האקזיט של חברת הביטוח הטכנולוגית "נקסט אינשורנס", שנמכרה ב-2.6 מיליארד דולר לענקית ביטוח אירופית, פורסם בשבוע תחרותי אפילו במונחי ההייטק הישראלי. רק יומיים קודם יצא לתקשורת אקזיט מרהיב אחר, של Wiz שנמכרה לגוגל תמורת 32 מיליארד דולר. אבל במקרה של נקסט אינשורנס, מי שרוצה לדעת איך נראית רכבת ההרים המנטלית שמאחורי התמונות בעיתון של יזמים מחייכים בביטחון ובשילוב הידיים הקבוע, מוזמן. יזמים ומשקיעים כבר משתפים בלינקדאין הפרטי כישלונות ומורכבויות, ותעשיית הטק התמודדה עם מספיק תהפוכות – ממיתון, מלחמה, קורונה ומשבר חוקתי, אקזיטים מהדהדים לצד התרסקויות מפוארות – כדי שאנשיה יזדקקו למקום לפרוק בו. לפרק ולהרכיב מחדש.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
מי שעלתה על הצורך היא גלי בלוך-לירן, קואוצ'רית ליזמים ומשקיעים, שהפכה לאוטוריטה מקומית בהבנת נפשו המסוכסת של הסטארטאפיסט. מעבר לים זו כבר פונקציה מוכרת, מאמנת בכירים (Executive Coach) שעוזרת למנהלים לצלוח אתגרים מנטליים כמו פיטורי עובדים, שחיקה נפשית מעומסי לחץ מצטברים, ניווט בפוליטיקה ארגונית וקריסת החיים הפרטיים בזמן שהם מושקעים בעבודה. כאן בארץ, כשההייטק הוא הקטר הדוהר של המשק, נוצר ביקוש מיוחד לתת-התמחות במגזר הטכנולוגי-עסקי, ומעל זה, קשב קולקטיבי למחירים שמשלמים על מזבח הסטארט-אפ ניישן.
אלון חורי, ממייסדי "נקסט אינשורנס" שנמכרה, סיפר ברשתות החברתיות ובפודקאסט של בלוך-לירן על התקף הלב שחטף תוך כדי שנסע בכביש 6, אחרי שנים של דחיית בדיקות סקר תקופתיות, תזונה לקויה והיעדר פעילות ספורטיבת תחת לחצי ההקמה. "הכל נוצץ בעולם הזה אבל רק לכאורה", בלוך-לירן פוסקת. "ליוויתי יזם מבריק בשנות ה-20 לחייו שעוד לא הייתה לו משפחה משלו והוא אמר לי, 'גלי, אני לא ישן, אני לא אוכל וגם לא עושה ספורט, ולי זה עובד'. אז אולי בשלבים מסוימים בחיים אתה יכול לאפשר לעצמך את זה ולטווח קצר מאוד, ובסטארט-אפ יש ערך למהירות שבה הדברים קורים ולטוטאליות, וזה דורש משאבים לא רגילים – אבל בסיבוב הזה מחכה בקצה תמרור עצור. שחיקה, תחושה שנמאס לך ואתה לא יכול יותר, או שהגוף שלך אומר די – בצורות של התקפי חרדה, או כמו שאלון סיפר בצורה של התקף לב. יש גם גירושים, ניתוק קשרים מכל המעגל החברתי עד שהוא מתמוסס לחלוטין או קריסה נפשית.
"שאול אולמרט סיפר על הבדידות, הריחוק מהילדים ומהאישה והתחושה שהוא מאבד את עצמו סביב הנסיקה של חברת 'פלייבאז' שלו. היזם יונתן מטוס, המנכ"ל של Fairmatic, סיפר על חוויה משתקת בכנס גדול בלאס-וגאס, שברגע אחד הוא פשוט קרס פיזית והיו צריכים לפנות אותו משם על כיסא גלגלים. יש אינסוף דוגמאות למחירים התפקודיים, הנפשיים והמשפחתיים. אין דבר כזה לרוץ בעיוורון ובאמוק עשר שנים, ולא לשלם מחיר".
המחשבה היא שבקרוב יגיע האקזיט ותוכל סוף-סוף לנוח. שזה חוסר נוחות קצוב בזמן.
"יש גם טראומות שצפות מדברים טובים, אפילו מהאקזיט עצמו. אם עשית אקזיט מטורף ויש לך הרבה כסף בגיל צעיר, ואתה מרגיש ששיחק לך קלף, וצריך לנהל פתאום 20 מיליון דולר נגיד, זה משנה את כל מערכות היחסים שלך ומשנה את תפיסת העולם. אני מכירה כמה וכמה יזמים שעשו אקזיטים גדולים ושקעו לדיכאון. נעלם הבייבי שלך שטיפחת שנים. וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון שלא כל האקזיטים שמחים, רווחיים ומספקים. יש יזמים סדרתיים שעושים את זה בפעם השלישית והרביעית, גם כשהם ערים למחירים הכבדים עליהם ועל הסביבה שלהם, כי הם לא יכולים לעשות שום דבר אחר".
גלי בלוך-לירן, לשעבר בכירה בתפקידי שיווק בחברות הייטק ואמא לשלושה בנים, לא הייתה בשום שלב יזמית של חברה טכנולוגית בעצמה. אחרי שנתיים של רילוקיישן בגיאורגיה בעקבות בעלה שעבד במשרד החוץ, עברה המשפחה לוושינגטון ושם עבדה כדירקטורית אסטרטגיה למשלחת של משרד האוצר עם משה בר סימן טוב, היום מנכ"ל משרד הבריאות שזכור ממשבר הקורונה. החיבור לעולם היזמות הגיע כשנחתה ב-SOSA, מתחם הסטארטאפים שהובל בעשור הקודם על ידי משקיעים כמו חמי פרס וצביקה לימון.
"ישבתי שם על הגג בדרום תל-אביב לשיחות עם הרבה יזמים כסמנכ"לית שיווק, כדי להכין אותם לשיחות עם הקרנות שיגייסו מהן ועם לקוחות עתידיים. לימים חלק נרכשו, חלק התפרקו, ושם הם התחילו להיפתח בפניי לגבי המורכבויות של הבדידות, של המתחים בין המייסדים השותפים, על הנישואים שהתפרקו בזמן שהם מרוכזים בסטארט-אפ, על חוסר האיזון של להיות הורים וגם יזמים. במקביל לקורס קואוצ'ינג שעשיתי – הכל התחבר לי, ממסע החיים שלי, הפסיכולוגיה שלמדתי והניסיון בעסקים, העבודה עם יזמים, הרילוקיישנים. הייתי סקרנית מאוד לגבי היזמים שהייתי מוקפת בהם, הרגשתי שהם גם מאוד חכמים ומוטי ביצועים, ומצד שני – יש איזה נתק עם הרגש לפעמים כדי לצלוח את המסע הזה – וששם אני יכולה להיכנס".
ב-2018 יצאה לדרך כ-Executive Coach עם חברת הייעוץ The Human Founder לליווי יזמים, וב-2021 השיקה פודקאסט שנושא את אותו השם ובו היא צוללת לראיונות עם דמויות מרכזיות באקוסיסטם הישראלי. בין המרואיינים ניתן למצוא שמות כמו גיגי לוי ויס, שותף מנהל ב-NFX, ועינת גז, מנכ"לית "פאפאיה גלובל". במקביל ליוותה גם סטודנטים שמקימים מיזם משלהם בתוכנית Zell של אוניברסיטת רייכמן, ועושה תפקיד דומה ב"גוגל פור סטארטאפס", האקסלרטור של גוגל ליזמים, וגם באקסלרטור של יוצאי יחידת ממר"ם. במרוצת השנים ייעצה לסטארטאפים כמו Agora, Finout, Ludeo ו-OpenWeb שכיכבה לאחרונה בכותרות.
"יזמים לרוב מגיעים אליי אחד דרך השני, מפה לאוזן, וקרנות גם יכולות להמליץ על לדבר איתי, אבל זה יותר עדין. כי לפעמים אם הקרן ממליצה ליזם לדבר איתי, הוא לא בהכרח יידע איך לאכול את זה – מה, אתם מחייבים אותי או שזו המלצה? אוכל לדבר באופן באמת פתוח? יש יותר אגו אצלנו בעקבות השירות הצבאי, ופחות נטייה לדבר רגש. אולי זו תמורה חיובית שתקרה אחרי 7 באוקטובר, שנבין שאמפתיה ומיומנויות רכות הן הכרחיות למנהיגות עסקית ולהובלה. יש יזמים שחושבים 'את לא היית יזמת בעצמך, איך תדעי לעזור לי?', ועל זה אני אומרת שגם גינקולוג לא ילד אף פעם אבל הידע והניסיון המצטבר עושים את שלהם".
אחד הצמתים שבהם יזמים מגיעים לבלוך-לירן היא צמיחת החברה, שמחייבת גם צמיחה שלהם כמנהלים, שכן חברה שהתחילה בגראז' עם חמישה עובדים שונה מהנעה של חברה שמתרחבת לחו"ל ומעסיקה אלפים. לתרחיש הזה נדרשו המייסדים של "מאנדיי", ערן זינמן ורועי מן, שהקימו את החברה ב-2012 והיום מנהלים במודל משותף חברה ציבורית עם מעל 2,000 עובדים, כשרק חצי מהם בישראל. "הם הבינו שעם איך שהחברה צמחה הם צריכים לשנות פורמט וממנכ"ל וסמנכ"ל טכנולוגיות או מוצר שבדרך כלל יש בצוות של מייסדים, הם הפכו להיות שני מנכ"לים שותפים שמסתכלים על כל התחומים יחד. זה גם הקסם ביזמות, זו הזדמנות לחוות את החיים כל הזמן בתוך מסע של למידה וצמיחה. תחושת החיות שזה מספק היא מטורפת".
3 צפייה בגלריה
ערן זינמן ורועי מן, המייסדים של "מאנדיי". "הבינו שצריך לשנות פורמט"
(צילום: נתנאל טוביאס)
הספר שבלוך-לירן מוציאה בימים אלה, ומביא תובנות מהשעות שצברה עם יזמים, נקרא "היזם האנושי – איך להקים סטארטאפ ולהישאר בחיים" (הוצאת מטר), ולא במקרה. "גדלתי בזכרון יעקב, ילדה פעילה שרוקדת בחוגים ובמסגרות ויושבת ראש מועצת התלמידים. בת אמצעית עם שני אחים הייטקיסטים. עם סבא וסבתא ניצולי שואה משני הצדדים, שנטעו בי גם חוסן וגם שמחת חיים. אחרי שהתמחיתי במשרד עורכי דין, ואחרי שעבדתי עם חן ליכטנשטיין בתקופת המיזוג של כמצ'יינה ומכתשים אגן, התכוננתי לצאת עם רותם בעלי לרילוקיישן, חודשיים אחרי שהתחתנו. ואז אבא שלי התאבד. הייתי בתחילת היריון עם הגדול שלי, בחודש שלישי בערך, וזה קרה פתאום משום מקום. לא היו לדבר הזה סימנים מקדימים שידענו לראות אותם".
מה הסיטואציה שבה זה תופס אותך?
"אני זוכרת איך אני יושבת במתחם בזל בתל-אביב, מקום שכולן דוחפות בו עגלות תינוק בסבבה ושותות קפה, ואני בבית קפה עם חברה, ופתאום בעלי מגיע ואומר לי, 'גלי צריך ללכת'. אני תמיד חייבת לדעת מה קורה אבל הוא לא מסוגל להגיד לי. קמתי והתקשרתי לאמא שלי, בחיים לא דמיינתי כזה דבר, כי באמת איך אפשר, והיא אומרת לי, 'גלי, אבא התאבד'. פשוט ככה. אני חושבת שעד היום אני לא מעכלת את זה בכל הרמות. אני זוכרת שצעקתי ובכיתי, לא ידעתי מאיפה זה בא אליי, ומאותו הרגע הכל רץ כמו סרט נע, ההלוויה, השבעה. כולם באים ומספרים סיפורים מדהימים ואני בכלל לא מבינה מה קרה כאן הרגע. יש לעכל אובדן ולעבד אותו ויש להתמודד עם אובדן כזה".
נסיבות המוות שלו למעשה שינו את כל מה שחשבת על המשפחה שלך – הרמונית ושלווה מזכרון יעקב.
"זה משנה את הסיפור של הכל. הייתי זו מהמשפחה הכי רגילה, שגרה בזכרון עם נוף לים, עם אבא מהנדס ואמא מנהלת בית ספר, ופתאום על הכל מוטל צל. יש לך סיפור שאת מספרת לעצמך על החיים שלך, ופתאום הסיפור מתכסה בעננה שהיא שם לתמיד. והיא חלק ממני, לא בחרתי בזה. אני לא מסתכלת על זה ככתם, רק מבינה שזה חלק מהסיפור שלי. זה היה שער להתמודדות עם המוות, עם הרעיון של אובדן ועם העובדה שהוא בחר לעשות את זה בעצמו, במוות מאוד לא טבעי. מלא שאלות שאין לי תשובות אליהן. היו לי גם סימני שאלה וגם הרבה כעס, ומצד שני איך את יכולה לכעוס על מישהו שלא נמצא פה יותר? ואשמה, איך לא ראינו? וחמלה, כי את משערת באיזו מצוקה היה בן אדם ששלח יד בנפשו. הוא באמת הרגיש שאין לו אור בקצה המנהרה".
מה ידעתם על הכאב הזה שלו במרוצת השנים?
"זה לא היה כל כך מדובר. ידענו שהוא היה קצין קרבי בתעלת סואץ ותמיד הייתה בבית של סבא וסבתא שלי תמונה מדהימה שלו, חתיך וכריזמטי, שתמיד הסתכלתי עליה בהערצה כילדה. רק אחרי שהוא הלך הבנתי את העומקים של העצב בעיניים שלו, וכמה הוא לא היה רק חתיך וגיבור. איך הביאו אותו להיות מ"פ אחרי שקודמו בתפקיד נהרג ואז גם חברים סביבו. והצורך שלו להחזיק את הכל, כמי שהיה בן לניצולי שואה וגדל על אתוס של להחזיק ולא להראות חולשה, ולהיות בן בכור שמכיל ולא מעמיס על הסביבה שלו, כי ההורים חוו שבר גדול בעצמם לפני שעלו לארץ. היום כולנו סביב החוויה הזאת, אחרי 7 באוקטובר".
מתי הבנתם כמשפחה מה התחולל בו?
"בעשור למותו עשינו אירוע עם כל החברים הטובים של אבא מהצבא, אני פשוט התפרקתי מכל הסיפורים האלה שהיה צריך להכיל. היו שם 40 לוחמים אחרי גיל 70 שדיברו את הפוסט-טראומה הפרטית שלהם, והם נפתחו פתאום אחד בפני השני. הרגע הזה שמדברים כאב ורגש ומשהו משתחרר, המשיך איתי אחרי. את אבא שלי לא הצלחתי להציל, אבל רציתי להשתמש במה שלמדתי לטובת אחרים".
בטיפול הזוגי שבלוך-לירן מעבירה את מייסדי הסטארט-אפ, צפים דפוסים רגשיים סביב היחסים עם כסף, משפחה ודימוי עצמי, שהקיצוניות של חיי הסטארט-אפ מציפה ביתר שאת. "זה באמת דומה לטיפול זוגי, אני שואלת אותם קודם כל לפני שמתחילים: 'אתם מוכנים לעשות הכל כדי שזה יצליח? אתם מוכנים להשקיע זמן, כסף ואנרגיות כדי שהתהליך כאן יעבוד?' כי אחרת חבל", היא מתארת. "וגם, אתם מבינים שאם מישהו מכם ייצא מהשותפות הסטארט-אפ אולי לא יצליח, או לכל הפחות לא יתעכב ויחווה סחרור? פערים שעולים יכולים להיות סביב סביבת גידול, נגיד יזם שמגיע מבית מאוד יציב ושיש לו אורך רוח וזמן לבנות חברה בשקט, ואחד שלא. אני שואלת את זה תמיד, 'כמה זמן יש לכם כדי לחיות בפנטזיה של הסטארט-אפ אול-אין, או שיש משכנתה ולחץ לפרנס?' פער אחר הוא סגנונות ניהול שונים, מישהו שמגיע מאווירה תאגידית, לעומת מישהו שמגיע יותר גמיש. לפעמים זה פתיר ולפעמים זה לא".
מה עוד מפצל יזמים?
"יש מחלוקות שיושבות על מוטיבציות, האחד רוצה לעשות אקזיט מהיר והשני רוצה לנסות ללכת עד הסוף ולגדול. יש גם צוותים עם דינמיקה לא מאוזנת, האחד שהביא את הרעיון הוא דומיננטי יותר, לאחד יש יותר מניות בחברה ולאחר פחות".
מה לגבי התמודדויות של יזמים שהם גם הורים?
"ליזמים שהם הורים אני תמיד מציעה לא לחפש את האיזון ברמה היומית, אלא ברמה השבועית – על פני שבוע שלם קל יותר להסתכל על מתי אנחנו עם הילד, הבורד והעובדים, כשברמה היומית אולי לא בכל יום תצליח להכניס הכל".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.03.25
