עד לפני כמה חודשים א' ניהל בישראל מחלקה גדולה באחת מחברות הטכנולוגיה הגלובליות, וחייו נראו בטוחים יחסית, אבל אז הגיע גל פיטורים בחברה, וא', בן 46, אבא לשלושה מאזור השרון, מצא את עצמו נזרק ממקום העבודה לפני כמה חודשים, ומאז הוא נוכח לגלות שמאוד לא פשוט לחזור לשחות. הכוח שהיה עד לפני המלחמה בידיהם של העובדים, עבר לידיהם של המעסיקים, שמנצלים אותו עד תום.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
"בתחושה שלי יש היום הרבה יותר אנשים בתחום שנשלחים הביתה, היצע המשרות קטן באופן כללי, ובטח למי שכמוני מחפש משרה בכירה", הוא אומר. "יש המון קופצים על כל משרה, משך הזמן עד שחוזרים אליך בלתי נתפס, והבררנות של המעסיקים גדלה מאוד. נניח שהתחלת מסלול מיון למשרה, אתה עובר מלא שלבים בדרך. עוד ראיון עם עוד בן אדם, ועוד אחד עם עוד מישהו, ולכל אחד יש טעם ומבט אחר וזה רק מאריך את ההחלטה. מה שפעם היה שניים-שלושה ראיונות, הפך למסע שמעביר את המועמד גם שבעה ושמונה ראיונות במשך חודשים, וזה משוגע. אנחנו הרי לא מדברים על תפקיד של מהנדס בנאס"א, אז כמה בזבוז משאבים ואנרגיה על ההחלטה את מי אתה לוקח לתפקיד? ואני אומר את זה כמי שגייס עשרות אנשים בחיי", אומר א' ומוסיף בצער: "אני אומר מכאן למעסיקים, זה שיש לכם לוקסוס עכשיו, לא אומר שהתהליך צריך להפוך לסיוט. הכוח עבר לידיים שלכם, אבל למה לנצל אותו לרעתנו? שכחתם את הימים שזה היה שוק של עובדים ורדפתם אחרינו?"
א' לא לבד. מאות מועסקים בהייטק הישראלי מצאו עצמם בחודשים האחרונים מתמודדים עם מצב שהם לא מכירים זה שנים — חיפוש אקטיבי של עבודה לאחר פיטורים או התפטרות, והבנה מבהילה ממש, שהפעם לא יהיה כל כך קל להחזיר את הסיבוס לארנק הדיגיטלי. לפי נתוני שירות התעסוקה שפורסמו השבוע, בעוד שוק העבודה הכללי ממשיך להתאושש, כאשר מספר דורשי העבודה בפברואר היה הנמוך ביותר מפרוץ המלחמה, שיעור עובדי ההייטק זינק ל-11.3% מכלל דורשי העבודה, יותר מפי שניים משיעורם ב-2019. במספר דורשי העבודה שהם מפתחי תוכנה נרשמה עלייה משמעותית של 11.7%. לפי דוח שפירסמה השבוע קבוצת מנפאואר, הביקושים לעובדים בהייטק צנחו ב-33%.
"בעלי ישב שנה בבית, מינואר 2024 עד ינואר האחרון", מספרת פ', בת 50, אמא לשניים מאזור השרון. "עכשיו תודה לאל הוא כבר מצא עבודה חדשה, ומאז אני לא רואה ולא שומעת ממנו. הוא מגיע מאוחר בלילה, ומקדיש את כל היום שלו לעבודה החדשה, שהוא פוחד לאבד שוב. זה לא היה ככה בעבר. הוא ידע לדלג בין עבודות לאורך השנים, לשדרג את המשכורת והתפקיד, וכאשר פוטר ידע שימצא משרה טובה יותר תוך עשר דקות. בשנה האחרונה ההכנסה שלנו צנחה בעשרות אלפי שקלים לחודש, כי לשכת האבטלה נותנת גג 12 אלף שקל. זה פיגוע רציני בחשבון הבנק. ודבר שני, הוא איתי בבית 24/7, ואין אוויר. נכון שזה בית גדול, אבל לא יכולתי לסבול את זה יותר, הוא עצבני ואני עצבנית".
מה עשית?
דחפתי אותו עוד ועוד לחפש עבודה חדשה, אבל פתאום השוק הידרדר עוד יותר, מעסיקים הגיעו עם דרישות לא הגיוניות והכל הפך קשה יותר. למשל, מעסיקים קלטו בחודשים האחרונים שאפשר לאחד משרות ולהכריז שזה מטעמי צמצום נוכח המצב, ופתאום העובד מתבקש לעשות דברים שהם נחותים למעמד שלו, אבל מה הוא יכול להגיד אחרי שנה שבה הוא מובטל? היום תהליך המיון הרבה יותר ארוך עם הרבה יותר מראיינים ואפשרויות להפיל אותך עם דרישות קטנוניות בכל רגע נתון. יש לנו חבר שהיה מנכ"ל וכבר חצי שנה יושב בבית ולא טורחים בכלל לחזור אליו. פעם מהנימוס היו חוזרים, היום לא חוזרים בכלל או חוזרים אחרי חודש, שזה פרק זמן קשה כשאתה לא עובד".
איך המצב השפיע על המשפחה?
עברנו שנה של שיברון לב, אובדן ביטחון עצמי, אובדן כלכלי. זה תחום שבו את מרוויחה המון, ופתאום רמת החיים צונחת, ועברנו סיטואציות הזויות שבחיים לא היינו בהן. בשנייה שהמשכורת כבר לא נכנסה, בבנק חתכו לו את האשראי ונאלצנו לפדות פיצויים של שנים כדי להמשיך לחיות. עברנו מבית פרטי עם חצר לדירה כדי להקטין הוצאות, וזה היה משבר, והמעבר כשלעצמו הוא דבר יקר. הייטקיסט זה מעמד, ופתאום את חסרת כל. זה לא כמו בתחומים אחרים. זה פרסטיז', מרוויחים הרבה, והשנה הזו קילפה ממנו את כל הסטטוסים. היא לימדה אותו ענווה. הוא היה משועמם, ישב לי על הראש, עמדנו להתגרש, כבר היינו אצל עורכת דין, ואז הוא אמר לי, 'אבל אני בכלל לא רוצה להתגרש'. זו הייתה נקודה מאוד נמוכה ביחסים שלנו".
ח' שפוטר ממשרה בהייטק: "האבטלה השפיעה המון על הבית ועליי. גבר שהוא המפרנס העיקרי ופתאום לא מסוגל לפרנס, אין שום דבר שאפשר לבוא מסביב ולהגיד על זה. זה מצב שבו אתה לא מתפקד, נקודה. וכמה שאתה מנסה לייצר שגרה שתרוויח ממנה דברים אחרים, כמו להיות עם הילדים ולתת יותר תמיכה לאשתי, אתה יודע שבסוף אתה לא ממלא את הפונקציה העיקרית שלך, וזה משפיע על כל החיים בבית"
ומה קורה עם חיפוש העבודה?
"הוא חרוץ ומחפש. לאן הוא לא נסע? הציעו לו עבודות ביקנעם, בחיפה, בירושלים, והוא הלך לראיונות, ובכל זאת לא התקבל. הוא ניסה להתקבל גם למשרה שנמוכה מהכישורים שלו, משרת ג'וניור, ואמרו לו שהתפקיד לא ברמה שלו. בכל זאת הוא בן 47 וסיניור, והעדיפו צעירים ממנו, גם כי פחדו שכאשר השוק יתעורר בחזרה, הוא יעזוב. אז הוא כאילו קירח מכל הכיוונים. עושים לו ראיונות עבודה משפילים, ואני שומעת את זה מעוד חברים, שמי שבוחן אותם הם אנשים במעמד פחות משלהם, שלא יודעים חצי ממה שהם יודעים ועדיין מזלזלים בהם. בסוף הוא הלך להיות גנן, כדי להביא כמה גרושים, וכשאמר לי 'אהיה גם מחלק עיתונים', אמרתי לא. לא בשביל זה התחתנתי איתו. אני התחתנתי עם הייטקיסט. עכשיו כשהוא סוף-סוף מצא עבודה, הוא לא חוזר הביתה בכלל", היא לרגע צוחקת. "אפילו שאמרו לו שהוא יכול לעבוד יומיים מהבית, הוא הולך למשרד חמישה ימים בשבוע".
נו, את יכולה לנשום.
"את מספרת לי? הבנק פתח לו את האשראי וסוף-סוף אכן אפשר לנשום. למזלי, יש לנו ילדים והיה לו בשביל מה לקום בבוקר, אבל מה עם אנשים שפיטרו אותם ואין להם בשביל מה לקום? זו יכולה להיות הידרדרות נפשית, וראינו כבר מקרים כאלה".
ח', בעלה של פ', אומר שהיא לא מגזימה בשום תיאור מהתיאורים שנתנה – הוא הרגיש שהגיע ממש אל פי תהום. "כשמצאתי את העבודה שאני נמצא בה היום, זה היה ממש ברגע האחרון לפני שהגענו לחדלות פירעון", הוא משתף. "ואני יודע שלא הייתי לבד. ראיתי עוד אנשים קרובים אליי בשנה הזו שאמרו לי שהם הגיעו לקצה, אחרי שנה ויותר שלא מצאו עבודה. אודה ואתוודה שהיו רגעים שחשבתי שזהו, צריך לחשוב על תחום אחר".
וכשהודיעו לך שהתקבלת לעבודה החדשה?
"שתי מילים: התרוממות רוח. אני מודה שבכיתי. האבטלה השפיעה המון על הבית ועליי. גבר שהוא המפרנס העיקרי ופתאום לא מסוגל לפרנס, אין שום דבר שאפשר לבוא מסביב ולהגיד על זה. זה מצב שבו אתה לא מתפקד, נקודה. וכמה שאתה מנסה לייצר שגרה שתרוויח ממנה דברים אחרים, כמו להיות עם הילדים ולתת יותר תמיכה לאשתי, אתה יודע שבסוף אתה לא ממלא את הפונקציה העיקרית שלך, וזה משפיע על כל החיים בבית. ולא לכל אחד יש את הרזרבות לשבת שנה בבית. אנשים פותחים חסכונות. אני נאלצתי למשוך את כל מרכיב הפיצויים בפנסיה שלי, ולרדוף אחרי כל הלוואה קטנה בשביל לסחוב עוד חודש", הוא לוקח אוויר. "הרגע שבו קיבלתי את העבודה היה הדקה ה-90, פסיק לפני קריסה טוטאלית וכניסה למחוזות שקשה מאוד לצאת מהם".
בעבודה החדשה שלך יודעים כמה אתה תלוי בהם?
"לא. זה ממש לא משהו שאני רוצה לשתף אותם בו. כששאלו אותי מה עשית שנה, אמרתי שניסיתי כל מיני אפיקים אחרים כי בחנתי איך זה להיות עצמאי ולבנות את העסק שלי. זה לא היה שקר, אבל לא רציתי להגיד להם שזה היה מתוך פחד שלא אחזור לשוק".
היום, ח' מספר, הוא עובד הרבה יותר מסור מבעבר: "אני קורע את התחת, עף על העבודה ונהנה מכל רגע. נכנסתי לחברה לא ממקום של מסכן, אלא בתחושה שכולם מחזיקים ממני ורואים בי גדולות ונצורות, ואני הולך הפעם למנף את זה, לשמר את הדבר הזה ולנצל כל הזדמנות".
עצות לכאלה שבחוץ?
"וואו. לא לבחול בשום אמצעי. כל סדנה שמוצעת, כל מדריך, כל טיפ, אפילו לשלם על ייעוץ במציאת עבודה, ולהיזהר מהשרלטנים. למצוא מנטורים טובים. אתה חושב שקורות החיים שלך מושלמים, אבל מתברר שיש מקום לשיפור. לעשות הכל, בקיצור".
יש מי שעושים הכל, הכל, ועדיין מזלם לא משחק להם כמו לח', אז הם חותכים את חלום השכיר עם שכר של עשרות אלפי שקלים בחודש, והולכים להיות עצמאים בשוק מדמם. כזה הוא ד' מאזור השפלה, בן 45, שלפני שמונה חודשים פוטר מחברת טכנולוגיה גדולה, מתפקיד בכיר יחסית, ולא הצליח למצוא עבודה במשרה מקבילה. בחודש וחצי האחרונים הוא נשבר והחל לעבוד כעצמאי. "אין הרבה תפקידים בסדר גודל של התפקיד שלי מלכתחילה, והאתגר למצוא עבודה הופך להיות יותר קשה", הוא מספר. "במהלך החיפושים היו כמה תהליכים שהובילו לכמה 'כמעטים', עברתי הרבה ראיונות, הייתי בפיינליסטים, אבל החליטו שמתקדמים עם מועמדים אחרים, כל פעם היה משהו שלא תפס, היו גם הרבה ארגונים שהציעו לי תפקידים זוטרים מדי בהשוואה למה שהחזקתי קודם".
הותשת?
"כן, זה קשוח, אתה שולח קורות חיים, עובר דרך הנטוורק שלך, מפעיל אנשים, וכל משרה חדשה שנפתחת מביאה תקווה, ואז זה לא קורה. זו הפעם הראשונה שאני מחפש עבודה בחיי, עבדתי באופן רציף מהשירות הצבאי ועד היום. זו פעם ראשונה שאני מתמודד עם האתגר הזה".
אז חתכת לכיוון העצמאי.
"החלטתי להתחיל לעבוד במקצוע שלי כעצמאי, ולא הפסקתי לחפש במקביל. אני רואה עוד קולגות שלי במצב דומה, ניגשים לכל הצעת עבודה, והתחרות על כל משרה היא עצומה. אז אני לפחות יצאתי מהתחרות הזו, מחוסר ברירה. בהחלט הרגשתי שאני נדחק לעצמאות, ולא בוחר בזה בעצמי".
את אנשי המקצוע, מגייסי ומגייסות כוח האדם ומנהלי ההון האנושי, זה לא מפתיע. "כבר שנה שלישית שישראל נמצאת במצב של התכווצות כלכלית בכלל המשק, ועם סימן שאלה גדול שמרחף על עתיד ההייטק", אומרת ניל"י גולדפיין, משנה למנכ"ל קבוצת הייעוץ נירם גיתן NGG. "זה לא סוד שברגע שהחלה ההפיכה המשטרית, כסף זר ברח מכאן. בעבר כסף זרם לכאן בזכות טכנולוגיה יצירתית ורמת ההון האנושי. משקיעים זרים ותאגידים בינלאומיים קנו חברות קטנות, השקיעו בסטארטאפים, פתחו פה שלוחות, וזו שכבה ראשונה שנעלמה. שכבה שנייה היא היום כשחברות טכנולוגיה גלובליות הבינו שזו כבר שנה שלישית שאין פה יציבות פוליטית או ביטחונית, ועל כן שלוחות שהיו בארץ נסגרות ועוברות למקומות כמו גרמניה, מקדוניה, מקסיקו, הודו או קפריסין. השכבה השלישית היא ארגוני הייצור הסמוכים לתעשיית ההייטק, שמעבירים את הפעילות למקום בטוח יותר. כתוצאה מזה כל ההיצע של משרות בהייטק קטן בהדרגה. הכסף הגדול שזרם בעבר והשפיע על כמות הסטארטאפים עם היצע משרות מטורף ו-24 טעמי גלידה במטבח, כבר כמעט לא קיים. סטארטאפים נפתחים בשיעור הרבה יותר נמוך, בארגונים הגדולים מקפיאים גיוסים או מפטרים מאות אנשים, והסצנה הולכת ומתכווצת".
ניל"י גולדפיין, משנה למנכ"ל נירם גיתן NGGצילום: אלה פאוסטג', בת 38, מאזור המרכז, רווקה, נמצאת כבר ארבעה חודשים בחיפוש עבודה לאחר שעזבה מיוזמתה ומשיקולים אישיים מקום עבודה קודם. היא לא חשבה שהחיפוש יהיה כל כך קשה ושהיא תצטרך להפעיל את כל הקשרים האישיים שצברה. "כשיצאתי לשוק פתאום גיליתי שעל כל משרה מתמודדים מאות מגישים, והבנתי שהדרך היחידה שלי להגיע למשרות זה רק דרך קשרים אישיים, וזה מצב מאוד מאתגר בהשוואה לעבר".
את בלחץ?
"החלטתי שאני לא בלחץ, כי אני רוצה למצוא את המקום שנכון לי ולא מוכנה להיכנס ללחץ בגלל התנאים שמציבים לי, אבל לרוב האנשים אין את הפריבילגיה להגיד את המשפט הזה".
כי את חסכת ליום סגריר?
"כן, אני כרגע על החסכונות שלי, ויודעת שאעשה הכל כדי לא לוותר וכדי לקחת רק משרה שתהיה הכי מדויקת עבורי".
מה המצב הזה גורם לך להרגיש כלפי עצמך?
"עברתי עם זה הרבה תהליכים, כי המצב הזה שבו את כל הזמן עסוקה באיך לעשות רושם ראשוני, להתראיין ולמכור את עצמך, זה מערער את הביטחון. זה דורש ממני לפתח מנגנון חדש של מי אני, לעבוד על הביטחון העצמי ועל ההרגשה שאני עדיין טובה למרות שאני מקבלת דחיות. לא קל".
לכן היא גם הלכה להתייעץ עם אנשי מקצוע שיסייעו לה לעבור את התהליך – מיועץ תעסוקתי, דרך מומחים לבניית קורות חיים ועד סדנאות של מיתוג עצמי.
כלומר, גם השקעת כסף כדי למצוא את הג'וב הבא.
"נכון, והדבר הכי משמעותי שלמדתי בחודשים האלה ושהצליח בשבילי זה להיות מאוד עסוקה בנטוורקינג, לפתח עוד קשרים, להכיר אנשים, ללכת לכנסים. זה גם מפתח אותך וגם יכול להביא את התפקיד הבא. אני נחשפת, מספרת שאני מחפשת, ויש גם אנשים טובים שרוצים לעזור".
איך הם יכולים לעזור כאשר ענקיות הטכנולוגיה מפטרות מאות עובדים?
"את צודקת. אין הרבה מה. זה לפקוח עיניים, לזכור אותי כשהם שומעים על משרה אצלם בחברה. זה לא דבר קל להגיד למישהו — אני צריכה עזרה, אבל אני עושה את זה, כי אני נחושה למצוא".
ניל"י גולדפיין, משנה למנכ"ל קבוצת הייעוץ נירם גיתן NGG: "מה שאנחנו חווים כעת הוא ממש לא מצב סופי וסופני. ההייטק יחזור, כי זה טבע הדברים, וכרגע כדאי לפנות לתעשייה הביטחונית שאף היא טכנולוגית מעיקרה, כי לשם נושבת הרוח"
גם המרואיינים האחרים מדברים על המסע הארוך במדבר ראיונות העבודה המתיש, והפוגעני אפילו, ועל העינוי שבהמתנה לטלפון הגואל: "לא חוזרים אליך", אומר א' מתחילת הכתבה. "מראיינים, מנכ"לים, פשוט לא חוזרים. מה זה לא לחזור ולעדכן? זה דבר אנושי בסיסי. אני יודע, אני הייתי בצד השני. זה מצריך בדיוק שלוש דקות, וזה חשוב הרבה יותר מעוד מייל לצד השני של העולם שאתה מתעסק בו", הוא אומר, ומייחס את המצב האנטי-סוציאלי הזה גם להשפעת הבינה המלאכותית. "מערכות הסינון והבקרה של חברות הטק – רק אנחנו בעולם קוראים לזה הייטק, אגב – נשענות יותר ויותר על מסנני קורות חיים מבוססי AI, והיכולת של המגייסים להבין ולקלוט אנשים הולכת ומתקהה. מי שלומד לשטות במערכות הללו, או להבליט מילים מסוימות בקורות החיים שלו – יבלוט יותר בתהליך הממוחשב. כאשר המגייסים לא מדברים עם המועמד, לא מבינים שהאדם הוא לא סך השורות בקורות החיים שלו. המגייסות היום בכלל לא יודעות לשאול את השאלות הנכונות, וחושבות שאפשר להחליף אנשים על ידי מחשבים כדי לייעל תהליכים. יש פוטנציאל במהפכת ה-AI, אבל הארגונים והמעסיקים בישראל עוד לא יודעים איך למצות אותו. הם רק משתמשים ביכולות שלו כהצדקה לשחרור אנשים, כדי להתחנף למשקיעים. אבל האם הטכנולוגיה באמת מחליפה בן אדם? וכאשר אתם כבר מכניסים אותה לארגון, אתם עושים את זה בצורה כאוטית, לא יעילה, ומשחררים הון אנושי חשוב פשוט כדי לחסוך. ומה תעשה כשהשוק יתאושש? מאיפה תביא את כוח האדם המנוסה? לא תצליח להחזיר אותו.
"אתה מרקיב מערכות עד היסוד, ואחרי זה שואל למה הן לא עובדות", הוא אומר כמעט בזעם, ושנינו מסכימים שזה מזכיר, לצערנו, את מה שקורה גם בפוליטיקה שלנו בשנים האחרונות. "לצערי זו תפיסה שפושה יותר ויותר גם בהנהגת המדינה. האשליה שאתה יכול לצמצם ולרדד מקצועית את המערכת, ואחרי זה לצפות לקבל את אותו ערך. הכל השתבש".
על השפעת הכניסה של כלי AI מתקדמים על שוק העבודה בענף אנחנו שומעים דעות בכיוונים שונים. נירית כהן, מומחית לעולם העבודה העתידי, מתמקדת בהשפעתם על ההייטקיסטים הזוטרים, הג'וניורים, שרק סיימו לימודים. "היום הטכנולוגיה יודעת להחליף את בני האדם ולבצע טוב יותר פקודות בסיסיות, כתיבת קוד, עיבוד נתונים, עריכת טקסט – שזה חלק גדול ממה שיודעים לעשות אנשים שרק עכשיו סיימו לימודים", היא אומרת. "לכן המשרות של הג'וניורים בסכנה, כי הידע שהם יצאו איתו עכשיו מהלימודים כבר לא מספיק כדי לגרום לארגון לשלם להם במקום לשים את הכסף על טכנולוגיה. תוסיפו לזה את העובדה שהג'וניורים של היום למדו בשנות הקורונה, ולכן למדו רוב הזמן מרחוק, מה שאומר שהם לא רכשו את המרכיבים החברתיים של העבודה. הם לא מגיעים עם מיומנויות חברתיות שמאפשרות להם להתבלט, לרתום אנשים, לעבוד בצוות, להשפיע. ולזה יש להוסיף את הרובד השלישי — כלי הבינה המלאכותית המתקדמים שנכנסו רק בשנתיים האחרונות, שזה אומר שמי שהיום ג'וניור למד בשנים שבהן הכלים האלה עוד לא היו קיימים, ולכן מרכיבים רבים מההכשרה שלו כבר לא רלוונטיים".
למשל?
"למשל, הם למדו לעשות ניתוח באקסל, אבל מי עושה היום ניתוח באקסל? או לחפש מידע ברשתות ולכתוב ממנו עבודה, אבל היום צריך לדעת לעשות את זה בשיחה עם כלי AI, וזו מיומנות אחרת. על זה נוסיף את עצירת המשק, עוד משלב המהפכה המשפטית, ואז המלחמה והשינוי בהשקעות והאטת הגיוסים — כל אלה מסבירים מדוע היום גם לג'וניורים יש בעיה למצוא עבודה. כי מי שמכניס אנשים יותר צעירים הן המערכות הגדולות, אבל גם שם יש האטת גיוסים. וכאשר יש גלי פיטורים כמו שראינו בחודשים האחרונים, נשפכים לשוק אנשים מנוסים שאפשר פתאום להביא גם בפחות כסף, וזה אומר שמי שהיה פותח דלתות לג'וניורים, היום כבר אולי לא צריך אותם".
נירית כהן, מומחית לעולם העבודה העתידיצילום: מיכל סלעגולדפיין, לעומת זאת, אומרת שהטענה שהג'וניורים לא מוצאים עבודה בגלל ה-AI היא מיתוס אורבני. "בדיוק עכשיו עזרתי לצעירות יוצאות 8200 למצוא עבודה כג'וניוריות. ג'וניורים זה שוק עבדים, אנשים זוטרים היום מחליפים בכירים בהרבה פחות כסף, וכך החברות מצליחות להוזיל את עלויות כוח האדם", היא אומרת, וממליצה למי שמסיים לימודים היום ויוצא לשוק העבודה בהייטק: "עקב השתנות עולם התעסוקה בכללותו, בארגונים מגייסים היום טאלנטים לא רק בזכות ידע אקדמי או ניסיון רלוונטי לתפקיד, אלא בזכות מיומנויות וכישורים אישיים, ובזכות האופן שבו האדם המגויס משכיל להתמודד עם השתנות גדולה של הסביבה הארגונית, אוריינות טכנולוגית והתמודדות עם כאוס, אי-ודאות ומכלול אתגרים בראייה רוחבית. לכן אם אני היום אמא של ג'וניור או ג'וניורית שמחפשים עבודה, אמליץ להם להעמיק את היחסים עם הטכנולוגיה וגם להשקיע בפיתוח מודעות עצמית ומיומנויות כוח".
וכהן מוסיפה: "דווקא היום חסרים אנשים עם יכולות שימוש מתקדמות בכלים החדשים, לא רק בהיבט של התייעלות של עצמם, אלא באופן שבו הם מעצימים את סביבתם. לכן ארגון שמכניס אליו ג'וניור ששולט בכלים החדשים רק ירוויח".
הדבר הנוסף והכאוב, כמובן, הם סבבי המילואים. גולדפיין: "יש ארגונים שמאוד רוצים לשמור על המילואימניקים שלהם, ובתחילת המלחמה ראיתי איך מנכ"לים נושכים שפתיים בסבב ראשון, שני, שלישי ורביעי. הרוב עשו הכל ועזרו לחברי הארגון ובני המשפחה. אבל עכשיו יש לחלק מהמילואימניקים כבר סבב חמישי ושישי. אי-אפשר להחזיק ארגון ככה. את משלמת משכורות, שומרת ליוצאים משרות, לא מגייסת במקומם, ולא רואים את הסוף. גם הארגון צריך לשרוד. אז נאלצים לפטר אנשים טובים כי הם לא נוכחים, ולקחת ג'וניורים. הבעיה היא בקרב מהנדסים והנדסאים בוגרי תואר ראשון ושני, מגיל 28 ואילך, בעיקר 28 עד 45, הם אלה ש'טוחנים' מילואים", היא אומרת, אבל מדליקה גם לפיד של אופטימיות ומכוונת אותו אל תחום התעשייה הביטחונית, שמתפוצץ מביקושים, גם של עובדים בני 50 ומעלה שחושבים שכבר לא ימצאו עבודה: "בתעשיות הביטחוניות – התעשייה האווירית, רפאל, אלביט, רדא ועוד – הביקושים עולים בגלל המלחמה והמלחמות בעולם. וזו העצה האופטימית שלי. מי שמחפש עבודה, מומלץ לו שיחדד את הבידול שלו כטאלנט, ישביח אותו על ידי רכישת מיומנויות וכישורים נדרשים – ויחפש היכן יש ביקושים. מה שאנחנו חווים כעת הוא ממש לא מצב סופי וסופני. ההייטק יחזור, כי זה טבע הדברים, וכרגע כדאי לפנות לתעשייה הביטחונית שאף היא טכנולוגית מעיקרה, כי לשם נושבת הרוח".
ומה עם הירידה מהארץ שפוגעת גם בהייטק וגם ברפואה ובכולנו?
"נכון ועצוב. מי שעוזב את הארץ הוא מי שיכול, ומי שיכול הוא בדרך כלל מההייטק, ואני לא מאמינה לאף סטטיסטיקה שמתפרסמת על ידי הממשלה. יש הרבה אנשים שעזבו את הארץ עוד מראשית ההפיכה המשטרית, ומאז שהתחילה המלחמה המצב הקצין. לא מעט הייטקיסטים שיכולים למצוא עבודה במקומות מצוינים עוזבים את הארץ, וברחבי העולם הוקמו קהילות של נוודים דיגיטליים: בפורטוגל, בקופנגן שבתאילנד, באיים שונים ביוון, באיביזה. קהילות של הייטקיסטים מוכשרים שעשו רילוקיישן לכמה שנים והם פשוט עובדים מטעם הארגונים שלהם מחוץ לארץ, ויש פה משהו מאוד עצוב ומקולקל" – חומת האופטימיות נסדקת מעט.
