יוסי קווטינסקי בן ה-61 למד להיזהר ממלכודות באתרי היכרויות ללהט"ב בארץ וגם בברלין, שם הוא מרבה לבקר. גם בתחילת החודש, כשקיבל הודעה לקראת חצות מגבר בשנות ה-20 לחייו שהתחיל איתו, הכל נראה לו שגרתי. קווטינסקי, כבד שמיעה, לא האמין שדייט תמים במגרשו הביתי, העיר ירושלים, יסתיים כשהוא קורבן לינץ'.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"עוד בשלב החלפת התמונות, הוא שלח לי תמונה עם פנים מכוסות חלקית והסביר שהוא בארון. זה נראה לי לגיטימי לגמרי", משחזר קווטינסקי השבוע את השיח באפליקציית “קאץ'-צ'ט”. "כשביקשתי ווטסאפ לאישור, הוא שלח לי הודעה תמימה וביקש להיפגש מהר. כשהייתי בדרך הוא שלח מספר הודעות של 'איפה אתה?' אפילו שהסברתי לו שאני לא מסמס בזמן נהיגה. כשהגעתי למקום שבו קבענו, קלטתי את הפנים שלו, פתחתי חלון, אמרתי 'שלום' והמשכתי לכיוון החניה".
ברגע הזה, באותו לילה בתחילת החודש, החל הסיוט של קווטינסקי. "פתאום ראיתי אותו מסמן משהו, ועשרה אנשים בקפוצ'ונים לבנים התחילו לרוץ לעברי", הוא אומר. "באותה שנייה שבה נפל לי האסימון, חטפתי בעיטה של החיים והגוף הזדעזע. הראייה היטשטשה לי. ספגתי בעיטות ברגליים ובפלג הגוף התחתון, וגם באחורי הראש. נלחמתי על חיי, והצלחתי לברוח שותת דם. זה היה סיפור של עשרות שניות, אבל נמשך נצח".
בפשע השנאה הזה לפחות היו מעצרים, ולאחר כשבועיים וחצי ובעקבות עדות מפורטת של הקורבן בתחנת מוריה, נעצרו צעירים יהודים מדרום ירושלים בחשד לתקיפתו. "הגוף יחלים, הנפש זה כבר סיפור אחר", הוא אומר. "בכל פעם שעולה לי הסיפור - והוא עולה לא מעט - אני מקבל זרמים בכל הגוף. אני חושש ביציאות לרחוב בלילה ופוקח עיניים פי מיליון יותר מבעבר, כאילו שמישהו אורב לי. אני מתפקד, אבל הפחד בתוכי ענק. כלפי חוץ אני משדר שאני בסדר, כדי לא להדאיג את הסביבה, אבל ביני לבין עצמי אני יודע שאני ממש לא בסדר. בתוכי אני מבולבל, מסובך עם עצמי ומחפש פתרונות".
אתה ממשיך להשתמש באפליקציות להיכרויות?
"את הפרופיל שלי ב'אטרף' וב'גריינדר' שיניתי ל'פרופיל מלחמה', שבו אני מספר על האירוע שעברתי, מראה כותרות של כתבות על המקרה שלי. סיפרתי, שיתפתי וחובקתי בחום בשתי האפליקציות. דאגתי להזהיר אחרים".
התקיפה שעבר קווטינסקי היא לא אירוע בודד שאפשר לייחס לעשבים שוטים ולהומפוביה בשוליים, אלא משקף תופעה חדשה ומסוכנת שתוקפת את הקהילה הגאה בבטן הרכה של כולנו – בחיפוש אחר קשר או מערכת יחסים באפליקציות. השיטה, מספרים באגודה למען הלהט"ב, לקוחה מטרנד שהחל בחו"ל, להבדיל, כלפי פדופילים מסוכנים בכלל, שאיתם קבעו פגישה באפליקציה, וכשהגיעו למקום הותקפו בידי המון זועם שלקח את החוק לידיים.
עידן לידמן שהגיש תלונה במשטרה על תקיפה הומופובית: "בתחנה קיבלתי יחס מבזה, משפיל. השומר בכניסה ניפנף אותי. הייתי פצוע מדמם, וכל מה שעניין אותו זה 'תביא תעודת זהות'. בסוף הלכתי לבית חולים והתלוננתי רק אחרי חודש"
בישראל דפוס הפעולה העברייני הזה מופנה כלפי אזרחים חפים מפשע, רק בשל העדפתם המינית ובורותם של התוקפים שמּוּנָעים משנאה עזה לקהילה. "בתוכי, הייתי מודע לזה שסטוץ יכול להיות סיפור הצלחה או פגיעה חמורה", אומר קווטינסקי, שסיים את הלילה ההוא עם תפרים וחבלות מראשו עד רגליו. "שמעתי על תקיפות דרך גריינדר, ועל כל התקיפות שהיו באזור חיפה. הכל ידעתי, ובכל זאת לא חששתי".
כשקווטינסקי מדבר על התקיפות באזור חיפה, הוא מתכוון לגל פשעי שנאה בחיפה ובקריות על ידי חבורה שהילכה אימים על משתמשי גריינדר מהקהילה הגאה. אחד הקורבנות הוא עידן לידמן, בן 19 מחיפה. מעצרם של חשודים והגשת כתבי אישום נגדם, לא גורמת לו להרגיש בטוח יותר.
"תפסו שלושה מהם, אבל אני לא יודע בוודאות שאלה התוקפים שלי, כי איתי לא יצרו קשר מהמשטרה", אומר לידמן. "על כתב האישום גיליתי מכתבת שהראתה לי שהוא הוגש על בסיס מקרה די זהה לשלי, לכן יש סיכוי שאלה התוקפים שלי, אבל לא בטוח. אני כועס על המשטרה כי בכתב האישום נכתב שהם פעלו בצורה שיטתית ותקפו בעבר, מה שאומר שהפשע נגדי יכול היה להימנע".
המקרה של לידמן אירע לפני כחודשיים, בעקבות שיחה באפליקציית גריינדר. "השיחה זרמה, אבל מרגע שקבענו הוא נהיה מאוד פרנואידי לגבי השעה", הוא אומר. "'תבוא בזמן', 'אל תאחר' וכאלה. כשהגעתי ראיתי שהוא נראה בן 14, למרות שבאפליקציה הזדהה כ'בן 17, עוד חודש 18'. אמרתי לו: 'זה לא ילך', ולפני שאני מספיק להגיד את זה קפצו עליי שמונה אנשים. למזלי הם לא הצליחו לפגוע בי יותר מדי. כן נחבלתי בפנים, גנבו את הסלולרי שלי ומעיל פרווה, קרעו לי את החולצה. ברחתי בנס".
איך נמלטת מהם?
"יצאתי לכביש הראשי, שם פגשו אותי שלושה אנשים שיצאו מרכב נוסע, המלאכים שלי, שלקחו אותי לתחנת המשטרה".
אלא ששם לא הסתיימו תלאותיו של לידמן. את הטראומה הגדולה הוא חווה דווקא מצד השוטרים. "בתחנה קיבלתי יחס מבזה, משפיל", הוא אומר. "השומר בכניסה ניפנף אותי. הייתי פצוע מדמם, וכל מה שעניין אותו זה 'תביא תעודת זהות'. בסוף הלכתי לבית חולים והתלוננתי רק אחרי חודש.
"בינתיים", הוא ממשיך, "יום אחד גללתי באפליקציית היכרויות, ומישהו שזיהה אותי מפרסום המקרה פנה אליי, אמר 'גם לי זה קרה', ותיאר לי את התמונה הראשונה שהם שולחים. מתברר שהם שולחים אותה תמונה לכולם".
בעקבות התקיפה לידמן היה מאלה שהופיעו בכנסת, בדיונים שיזם ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) בוועדה לביטחון לאומי. "לדיון הראשון", אומר ח"כ להב הרצנו, "נציגי המשטרה הגיעו בלי תשובות, בלי נתונים ובלי מדיניות ברורה. המשטרה לא הכירה בתקיפת ההומואים באפליקציות כתופעה, ויו"ר הוועדה בועז ביסמוט נזף בהם על כך. לישיבה הבאה הם הגיעו באותה גישה, בלי מדיניות ברורה ונחושה להתמודד עם התופעה. כששאלתי את נציגת המשטרה אם הם לא מבינים בדפוס, נעניתי שיש דפוס - אבל לא תופעה, וסירבו לעדכן גם את חברי הכנסת מה הם עושים בנידון. המפכ"ל בחר פעמיים לא להגיע לוועדה, ובכל זאת, דרשתי ממנו שיציג תוכנית לאומית לטיפול באלימות נגד הקהילה הגאה".
אנחנו לא חושבים שבמשטרה רוצים שאזרחים יותקפו, אז מה הסיבה לדעתך?
"זה משהו שמחלחל מלמעלה. זו הממשלה הכי הומופובית בתולדות ישראל, שרים פה מפיצים פחד ושנאה נגד אנשים. אם השר לביטחון לאומי הוביל בעבר את מצעד הבהמות מול מצעד הגאווה, יש תחושה שאלו עמדות לגיטימיות. מי שעושה את הפשעים האלה מרגיש שהמדינה לא תעמוד מולו. אלה לא מקרים בודדים; ב-2023 הייתה עלייה של 127 אחוזים באלימות כלפי להט"ב, ב-2024 לא היו שיעורים לסובלנות במערכת החינוך. שר החינוך קיש לא שלח נציגים לדיון שיזמתי, כי הוא חשב שאין בעיה. יש פה התעלמות במקרה הפחות טוב, ועידוד התופעה במקרה הרע".
גם לידמן, כמו ח"כ להב הרצנו, יצא מהכנסת חסר אונים ובעיקר זועם. "התשובות שלהם היו מרוחות, ערוכות בצורה מגמתית, כדי שיגרמו לך להתבייש ולשכוח. בסוף הוועדה, אחרי שהיו"ר סגר אותה, צעקתי: 'כמה דם עוד צריך להישפך עד שתחליטו להרים את התחת ולעשות משהו?!'"
כמו לידמן, גם י' מהקריות הותקף בגל השנאה האחרון באזור מגוריו. וכמוהו, גם הוא לא מעודָד מתפיסתה של החבורה שנאשמת באלימות כלפי הקהילה הגאה. "לא מדובר בתוקפים שלי", הוא נחרץ. "כשבאתי להתלונן קיבלו אותי יפה מאוד וברצינות, ובהמשך התקשר חוקר ושאל אם אני יכול לזהות אותם. עניתי שלא ראיתי פרצופים, וחודש לאחר מכן קיבלתי הודעה מהמשטרה שהתיק נסגר מחוסר ראיות. אני חושב שהם לא התאמצו מספיק, כי בדיעבד אני יודע שהתרחשו תקיפות לפניי וגם אחריי. קשה לי להגיד אם מדובר ברשלנות או בסדר עדיפויות של המשטרה, אבל אחד התוקפים צילם הכל בטלפון. אם המשטרה הייתה תופסת אותם בזמן, אני מניח שאפשר היה להביא הוכחות. המשטרה צריכה לשבת על הגריינדר ולדוג את התוקפים".
י' בן 40, נשוי לאישה ואב לילדים, ומקיים מערכות יחסים מקבילות בידיעת אשתו. "בנובמבר האחרון", הוא משחזר, "התכתבתי בגריינדר עם בחור שהציג את עצמו כבן 24, אפילו נתן כתובת מגורים, 500 מטר מאיפה שאני גר. אחרי שהחלפנו תמונות, קבענו שניפגש בפארק שידוע רק למקומיים, הוא יירד מהבית, ואם יתאים נעלה יחד".
השעה הייתה אחת וחצי בלילה כשי' צעד בפארק בהכוונת אותו בחור. "ואז ראיתי שני נערים, אחד מהם עם קפוצ'ון והשני עם פנים מוסתרות. נדלקה לי נורה, אז המשכתי ללכת, והם פנו אליי ושאלו: 'זה אתה?' עניתי: 'מה זה אני?' 'אתה מהאפליקציה? מגריינדר?' עניתי שלא, אבל אז השני אמר: 'תראה את הסלולרי'. ניסיתי להמשיך ללכת, אבל אז ממעמקי הפארק הגיחו חמישה נערים, כולם נראו בני 16-18. אחד מהם רץ אליי ונתן לי אגרוף בעין. מרוב בלבול נפלט לי: 'מה אתה עושה?' ואז התעוררו להם ספקות באשר לזהותי. כל הסיטואציה הייתה הזויה.
"בסוף החליטו שזה כן אני, צולמתי, ומאותו רגע - אגרופים ובעיטות. ניצלתי בזכות שתי בנות שהיו בפארק. צעקתי להן 'תזמינו משטרה!' ואז הם ברחו. הדבר הראשון כשהגעתי למכונית היה לנסות להיכנס לאפליקציה, אבל הם חסמו אותי, אז אין הוכחות". לפני שהגיע למשטרה ולבית החולים עבר י' בבית. "הייתי חייב להתקלח", הוא אומר, "אחרי שמרחו עליי צואת כלבים ועל המצח שלי היו סימני נעליים שלא עברו חודש, ופנס בעין".
מיד למחרת נכנס י' לגריינדר וגם לטלגרם, סיפר את סיפורו וגם פירסם אותו באתר של האגודה למען הלהט"ב. "באגודה", הוא אומר, "סיפרו שהם קיבלו תלונות נוספות, אבל אנשים לא פנו למשטרה בגלל פחד או בושה. צריך לדבר, כדי להזהיר אחרים וגם לנסות לדרבן את המשטרה לפעול. אני מקווה שמתישהו הם ימצאו את התוקפים שלי. לי ברור שהם היו מקומיים, לא כמו החבורה שנתפסה. זה לא נעים להסתובב בבית שלך, לראות אנשים ולחשוב כל הזמן מי מהם תקף אותך. אולי זה הילד בדלפק של הפיצה, או המוכר בקיוסק".
מנכ"לית האגודה למען הלהט"ב: "בעבר רוב הדיווחים היו בעיקר סביב אלימות מילולית ואיומים. השנה אנחנו רואים שהרשתות הפכו כר פורה לתקיפות פיזיות קשות, מכוונות וחסרות תקדים. הקהילה לא מרגישה בטוחה, לא ברחוב, לא באפליקציות ולא באינטרנט"
לאנשים בסביבתו סיפר י' שנפצע במהלך שוד. לאשתו סיפר הכל כפי שהיה. חייו עדיין לא חזרו למסלולם. "מאז אני בטיפול פסיכולוגי, יש לי דפיקות לב לפני כל מפגש חדש. קרה שכבר הגעתי למישהו ולא הצלחתי לצאת מהאוטו", הוא אומר. "אני לא נפגש יותר בלילות, ולא במקומות מבודדים. אני לא מפסיק לחשוב מה היה אם הבנות לא היו באות. הייתי יכול למות. בדרך כלל יש לי אקדח, באותו ערב לא באתי איתו. אם הייתי חמוש, אלוהים יודע איך זה היה נגמר".
למרות גל האלימות כלפי גאים בחיפה ובקריות, התופעה המחרידה מרימה את ראשה המכוער בכל חלקי הארץ. ש', בן 30, גר בגבעתיים ומשתמש בגריינדר כבר 15 שנה. הוא הרגיש בה בטוח, עד לפני מספר חודשים. "מישהו", הוא מספר, "פנה אליי עם תמונות ובשיחה לחץ להיפגש", הוא משחזר. "קבענו אצלו בבית, אבל כשדפקתי בדלת פתח לי אדם אחר. אמרתי 'תודה ושלום', ואז יצאתי מהבניין והלכתי לכיוון החניה. כשכבר הייתי ברחוב הוא זרק עליי כוס עם קוביות קרח. כשהגעתי הביתה חיכו לי במחשב מיליון איומים. בהתחלה חשבתי שאלה כמה אנשים, אבל זה היה אדם אחד עם הרבה כרטיסים. מעבר ללחסום, עשיתי צילומי מסך ושלחתי למשטרה".
ש' ניסה להתלונן, גם מול האפליקציה וגם במשטרה. התוצאות לדבריו לא היו מרשימות במיוחד. "דיווחתי לגריינדר, אבל הם לא עשו כלום. במשטרה אמרו 'נבדוק את העניין', וזהו. כל ההתנהלות הייתה הזויה. הם הלכו ולא מצאו את המקום, מה שדי מוזר, כי נתתי כתובת מדויקת. בסוף סגרו את התיק מחוסר עניין לציבור".
מה שלומך היום? מה השתנה בך?
"לרוב הפרופילים אני לא עונה. למדתי שאם זה מתקדם מהר מדי, זה אומר שזה 'לא'. משיחות עם חברים הבנתי שמתישהו כל אחד חווה משהו דומה. שהגריינדר זה מקום אלים, והסיכוי שתקבל מכות ממישהו גבוה. זה לא עניין של הזמן האחרון, הסיכון תמיד היה".
פחד מוות, טראומה עמוקה, חרדות. אלו התחושות שקורבנות האלימות הזו נשארים איתן זמן רב אחרי הפגיעה, גם אם המשטרה השכילה לתפוס את העבריינים. קל וחומר אם לא מיצו עימם את הדין. נ' בן ה-31, גם הוא מאזור הצפון, אקדמאי למחייתו. "אחד שכל העולמות האלו, של אלימות, זרים לו", הוא אומר.
"לפני חמישה חודשים", הוא משחזר, "קיבלתי הודעה בגריינדר, 'היי, בוא ניפגש, אני בן 22'. כשביקשתי תמונה הוא ענה שהוא דיסרקטי, שזה אומר אנשים שהם בארון ולא שולחים תמונה מסיבות חברתיות. בדרך כלל גם בין דיסקרטים יש שלב של החלפת תמונות, אבל למשל, אדם דתי לא ישלח תמונות ופשוט נפגשים פנים אל פנים. בדרך כלל כשאני רואה אדם בלי תמונות אני מתעלם, כי מניסיוני, לא ייצא מזה משהו טוב. לא משהו פלילי, אולי שהוא פשוט לא נראה טוב. עם הבחור שכתב לי פתאום התחיל לחץ כזה. 'אני עומד לעזוב את העיר עוד שעה', 'בוא ניפגש עכשיו במקום שאין אנשים, אולי בחוץ'".
בכל זאת, ולמרות התחושה הלא-נעימה, נ' ואותו בחור קבעו באותו ערב במקום שהיה מוכר לנ'. "הוא נתן תיאור מסוים, בסוף מגיעים שניים עם תיאור אחר, שזה הכי לא מקובל לעשות, ומתחיל עימות. כשאני מוציא את הטלפון כדי לתעד הם מתחילים להכות אותי, בלי רחמים. בסוף הצלחתי להיחלץ, הגיע אמבולנס ואני כן הגעתי למשטרה, ויום למחרת שמעתי שהיו עוד מקרים בארץ. לפני כן לא ידעתי. מהמשטרה חזרו אליי ואמרו שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור, שאין חשוד למרות שנתתי תיאור. רק כשעליתי לקצינה בכירה היא פתחה שוב את התיק, נתנה לי לזהות אותו ועצרו אותו לשלושה ימים. היה איתו עוד אדם - מעולם לא גילו מי זה.
5 צפייה בגלריה
''משיחות עם חברים הבנתי שמתישהו כל אחד חווה משהו דומה. שהגריינדר זה מקום אלים''
(צילום: shutterstock)
"אם היו עושים מספיק, היו מגלים הכל. עד היום אני לא יודע את המניע. לא לקחו לו את הטלפון, לראות מי הקורבנות האחרים, מי היו השותפים. אחרי שהגשתי ערר דרך האגודה חקרו קצת, והפעם סגרו מחוסר ראיות. הייתי בטוח שיעשו להם משהו, וזה מבאס. הוא הולך הביתה מחויך, הכל בסדר, ולא עושים לו כלום. אני בטוח שאני לא הגיי הראשון שהוא תקף, אבל אנשים לא מתלוננים. פוחדים להיחשף. הומואים חלשים יותר, הכל בדיסקרטיות. אנשים מנסים להיפגש בסתר, בלי שאף אחד יראה וישמע, לחור הזה העבריינים נכנסים ואין ראיות. במקום שאין אף אחד יותר קל לתקוף".
איך זה השפיע עליך?
"מנסה להמשיך הלאה, אבל זה אצלי כל הזמן בראש. עברתי לעיר אחרת, פחדתי לפגוש אותו ברחוב. תקופה ארוכה הייתי בחרדות, שאלתי את עצמי למה. למה לעשות דבר כזה? גריינדר זו אפליקציה שלא קרובה לתקיפות ואלימות, ועכשיו אני חושש להשתמש בה. היום אני לא איפגש עם מי שאין לו תמונה, איזהר לקראת המפגש, אשתדל שבהתחלה יהיה איתי עוד אדם בדירה. בטח לא בלילה, לא בחוץ. אם שומעים על עוד מקרים, זה אומר שלא עושים מספיק לטפל בזה".
בעוד שבועיים יתפרסם דוח הלהט"בופוביה לשנת 2024, וממנו עולה כי אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות היוו פלטפורמה לרבע מהפגיעות שדווחו. כ-45 אחוזים מפניות המותקפים התקבלו ממי שהזדהו כהומואים; 43 אחוזים מגברים ונשים על הקשת הטרנסית. כשליש מהפגיעות במרחב הציבורי כללו אלימות פיזית.
כבר ברבעון הראשון של 2025 נרשמה כמעט אותה כמות מקרים של תקיפות פיזיות דרך אפליקציות היכרויות כמו בשנת 2024 כולה - נתון שמצביע על מגמת עלייה מדאיגה. בנוסף, קיימים מקרים נוספים שתאריכי התרחשותם לא דווחו, מה שמרמז כי העלייה עשויה להיות אף חדה יותר מהנתון הידוע כיום.
באגודה למען הלהט"ב מדווחים על 14 מקרי אלימות כלפי להט"ב בשנה וחצי האחרונות, כחלק מהתופעה של "ציד" באפליקציות היכרויות. תשעה אירועים מתוכם בחיפה ובקריות, שניים בחולון ועוד מקרים בירושלים, גבעתיים וחדרה. בחלקם לא הוגשה תלונה למשטרה, ורק לאחרונה, עם הפרסומים בתקשורת על התופעה הבזויה, החלו להגיע גם התלונות.
"מה שאנחנו רואים זו מתקפה חסרת תקדים – מאורגנת, מתמשכת, אלימה ומלאת שנאה", אומרת מנכ"לית האגודה, יעל סיני ביבלש. "בעבר רוב הדיווחים היו בעיקר סביב אלימות מילולית ואיומים. השנה אנחנו רואים שהרשתות הפכו כר פורה לתקיפות פיזיות קשות, מכוונות וחסרות תקדים. הקהילה לא מרגישה בטוחה, לא ברחוב, לא באפליקציות ולא באינטרנט".
ההסבר, לדבריה, נעוץ ברוח התקופה, בלחץ הנפשי שמייצרת המלחמה ובדמויות שמרכיבות את ההנהגה הפוליטית. "ההקצנה שמגיעה מהפוליטיקה מחלחלת לרחוב ומתורגמת לאלימות", היא אומרת. "השיח הפך רעיל, והאלימות לשגרה. זה מתכתב עם ההקצנה הכללית בשיח הציבורי, כולל קריאות 'להוציא את הלהט"ב מחוץ לחוק, כמו בהונגריה'".
אביה בר ששת עובדת כבר יותר משלוש שנים באגודה למען הלהט"ב. היא מנהלת את מחלקת המאבק בלהט"בופוביה ואת מרכז הדיווח. את הנתונים שהתגבשו היא ראתה נערמים בזמן אמת. גם היא, כמו סיני ביבלש, מרגישה שהסיפור גדול יותר. "המגמה בישראל מוקצנת בהתאמה לשאר העולם, ובעיקר לנעשה בארצות-הברית, שם, מאז שטראמפ נכנס לתפקיד, הקהילה מודרת מהצבא. הוא קבע שיש רק שני מינים, ומסמכים רשמיים מחזירים אנשים אחורה אל המין המקורי שלהם. בדרכונים למשל, שולחים להם מסמכים לפי ההגדרה שקדמה להתאמה המגדרית".
את גל הפגיעות בחודשים האחרונים היא מכנה "סדרת אירועים חסרי תקדים", בשל הפריסה הרחבה והמדאיגה שלהם. "זה לא במיקום גיאוגרפי אחד. זה גם במרכז, גם בירושלים וגם בצפון. זה חסר תקדים מספרית, כשהמניע הוא נטו שנאה – רצח עלול להיות רק עניין של זמן. מה בעצם עוצר בעדם?"
ייתכן שגל הפרסומים על התקיפות האלימות עשה את שלו, וייתכן שזה תלוי תפקוד בכל תחנה, אבל לאחרונה ניכר שינוי מסוים. לאחר פרסום התלונות על פוגעים סדרתיים בלהט"ב בקריות, נכנסה המשטרה לתמונה ונעצרו שלושה תושבי נהריה ואור-עקיבא בשנות ה-20 לחייהם, נגדם הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה.
במקרה של קווטינסקי שהותקף בירושלים, זה קרה במקביל לפרסום ב-ynet. "תחנת מוריה בירושלים זו התחנה הכי מחבקת בעולם", הוא אומר. "אין שם הומופוביה בכלל. אפילו כתבתי מכתב הוקרה לשוטרים על היחס החם והטיפול שלהם". השוטרים לא היו רק אמפתיים אלא גם יעילים, ובתום מסדרי זיהוי אליהם זומן קווטינסקי – מה שגם תרם לריפוי האישי שלו, לדבריו – נתפסו שבעה צעירים בני 19-15 מדרום ירושלים, בהם חייל. בקרוב, אומרים במשטרה, יוגשו נגדם כתבי אישום.
לפנייתנו בשאלה כמה פשעי שנאה נגד הקהילה נרשמו השנה לעומת השנה שקדמה לה, התקבלה מהמשטרה התשובה: "לא ניתן לפלח את הנתונים כמו שביקשת". בר ששת לא מתפלאת כשהמשטרה מסווגת פשעי שנאה כפשעי אלימות כלליים. "ברגע שזה מסווג כמקרה אלימות ולא כפשע שנאה, זה נופל בין הכיסאות. אם המשטרה הייתה מתייחסת לאירועים כדפוס פעולה, אולי מקרים אחרים היו נמנעים. כרגע הקהילה לא מרגישה בטוחה".
מה עוד ביקשתם בכנסת, חוץ מלהגדיר את המקרים כפשעי שנאה נגד להט"ב?
"כרגע יש מש"ק של הקהילה הגאה בתחנה בתל-אביב. ביקשנו מש"ק בכל המחוזות והבנו שזה בתהליכים. המטרה שלנו היא שיהיו שוטרים שיתווכו את המשטרה לקהילה".
האגודה, יחד עם איגוד האינטרנט הישראלי, פירסמו תמרורי אזהרה מהם מומלץ להיזהר באתרי היכרויות: פרופילים ללא תמונה, או כזו שנראית מזויפת; סירוב לשלוח תמונה עדכנית או לדבר טלפונית; שינוי מיקום המפגש ברגע האחרון למקום חשוד או מבודד; הפעלת לחץ להיפגש במהירות; המלצה לעדכן אדם קרוב על מקום וזמן המפגש, ולהעדיף מקום ציבורי ומואר.
"לא להיפגש במקומות נסתרים", תורם קווטינסקי מניסיונו, "לפחות שהמפגש הראשון יהיה ברחוב ראשי ולא בסמטה צדדית, לחנות רחוק ולא קרוב, להגיע רגלי ולהיות קשוב ללב. אם יש ספק ולו הקטן ביותר, עדיף לוותר. כולם אומרים לבקש תמונת פנים – זה בולשיט. כל אחד יכול לשלוח איזו תמונה שהוא רוצה ולשקר במצח נחושה. כך שזו בעצם בדיחה שאומרים, 'אם שלחו תמונה אז הכל טוב'. זה ממש לא נכון, תמונה לא אומרת כלום".
לפני שלושה חודשים נצ"מ אבי אוחיון החליט שהיחסים בין המשטרה לקהילה חייבים לעבור שיפור מהותי. אוחיון, ראש מחלקת נוער ומשפחה בחטיבת החקירות, הבין זאת לאחר שלדיון בכנסת הגיעה נציגת משטרה שלא ידעה לספק תשובות, כי היא לא ממחלקת חקירות. "הייתה לנו בעיה להביא נתונים", הוא מודה. "במערכת החקירות יש כפתור 'בנסיבות של להט"ב', הבעיה שלא בכל תיק רושמים את זה, כי לא תמיד יודעים. לפעמים המתלונן לא מציין שזה התחיל באפליקציה לגייז. לפני שבאגודה הרימו דגל על התקיפות הסדרתיות, כל תחנה התייחסה למקרה הספציפי שלה כשוד או כתקיפה חמורה. ואז הבנתי שזה אירוע אחר, שדורש תכלול".
תחת נצ"מ אוחיון נמצא צוות שמורכב ממחלקת חקירות ומחטיבת קהילות. "מתוך שבעה תיקים במחוז חוף פתחנו שניים מחדש, כי ראינו בתחנות אחרות תיקים קשורים. לקראת אירועי הגאווה תפסנו חשוד שאמר: 'ראינו בטיקטוק', אז התחלנו לעקוב שם. בחלק מהמקומות רואים שזו אותה חבורה, ולפעמים אלה חקיינים. רואים בטיקטוק ועושים. אנחנו בקשר גם עם אביה בר ששת, כי באגודה יודעים הכי טוב מכולם. אצלם מדברים יותר חופשי, ומבחינתי כל אחד שמתקבל במוקד ומשתכנע להגיש תלונה זה עוד צעד בדרך לפתרון".
ח"כ יוראי להב הרצנו אומר שהגעתם לוועדה בכנסת בלי נתונים.
"עכשיו נגיע עם נתונים, ולא רק. בוועדה הבאה יהיה פרק חסוי. ניכנס ונסביר על פעולות שאנחנו מתכוונים לבצע. יש פעולות עמוקות מול חטיבת המודיעין, לתפוס לפני שזה קורה, בעיקר שלא תהיה תקלה באירועי הגאווה".
המתלוננים סיפרו שסיפקו למשטרה פרטים, אבל התוקפים שלהם מסתובבים חופשי.
"בַּמקרה בקריות מנובמבר, אותו קורבן חשב שיש מצלמות, אבל החשוד היה חכם והעביר אותו למקום בלי מצלמות. הוצאנו חוזר לכל החוקרים בארץ שישימו לב לנסיבות של להט"ב, ולסמן, כדי שיקפוץ לי. אני רוצה להיות מאה ממאה עם האגודה. אמרתי להן, על כל דבר שעולה לכן במוקד, אני רוצה שיתלוננו אצלנו, כי מזה נוצר תיק".
אם נפגעתם, דווחו מיד למשטרה ולקו הסיוע של האגודה למען הלהט"ב. הפנייה לקו הקשב היא דיסקרטית ואנונימית.
טלפון: 2982* | ווטסאפ: 058-6205591
