ציפי כרמל, האישה המשמעותית בחיי בנה היחיד אסף, אותו גידלה כאם יחידנית, קיבלה את הידיעה על הסכם המכירה של החברה שלו לגוגל תמורת כ-32 מיליארד דולר בהודעת פוש אגבית לטלפון הנייד.
"כל היום אין לנו קליטה, רק בלילה, במלון, אני מצליחה לקלוט משהו", היא מספרת מחופשה בת 20 יום בבואנוס-איירס. "ידעתי על ההסכם כנראה אחרונה, רק מפוש מהעיתון. בקושי דיברתי איתו מאז, רק פעם או פעמיים וזהו, קצר מאוד. הוא אמר שהוא עסוק מאוד וחייב לעבוד, אבל אני התרגשתי כל כך. אחרי ההצעה הקודמת מגוגל, שירדה מהפרק, חשבתי שזה כבר לא יקרה וירדתי מזה, אז זו הייתה הפתעה. אני נמצאת בדרום אמריקה בדרך לארגנטינה, כרגע באל קלפטה, בקרחון המתנפץ, ואני מפוצצת בגאווה. בכללי אני יודעת על החברה שלו רק שזה סייבר ושזה בעננים, וכל פעם אני לא מבינה איך עננים גם מורידים גשם וגם עושים אקזיט", היא צוחקת.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
בתוך ימים ספורים הפך אסף רפפורט, 41, משם שהיה מוכר חלקית, בעיקר בחוגי ההייטק והכלכלה, למאמי לאומי חדש; אחרי שני אקזיטים לחברות שהקים – חברת אדאלום, שנמכרה ב-2015 למיקרוסופט תמורת 320 מיליון דולר, ועכשיו האקזיט הגבוה בתולדות ההייטק הישראלי עם וויז, שנמכרה לגוגל ב-32 מיליארד דולר – אין עוד דרך למנוע מרפפורט להפוך להתגלמותו של החלום הישראלי העכשווי.
עם החיוך הגדול, העיניים הכחולות והשיער הצהוב-אפרוח הזה שלו, רפפורט הופך עכשיו גם לאחד השחקנים המשמעותיים בעולם היזמות הבינלאומי, מי שמנצח מתחרים עולמיים בהסכמי מכירה מעוררי קנאה מול ענקיות טק. אמא שלו, מן הסתם, מכירה אותו קצת אחרת; בתור הילד שצריך לטלפן אליה יותר, זה שנותן שיעורים פרטיים לילדים בשעות הערב עם שובו מהצבא, שיוצא מפגישה חשובה בארה"ב רק כדי להציל חברה מדייט כושל, וגם כבוס שמשגר באמצע היום הודעה חשובה: הספד שכתב בדמעות לכלבתו האהובה מיקה, שליוותה אותו רוב חייו הבוגרים ומתה בפתאומיות.
"הוא היה ילד מאוד-מאוד קל לגידול", ציפי מספרת. "ילד עם סקרנות מטורפת שאהב במיוחד לקרוא. איפשרתי לו את כל החוגים שבעולם – לכל חוג שהמציאו הוא הלך: החברה הגיאוגרפית, מדעים, אמנות, חוגים באוניברסיטת תל-אביב, במוזיאון – באמת הכל, חוץ מספורט. לזה הוא פחות התחבר".
איזה אופי היה לו כילד?
"מאוד-מאוד צנוע. והצניעות היא התכונה הכי בולטת אצלו עד היום. הדבר השני שהכי מעיד עליו הוא החברים שלו, שתמיד היו מעל הכל אצלו, מעל הלימודים ומעל העבודה. הוא לא רצה ללכת לבית ספר של מחוננים והנדסאים רק כדי להמשיך עם החברים. הוא למד בגיל 16 מתמטיקה באוניברסיטה, ואז התקבל לפרויקט תלפיות בצבא שנמשך תשע שנים ובמסגרתו השלים תואר ראשון בפיזיקה, מתמטיקה ומדעי המחשב".
כמה קשה לגדל ילד מחונן כזה לבד?
"הייתה לי תמיכה מאוד גדולה מחברים ומשפחה. הייתה לו סבתא נהדרת – סבתא אסתר – שלא זכתה לראות את כל מה שהוא עשה. היא הייתה ה-סבתא והוא אהב אותה אהבת נפש. וגם דודה מיכאלה עזרה בלי הפסקה. בואי, זה לא היה גידול קשה מדי, הוא היה הילד הכי קל בעולם, אבל עדיין הייתי צריכה טיפה ליווי".
איך הוא היה אחרי הצבא?
"הוא סיים צבא והתקבל למקנזי. אחרי שנתיים, כשרצה לעזוב, אמרתי לו: 'מה פתאום, מי עוזב כזה מקום?' הם הציעו לו ללמוד בהרווארד ולחתום לעוד שנים שם והוא ענה לי בצחוק: 'תיסעי את במקומי'. ניסיתי עוד לשכנע, אמרתי לו שייקח חופשה ללא תשלום ורק אז יעזוב. הוא אמר לי 'כן' רק כדי להרגיע אותי, אבל כמובן לא עשה את זה. ואז הוא הקים את אדאלום. תוך כמה זמן הוא הודיע לי מסן-פרנסיסקו: 'אמא, בואי לכאן, עשינו אקזיט, אדאלום נמכרה למיקרוסופט. בואי לסן-פרנסיסקו לארוז לי את הדירה כי אני חוזר לתל-אביב'. ואז הוא הגיע להיות מנכ"ל מיקרוסופט ישראל, המנכ"ל הכי צעיר שהיה בחברה מאוד מבוססת, רק בן 33. אבל הוא לקח את זה כי הוא ידע כמה התפקיד הזה חשוב לדרך שלו. שם הוא הוכיח את עצמו בטירוף. הוא הילד הכי יצירתי שיש, אבל לצד זה תמיד חשוב לו העניין החברתי. הוא עשה שם שינויים מטורפים, גרם להם לוותר על עניין עובדי הקבלן, רצה שכולם יהיו שווים. ואז הפך את החברה לידידותית לכלבים; בהתחלה הם לא אהבו את זה שהוא רצה שכולם יביאו את הכלבים שלהם לעבודה אבל לא יכלו להגיד לו לא. אף אחד לא יכול. אחרי שסיים שנתיים כמנכ"ל הוא שוב התקשר: 'אמא, אני עוזב'. ואני שוב: 'אתה מטורף, תגיד לי?' אבל הבנתי שאי-אפשר להתווכח איתו, והוא עזב. למחרת פרצה הקורונה. אבל אז הוא הקים עם השותפים שלו את וויז והם הוכיחו מה החברה הזו יכולה. עשה את כל הדרך עם החברים הכי טובים שלו, מהבקו"ם בצבא עד להסכם המכירה של וויז. לצד כל המחמאות, הוא עסוק כל כך שאין לו הרבה זמן למשפחה, וזה הדבר היחיד שחבל ואני מנסה, ממש ללא הצלחה, לשכנע אותו להשתפר בו. אני מקווה שעכשיו זה יקרה".
כל ההצלחות לא גרמו לו לפספס דברים אחרים בשנים הרלוונטיות?
"הוא תמיד היה בן גילו, תמיד היה במועצת תלמידים, בצופים, עם חברים כל דקה ביום. מה שלא השתנה אצלו מהילדות זו הבעייתיות באוכל. הוא אוכל הכל יבש, שאין דברים כאלה. הייתי הולכת איתו למסעדות הכי טובות – בילדות הייתי הולכת קודם למקדונלד'ס, מביאה משם המבורגר עם קציצה יבשה, ואז נכנסת איתו למסעדה. הוא היה אוכל רק שניצלים ופתיתים. בבגרות הוא יכול היה ללכת למסעדות הכי נחשבות אבל להזמין סטייק יבש בלי אף רוטב, בלי כלום. הוא עקשן בטירוף, אי-אפשר להזיז אותו כשהוא נסגר על משהו, והוא גם מצחיק עם חוש הומור יוצא דופן".
מה לגבי אהבה?
"יש לו בן זוג נחמד ממש כבר שבע שנים, אופיר. הם גרים יחד בדירה השכורה שהוא גר בה כבר 14 שנה עם בעלת בית מאוד מבוגרת ונפלאה שהוא אוהב. הוא מחובר למקום, לא אכפת לו מעלית או חניה כי אין לו רכב בכלל, אז בשביל מה הוא צריך? אני תמיד אהיה מוכנה להיות הנהגת שלו. הוא כל עולמי".
ציפי כרמל, אמא גאה: "יש לו בן זוג נחמד ממש והם גרים יחד בדירה שכורה שהוא גר בה כבר 14 שנה. הוא מחובר למקום, לא אכפת לו מעלית או חניה. כי אין לו רכב בכלל, אז בשביל מה הוא צריך? אני תמיד אהיה מוכנה להיות הנהגת שלו"
איפה הוא כן מתפנק?
"הוא אוהב לטייל, כל שנה הוא נוסע לברנינג מן, שזה פסטיבל מוזיקה ענק בנבדה שאני לא מבינה מה הם מחפשים שם. הוא מאוד אוהב אמנים מכל העולם, עובד הרבה מול גלריית גורדון. אנחנו מכניסים בכל פרויקט שלנו המון אמנות, ואנשים בחברה שלא היו מודעים לאמנות התחילו לאהוב את זה – וכולם אמנים ישראלים. במיקרוסופט הוא אמר לעובדים שאי-אפשר כל הזמן לשבת רק מול המסכים והכניס כל מיני הרצאות באמנות, ספורט, שיט, מוזיקה".
מה המסקנה שלך כאם?
"הטיפ שלי להורים זה לתת לילדים לעשות מה שהם אוהבים ולפתוח בפניהם את כל האופציות הקיימות. לחשוף אותם לכל הדברים ולא לשבת בבית. והכי חשוב? לתת להם להיות עם חברים. זה דבר שמאוד בנה את אסף. ומסתבר שאני לא צריכה לדעת לבשל".
ומה הלאה בשבילו לדעתך?
"המדינה כל כך חשובה לו והוא לוקח חלק משמעותי במחאה. מה שיש לו להגיד הוא אומר ולא מתבייש בזה. נלחם על המדינה שהוא אוהב. המצב במדינה מאוד-מאוד מטריד אותו, אכפת לו ממש מהמדינה ואני מקווה שהכסף שהמדינה תיקח ממנו כמסים ילך בעיקר לחינוך".
המסים ישפיעו גם על ינון קוסטיקה, סמנכ”ל המוצר של וויז, חברו הטוב של רפפורט עוד מימי תלפיות ושותפו לעסקה המדוברת. קוסטיקה צפוי לקבל בעצמו 3.2 מיליארד דולר בתור שותף מייסד בחברה. אם היחסים בין המייסדים דומים ללהקת רוקנרול, רפפורט הוא הסולן שנמצא בפרונט אבל קוסטיקה בהחלט משפיע על כל תו שמתנגן. הוא אפילו זוכר את התאריך שבו נפגשו לראשונה, ביולי 2001. "היינו יחד מאז: במסלול בתלפיות, בגיוס, ב-8200, באוניברסיטה, באדאלום, במיקרוסופט ועכשיו וויז. בעצם זה השותף הכי קרוב שלי. כשאני חושב על הסיבות להצלחה, זו באמת תוצאה של עבודת צוות. בנינו צוות שבהדרגה הרף שלו עלה כל פעם, ואני חושב שאסף הוא בסוף מי שכל פעם קובע את הרף מחדש. ממש בצורה עקבית הוא מציב את המטרה שאף אחד לא היה מעז להציב, ובסוף התפקיד של הצוות זה לעמוד בה. זה ההסכם בינינו; הוא שם את הרף ואנחנו עובדים בזה. אנחנו מכירים האחד את השני כל כך טוב, שאין הפתעות. אני יודע בדיוק למה לצפות מאסף והוא יודע בדיוק למה לצפות ממני, וזה נכון גם לגבי יתר הצוות. זו החסינות שלנו ללחצים בעבודה שמאפשרת לנו לעמוד בהם. אסף יעשה הכל כדי לשמור על הצוות שלו. אנחנו בעדיפות הראשונה שלו".
איך מחליטים מה המילה האחרונה כשכולם חברים כל כך טובים?
"לאסף ספציפית יש אינטואיציה שקשה להסביר. לקח לנו הרבה זמן ללמוד לסמוך על האינטואיציה שלו, שהוא לא תמיד יודע להסביר אותה, אבל איכשהו בסוף הוא תמיד צודק. יש תחומי אחריות מאוד-מאוד ברורים, מי מקבל החלטות איפה, אבל כשאסף מקבל החלטה אז בגדול זהו, הולכים איתה".
ינון קוסטיקה, שותף בוויז: "כשאני חושב על הסיבות להצלחה, זו באמת תוצאה של עבודת צוות. בצורה עקבית אסף מציב את המטרה שאף אחד לא היה מעז להציב, ובסוף התפקיד של הצוות זה לעמוד בה. זה ההסכם בינינו; הוא שם את הרף ואנחנו עובדים בזה. אנחנו מכירים אחד את השני כל כך טוב, שאין הפתעות"
כשוורדה כגן, המנהלת המיתולוגית של בית ספר אליאנס ברמת אביב, עזבה את המקצוע אחרי 19 שנה, היה התלמיד המצטיין אסף רפפורט בין הראשונים ששלחו לה ברכה מרגשת. גם את הרצאותיו הראשונות העביר, לבקשתה, בבית הספר שבו התחיל.
"מיד כשהכרתי אותו הבנתי שהוא גאון ומבריק, ובזכותו הבנתי שגם מצטיינים ומוכשרים עדיין זקוקים ליחס אישי, עידוד ותמיכה כדי לצמוח ולגדול", היא אומרת. "יש נטייה לחשוב 'מה הגאונים האלה צריכים אותנו', אבל הם צריכים. הוא הצטיין בכל התחומים וגם בצרפתית. לימים הוא סיפר עד כמה זה עזר לו, ללמוד צרפתית בבית הספר. הוא אומר שזה מה שחיבר אותו למשקיעים צרפתים, שהיו חלק מאוד משמעותי בקריירה שלו. הוא שבה את ליבם והם פתחו את הלב והכיס בזכות זה, והוא מדבר בכל הזדמנות על חשיבות השפה".
גם אחרי שסיים ללמוד, כגן אומרת, רפפורט שמר על קשר. "כשהוא היה במיקרוסופט היה לו חשוב להגיע להרצות באליאנס, והוא סיפר שהכניס לימודי צרפתית למיקרוסופט. בהרצאה הוא אמר לתלמידים לא להתמקצע, לא להצטמצם, להשיג השכלה רחבה של ספרות, אמנות, מוזיקה. הוא סיפר להם שכשהוא מקבל עובדים לחברה הוא לא בוחר רק את מי שבא עם מדעי המחשב בהצטיינות, הוא מחפש את האדם השלם. הוא אמר שחדשנות לא תבוא מקבוצה הומוגנית".
מתי ראית אותו לאחרונה?
"כשביקשתי ממנו לבוא להרצות אחרי האקזיט הקודם. בפעם הראשונה שהוא בא אכלתי את הלב שלא צילמתי את ההרצאה, אבל הוא הבטיח שיבוא שוב וקיים. בפעם ההיא הכנסתי את כל י"א-י"ב, וביקשתי ממגמת תקשורת לצלם הכל. הילדים שראו אותו כל כך התרשמו, הוא נתן להם המון תקווה והראה להם כמה אפשר לחלום. הם יצאו נפעמים וקיבלו המון צידה לדרך".
גם אילה קידר, המחנכת של רפפורט מאותה תקופה (ו-40 שנה מורה להיסטוריה) זוכרת את התלמיד רפפורט בבהירות. "כמובן שהוא היה תלמיד מצטיין, הכל הלך לו בקלות – חמש יחידות מתמטיקה, חמש יחידות אנגלית, תמיד בציונים הכי גבוהים. הוא היה הכי דעתן שאפשר, נלחם על הציונים שלו גם אם היו גבוהים, ואוי ואבוי אם קיבל נקודה אחת או שתיים פחות. בהרצאה שהעביר אצלנו, אגב, היה לו חשוב להגיד לבנות ללכת להייטק ולא לפחד, כי בכיתה שלו בקושי היו בנות שהלכו למחשבים ופיזיקה. בכל השנים אחרי שעזב היה עליו דיבור בבית הספר, וכולנו – המורים והצוות – עקבנו אחריו. הוא היה מקור לגאווה".
עכשיו היא שולפת את הדברים שנכתבו עליו בספר המחזור: "ילד חמוד ואפילו ביישן, שנהפך לאדום כאשר נוגעים בו. הילד עלול להיות תחמן וערמומי, לכן אל תפחיתו מערכו והתקרבו אליו בזהירות".
תחומי חייו של רפפורט תמיד היו משולבים: החברים הכי טובים מתלפיות הפכו לשותפים. החברים הכי קרובים בחייו האישיים הם לא פעם עובדים ששכר לעבוד תחתיו. הם יעידו שהחברות מעולם לא פגעה במקצועיות, וכמעט תמיד באה לפני העבודה בסדר החשיבות.
"למרות כל טוב הלב שלו, לא ממש אכפת לו מה אחרים חושבים", מעידה לירון חורשי, אחראית הרווחה והאופרציה של וויז בארבע השנים האחרונות. "אני למשל קוראת את כל הטוקבקים לכל דבר שאנחנו עושים, מההופעה בפורים (מסיבת ענק בעלות שהוערכה במיליוני שקלים, בהשתתפות שורה של זמרים בולטים שעוררה תגובות שנויות במחלוקת ברשתות, ל"א) עד הסכם המכירה עכשיו, והוא? כלום. בטיול החברה שלנו למאוריציוס כולם דיברו עלינו, היו טוקבקים ממש רעים ודברים שאנשים אמרו עלינו ברשת. קראתי את זה וממש בכיתי. כששיתפתי אותו הוא אמר לי: 'חורשי, מגיע לעובדים שלנו הכי טוב, תתקדמי'. וגם עכשיו, בהופעה המטורפת שעשינו לפורים, הוא לא סתם בחר אמנים שיופיעו וזהו, סגר, שילם וביי. הוא לא זרק את עומר אדם על הבמה סתם ככה. סגרנו על קונספט של שירים של מדונה, ועומר אדם שר בהופעה מדונה. אסף היה מאוד מעורב בהפקה, שזה מוזר בשביל מנכ"ל, אבל הוא בא לחזרות, הלך לשמוע את הסאונד, בחר אמנים. כשהוחלט שדניאל וייס מבארי – שההורים שלו נרצחו – ישיר באירוע, לא ידענו איזה שיר להתאים. אסף לא ויתר עד שמצא את השיר הכי מתאים, שלא יוזיל כלום".
לירון חורשי, אחראית רווחה ואופרציה, וויז: "לא ממש אכפת לו מה אחרים חושבים. בטיול חברה למאוריציוס כולם דיברו עלינו, היו טוקבקים ממש רעים. קראתי את זה ובכיתי. כששיתפתי אותו הוא אמר לי: 'חורשי, מגיע לעובדים שלנו הכי טוב, תתקדמי'"
יש לו זמן לכל זה?
"הוא יכול להיות האדם הכי עסוק בעולם – מול עסקה עם גוגל, גיוס כספים, מיליוני פגישות – אבל ברגע שאני אבוא אליו עם הדבר הכי שטותי בעולם, הוא יעצור הכל וימצא זמן בשבילי. אם הוא בניו-יורק ואני בישראל, הוא ייצא מפגישה וידבר איתי כי אני צריכה הצלה מדייט כושל".
איך גיליתם על הסכם המכירה?
"הייתה שיחה לכל הצוות בצהריים והסבירו לנו, אבל כמובן שבתקשורת אי-אפשר להתחרות וזה יצא לפני שכולנו ידענו. רוב העובדים ממש שמחו, ואז המשכנו ביום עבודה רגיל, אסף וכל השותפים".
6 צפייה בגלריה
סטטיק במסיבת הפורים המדוברת של וויז. "היה מאוד מעורב בהפקה, שזה מוזר בשביל מנכ"ל"
(צילום: צילום מסך מתוך האינסטגרם)
למה רק רוב העובדים?
"כי יצרנו פה משהו מדהים ואין לנו ספק שאנחנו יכולים לרוץ להנפקה, וכולם היו סביב זה בכל הכוח. אז יש כאלה שרצו הנפקה, אבל כולם סומכים על אסף שהוא עושה את הדבר הנכון – הנה, קיבלנו עוד עשרה מיליארד (ביחס להצעת הרכישה הקודמת של גוגל מיולי 2024 – ל"א). הוא יצר עובדים כל כך מחוברים שלא משנה מה, אנחנו סומכים עליו ועל הפאונדרים שלנו בעיניים עצומות. באמצע הלילה אחרי ההנפקה הצעתי לו להרים שלט בנושא החטופים והוא אמר 'יאללה', בלי להסס. תוך יום הרמנו את 'רק עסקה אחת חשובה'. והוא גם בונה מחדש את המרפאה של ניר עוז. לא אכפת לו מה יגידו, הוא לגמרי מאמין בנו ומקשיב לנו. יש לו גם צדדים פחות מושלמים, כן? הוא מאחר מלא-מלא לפגישות, לא עונה לשיחות טלפון. אם את צריכה לאשר משהו חשוב, סכום כסף מטורף כלשהו, הוא לא תמיד עונה אבל שולח סרטון טיקטוק. עקשן חבל על הזמן, לוחם צדק. מאוד קשה להזיז אותו מהדעה שלו".
מה הלאה?
"אנחנו גמורים, זהו. כל עסקה אנחנו נלחמים בשיניים, עובדים שעות מטורפות, אסף יוצא מהעבודה לפעמים בארבע בבוקר. זו כמובן גאווה ממש גדולה להיות תחת ארבעה פאונדרים הכי טובים בעולם, לא תשמעי סיפורים רעים והם עשו הכל בעבודה קשה וביושר, וזו עסקה שמביאה מלא כבוד לממשלה שעדיף שלא הייתה מקבלת".
קובי מימון הוא חבר קרוב של רפפורט זה 14 שנה וגם עבד איתו באדאלום. למעשה הוא אחד מארבעת החברים שהתארחו בביתו של רפפורט בסן-פרנסיסקו רגע לפני האקזיט של אדאלום, במה שיהפוך לסיפור מוכר שהם אוהבים לספר: איך לקח במיוחד חופשה כדי לארח אותם, אבל כבר ביום הראשון שלה קיבל את הודעת המכירה והאקזיט של אדאלום. הוא לא אמר להם מילה, לא חגג לרגע, שמר את עניין העסקה בסוד לאורך כל החופשה, ורק בדיעבד החברים הבינו ששהו איתו ברגעים הכי קריטיים בקריירה שלו עד אז.
"הבנו שכשהסתובבנו בקזינו הוא ניהל המון טלפונים חשובים ושמר הכל אצלו. הוא גם לא רצה לפגוע בעסקה עצמה, וגם לא רצה שנפתח ציפיות", מימון אומר. "זה סיפור שמעיד המון על האופי שלו".
גם הוא מזכיר את האופן שבו דאג רפפורט להפוך את עובדי הקבלן ונותני השירותים החיצוניים במיקרוסופט לעובדי החברה, כדי שלא יישארו מחוץ לאירועי חברה. "הסיפור הכי ידוע הוא על אחד המאבטחים בכניסה לבניין, ראובן, איש בן 83 שהעבודה במיקרוסופט נתנה לו המון משמעות. ברגע שהוא קיבל את התג והבין שהוא עובד חברה זה העיף אותו לשמיים, הוא התחיל לבכות מהתרגשות".
6 צפייה בגלריה
המייסדים השותפים של וויז, מימין לשמאל: רועי רזניק, עמי לוטבק, אסף רפפורט וינון קוסטיקה
(צילום: אבישג שאר-ישוב)
רפפורט נודע גם כמי שדאג שהחברה תסייע לעובדים, לרוב להט"ב שעוברים תהליך פונדקאות, וכמי שגם שאחרי שהתעשר המשיך לגור בדירה שכורה ולא להחזיק מכונית פרטית. "אבל יש גם דברים שהוא אוהב לעשות ולא מתבייש בהם – הוא יטוס בביזנס, בחיים לא בתיירים, ואנחנו יוצאים מלא למסיבות יחד, אנחנו מאוד אוהבים ליהנות", מימון אומר. "לפני מיקרוסופט היינו נוסעים כל סופ"ש לגיחות קצרות באירופה. הוא מוציא כסף על חוויות, ותמיד עם חברים ומשפחה. עכשיו הוא נסע עם חברה טובה שחגגה 40 לסופ"ש בלונדון, בזמן שהוא אחד האנשים הכי עסוקים ובתקופה הכי לחוצה שלו".
איך החברות מסתדרת עם העובדה שהוא גם הבוס הגדול?
"שאלה טובה, כי כולם חברים - הפאונדרים חברים, העובדים חברים, בן הזוג שלי עובד אצלו בוויז. מה שטוב בלעבוד עם חברים טובים זה שאין מחסומים, אתם אומרים הכל אחד לשני, וככה הם מתנהלים, מדברים על הכל. אין שיח של בוס שמזלזל בעובדים שלו. אני זוכר שאחרי האקזיט של אדאלום שאלתי אותו אם הוא מאושר מזה, והוא אמר לי 'אני מאוד מאושר ושמח מזה, אבל יותר משמח אותי שהעובדים שלי יכולים לקנות עכשיו דירה’".
