בנייתו של הבית במושב בעמק חפר התחילה קצת יותר מחצי שנה לפני 7 באוקטובר. "כשהמלחמה פרצה, שלד הבית היה מוכן והיינו בשלב של סימוני אינסטלציה וחשמל", מספר רון שינקין, בעל הסטודיו לעיצוב ואדריכלות שאחראי על תכנון הבית. "כמו כולם היינו בכמה ימים של שוק טוטאלי, ואז התגייסתי לשירות מילואים, ובעצם נעלמתי מהמשרד לשלושה חודשים. גם העבודות באתר די נעצרו, והמפקח עומר נחום עבד קשה מאוד כדי למצוא עובדים – חלק מבעלי המקצוע לא קיבלו אשרות כניסה לארץ, וחלק אחר התגייס למילואים.
"לאט-לאט הצלחנו לחזור לעבודה, כמו כל תחום הבנייה בארץ. האדריכלית דורון בן דוד מהמשרד שלי ניהלה את הפרויקט בכל מה שקשור לבחירות ולפיקוח בשטח, ובעלי הבית, שהיו סבלניים, תומכים ומכילים במיוחד, נהגו לפעמים לשלוח לי תמונות כדי שאהיה מעורב בבחירות הצבעים בזמן שישבתי בג'יפ בחאן יונס". בסוף כל התהליך, מוסיף שינקין, בעל הבית – שף במקצועו שמבקש לשמור על אנונימיות – הכין לצוות ארוחה בלתי נשכחת לציון סיום העבודה.
פתרון לכמות בלתי מוסברת של נעליים
המגרש, בשטח של כ-800 מ"ר, שייך למשפחה של בעל הבית והוא גדל בקרבתו. שינקין מספר שבעל הבית ובת זוגו, הורים לשניים, חלמו לבנות שם את ביתם במשך שנים וחסכו עד שיכלו לבנות בית מפנק בגודל 209 מ"ר, "שנראה כאילו נבנה בתקציב גדול, אבל הוא לא", הוא מוסיף. ממערב לשטח הבית נמצאים שדות פתוחים. "הנוף והאוויר שמגיעים משם לא השאירו לי ברירה אלא להעמיד את הבית עם הפנים מערבה, למרות שזה כיוון מאתגר שחייב הרבה פתרונות הצללה", מספר שינקין.
שביל גישה מוביל אל הבית ומסתיים במבואה חיצונית מקורה בפרגולה ובה ניצב ארון הנעליים שנגרע מהשטח הפנימי של הבית, כך שהדלת שלו בקו אפס עם הקיר. "החלטנו למקם את ארון הנעליים בחוץ, מתחת לפרגולה שמגינה מגשם ומול ספסל שנועד לחליצת נעליים. הרעיון נובע מכך שלמשפחה יש כמות נעליים שאי אפשר להסביר, הם אוהבים נעליים, וזה משהו שהם ציינו הרבה פעמים במהלך פגישות התכנון שלנו", מספר האדריכל.
דלת הכניסה נפתחת מול ויטרינה ענקית ומעברה השני פטיו שבו שתול עץ אלון, כך שהתחושה היא קצת כאילו נכנסים ומיד חוזרים החוצה. הריצוף, מרצפות בהירות בגודל של 120X120 ס"מ, ממשיך מהמבואה החיצונית אל הבית כולו, כולל כל חדרי הרחצה וגם המרפסת, מה שמחזק עוד את הקשר בין הפנים ובין החוץ. מכאן מתפצל הבית לשלושה מלבנים שונים שבכל אחד מהם מוקמה פונקציה אחרת, וביניהם מקשר מסדרון רחב ופתוח לצמחייה שבחוץ.
מימין לכניסה נמצא המלבן של החלל המרכזי הפתוח אל החצר הקדמית דרך ויטרינה שנמשכת עד לתקרה ואורכה יותר מ-12 מטר. "רצינו ליצור את הוויטרינות הכי מינימליסטיות שאפשר ומצד שני לעמוד בתקציב הגיוני", מספר שינקין. "היה לנו חשוב גם לעבוד עם חברה ישראלית, ובחרנו ב'כוכב אלומיניום' שסיפקה לנו פתרון מצוין, כולל מסילות סמויות שמאפשרות קשר טוב יותר בין הפנים לחוץ. החברה עזרה לנו גם בפתרון לרשתות סמויות שנסגרות אל תוך הקירות, כי למשפחה יש חתולים שסביר שהיו הורסים כל רשת קבועה די מהר".
בצד ימין של המלבן ממוקם המטבח הבנוי בצורת האות ר' עם אי במרכז. מעל משטח העבודה יש חלון ארוך שדרכו אפשר לראות מי מגיע אל דלת הכניסה. החלון נקטע לטובת מנדף גדול במיוחד שתכנן הסטודיו ונבנה על ידי איש מקצוע שעוסק במנדפים של מסעדות, מכיוון שמדובר במטבח של שף. מסביב לאי יכולים לשבת שישה אנשים, וכאן, לדברי שינקין, מתנהלות רוב הארוחות המשפחתיות. מלמעלה תלויים שלושה גופי תאורה שעוצבו במיוחד עבור הבית, בשיתוף עם מעצב התאורה ערן קליין, שאחראי גם ליתר גופי התאורה בבית שנטמעים בתוך תקרת העץ. התקרה הזאת, מספר שינקין, נבחרה כדי להמשיך את הפרגולה שבחוץ פנימה וגם כדי להכניס קצת עץ הביתה ועדיין לשמור על הבקשה של בעלת הבית לעיצוב נקי בצבעים בהירים ולא קונטרסטיים.
שיקוף של הפנים בחוץ – וגם בריכה
מול המטבח נמצא הסלון ובו ספת ר' גדולה ונוחה במיוחד שעיצבו בסטודיו של שינקין כדי לענות על בקשתו של בעל הבית לכמה שיותר אפשרויות ישיבה ואירוח. גם שולחנות הקפה עוצבו במיוחד ומורכבים מרגלי ברזל וממשטחים בצורת טיפה שעשויים משיש זהה לזה של המטבח. הטלוויזיה מוקמה בפינה על זרוע שניתן למשוך החוצה, כך שרוב הזמן היא צדדית והסלון פונה אל הנוף. כשצופים בה אפשר להזיז אותה בקלות למיקום נוח.
במרפסת בחוץ ממוקמים סלון חיצוני, שכמו ממשיך את זה שבפנים, שולחן אוכל גדול שעיצבו בסטודיו ונבנה בעבודה משותפת של מסגר ונגר מעץ אלון מלא, ומטבח חוץ הבנוי כשני פסים. הפס האחורי מיועד למנגל, למעשנה ולשאר עבודות "מלוכלכות", והפס הקדמי ייצוגי יותר, בחלקו התחתון משובצים מקררים ויש בו כיור נוסף וגם מקומות ישיבה. קיר בטון חשוף מפריד בין מטבח החוץ לשביל הכניסה ויוצר פרטיות ליושבי החצר. נוסף על אלה יש כאן בריכה גדולה שמוקמה לאורך, כשהיא ניצבת לבית, כדי להשאיר מקום לרחבת דשא גדולה שמספקת מקום נוסף לאירוח. ההצבה הזאת, מספר שינקין, יוצרת גם שיקוף יפה של הבית.
קובייה להורים, קובייה לילדים
משמאל לדלת הבית מוביל מסדרון רחב שבקצהו פטיו נוסף ובו נשתל עץ רימון. שינקין מספר שבחירת העצים נעשתה בשלב מוקדם מאוד של העבודה. מכאן מגיעים לשני המלבנים הנוספים שמרכיבים את הבית. מימין זה של חדרי הילדים – בן 15 ובת 12 – שכל אחד מהם קיבל סוויטה עם חדר רחצה פרטי ויציאה למעין מרפסת משלהם.
משמאל נמצא המלבן המוקדש להורים, ובו גם שירותי האורחים וחדר גדול לאחסון ולמכונות הכביסה. הדלת האחרונה בצד הזה של המסדרון נפתחת לחדר ההורים ובו מיטה גדולה שעיצבו גם כן בסטודיו במיוחד. היא מאופיינת בגב מיטה מעץ מעוקל בגוון כהה שנבחר כדי להתאים לתקרה ולארון. מכאן נכנסים אל חדר הרחצה הגדול – דרישה של בעלי הבית – וממולו אל הממ"ד שמשמש גם כחדר ארונות. "זה אולי משהו ששווה לחשוב עליו מחדש עכשיו, אחרי 7 באוקטובר", מסכם שינקין. "יכול להיות ששווה להכניס לממ"ד פחות אחסון ולהשאיר בו יותר מקום".
