיים הפוליטיים בתקווה להביא לשינוי. אלא שבמלחמת חרבות ברזל הצטלבו דרכיהם, אחרי ששניהם איבדו את היקר להם מכל: איזנקוט שכל את בנו גל בקרבות ברצועת עזה ב-7 בדצמבר, וסמדג'ה איבד את בנו עומר ב-20 ביוני 2024.
ח"כ איזנקוט ואורן סמדג'ה בוועידה
(צילום: סנטרל הפקות)
אתמול, הגיעו חבר הכנסת ומאמן נבחרת ישראל בג'ודו לפאנל משותף בוועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות". "שנה וחצי אחרי, 59 חטופים בידי הארגון האכזרי הרצחני חמאס, בלתי נתפס", אומר איזנקוט בסוגיית החטופים שעוד נמצאים בעזה. "בחברה שלנו, הפקרת החטופים תיתפס כאסון לדורות, ולכן שחרורם צריך להיות משימה עליונה. אני יכול להגיד כך גם בממד האישי, גל הבן שלי ואייל ברקוביץ למעשה נהרגו במשימה להשבת חמישה חללים, ראיתי בזה מחויבות גדולה ואנחנו צריכים לראות שממשלת ישראל מציבה את זה כמשימה מיידית ובהקדם".
אורן, שנה וחצי אחרי, אנחנו נתעסק עדיין בשאלה מה עושים כדי להביא את האחים שלנו?
"כשעומר הגיע בשבת האחרונה, באחת מהמשימות שלו הוא היה חלק ממבצע ארנון. הוא תמיד דיבר על החזרת החטופים, שמירה על הגבולות ולהכניע את חמאס. אני חושב שהדברים האלה חייבים ללכת ביחד. קשה לי באמת לחשוב שאחד מכל הדברים האלה לא יקרה”.
איך מקבלים את ההחלטה הקשה הזאת, שכן, אני עכשיו עם האובדן הכי קשה, אבל נותן את עצמי למדינה?
איזנקוט: "אני צפיתי באורן בטלוויזיה יום אחרי שעומר נפל, מדבר על המחויבות של צה"ל לנצח ולהשלים את המשימה. היה מאוד מרשים לראות אותו מדבר מתוך הכאב הפנימי, ויכולתי להבין אותו מאוד. במקרה שלי, תוך כדי השבעה היה דיון חשוב מאוד בקבינט. הודיעו לי והחלטתי לנסוע מתוך הבנה שאין אופציה להישבר ולא לעזוב".
והמשפחה נגיד מקבלת דבר כזה בהסכמה? שתיקה?
"המשפחה התרגלה במשך 41 שנות שירות, קיבלה והזדהתה. לי ברור שאין אופציה להישבר או להניח את הדברים בצד. וזה גם חלק מציווי עבור מי ששילם את המחיר הכבד, אלה אותם נופלים. זה הגיע למשפחות שלנו, וההמשך של העשייה והתרומה הוא חלק מהעניין".
אורן, אתה נסעת בסוף עם הנבחרת, אבל היו לך נקודות שבירה במהלך הטורניר באולימפיאדה בפריז.
"כן, בימים הראשונים היה בור שחור ומסך שקשה מאוד לתאר אותו, אבל באמת בהלוויה ראיתי את החיילים כאובים. אחד מהם כמעט נפל על הקבר, ואני פשוט הבנתי את המשמעות שמחר הם אמורים לחזור ללחימה, אז בטח לא ככה. אמרתי את מה שאמרתי, ובאמת לקח לי להתבשל עם עצמי. כי בסופו של דבר, עומר נפל וכל העיניים נשואות אלינו, אליי במקרה הזה, ואני ידעתי שיש משלחת אולימפית מאוד חזקה, ואתה מבין את המשמעויות שאם לא תהיה שם איזה אסון יקרה, ובטח לא לאכזב את הספורטאים, אבל בעיקר את המדינה. אתה יודע שאם תהיה מדליה אולימפית...כי באמת עד לרגע הזה של האולימפיאדה חווינו עצב יומיומי, חיילים נופלים, חטופים. וחיכינו שיהיה רגע משמח. ובאמת, הרגע הזה הגיע כשעמדתי עם פיטר".
ואז אתה מגיע לקרב של פיטר על הארד, מה עובר אצלך בראש ובגוף?
"קודם כל, היה שם מאחורי הקלעים, אני התפללתי שתהיה מדליה, הנחתי תפילין. דיברתי עם אלוהים ופיטר ניצח. הסתכלתי עליו והייתי כל כך גאה בו, ומצד שני, כל כך כאבתי, ניגבתי את הדמעות. וכן, זה רגע שלא חשבתי שהוא קיים בכלל ברגש – גם להיות שמח, גאה ומאושר, ומצד שני כך כך עצוב.
עוד לפני הקרב של פיטר, שקלת לעזוב?
"כן. זה מאוד-מאוד קשה, אבל בטח גדי יסכים איתי, יש סביבנו אנשים טובים שבאמת תומכים בנו ועוזרים לנו, כי אתה חייב להיות באיזשהו מעגל תמיכה של אנשים שעוזרים לך באמת לצעוד – צעד-צעד, רגע-רגע. מה שהשאיר אותי בסוף זאת המחשבה שתהיה מדליה למדינת ישראל".
מלחמה מבעד לעדשה
ב-7 באוקטובר, צלם העיתונות זיו קורן קיבל על עצמו את תפקיד המתעד הלאומי. עוד כשאף אחד לא הבין מה קורה, הוא לקח את המצלמה שלו, עלה על האופנוע ויצא דרומה בידיעה ברורה שלא משנה מה קורה – הוא שם כדי לתעד אותו.
מאז, לאורך השנה וחצי האחרונות, הוא מתעד כל אספקט במלחמה – ההרס, החורבן, השיקום והתקווה. עם הלוחמים בעזה ובלבנון, עם המשפחות בכיכר החטופים, עם הפצועים שמשתקמים בבתי החולים, בליווי שורדי השבי, בהפגנות ובמחאות – נדמה שאין רגע שחומק מעדשת המצלמה שלו. אותם התיעודים הפכו מזמן למסמך היסטורי, עדות ניצחת לזוועות וכלי הסברתי שנחשף לעיני רבים בארץ ובעולם. במקום שבו נגמרות המילים, זיו מצליח דרך התמונה – לספר את הסיפור של המדינה.
אתמול, בשיחה מיוחדת שקיים עם המנחה גל גנות בוועידת "האנשים של המדינה", שיתף זיו על מאחורי הקלעים של כמה מהסיפורים שליווה לאורך המלחמה, ביניהם סיפור השיקום והחזרה לחיים של משפחת גולן ששרדה את התופת בכפר עזה בשבת השחורה ותיעוד מאבק השבת החטופים ושורדי השבי ביניהם אלי-ה כהן, אביגיל עידן, אמילי הנד, נווה ויהל שהם, אגם גולדשטיין אלמוג, עמית סוסנה, ירדן ביבס, רומי גונן ואמילי דמארי.
בשבוע שעבר, זכה זיו בפרס אינפינטי של המרכז הבינלאומי לצילום ICP בקטגוריית צילום דוקומנטרי וחזותי, על "תיעוד אמיץ ובלתי מתפשר". "בעצם מ-7 באוקטובר לא עצרתי לרגע", שיתף בשיחה. "אני חושב שיש לי זכות גדולה לתעד את התקופה הזאת בצורה כל כך אינטנסיבית ומשמעותית – כי אם אנחנו שמים על ציר הזמן את עם ישראל, אנחנו ברגעים קריטיים. אחת מנקודות השיא הקשוחות ביותר שישראל ידעה מיום הקמתה. אני מנסה בכל דרך אפשרית להשאיר פה מסמך היסטורי לדורות הבאים, בהבנה שמה שאני מצלם היום – ילמדו בבתי הספר גם עוד 60-50 שנה", הוסיף.
"העומס על מערכת השיקום היה קיים עוד לפני 7/10"
בפאנל שהתקיים במסגרת ועידת "האנשים של המדינה" של ynet ו"ידיעות אחרונות", שאותו הנחתה עיתונאית ynet אלכסנדרה לוקש, התכנסו ארבעה מומחים כדי לדון באתגרים: עידו שריר, מנכ"ל עמותת "רעות" ובית החולים השיקומי; קארן טל, מנכ"לית קבוצת הרב תחומי "עמל" בתחום החינוך; ליאת שוחט, ראש עיריית אור-יהודה, שייצגה בפאנל את השלטון המקומי; וירון אוחיון, מנהל חטיבת פיתוח קרקע בקק"ל.
"העומס על מערכת השיקום היה קיים עוד לפני 7 באוקטובר, והאירועים הקשים הוסיפו עליו נטל עצום. כמו כולם, גם אנחנו ניסינו להתגייס לתת מענים נוספים", אמר שריר. כך, למשל, במהלך המלחמה פתח המרכז השיקומי "רעות" מרפאה חדשה שמטפלת בנפגעי פוסט-טראומה.
טל סיפרה כי "אצל התלמידים התעורר חשש פיזי לקיום, ולא משנה אם גרת בצפון, בדרום או במרכז. לקחנו את המשבר כהזדמנות להקשיב באמת לתלמידים, להבין מה הם מרגישים ולפתח את החוסן שלהם. גילינו תופעה מעוררת תקווה: בני הנוער רוצים להמשיך הלאה, להיות פעילים ולהשפיע".
אוחיון סיפר כי אחרי 7 באוקטובר, קק"ל התגייסה במהירות לסייע לאזורים שנפגעו. "כל הפעילויות של פינוי התושבים בצפון ובדרום לבתי מלון וארגון פעילויות חינוכיות עבורם – שעליהן צוותי קק"ל היו אחראיים – נעשו באופן מיידי, בלי בירוקרטיה ובלי קשקושים", הוא הצהיר, "אנחנו ממוקדים היום יותר באנשים ובצרכים האנושיים, פעולות שהן מעבר לתפקיד המסורתי של קק"ל כארגון סביבתי".
לשוחט הייתה ביקורת על תפקוד המדינה. "באור-יהודה, כ-50 אחוז מהדירות אינן ממוגנות. יש לנו תושבים שגרים בבתים שעלולים להתמוטט במקרה של פגיעה מטיל, ולמרות זאת, פרויקטים להתחדשות עירונית תקועים בשל בירוקרטיה. ראשי הרשויות צריכים שמשרדי הממשלה ישחררו תקציבים. תנו לנו כלים ואנחנו נוכיח את עצמנו".
פאנל החזית הכלכלית בוועידת האנשים של המדינה
(צילום: סנטרל הפקות)
יו"ר קק"ל, יפעת עובדיה לוסקי, סיפרה בוועידה לעיתונאית ynet שרון כידון כי "כבר ב-7 באוקטובר קיבלנו החלטות מיידיות לסיוע חירום, שמדלגות על הבירוקרטיה. פינינו בעצמנו תושבים לבתי מלון במרכז הארץ ותמכנו מיד בהצטיידות ביטחונית של כיתות כוננות. ואכן ראינו שבמקומות שהיו בהם כיתות כוננות מצוידות – הטרגדיה הייתה קטנה יותר". היא הוסיפה כי "קק"ל התגייסה בכל המובנים. למשל, נתנו מעטפת חינוכית למפונים במלונות ממש עד לפני כחודשיים. עכשיו פנינו קדימה: נאשר תקציב מיוחד של מאות מיליוני שקלים לשיקום הדרום והצפון".
יו"ר דירקטוריון נמל אשדוד, שאול שניידר סיפר בוועידה כי "99% מהסחורות מגיעות לישראל דרך הים, נמל אשדוד אחראי על 40% מהן, ובזמן המלחמה חלקנו רק גדל. כבר מהיום הראשון ללחימה התגייסו עובדי הנמל לפרוק ציוד לחימה ותחמושת שנשלחו לצה"ל – פעולות שנעשו לעיתים תחת ירי", סיפר שניידר, "נתנו שירות גם לחיל הים, שבמהלך המלחמה בצפון העביר את בסיס חיפה אלינו, ובשל הפסקת הפעילות בנמל אילת לאחר מתקפות החות'ים העומס גדל עוד יותר". שניידר אף חשף: "בתחילת הלחימה ספגנו 134 אלף תקיפות סייבר בחודש".
מנכ"ל נתיבי ישראל, ניסים פרץ, תיאר כי "מאז 7 באוקטובר, לצד זה שאנחנו אחראים לתנועה של כל צה"ל על הכבישים, נתיבי ישראל עסקה בסוגיית שיקום התשתיות: אין כיום כביש בדרום שהוא לא חדש לגמרי". לדבריו, "בדרום זה הלך יותר טוב ובצפון פחות". פרץ התייחס גם לבעיית הפקקים בכבישים: "בגוש דן רבתי הכאוס רק יחמיר בשנים הקרובות. בעוד כמה שנים, כשלצד הקו האדום ברכבת הקלה שכבר התחיל לעבוד יהיו לנו עוד קווים ואת המטרו, אז נוכל להיות אופטימיים".
מנכ"ל מקורות עמית לנג סיפר בוועידה ש"ביום שאחרי 7 באוקטובר גילינו שוב עד כמה קריטית היכולת להגיב מהר – גם מול ירי על תשתיות וגם מול הפסקות חשמל נרחבות. הצלחנו לשמור על אספקת מים סדירה גם כשהמערכת ספגה פגיעות – בזכות ההיערכות ארוכת השנים שלנו למצבי קיצון". הוא הסביר כי למרות ההישגים האתגרים גדלים: "מים הם משאב במחסור. צריך להאיץ את הפיתוח, בעיקר באזורים שלא מחוברים למערכת המים המותפלים. אחרת נמצא את עצמנו עם מים – אבל בלי דרך להעביר אותם לחקלאים".
בנוסף, יו"ר ההסתדרות הרפואית, פרופ' ציון חגי, אמר אתמול בוועידה כי "מתחילת המלחמה מאריכים רופאים שנמצאים בתת־התמחות בחו"ל את שהותם מחוץ לישראל. הם מקבלים שם הצעות עבודה אטרקטיביות ואנחנו מוטרדים מהמחשבה שרופאים יעזבו את הארץ". בראיון לכתבת הבריאות של קבוצת "ידיעות אחרונות", אור הדר, אמר פרופ' חגי כי "לפי שעה, המספרים של רופאים שעזבו את ישראל לא מאוד גבוהים, אך חלק מהרופאים שנסעו לתת־התמחות בחרו להמשיך בכך עוד שנה, עוד שנתיים ויותר – ויש פה בהחלט סכנה. אנחנו לא רוצים לוותר עליהם".
"יש לנו מסע ארוך של תיקון, אבל אנחנו נירפא"
איך שומרים על תקווה בתוך מציאות שקרסה? כיצד ממשיכים לחיות, לפעול וליצור, בצל האובדן? ארבעה ישראלים אמיצים – יונתן שמריז, רעות קרפ, הודא דקסה ואבידע בכר – הגיעו לוועידה אתמול ושיתפו כיצד הם החליטו לבחור בחיים.
יונתן שמריז, אחיו של אלון שמריז שנחטף לעזה ונהרג בידי אש כוחותינו, בחר להקים את תנועת "קומו" – תנועה לריפוי חברתי. "אני לא אומר שמחר בבוקר יהיה יותר טוב", הוא אומר, "אבל אני פוגש עם מדהים. יש לנו מסע ארוך של תיקון, אבל נירפא".
הודא דקסה, אלמנתו של אלוף-משנה אחסאן דקסה ז"ל, שנפל בקרב בג'באליה, מדברת על כאב, מורשת וראיית עולם. "אחסאן חי את חייו בעשייה למען החברה הישראלית כולה – דרוזים ויהודים כאחד", היא משתפת. לצד ההתמודדות האישית עם האובדן, הודא מתמודדת גם כאמא לשני ילדים – עמרי בן 15 ויסמין בת חמש. "כבר באותו רגע הבנתי שכל מילה וכל תגובה שלי תקבע איך הם יחוו את האובדן", היא מספרת. "אני משתדלת להיות עבורם עוגן של יציבות. זה לא קל, אבל בזכות הערכים שהם קיבלו מאיתנו – תרומה, מצוינות, השפעה – הם מצליחים להתמודד. לא בצורה מושלמת, אבל ביחד, עם המשפחה שמסביב ותמיכה מקצועית".
רעות קרפ שכלה את אבי ילדיה דביר ז"ל ב–7 באוקטובר. היא לקחה את מתכוני השוקולד שהוא יצר עוד משנות ה-90, והקימה את "קפה עוטף רעים" בתל-אביב. "המקום הזה לא רק מנציח את דביר", היא מסבירה. “הוא גם תומך בעסקים קטנים מהעוטף ומספק עבודה לתושבים מהדרום. עשייה היא הדרך שלי להעניק תקווה".
אבידע בכר, חקלאי מבארי שאיבד את אשתו דנה ובנו כרמל, רואה באדמה ובחקלאות מקור לתקווה מחודשת. "הטבע לא עוצר", הוא מסביר. "אנחנו שותלים אבוקדו, קוצרים תפוחי אדמה. נבנה את בארי מחדש, וילדים עוד ירוצו שם שוב". אך הוא גם מדבר בכאב על שינוי בתפיסתו כלפי עזה: "חשבנו שהם רוצים לחיות כמו שאנחנו רוצים. ב-7 באוקטובר הם הראו אחרת. הפתרון אינו בדו-קיום אלא בהפרדה טריטוריאלית ברורה".
החזית הכלכלית: "אי-אפשר לזלזל במכסים של טראמפ"
אם בשנה החולפת ראיתם שעסקים רבים אשר היו אהובים עליכם נסגרו – דעו שמדובר בתופעה. במסגרת פאנל "החזית הכלכלית" של הוועידה, שאותו הנחתה עיתונאית ynet שרון כידון, סיפר תומר זלצר, סגן מנהל החטיבה הקמעונאית בבנק מזרחי טפחות: "בשנה רגילה נסגרים בישראל כ-40 אלף בתי עסק. בשנה החולפת קפצנו ל-60 אלף, עלייה של 50 אחוז. 5 אחוזים מהמילואימניקים העצמאיים סגרו את העסק שלהם במהלך המלחמה. אני לא כל כך אופטימי. לדעתי מצבם של העסקים הקטנים לא צפוי להשתפר בקרוב".
רועי פישר, מנהל מערך היצוא והשת"פ הבינלאומי במשרד הכלכלה והתעשייה, הוסיף כי "אי-אפשר לזלזל בתוכנית המכסים של טראמפ. זה דבר שפוגע בתחרותיות של החברות הישראליות בכניסה שלהן לארה"ב. צריך לבדוק בנפרד איך התחרותיות של כל סקטור נפגעת. בתחום הציוד הרפואי, למשל, יכול להיות שיהיה לנו יתרון תחרותי מול האיחוד האירופי ומול שווקים אחרים. אני מציע לא להיכנס למרה שחורה".
לדברי פישר, "ב-2024 הייתה ירידה של כ-10 אחוזים ביצוא הישראלי. זו ירידה לא מבוטלת שיהיה לנו קשה לתקן. הייתה לנו שנה וחצי של רפורמה משפטית או הפיכה משטרית – כל אחד יגדיר את זה כפי שהוא רוצה – ואחר כך הגיעה המלחמה. העסקים בישראל משוועים ליציבות, ואת הדבר הזה לצערי אנו לא רואים כרגע".
נעה טל, מנהלת אגף התכנון במינהל פיתוח הקרקע בקק"ל, הזהירה כי "אם בחסות המלחמה תהיה הפקרות של השטחים הפתוחים, איכות החיים של כולנו תיפגע ותידרדר. אין לנכס הזה שום תחליף: לפי ארגון הבריאות הבינלאומי, אם אדם מבלה ביער מינימום של 20 דקות ביום, החיסכון הכלכלי למערכת הבריאות הוא של כ-15 אלף שקל בשנה לאדם".
מנהלת החטיבה הקמעונאית בבנק מזרחי טפחות, שבי שמר, אמרה בוועידה בנוגע לתוכנית המכסים של טראמפ, שהפילה את הבורסות בעולם, כי "בתקופה כזו של חוסר ודאות אנשים שואלים את עצמם אם לקנות דירה או להמתין. אני חושבת שדווקא בתקופה של אי-ודאות צריך לקבל החלטות, אבל לא ללכת בשיטת העדר אלא להתייעץ עם אנשי מקצוע". היא סיפרה: "למי שיש סכום כסף ולב חלש, אני מציעה לפזר סיכונים בתקופה הזאת, להשקיע באלטרנטיבות של קרנות כספיות, אג"ח ממשלתיות ופיקדונות".
"כולם צריכים להתגייס; צה"ל מתכנן תמרון רחב"
ראש העיר מודיעין-מכבים-רעות ויו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס, מתח במהלך הוועידה ביקורת על טיפול הממשלה באזורים שנפגעו במהלך המלחמה. בראיון לעיתונאי ynet ו"ידיעות אחרונות" יאיר קראוס אמר ביבס: "רק שני אופרטורים יודעים לנהל אירוע ברמת התושבים בישראל: הרשויות המקומיות ופיקוד העורף. משרדי ממשלה פוחדים מהשלטון המקומי כי ככל שיש יותר העברת סמכויות אליו – הם פחות רלוונטיים. אבל הפקידות הממשלתית, בעיקר באוצר, מייצרת בירוקרטיה שהפכה לנטל". ביבס הוסיף: "אנחנו לא צריכים שום חוק גיוס. כולם צריכים להתגייס, גם הערבים".
במקביל, מנכ"ל תנועת "הביטחוניסטים", סא"ל (במיל') ירון בוסקילה, המשמש גם כקצין אג"ם של אוגדת עזה, סיפר כי "צה"ל מתכנן תמרון יותר רחב ומשמעותי ממה שראינו אפילו בתחילת המלחמה". בריאיון לכתב ynet ו"ידיעות אחרונות" אלישע בן קימון אמר בוסקילה: "צה"ל פועל כדי שחמאס לא יישאר גוף אחרי שתסתיים המלחמה. עכשיו השאלה היא מי ישלוט ברצועה. אנחנו לא רוצים להחליף ארגון טרור בארגון טרור". הוא ציין כי "אנחנו, הביטחוניסטים, מתנגדים לחוק הגיוס במתכונת שלו. אני חושב שהוא פשוט מאפשר את ההשתמטות בכיסוי אחר".
"משרד האוצר נלחם במורים"
על רקע הכוונה לקצץ בשכר העובדים בשירות הציבורי, בהם עובדי ההוראה, כשמנגד ניתן פטור לתלמודי התורה החרדיים, הסבירה בוועידה מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דויד: "אין לנו שום בעיה לשאת בנטל – ובלבד שזה יהיה שוויוני לגבי כולם, בלי החרגות. רוצים לקחת מהמורים 3.33% מהשכר ב־2025. יש כיום מחסור של יותר מ־11,000 מורים. איך רוצים שיבואו אנשים למערכת אם זה היחס של המדינה?". בן דויד אמרה לכתבת החינוך של "דיעות אחרונות", תמר טרבלסי־חדד: "במשרד האוצר הכריזו מלחמה על המורים. ואיפה משרד החינוך? לא בלופ, לא מעורב".
"יהודים בגולה מסירים מזוזות"
במסגרת פאנל בוועידה שעסק ביהדות התפוצות, שאותו הנחתה עיתונאית ynet ו"ידיעות אחרונות" סיון חילאי, סיפר סא"ל (מיל') שר שלום ג'רבי, מנהל החטיבה לחינוך ולקהילה בקק"ל: "האנטישמיות גדולה מאוד כיום. בצרפת, למשל, נאלצים יהודים רבים להסיר מזוזות ולהסתיר סממנים יהודיים. השליח שלי בפריז הכניס את המזוזה לתוך הבית, ורבים עשו כמוהו". ג'רבי הוסיף כי קהילות יהודיות מבקשות כלים להתמודדות עם הבעיה, וציין: "הכנו במיליוני שקלים ערכות חינוכיות למאבק באנטישמיות, עם שאלות ותשובות לבני נוער, למורים ולהורים".
"כשיצאתי מהארון, פחדתי לאבד הכל"
שופטת הכדורגל ספיר ברמן בת ה-30, שהפכה לשופטת הטרנסג'נדרית הראשונה אי פעם שמנהלת משחק בינלאומי במסגרת פיפ"א, דיברה בוועידה על נקודת השיא בקריירה שלה: "אני מתרגשת נורא. לשפוט כדורגל, להוציא כרטיס צהוב, לשרוק לפנדל – זה מה שאני הכי אוהבת. אבל זו רק ההתחלה". היא גם חשפה כיצד עזבה קריירה כשחקנית צעירה, מצאה את ייעודה בעולם השיפוט, ולאחר שהגיעה לליגת העל – בחרה לחשוף את זהותה כאישה טרנסג'נדרית.
דבריה של ברמן בוועידה
(צילום: סנטרל הפקות)
סופר של ועידה
את ועידת האנשים של המדינה נעלה שיחה מיוחדת של יוצרי ושחקני הסדרה קופה ראשית המשודרת בכאן 11. אל הבמה הגיעו השחקנים דב נבון (אמנון טיטינסקי) נועה קולר (שירה שטיינבוך) ויניב סוויסה (ניסים שמעוני). אליהם הצטרפו יוצרי ותסריטאי הסדרה נדב פרישמן ויניב זוהר. יחד, הם נתנו הצצה מרתקת ומצחיקה אל מאחורי הקלעים של הסדרה שמשגעת מדינה שלמה. כחלק מהפאנל, התייחסו לאתגר של כתיבת קומדיה בזמן מלחמה ואיך בכלל משדרים בדיחות כשברקע אזעקות. עוד סיפרו היוצרים על הדרך שעברו מ"החיזורים" אחרי דב נבון ועד להצלחה המסחררת עם סדרה שכובשת את כל הגילים.
פורסם לראשונה: 00:00, 08.04.25
