דוד רק בן 25 וכבר שקוע בהחזר חובות שצבר במשך יותר משנתיים, כשלפניו עוד 40 תשלומים חודשיים של כ-1,000 שקל. איך נופל צעיר בתחילת חייו לבור כלכלי עמוק כל כך? "שירתתי כלוחם בנח"ל ואחרי שהשתחררתי הלכתי ללמוד במכללה, וביחד עם חברים הקמנו בשנת 2020 חברה לפיתוח אלגוריתמים", הוא מספר. "לא הרבה אחרי זה הגיעה הקריסה בהייטק בעקבות הקורונה. בהמשך היו ההשפעות של מלחמת רוסיה-אוקראינה, ובבת אחת המשקיעים משכו את ההשקעות שלהם. כעבור כמה חודשים בלי שנכנס כסף, מצאתי את עצמי במינוסים ובחובות של כמה עשרות אלפי שקלים. היו לי שכר דירה וחשבונות לשלם, והמינוס רק גדל".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
דוד זנח את חלום האלגוריתמים והלך לעבוד בניהול מסעדה, אבל זה לא הספיק והחובות תפחו עוד ועוד. "לא הייתה לי משפחה שיכלה לכסות לי את החובות. למרות ששילמתי ושילמתי את החובות בלי סוף, הם לא קטנו, בגלל הריבית והעמלות הגבוהות של חברות האשראי והבנקים. לא ישנתי בלילות, לא ידעתי מה לעשות".
5 צפייה בגלריה
עלייה משמעותית בצעירים שפונים לסיוע בגלל שנקלעו לחובות
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
ואז הוא שמע על תוכנית "יתד" של משרד הרווחה ועמותת "יחדיו" בשיתוף עם ג'וינט ישראל, פנה אליהם וקיבל ליווי פיננסי ומשפטי, איחוד הלוואות וחובות – וזה היה חבל הצלה שמשך אותו החוצה מהבור. דוד: "זו הייתה פעם ראשונה שישבתי מול אקסל של הכנסות והוצאות. כשהיועץ הכלכלי השתכנע ברצינות שלי, נתנו לי הלוואה ללא ריבית מקרן 'עוגן' כדי לסגור את כל החובות, ואני מחזיר לעוגן את הכסף כבר שנה, קצת פחות מאלף שקל בחודש. פרסנו את זה לחמש שנים".
וכמה אתה מרוויח לחודש?
"בסביבות 10,000 שקל בממוצע. אני אעמוד בתשלום ואסיים את החוב".
איריס דרור, מרצה ומלווה בניהול כלכלי: "אין בישראל חינוך פיננסי וצעירים מגיעים לבגרות בלי שמץ של הבנה בניהול תקציב, לא יודעים לעשות תיעדוף וסדר בהוצאות, לא יודעים להתנהל מול הבנקים ומה לבקש, ועושים את כל הטעויות האפשריות, כולל לקיחת הלוואות יקרות"
דוד לא לבד. לתופעה הכואבת של צעירים שנמצאים בפשיטת רגל יש בהחלט פנים ושמות (כל השמות בכתבה בדויים והשמות האמיתיים שמורים במערכת) ומדדים כואבים שהולכים ומטפסים גם בגלל המלחמה. "אנחנו מזהים שבהשוואה לשנים שלפני המלחמה, יש בשנה וחצי האחרונות עלייה של 20% בפניות לסיוע מצד צעירים שנקלעו לחובות", אומרת הילה סופרמן הרניק, מנהלת תחום חוסן צעירים בתוכנית "יתד", "הצעירים הם האוכלוסייה שמאבדת הכי מהר את מקום העבודה, ראינו את זה בקורונה, וגם עכשיו במלחמה אצל המילואימניקים הצעירים. יכולת הפרנסה והקיום של צעירים יותר מוגבלת. אנחנו נערכים עכשיו לקליטה של הרבה יותר צעירים בחובות שיצטרכו תמיכה". בצעירים יטפלו המומחים של יתד – כלכלנים, משפטנים ויותר מ-300 עובדים ועובדיות סוציאליות שגויסו למשימה.
ולא מדובר בצעירים מופקרים כלכלית, אלא בקשת של צעירים מכל המגזרים, כאשר ברור שהיעדר עורף משפחתי תומך ונקודת התחלה מורכבת – גורמים לכך שיהיה קל יותר ליפול לחובות. חלק מהצעירים עשו צעדים פיננסיים בלי ניסיון וידע, לקחו הלוואות והסתבכו אבל בגלל הבושה לא מיהרו לספר להורים. בכלל, תרבות הצריכה, המותגים, הקניות אונליין — מפתים צעירים רבים לרכוש בגדים, נעליים ומכשירי חשמל במחירים גבוהים ולחלק לעשרות תשלומים מבלי לחשב את העול על חשבון הבנק וללא הכנסה תואמת. כן, זאת הופכת לבעיה רחבה כי מערכת החינוך לא מלמדת את הצעירים כיום איך להתנהל נכון מבחינה כלכלית. הצעירים מסיימים צבא בלי שום ידע בסיסי: מה זאת ריבית, כמה משלמים על מינוס בבנק וכו'. וכמובן שיש גם שלל מקרים נוספים שקשורים לסיפור החיים של הצעירים: יש כאלה שעזבו בתים חרדיים ומתמודדים עם חיים עצמאיים בגיל צעיר, אחרים מגיעים ממשפחות שבהן ההורים בעצמם קשי יום ולא מעניקים תמיכה או ארגז כלים להתמודדות כלכלית.
"אין בישראל חינוך פיננסי וצעירים מגיעים לבגרות בלי שמץ של הבנה בניהול תקציב, לא יודעים לעשות תיעדוף וסדר בהוצאות, לא יודעים להתנהל מול הבנקים ומה לבקש, ועושים את כל הטעויות האפשריות, כולל לקיחת הלוואות יקרות. הם מקבלים כרטיס אשראי, הבנק אומר שהכרטיס מגיע עם פטור מעמלות, אבל מי מסביר להם עם מה עוד הכרטיס מגיע? מי מלמד אותם איך לנהל את ההוצאות בכרטיס, כשהם לא יודעים להבדיל בין עמלה לריבית? התוצאה היא שהם מעמיסים תשלומים על גבי תשלומים שמצטברים, אבל כשהם מתקשים בהחזר, לא כולם פונים להורים לבקש עזרה. וזה מצב חוצה שכבות סוציואקונומיות", אומרת איריס דרור, מרצה ומלווה עסקים ואנשים פרטיים בניהול כלכלי.
למה הם לא פונים להורים?
"כי לא כל ההורים יכולים לעזור, או כי הם מתביישים להיתפס לוזרים, וכאשר חלקם כן פונים להורים, הם כבר עמוסי הלוואות ואין להם מאיפה להחזיר", אומרת דרור, ומוסיפה שצעירים שאותם היא מלווה אפילו לא מבינים דבר פשוט כמו העובדה שהכנסותיהם חייבות להיות גבוהות מההוצאות כדי לא להיכנס לגירעון.
עד כדי כך? לא הגזמנו?
"לא הגזמנו. ממש לא. האם מישהו פעם הסביר להם שהם חייבים לעשות דיאטה תקציבית כאשר הם מוציאים יותר מאשר מכניסים? האם מישהו חינך אותם פיננסית? במקרה הטוב, ההורים סוגרים להם את המינוס. אז הם חוזרים הביתה, יושבים להורים על הראש, כמו שראינו בקורונה, רבים איתם, הורגים את היחסים במשפחה, אבל ההורים לא יבעטו אותם לרחוב. הם מרגישים מחויבים לילדים וזו אחת הסיבות לכך שהצעירים לא לוקחים אחריות על ההתנהלות הפיננסית שלהם".
5 צפייה בגלריה
''יכולת הפרנסה והקיום של צעירים יותר מוגבלת''. הילה סופרמן הרניק, מנהלת תחום חוסן צעירים בתוכנית ''יתד''
(צילום: שניר קציר)
אור, בת 25 מהמרכז, קנתה רכב ב-200 אלף שקל בלי להבין שהיא מכניסה את עצמה לבור עמוק. היא מספרת: "זה היה לפני יותר משנה, פיטרו אותי מהעבודה ואחרי שלא עבדתי כמה חודשים, כבר לא היה לי איך לשלם שכר דירה. ביקשתי כסף מחבר ילדות, והוא אמר לי בואי נעשה דיל: תיקחי הלוואה מחברת מימון, תקני רכב ותני לי לנסוע עליו. בתמורה אתן לך במשך חצי שנה 16 אלף שקל לתשלום שכר דירה, וגם אשלם במקומך את החזרי ההלוואה בתקופה הזאת. בעוד חצי שנה אקנה ממך את האוטו. הייתי בלחץ לשלם שכר דירה ולא חשבתי יותר מדי".
בעידודו היא לקחה הלוואה של 200 אלף שקל, רכשה מאזדה 5 חדשה, רשמה אותה על שמה, כולל ביטוחים ורכישת מנוי לנסיעה במנהרות וכבישים בתשלום, והעניקה את המכונית לחבר הילדות, "שמאז נוסע בלי סוף וצבר לי חובות של אלפי שקלים לתשלומי דרך". את החזר החוב החודשי הוא הפסיק מהר מאוד לשלם, ובנוסף, מתוך סך של 16 אלף שקל שהתחייב להעביר לה הוא העביר רק 6,000, מה שאומר שלאור שוב אין איך לשלם שכר דירה, והחזרי ההלוואה ממשיכים לרדת מחשבונה.
"התקשרתי אליו, הוא חסם אותי. הלכתי לאמא שלו, הלכתי לאח שלו, לא אכפת להם בכלל. בסוף, אחרי תקופה מסוימת הוא החזיר לי את האוטו והשאיר אותי עם החובות. וזה בחור שמכיר אותי כל החיים ולא חשבתי שיעשה לי דבר כזה".
איך חשבת להחזיר 200 אלף שקל?
"אני לא מבינה בדברים האלה. הוא אמר לי שיש לו את הכסף לקנות ממני את האוטו, אבל שהוא רק צריך שהאוטו יהיה על שמי והוא ייסע בו, ויחזיר לי הכל בתשלומים".
מה המצב שלך היום?
"טוב ברוך השם. בעזרת עוגן ויתד היה לי דיון לפני שבועיים והורידו לי את החוב לבנקים ל-10,000 שקל במקום 100 אלף. אני עובדת. עשו לי הסדר שאני משלמת כל חודש 300 שקל למשך חצי שנה, ואחרי זה 500 שקל למשך 18 חודשים, ואני אגיע להסדר גם עם הכביש, כי אין לי ברירה".
"יתד" היא תוכנית לאומית של משרד הרווחה שמטפלת מדי שנה באלפי צעירים בני 25-18 שנקלעו לחובות כלכליים, בשיתוף "יחדיו" וג'וינט אשלים ישראל, חברת "עת לדעת" והסיוע המשפטי במשרד המשפטים. התוכנית, שהחלה ב-2021, מסייעת להם לצאת מהחובות באמצעות ליווי כלכלי, ליווי מול הרשויות, מתן הלוואות מסודרות מקרן ההלוואות החברתית "עוגן" וסיוע משפטי. עד כה ניתנו הלוואות "עוגן" לצעירים בתוכנית בהיקף כולל של 6.6 מיליון שקל. באמצעות קשר עם מלווים מקצועיים הצעירים מקבלים ליווי בכל תחומי החיים: דיור, לימודים, תעסוקה, בריאות, שירות צבאי/לאומי, התנהלות כלכלית, סיוע משפטי, מיצוי זכויות, ליווי פרטני רגשי ועוד. עד כה השתתפו בתוכנית יותר מ-4,100 צעירים.
לדברי טל סלובו, שמלווה את הטיפול בצעירי "יתד" מטעם עמותת "יחדיו", הליווי הפיננסי והלימודים איך להתנהל פיננסית מסייעים להם להוריד את גובה החוב הממוצע שלהם בכ-40%, ו-27% מהמשתתפים אף מחקו את חובם לחלוטין. סלובו מציינת שהכנסות הצעירים מעבודה עלו בממוצע ב-26%, וכולם טענו שהם סובלים פחות מחרדה פיננסית.
זה קרה למרבה המזל גם לדניאל, בת 26, תושבת עוטף עזה. אחרי שהיא נכנסה בהתרגשות לדירה השכורה הראשונה שלה לאחר שעזבה את בית ההורים, היא נפגעה קשה בתאונת דרכים ומצאה עצמה מרוסקת פיזית ונפשית, בלי יכולת לעבוד. "התחלתי לאכול את החסכונות כדי לשלם שכירות, חשבונות ואוכל עבורי ועבור הכלבים שלי", היא מספרת. "אז עוד היו לי בבנק 30 אלף שקל, אבל הם נגמרו והתחלתי לגרד כסף מחברים ומהסביבה, וכאשר גם זה כבר לא עבד, מהלחץ הנפשי וגם הכלכלי, הגעתי למצב של תת משקל, התחלתי להשתמש בחומרים שונים, ובספטמבר 2023, כשהגעתי לחובות של 60 אלף שקל, הבנתי שאני חייבת לחזור לבית של ההורים".
5 צפייה בגלריה
טל סלובו מעמותת ''יחדיו''. "החל מאוקטובר 2023 אנחנו עדים יותר ויותר לצעירים שהסתבכותם הכלכלית מושפעת מהמצב הלאומי''
(צילום: נאן מלמד)
היא חזרה, ואז הגיע 7 באוקטובר, ומשפחתה קשת היום פונתה מביתה שבעוטף. לבית המלון של המפונים דניאל גררה איתה גם את החובות וגם את המצב הנפשי הקשה, שכבר כלל התקפי חרדה בעקבות התאונה. חצי שנה היא לא יצאה מהחדר במלון, הפרעות האכילה והתלות בחומרים שנטלה התגברו, והחובות נסקו. "הגעתי לחוב של 130 אלף שקל במצטבר, שמתוכו 6,000 שקל לביטוח לאומי, אלפי שקלים לספקית אינטרנט, ולא ידעתי מה לעשות".
בסוף הייתה זו המנהלת במקום העבודה החדש בעוטף, שאליו התקבלה לאחר שהמשפחה חזרה הביתה, שסיפרה לה על תוכנית "יתד", ושם החלה ללוות אותה עובדת סוציאלית בשם מוריאל. "היא מדהימה. היא קודם כל הקשיבה ולמדה אותי ואת הרקע שלי. את זה שהייתי הרבה זמן בזוגיות אלימה, שאני באה מבית לא יציב, אבל שאני מגיל 15 עובדת ואף פעם לא נקלעתי עד עכשיו לבעיות כלכליות", היא מספרת. "בהמשך קיבלתי גם מלווה כלכלית מדהימה בשם ילנה, ובנינו ביחד תוכנית כדי להבין כמה אני חייבת, כמה אני מרוויחה, ואיך אני לומדת להתנהל עם כסף. זו פעם ראשונה שלמדתי את הדברים האלה".
היא החלה לקבל מיתד גם ייעוץ משפטי כדי לעמוד באולם בית המשפט מול תשעת הנושים שהיו לה, בהם בנק הפועלים, בנק לאומי, כלל, ויזה כאל, חברת מקסי, חברת שירותי אינטרנט ועוד. "המשפט הראשון היה מול בנק לאומי, ואני ביקשתי מכבוד השופט עוזי מאיר, שאני בחיים לא אשכח אותו, רק לעמוד ולהסביר לו מה קרה לי. זו הייתה סיטואציה שמאוד הלחיצה אותי, כי זה לגעת בדברים שלא דיברתי עליהם מעולם. הוא הקשיב לי, ממש ראה אותי, ואפילו שאל אותי על האלימות של בן הזוג, ושם התחלתי לרעוד והיה לי התקף חרדה. בזכותו הבנק הסכים לוותר לי על חוב של 40 אלף שקל. אי-אפשר להסביר את הרגע הזה שבו את מבינה שגוף שרדף אותך, מוותר לך על החוב", היא אומרת ובוכה. "לא ציפיתי שהם יוותרו, והם ויתרו. ואז השופט זימן משפט נוסף, הפעם מול עוד שני נושים, וגם הם הסכימו לוותר על החוב, ובסופו של דבר כל הנושים, חוץ מאחד, ויתרו על החוב. הוא הציל אותי, הוא הציל אותי, כבוד השופט עוזי מאיר.
"עדיין יש לי נפילות נפשיות", היא ממשיכה. "לפני שבועיים הייתי מאושפזת, היה לי התקף חרדה, אבל אני מודה ליתד ולעורכת הדין שלי אילנית ארוסי, שגם בשלוש בלילה כולם ענו לי לטלפונים והרגיעו אותי, ובזכותם אני יכולה לנשום ולעבוד בלי שאני מעוקלת בכל מקום אפשרי. אני יכולה להכניס משכורת לבנק והיא לא מעוקלת לי. זהו. זה נגמר. נגמר", היא אומרת ושוב בוכה.
תקופת הבגרות הצעירה, שנקראת גם בגרות בהתהוות (18–26) נחשבת קריטית להתפתחות האישית, כיוון שבה נבנים הזהות האישית, הכיוון תעסוקתי והמעמד חברתי. חוב בגיל הזה הוא לא רק בעיה כלכלית, אלא גם חסם ממשי להזדמנויות. התמודדות לא נכונה עלולה להוביל לעוני מתמשך, ניתוק מהשכלה ותעסוקה, ולהפוך את הצעיר לאדם שמאבד אחיזה בעתיד שלו.
"החל מאוקטובר 2023 אנחנו עדים יותר ויותר לצעירים שהסתבכותם הכלכלית מושפעת מהמצב הלאומי: בעקבות פינוי מהבית או שירות ארוך במילואים, הם נתקלים בקושי לחזור למעגל העבודה, קושי שמתגבר אצל מי שמצבו הנפשי נפגע. צעירים שמלכתחילה היו בחובות, בזמן הזה חובותיהם תפחו יותר", אומרת סלובו.
מיכל (28) קנתה רכב ועברה לגור בו. "לקחתי הלוואה כשלמדתי לתואר הראשון. אמרתי לעצמי שאוטו זה יותר זול מדירה, אעשה בעזרתו גם משלוחים אחרי שעות העבודה הרגילות, ואחזיר 900 שקל בחודש. אבל מה עם ההוצאות מסביב על האוטו? מישהו מלמד אותנו בכלל לחשב הוצאות? או מלמד אותנו שיש ריבית על המינוס?"
גם שרון זיו-ביימן, פסיכולוגית קלינית, חברת סגל במכללה האקדמית תל אביב יפו ומנהלת מכון "מפרשים" לחקר והוראת הפסיכותרפיה, מדברת על הקשר למלחמה: "הצעירים הם מראש אוכלוסייה שעוברת יותר שינויים – הם יוצאים מבית ההורים, שוכרים דירה, מתחילים עסק, לומדים, ומצב של מלחמה מגביר אצלם עוד יותר את אובדן השִׁגרה ואובדן השליטה. בנוסף, כיוון שהם פחות מנוסים, יש להם פחות כלים לייצב את המצב, או להבין שאחרי תקופה מאתגרת תגיע תקופה טובה", היא אומרת.
סופרמן-ארניק מוסיפה: "לטפל בחוב זה לא מספיק. צריך להעניק לצעירים ליווי כלכלי, לערוך איתם שיקום תעסוקתי. צריך לקדם מדיניות של תמיכה במי שהם העתיד של המדינה והראשונים שיצאו להילחם בעבורה ולהגן עליה. עכשיו צריך להחזיר להם ולעשות את זה ביחד עם הרגולטור, הבנקים ובנק ישראל כדי שנשמור על הצעירים ונאפשר להם לחיות פה".
אלון, 24, מאזור המרכז, במקור מבית-שמש, עזב את הבית החרדי שבו גדל בגיל 15, והתחיל לכלכל את עצמו לבד, בלי שום הבנה בכסף. "זה הוביל אותי לשגיאות איומות ולהוצאות מעל היכולת שלי, שהכניסו אותי לחובות שהגיעו גם למאה אלף שקל בהוצאה לפועל. במשך עשור התגלגלתי איכשהו, עבדתי קשה והצלחתי לשרוד, עד שהגיע 7 באוקטובר".
ביום הנורא ההוא הוא היה במסיבת הנובה, ממנה נחלץ בעור שיניו ומאז כבר לא הצליח להחזיק עבודות ולהתמודד עם החובות.
5 צפייה בגלריה
''לטפל בחוב זה לא מספיק. צריך להעניק לצעירים ליווי כלכלי''
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
"חודשיים בכלל לא יצאתי מהמיטה, לא הצלחתי לדבר ולתקשר, ועדיין הייתי צריך לשלם שכר דירה, ביטוח לאוטו, ואני בדיכאון, בטראומה. למזלי, הלכתי לדבר על המצב הנפשי עם העובדת הסוציאלית של הרווחה בבית-שמש, שבה גדלתי. כשהיא שמעה שאני גם בחובות גדולים, היא מיד הפנתה אותי לתוכנית יתד. הצמידו לי מתכנן פיננסי בשם נחמיה ועזרו לי מאוד בדיונים ובמשפטים מול ההוצאה לפועל. קיבלתי עורכי דין, למדתי איך לדבר במשפט ויצאתי מהבור. כלומר, מהבור הכלכלי. היו גופים שוויתרו לי על החובות, והיום אני משלם החזר חודשי מאוחד של כל ההלוואות, ואני עומד בו".
וחשוב לו להדגיש: "הנקודה הכי משמעותית, ואת זה אני אומר כל הזמן למוריה, העובדת הסוציאלית שמלווה אותי, זה שניסיתי בעבר לצאת מהעניין, לעשות דברים ולהתקדם בחיים, אבל הפעם זה שונה כי בפעם הראשונה אני לא מתמודד עם הדברים לבד, יש לי גב ואין לך מושג כמה זה חשוב. אני לא מבין איך לא מלמדים אותנו את זה. יום אחד הציעו לי בבנק הלוואה של 15 אלף שקל בלי ריביות, חתמתי והוצאתי גם כרטיס אשראי, בלי מושג מה אני עושה. חייבים ללמד אותנו איך להתנהל", הוא קובל.
"היום, שנה וחצי אחרי, אני יכול להגיד שהתוכנית של יתד הצילה לי את החיים. הלוואי שהייתי מגיע קודם למישהי כמו מוריה או למתכנן הפיננסי. התחלתי לימודים ואני מסיים שנה ראשונה במשפטים, שזה היה החלום שלי. יש לי משכורת יחסית נמוכה במשרת סטודנט, אבל כבר שנה אני לא במינוס. מי שלא היה שם לא מבין מה זה. נכון שאני מחשבן סיגריות ודלק, ונכון שאני משלם חובות, אבל אוכל במקרר יש ושכר לימוד ושכר דירה משולם, ומוריה עוזרת לי גם אם אני חודש אחד נלחץ כי הוצאתי יותר. הלחץ הזה משבית אותי ברמה האישית, אבל היא כבר יודעת איך להרגיע אותי".
ויש גם צעירים שההורים שלהם כן זורקים אותם לרחוב. למשל מיכל, בת 28, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה שסיימה את המכינה ללימודי רפואה ונמצאת בשנת הלימודים הראשונה ברפואה. היום היא עובדת וגם מקבלת מלגה, והשילוב מספיק לה לשכר דירה, מחיה ומימון הלימודים, וכן – גם להחזר ההלוואה לקרן עוגן .
"הייתי צעירה חרדית ורציתי להתגרש, מה שאומר שהייתי צריכה לממן טוען רבני בעצמי. להורים לא היה מאיפה לעזור לי. אחרי שהתגרשתי התחלתי לצאת בשאלה, ואז ההורים ביקשו שאעזוב את הבית. שכרתי דירה, אבל בחברה החרדית אף אחד לא מכין אותך לחיים בחוץ, לא ידעתי שאני יכולה לפתוח אינטרנט ולהשיג מיטה במרקט-פלייס. אז קניתי מיטה".
בסופו של דבר היא קנתה רכב ועברה לגור בו. "לקחתי הלוואה כשלמדתי לתואר הראשון. אמרתי לעצמי שאוטו זה יותר זול מדירה, אעשה בעזרתו גם משלוחים אחרי שעות העבודה הרגילות, ואחזיר 900 שקל בחודש. אבל מה עם ההוצאות מסביב על האוטו? מישהו מלמד אותנו בכלל לחשב הוצאות? או מלמד אותנו שיש ריבית על המינוס? בחברה החרדית כל החיים מחנכים אותך שאנשים חילוניים הם לא הכי טובים, שאין להם מוסר, אז גם את נורא זהירה ולא יודעת על מי לסמוך. עד שהבנתי מה עושים עם האינטרנט, לא ידעתי שאני יכולה לקבל מלגות ללימודים, אז שילמתי על הלימודים שלי יותר מ-20 אלף שקל. קרעתי את התחת, עבדתי מסביב לשעון, ועדיין לא ידעתי להתנהל כלכלית".
פתאום היא מצאה את עצמה עם חובות של מאה אלף שקל, שהלכו והעמיקו.
איך נתנו לך כל כך הרבה הלוואות?
"בכל פעם את לוקחת ממקום אחר. את ההלוואה של הרכב, שהייתה הראשונה, לקחתי ממימון ישיר, שעליהם שמעתי בפרסומות".
איך הגעת לאוניברסיטה? למדת ליבה?
"עשיתי תעודת הוראה שיכולתי להמיר בקמפוס החרדי של בר אילן, שם יש מסלול שמותאם לצעירות בלי בגרות שמגיעות מהמגזר החרדי".
איך הסתדרת עם מקלחות, שירותים וכו'?
"עבדתי כסייעת בגן ילדים חרדי. הייתי מגיעה מוקדם ועושה שם התארגנות של בוקר. הייתי צריכה לעבוד במשהו שמכניס יותר כסף, אבל לא הצלחתי לעזוב, הגן שמר עליי רגשית".
כשעזבה, כי נמאס לה לשחק את המשחק ולהגיע לגן לבושה כחרדית, היא עברה לגור בכפר סטודנטים עם עוד חברים ללימודים, שם הייתה צריכה לשלם שכר דירה, ואז שוב לקחה הלוואות. "חוץ משכר דירה הוצאתי גם על מימון הלימודים, על פסיכולוגית, לא ידעתי למשל שיש אופציה לקבל טיפול באוניברסיטה. הייתי משלמת על טיפול נפשי 500 שקל בשבוע, ונפח ההלוואות גדל. זה לא שחייתי חיים פזרניים, אני חסכנית, אבל ההחזר החודשי וגם ההוצאות וגם תשלומי הדלק, את לא מצליחה לעמוד בזה".
ואז הגיעה נקודת השבר העמוקה, כשהבינה שאין לה כסף לסיבוב הבא של מכולת, דלק וחשבונות, והיא החליטה למכור את החפצים שלה. כשהגיעה למכור את המחשב, התרסקה. "זו הייתה נקודת המפנה. השלב ששאלתי את עצמי 'לאן הגעת, מה קורה לך'. בשלב הזה בנקים כבר לא הסכימו להלוות לי, וגם הפטנט עם חברות האשראי הפסיק לעבוד".
איזה פטנט?
"הייתי מזמינה כרטיס אשראי חדש, מעבירה דרכו כסף בביט לחברות שלי, ולוקחת מהן מזומן להתנהלות השוטפת. אבל בסוף סירבו לפתוח לי עוד כרטיסי אשראי, וזה היה השלב שבו התחלתי למכור כל מה שיכולתי".
המכירה של המחשב שברה אותה גם מפני שהגבר שקנה אותו ממנה זיהה את המצוקה וניסה להטריד אותה.
מה עשית בלי מחשב?
"למדתי מהטלפון. זה היה קשוח מאוד, לעשות קורסים של ביולוגיה ולעבוד עם המקלדת של הטלפון. הייתי מרוסקת נפשית, ובאחד האתרים גיליתי תוכנית סיוע לצעירים בחובות. יצרתי איתם קשר והייתי בשוק שהם בכלל עוזרים לי. כי מה פתאום חילונים עוזרים? אבל בתוכנית 'יתד' לימדו אותי התנהלות כלכלית, ורק כשהם בטוחים שהבנת, נותנים לך הלוואה שסוגרת את כל החובות, ואת צריכה להחזיר להם סכום אחד חודשי.
"היום אני גרה בדירת שותפים ומשלמת שכר דירה. מכרתי את הרכב אחרי שהבנתי כמה הוצאות זה גרם לי. המלגות שאני מקבלת ביחד עם המשכורת שלי, שהיא 6,000 שקל, מאפשרות לי לעבוד פחות ולהתפנות ללימודים. אה, וקניתי מחשב", היא צוחקת. "אני מחזירה לקרן עוגן אלף שקל בחודש לעוד ארבע שנים. יתד אשכרה סידרו לי את החיים, בזכותם אהיה רופאה וחוקרת מוח".
