מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, ואיזה חלום הגשימו בצל המלחמה? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת משפחת צוריאלי, מתל אביב.
בצילום: מאי (36), אסף (40) והכלבה ננה.
משפחת צוריאלי - על הספה (צילום: אסי חיים)
הדירה: 3 חדרים בשכירות. משלמים 6,700 שקל. גרים בדירה כבר 4 שנים.
תל אביב? מאי: ״אני גדלתי ברחוב שינקין, ואבא שלי עדיין שם בקהילה של החרדים. הוא חזר בתשובה ונשאר בתל אביב. זו קהילה ענקית ממש בלב העיר. אני זוכרת שכשעברנו לשכונה הוא כבר היה עם כיפה סרוגה וחיפש את עצמו ובסוף מצא את מה שחיפש שם. אמא שלי הייתה בכרכור והיא חיה בתאילנד בקופנגן כבר 12 שנה. ואני ואסף פה כי אנחנו אוהבים את העיר״.
איך הכרתם? אסף: ״בפיצה. זו מסעדה ברחוב בוגרשוב. אני הייתי טבח ומאי היתה מלצרית״. מאי: ״בדיוק השתחררתי וחיפשתי עבודה ואחרי 4 חודשים כבר התחלנו לצאת. זה היה סוד בהתחלה, להתחבא במחסן ושלא יראו. אני פחדתי שאם יגלו, או אם זה לא יעבוד בינינו אני אצטרך להתפטר. אז היה שווה להשקיע במערכת יחסים. 6 שנים אחרי, בירח דבש, טסנו יחד פעם ראשונה. לא עשינו טיול אחרי צבא והחלטנו לנסוע לארה״ב לכמה שבועות ופתאום הבנו כמה כיף ומשחרר זה לטייל, וכשחזרנו החלטנו לחסוך לטיול גדול בהודו״.
לחסוך? מאי: ״זה קשה לחסוך כשאתה גר בעיר. אז שנה וחצי לא יצאנו למסעדות וצמצמנו הוצאות למינימום״. אסף: ״זה היה ׳אולי נצא לאכול?׳ והיא אומרת ׳זה עוד יומיים בהודו׳ - ונשארנו בבית. כל דבר שאתה רוצה לעשות ולהוציא כסף - זה עוד יום בטיול הגדול. בתקופה ההיא מאי עשתה תואר בהוראת אנגלית אז היא לא עבדה כל כך הרבה ואני די החזקתי אותנו. אני הייתי שף בפיצה. התחלתי בטבח זוטר והתקדמתי״.
שף? אסף: ״גדלתי בקיבוץ רעים, ואחרי הצבא החלטתי שאני רוצה לעבוד במטבחים ותל אביב היא המקום. עשיתי את הצעד הגדול של לצאת מהבועה של הקיבוץ ומצאתי דירת שותפים בדיזנגוף. זה התחיל מסנדוויצ'ים בבית קפה ומשם לפיצה. תוך כדי הלכתי ללמוד בבישולים, אבל במטבחים בסופו של דבר הלמידה היא בידיים תוך כדי עבודה. אחרי לא מעט שנים החלטתי שדי, שאני רוצה עבודה מסודרת של גדולים משמונה עד חמש. והלכתי להיות נגר. שלוש שנים״.
נגר? מאי: ״אני בקטע של זימונים והוא דייק את מה שהוא רצה וזימן את זה. הוא אמר שהוא רוצה לעבוד 4 ימים בשבוע, שעות נורמליות, עבודת ידיים ועם אנשים טובים, והעבודה הגיעה״. אסף: ״זו היתה נגריה של אמן שעושה דברים לחצרות של בתי ספר. קירות טיפוס, ספסלים, שולחנות. אהבתי את זה אבל כשראיתי את החבר'ה האחרים עובדים ואת התשוקה שלהם הבנתי שאין לי את זה. הם היו משקיעים בגימורים שהכל ייראה פיין ואני הייתי אומר ׳זה לבית ספר, מה עכשיו ההשקעה הזו׳. היו אומרים לי ׳אתה צריך להיות גאה בזה, הילדים עולים על זה אחרי זה ומשחקים׳ ולא הרגשתי את זה. וכששאלתי את עצמי איפה הפאשן שלי נמצא - זה החזיר אותי חזרה לבצק. היום אני עובד בפיצריה שנקראת ברוקלין, בנישה שמתאימה לי. משמרות בוקר, ארבעה ימים בשבוע, בלי שישי שבת". מאי: ״במהות הבנו שלא בא לנו לעבוד קשה עכשיו בשביל שיהיה לנו אחר כך״.
עבודה? מאי: ״אנחנו לא פה לחיות את המרדף. רוצים לעבוד עכשיו בשביל עכשיו. מה זה ייתן אם הוא יעבוד כל יום מהבוקר עד הערב ונגיע עם הלשון בחוץ ולראות אחד את השני רק בסופי שבוע? צריך לחיות עכשיו כשיש לנו כוח ואנרגיה ואנחנו יכולים״.
איך מממנים את זה? אסף: ״בגלל שאנחנו רק שנינו אז אנחנו עומדים בזה ואפילו מצליחים לחסוך״. מאי: ״שתבין, זה אחד האזורים היקרים בעיר. אני מסתובבת עם הכלבה והכל פה זה קרואסונים ב-25 שקלים. יש לנו מכונת קפה בבית ואני לא קונה קפה בחוץ. אם אני רוצה לשבת בחוץ עם חברה אז אני מחשבנת את זה״. אסף: ״למה לשבת בחוץ אם זה כל כך יקר? אנחנו מביאים את האנשים לפה. אנחנו אוהבים לארח ואני מבשל והכי כיף בבית. אנחנו חוסכים את העלויות המטורפות האלה״. מאי: ״את הכסף אני מוציאה על בגדים או קורסים שחשובים לי, בעיקר בתחום המשחק״.
מינוס? אסף: ״אני אצום לפני שאכנס למינוס. אנחנו מצליחים לחסוך 3,000 שקל בחודש. אני לא אקנה משהו אם אין לי כסף״. מאי: ״אני סאקרית של לחפש מבצעים באינטרנט, לא יודעת אם זה בקטע קמצני או חסכני, אבל אני לא מוכנה שיתפסו אותי פראיירית. אם צריך אני מפצלת את הקניות וקונה את הטונה בזול בסופר אחד, ואת הבשר בסופר שני. אני גם מזמנת לי דברים בספסלים ברחוב. זה תל אביב ואנשים משאירים מלא דברים על הספסלים. יש לנו דייסון שמצאתי למטה שהיה צריך רק להחליף סוללה״.
מה את עושה? מאי: ״אני מלמדת אנגלית, בעיקר בזום מכל הארץ, ומשחקת במקביל בהצגות ילדים - יש בזה מלא עבודה. אני מלמדת אנגלית בשביל הפרנסה אבל רוצה בעיקר לשחק. היתרון בללמד בזום הוא שאני יכולה להמשיך לעבוד גם כשאנחנו נוסעים לבקר את המשפחה שלי בתאילנד״.
תאילנד? אסף: ״זה כמו לנסוע להורים לקיבוץ. אתה בא לראות את המשפחה ובין לבין אתה בתאילנד, הולך לעשות מסאג׳ים ושותה שייק מנגו על החוף״. מאי: ״החלום של אמא שלי שאני אבוא לגור איתם, אבל מה אני אעשה שם? לא יודעת, אולי זה עוד יקרה״. אסף: ״עוד לא מצאנו את המקום שאגיד ׳פה אני רוצה לחיות׳. המצב בישראל קשה לי מאוד, השסע, המצב הביטחוני, הכלכלי, הכל פה לחץ כל הזמן״.
הבילוי שלכם? מאי: ״הצגות, סטנד אפ, שקיעות בחוף הים״. אסף: ״מסעדות באירועים מיוחדים״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
