איך הופכים דירה לבית? מה הפריט הכי אהוב בחלל? "כאן גרים" הוא מדור שמציע הצצה לדירות אורבניות יפהפיות, עם טאץ' ייחודי שלא רואים בכל יום וסיפורים מרגשים. הדירות יכולות להיות מפוארות ומהודרות או קטנות ושכורות – כל עוד האנשים שגרים בהן הם המעצבים העיקריים.
כאן גרים בלי מאמץ:
העיסוק: מעצבת פנים
המיקום: שכונת נווה אביבים, תל אביב
השטח: 120 מ"ר
הוותק: 20 שנה
הסטטוס: בעלות
הדירה של נילי סובוטקה. ליקוט שנמשך שנים
(נועם רון)
נילי סובוטקה, מעצבת פנים עם ניסיון של יותר מ־30 שנה, חיה ועובדת מתוך דירתה היפהפייה בנווה אביבים. הדירה מייצגת באופן מדויק את הסגנון שלה: ניו־יורקי, עם נגיעות קלאסיות וחיבורים מפתיעים בין חדש לישן. "אני מקפידה על הרישול", היא מספרת, וכנראה, זה סוד הקסם. החלל שלה מלא בפריטים שמצאה בשוקי פשפשים, נמסרו מהמשפחה, נאספו מהרשת או פשוט נמצאו ברחוב - ושובצו יחד תוך רגישות גבוהה לאיזון ולהרמוניה. הדירה של נילי לא מתאמצת להרשים, ובדיוק בגלל זה היא כל כך שובת לב. עם רהיטים עתיקים, חפצים אישיים, פוסטרים אהובים וטקסטיל נועז, שלכל אחד מהם יש סיפור.
"בזמנו, חיפשתי דירה במשך תקופה ארוכה. חיפשתי את האנרגיה, את הנינוחות, את המרחב המדויק. אני אוהבת שיש פה חלל פתוח ורחב, זה כבש אותי", מספרת נילי. "את הקירות צבעתי באפור כדי לרכך את הצהבהבות של פרקט עץ האלון, וחוץ מזה לא שיניתי כמעט כלום. הבית שלי הוא אוסף של סיפורים וחפצים, ומה שבאמת יפה לדעתי זה דווקא האוויר שאני משאירה בין הדברים. כמו שמוזיקה נוצרת במרווח שבין התווים, ככה גם הפרופורציות והקומפוזיציה הנעימה בחלל".
הסלון
"בסלון יש ויטרינה ענקית שמשקיפה למדשאה של הבניין, ומכניסה את הנחת של הירוק פנימה", מספרת נילי. "את ספת הווינטג' משנות ה־50 קיבלתי מבת משפחה וריפדתי מחדש, לצידה הצבתי מזוודה שהפכתי לשולחן סלון. המזוודה עלתה עם אבא של הגרוש שלי מגרמניה. הכורסאות המנומרות מאוד מזוהות עם הדירה ואיתי, הן המקום שלי בבית. הכורסה הראשונה, במקור מבית החרושת המיתולוגי 'ארבעה נגרים', הייתה בסלון של ההורים שלי. לפני 25 שנה ניכסתי אותה לעצמי, וריפדתי בבד מנומר שהתאהבתי בו. לפני כמה שנים מצאתי לה אחות תאומה במרקטפלייס בפייסבוק, ואותה ריפדתי בבד מנומר מעט שונה כדי לשבור את הסט. ביניהן הנחתי ארגז של תנובה שמשמש כשולחן צד. אני אוהבת לייצר שילובים כאלה - לא צפויים ומלאים בהומור.
"את מזנון הטלוויזיה, עשוי פורמייקת פליז, תכננתי עם נגר לפני שנים עבור טלוויזיה ענקית של פעם, ולכן הוא כל כך עמוק", מסבירה נילי. "לצידו ניצב שולחן וינטג' משנות ה־50, ועליו רדיו משוק הפשפשים בלונדון, מנורות עתיקות, מנורת הדונאט הכתומה של איקאה ותמונה של סבתא שלי. על הקיר תלוי פוסטר של אחד הסרטים האהובים עליי, 'Trainspotting'. הוויטרינה ההודית היא סוג של עמוד, עוגן. בתוכה שיבצתי סרוויסים של סבתא שלי, משקפי קריאה של סבא שלי וקופה של טיפאני שריין שהבן שלי קיבל כשנולד".
פינת האוכל
"את השולחן מאגוז ברזילאי מצאתי אצל זוג בשוק הפשפשים ביפו ואהבתי אותו כי הוא יחסית צר. התאמתי לו כיסאות פנטון לבנים שהם אייקון עיצובי משנות ה־60, ולצידם כיסאות עץ מהשוק", מספרת נילי. "אני אוהבת שיש רק מנורת תקרה אחת בבית, ואצלי זו הנברשת. מצאתי אותה בחנות ברחוב וולפסון בדרום תל אביב בכלום כסף. בפינה האחורית, בצמוד למראה, מיקמתי מנורת רצפה של איקאה שנותנת עומק. תאורה זה הדבר הכי חשוב בבית – מיקומי האור, גווניו ועוצמתו הם גורמים מכריעים בעיצוב האווירה".
11 צפייה בגלריה
שולחן עתיק, כורסת רביצה ופוסטר של קיל ביל. יש גם פריטים מעלי אקספרס
(צילום: נועם רון)
פינת העבודה
"כשהתחלתי ללמוד, אמא שלי נתנה לי כסף לקנות לעצמי שולחן עבודה, שמשמש אותי עד היום", נזכרת נילי. "גם השטיח איתי כבר שנים. לצידו יש שידת אקריליק אדומה שקניתי אצל אספן וינטג' וכורסה מ'סטטוס רהיטים' שפנטזתי עליה הרבה זמן. אני תמיד משתדלת לשלב בין חדש לישן, בין גבוה לנמוך. על הקיר תלוי פוסטר של הסרט 'קיל ביל' שמצאתי בזבל ומנורה נורדית שקניתי בעלי אקספרס".
המטבח
"מדובר במטבח ישן של רגבה שאני מתה עליו, לא רציתי לשנות בו כלום", מסבירה נילי. "על הרצפה פרשתי מחצלת שהזמנתי מהאינטרנט, כדי להסתיר את המרצפות המכוערות ולאזן את הצבעוניות. מעל הארונות יש אוסף כלים שאספתי משוקי פשפשים בעולם, לצד מאוורר עתיק מלונדון ומכונת הקפה הראשונה והאהובה שלי. את הבוקר אני אוהבת לפתוח בפינת האוכל הקטנה שפה – שמורכבת משולחן השרטוט הראשון שלי ומכיסאות וינטג' מהשוק".
חדר שינה
"לפני שנים, בסיבוב תמים בשוק הפשפשים, התאהבתי בשידות העץ האלו, שנמכרו כסט יחד עם המיטה", אומרת נילי. "זה הסט היחיד שאי פעם נכנס אליי הביתה, כי פשוט לא הייתי מסוגלת להשאיר אותו מאחור. הכורסה הייתה בעבר בחדר של אלכס, הבת שלי, וריפדתי אותה מחדש, לצידה עומד הדום שריפדתי בבד מנומר. חדר השינה פתוח לחדר הרחצה שאותו הפרדתי בווילון אפרפר, כדי לייצר בכל זאת תחושה של אינטימיות".
נועם רון - אדריכלית, מעצבת, צלמת וכותבת, שמספרת את סיפורן של דירות אורבניות מעניינות. רוצים להשתתף במדור? פנו במייל [email protected]
פורסם לראשונה: 09:44, 03.04.25
