"העיצוב תמיד הושפע מהמקום שרצינו לפתוח ומהמיקום שלו בעיר. קרה גם לא מעט פעמים, בעיקר בתחילת הדרך, שהמקום המשיך להשתנות גם לאחר הפתיחה בהתאם למשתמשים וללקוחות – אם מקום צריך לקבל יותר תאורה או פחות, או אם אנשים אהבו להתכנס באזור מסוים שלא תכננו מראש, אנחנו משנים לפעמים את מיקום הבר לפי 'חוויית המשתמש'. לא משנה כמה טוב זה נראה בתמונה בעיתון או באינסטגרם - החלל צריך לעבוד עם האנשים בתוכו כשהם מבלים", אומרים המעצבים טל פרידלנד שר ודרור שר, מייסדי חברת העיצוב Sight Specific שעומדים מאחורי לא מעט מעוזי בילוי בתל אביב.
מקומות חדשים נפתחים על אף השנים המאתגרות שעוברות עלינו ועל סצנת הקולינריה וחיי הלילה של העיר הגדולה. ענף המסעדנות והבליינות של תל אביב עבר לא מעט גלגולים, אך בחודשים האחרונים הוא צובר תאוצה ומקבל ביטוי חדש. האתגרים של השנים האחרונות, עם הקורונה, המחאות ששטפו את רחובות העיר והמלחמה, השפיעו גם על אופן עיצוב חוויית האירוח במסעדות העיר. בתקופה המאופיינת בתחלופה מהירה של מקומות הבילוי, הדגש שניתן על עיצוב, זהות וייחודיות מקבל חשיבות מחודשת. מאחורי לא מעט מהמקומות שהפכו לחלק בלתי נפרד מסצנת הבילוי התל אביבית עומדים בני הזוג שר. בין המקומות שנפתחו תחת עיצובם אפשר למנות את "פורט סעיד", "בר פרידסו", "מיראז'", "ג'אז קיסה", "הסלון" ו"המטמון". חלקם בבעלות השף אייל שני ושותפיו. את הגישה העיצובית שלהם הם מגדירים כ"לא סטרילית" ואכן הרבה מהמקומות נראים כאילו היו שם מאז ומעולם.
ה"תדר" שהפך לאייקוני
דרור שר הגיע לתחום עם רקע בלימודי קולנוע וכתיבה, עד שיזם פופ־אפ בשם "תדר" בקיץ 2010, יחד עם חבריו, במטרה לחבר בין המוזיקה למקומות הבילוי העירוניים. מאז שנוסד כמיזם רדיו, התדר הפך לאבן שואבת ולמוקד עירוני ותרבותי המזוהה עם העיר ועם הדנ"א שלה. לצד פעילותו השוטפת, נערכים בו עשרות שיתופי פעולה ואירועים לאורך השנה. בין היוזמות: פסטיבל הג'אז של תל אביב־יפו ויריד האמנות Printopia@Teder, אירועים חברתיים ויוזמות קהילתיות כמו ה־Splash Project שנערך לזכרו של ליאם שרם ז"ל. לטל תואר שני באדריכלות ממכון פראט בניו יורק, והיא מביאה עמה ידע וניסיון שנצברו בעבודה במשרדים של אדריכלים בעלי שם עולמי, כמו פיטר אייזנמן והרצוג ודה מרון. בין היתר היא עבדה בצוות המקומי שתכנן את הספרייה הלאומית בירושלים. "לכן, הפרויקטים שאנחנו עובדים עליהם מאז כוללים חשיבה על הקונספט, על העיצוב, על התפעול השוטף ועל חיבור של כל אלו ביחד", אומר שר.
נראה כי הרקע של השניים הוביל אותם להתייחס לתהליך העיצוב כמו לבימוי של חוויה. "העיצוב קובע את אופי ההתנהגות בחלל", אומרים בני הזוג. "הלקוח נכנס למקום, מגיב באופן מיידי לעיצוב ומתנהג בהתאם לאווירה שנוצרה בו. אנחנו מנסים לייצר מקום אסתטי ומוקפד אך גם נגיש ולא מאיים, מקום מזמין שמיועד לערב מהנה עם חברים".
20 צפייה בגלריה
OBI. הרקע של השניים הוביל אותם להתייחס לעיצוב כמו לבימוי של חוויה
(צילום: אריאל אפרון)
אובססיה ליפן
באמצע ספטמבר נפתח הפרויקט האחרון של השניים – ה"אובי" (OBI) ברחוב יבנה בתל אביב. "זהו פרויקט שהיה כבר הרבה זמן במחשבות שלנו גם מבחינה עיצובית וגם מבחינת קולינרית. את הצד הקולינרי מוביל דידי פרלמינגר, בן לאם יפנית ואב ישראלי, והשילוב בין שני המקומות והתרבויות מגולם גם בתפריט. האוכל היפני שהוא מבשל במסעדה זה האוכל שאמא שלו הייתה מכינה לו בבית", הם מוסיפים. "גם מבחינה עיצובית, האובססיה שלנו ליפן התחילה בשנת 2012, אבל השאיפה הייתה לשאוב מהתרבות מבלי להעתיק או לייבא רעיונות שאינם רלוונטיים למקום שבו אנחנו נמצאים, אלא ליצור פרשנות מעניינת שלנו לשילוב בין השניים – יפן בקונטקסט ישראלי", אומרים המעצבים. כך, ניסו השניים לייצר בתל אביב אווירה המזכירה את ברי האודיו של יפן משנות ה־60. אלו חללים אינטימיים שהפכו להיות פופולריים לאחר מלחמת העולם השנייה, שבהם השמיעו מוזיקה לכולם מתוך אוסף התקליטים האישי במערכת סאונד מוקפדת.
מסעדת ה"אובי" מורכבת משלושה חללים בולטים: הראשון הוא רחבת הכניסה לאורך רחוב יבנה, שמכניסה את המבקר פנימה באמצעות צמחייה; השני והמרכזי ביניהם הוא חלל המסעדה שבו הבר, המטבח ומערכת הסאונד שהפכה לאלמנט עיצובי; והחלל השלישי הוא בר אחורי קטן ואינטימי שלא נגלה כלפי חוץ. "השפה המחברת את שלושתם מרמזת ליפן", הם מדגישים. מצד אחד האסתטיקה המינימליסטית המוקפדת והעבודה בעץ, ומצד שני צבעוניות הלקוחה מהשראות של אולפני מוזיקה בקליפורניה. "למרות השימוש הנפוץ של עץ בהיר יחסית בעיצוב מקומות יפניים, אנחנו בחרנו בעץ ייחודי למקום. לעיצוב חזיתות הבר, בחרנו מפורניר של שורש אגוז שמשמש לרוב לייצור דשבורד של מכוניות וינטג', ואת הקירות מאחורי הבמה בחרנו בפורניר איקליפטוס שנראה כמו קטיפה", מפרטים שר ופרידלנד שר.
20 צפייה בגלריה
"ההיררכיה מכתיבה את האנרגיה של המקום ואת התנועה". מסעדת פורט סעיד ניו יורק
(צילום: Max flatow)
לצקת את הווייב של אייל שני בניו יורק
תהליך התכנון של המעצבים מתחיל מתוכנית הצבה או העמדה ראשונית של החלל והחלוקה של ההיררכיה בין מרכזי הכוח שמאפיינים את חללי ההסעדה בתכנונם - עמדת הדיג'יי, הבר, המטבח ואזורי הישיבה. "ההיררכיה היא שמכתיבה את האנרגיה של המקום ואת התנועה שמתרחשת סביבם", הם מסבירים. ואכן, בחלל המרכזי של ה"אובי", שתי נקודות עניין בולטות – בר פתוח עם כוורת הבקבוקים שממסגרת אותו ועמדת הדיג'יי המעוגלת ומסביבה ספה כתומה. את אלו מלווה מערכת הסאונד שעיצבו בהתאם לגישה המוזיקלית והעיצובית של המקום, רמקולים הבולטים בצבעם הכתום של OneAway.Sound.
מתוך אותה שפה עיצובית ועיסוק בהיררכיה תוכנן אחד מהפרויקטים הבינלאומיים שעיצבו יחד, "הפורט סעיד" בניו יורק, בבעלות אייל שני ושותפיו. אם ב"אובי" ביקשו המעצבים להביא את יפן אל ההקשר התל אביבי, כשיעצבו את "פורט סעיד" מעבר לים, נוצרה פרשנות של מסעדה תל אביבית בהקשר ניו יורקי מקומי. הפרויקט התחיל מחלל גדול עם תקרה גבוהה, רצפת בטון, עמודים וחלונות גדולים. במקום לשמוע על החלל הייחודי והמרשים בגודלו, הם החליטו דווקא לסגור ולחלק אותו לחללים קטנים באמצעות מחיצות פנימיות והגבהות ברצפה. החלוקה איפשרה לעצב חוויה מגוונת ונינוחה ללקוח.
כארבעה חודשים לפני כן, במאי האחרון, נפתח "בר פרדיסו" שעיצבו השניים. "הוא נפתח במקום אייקוני בעיר - בנחלת בנימין, במקומו של בר 'שפגט' המיתולוגי שנסגר במהלך המלחמה", הם אומרים. בתוך אתר קיים והיסטורי עם גג רעפים וגרם מדרגות בנוי בפנים. "בדרך כלל אנחנו מעצבים מקומות שהם יעד בפני עצמם, כאן הייתה חשיבה על ייחודיותו של המקום גם כלפי חוץ. רצינו שירגישו את ההבדל בין ה'בר פרדיסו' ובין האחרים לאורך הרחוב דרך התאורה, הריהוט והקרמיקה הירוקה שמחפה את אזור המטבח מסביב לחלון שמאפשר הצצה אליו", מסבירים השניים. "העבודה על פרויקט בסוף שנת 2024, שנה לתוך המלחמה, לא הייתה קלה ורצינו לייצר מקום שירגיש שהוא לא מפה, מקום שירגיש עוטף עם אווירה נינוחה כמו בחופש. לכן, יצרנו שילוב בין בר ובין מסעדה שבה מקומות הישיבה עוצבו כ'בוטים' (booths) - תאי ישיבה שפונים לכיוון הרחוב". גג הרעפים החשוף מלמטה, הטקסטורה של הצבע לקירות, הצבע הירוק, הבד שנבחר לריפוד המושבים והמשענות ויצירות האמנות ששולבו במקום, כולם נבחרו כדי להדגיש את הפעילות במקום ואת ההיסטוריה שלו, גם אם הוא נפתח אתמול.
"שנינו אספנים מטבענו"
לצד הפרויקטים המסחריים, התנדבו השניים לעצב גם את חלל התצוגה של "גלריה בארי", שבחרה להתמקם באופן זמני בבית רומנו לאחר 7 באוקטובר. "בניגוד לברים ולמסעדות, חלל הגלריה צריך להיות נקי, סטרילי כמעט, ולהתאים לתוכן שמוצג בו", מספרת פרידלנד שר. בזמן שהמלחמה הייתה בעיצומה ואולי דווקא מסיבה זו, עבדו השניים יחד עם צוות הגלריה כדי להתמקד בעשייה ולהמשיך את הפעילות התרבותית של המקום.
ביסוס מעמדם כמעצבים מובילים בסצנת הבילוי התל אביבית החל בשנת 2020, אז עיצבו יחד את הפרויקט הראשון שלהם – "המיראז'" - שנפתח בפארק המסילה. זהו בית קפה שפעיל דווקא בשעות היום. עבורו נבחר עץ בהיר ובטון שפחות בולט בפרויקטים שעיצבו, כשהריכוך שחיפשו התבסס על שילוב טקסטורת ראטן בחזית הדלפק, פריטי וינטג' וגופי תאורה. "שנינו אספנים מטבענו ובמקום שעיצבנו יכול להימצא חפץ, רהיט או פסל משוק הפשפשים ליד שיש יקר - והשילוב הוא שמייחד את הזהות של המקום", הם מסבירים. "כך, גם הבד שנבחר לריפוד המושבים ב'בר פרדיסו' נמצא בשוק עוד לפני שהפרויקט החל. ב'פורט סעיד' ניו יורק, למשל, מצאנו בהאנגר ריצוף שפורק מבתים פרטיים שיועדו להריסה.
"לעתים, עוד לפני פירוט התוכניות אנחנו יכולים למצוא רהיט, אלמנט או חומר מסוים שיוביל את כל שאר העיצוב. זו הסיבה שגם בעלי המקצוע שעובדים איתנו יודעים שלא יועבר סט תוכניות מובנה מראש, אלא תכנון שמתפתח תוך כדי הביצוע. באותו אופן, ההדמיות שאנחנו מייצרים כחלק מהתהליך אינם התוצאה הסופית, אלא רפרנס ראשוני שממנו אנחנו מתחילים את העבודה על בחירת חומרי הגמר. כך, גם העיצוב והאסתטיקה משקפים את זהותה של העיר ואת פני הענף, שמתפתח לצידה כל הזמן".
