לכל אורך קריירת ההשקעות חסרת התקדים או ההשוואה שלו, ברח וורן באפט ממניות טכנולוגיה. הוא טען שאינו מבין מספיק בתחום או בחברות האלה כדי להעריך אותן, וכמי שמעולם לא זז מהעקרונות הברורים שלו, הוא פשוט לא משקיע במה שהוא לא מבין. אבל ב-2016 קנה מניות של אפל בשווי של יותר מ-31 מיליארד דולר. זה לא שבאפט החל פתאום להבין בטכנולוגיה בגיל 80 פלוס, אבל הוא שם לב שכל האנשים במשרד שלו מסתובבים עם אייפונים ולא זזים מהם. הוא הציע לאחד העובדים טלפון חדש של חברה אחרת ואלף דולר אם יוותר על האייפון, וזה לא הסכים. הוא עבר עוד כמה אנשים במשרד עם אותה הצעה, ואף אחד לא הסכים. כאן הבין באפט כי הלקוחות הכל כך נאמנים של אפל, נותנים לחברה יתרון צרכני שאין לאחרים. תוך זמן קצר גדל שווי השקעתו באפל ליותר מ-174 מיליארד דולר – מה שהפך אותה לחברה הגדולה ביותר בתיק ההשקעות שלו – לפני שבשנה שעברה מכר חצי ממניות אפל שברשותו. החלטות מהסוג הזה הן שהפכו את וורן באפט לאגדת השקעות שספק אם תהיה עוד אחת כמותה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
משקיע שלא רק בנה הון – הוא בנה גישה. הוא הראה שאפשר להצליח בלי להיות בריון, אולטרה-מיליארדר בלי לשכוח את המזכירה שעונה לטלפון, וחכם בלי להרגיש צורך להפגין את זה כל הזמן. הוא השקיע בחברות טובות, נתן להשקעה לעבוד עשרות שנים, ולא עשה שום דבר תחת לחץ. "רוב האנשים לא מצליחים להתעשר כי הם רוצים להתעשר מהר", אמר פעם, "ואני לא יודע איך עושים את זה".
כשבסוף השבוע הודיע באפט כי בגיל 94 הוא פורש אחרי 50 שנה מתפקידו כמנכ"ל חברת ההשקעות "ברקשייר האת'וויי", זה התקבל בשילוב של הערצה לאיש, לפועלו ולתרומה העצומה שלו לבניית עושר אישי באמריקה, יחד עם צביטה בלב. "לעולם לא יהיה עוד וורן באפט", כתב בסוף השבוע הוול סטריט ג'ורנל. גם אוראקלים, מסתבר, לא ממשיכים לנצח.
האגדה של וורן באפט התחילה ב-1930 באומהה, נברסקה. אביו, הווארד באפט, היה חבר קונגרס שמרן-ליברטריאני וברוקר עצמאי. הימים ימי השפל הגדול. הילד וורן בילה שעות במשרד ההשקעות של אביו, שם נשאב לעולם המספרים, הטבלאות והמניות. כשהווארד היה מבלה ערבים בקריאת דוחות כספיים, הילד ישב לידו ולמד בשקט. לא כי היה חייב, אלא כי רצה. כמו בהרבה סיפורים על אבות ובנים מהתקופה ההיא, גם בין הווארד לבנו הייתה מערכת יחסים נטולת רגשות פומביים, אבל כשאביו מת ב-1964 אמר באפט שזה היה "הרגע העצוב ביותר בחיי".
כבר בגיל 8 החל הילד וורן למכור מסטיקים, עיתונים ובקבוקים. ב-1942, והוא בן 11, קנה את המניה הראשונה שלו וכעבור שנתיים הגיש לראשונה דוחות למס הכנסה. הוא התאהב לגמרי במספרים ובילה את מרבית חייו הארוכים באובססיה לשוק המניות. הוא פשוט טרף מידע על חברות. כמנהל השקעות צעיר, הסתובב באפט בבית כל היום כשראשו תקוע בדוחות שנתיים של תאגידים. כשילדיו שיחקו בגן, הוא ישב על ספסל וקרא דוחות. הוא היה אובססיבי, נהנה מזה וממשיך לעשות זאת עד היום.
"בהתחשב במה שאני יודע על הרגלי העבודה שלו, אני מעריך שבאפט קרא יותר מ-100,000 דוחות כספיים בקריירה בת יותר משבעה עשורים", כתב השבוע פרשן "הוול סטריט ג'ורנל", ג'ייסון זוויג, "והזיכרון שלו כמעט על-טבעי. לפני שנים, בסיום ראיון טלפוני עם באפט, הזכרתי ספר שקראתי. הוא ענה שהוא גם קרא אותו – יותר מחצי מאה קודם לכן. כשהוא התחיל לתאר קטע, לקחתי את הספר, מצאתי את הדף ולמרבה התדהמה הבנתי שבאפט זוכר כמעט כל משפט מילה במילה. חשיפתו חסרת התקדים למידע פיננסי, בשילוב עם הזיכרון המדהים שלו, הפכו את באפט לצורה אנושית של בינה מלאכותית".
באפט הגיע לגיל ההתבגרות בדיוק בזמן כדי ללמוד באוניברסיטת קולומביה אצל בנג'מין גראהם, שהניח את היסודות לתורת "השקעות ערך", וטען שצריך להשקיע רק כששווי השוק נמוך מהשווי האמיתי של החברה. באפט אימץ את זה, עם שדרוג: הוא שילב איכות ניהול, מוניטין ויציבות עסקית יחד עם תג מחיר נכון.
6 צפייה בגלריה
וורן באפט על גג משרדי ברקשייר בנברסקה, 1984
(צילום: Bonnie Schiffman Photography/GettyImages)
הוא התחיל בהימורים גדולים על דגים קטנים. היו תקופות שבהן 21% מסך נכסי ההשקעות שלו היו בחברת Dempster Mill Manufacturing, יצרנית ציוד חקלאי שבסיסה בנברסקה, ו-35% בחברת Sanborn Map, חברת קרטוגרפיה מניו-יורק שהוקמה במאה ה-19. הוא השקיע לפעמים במניות שבקושי נסחרו וחיכה שנים. בין 1957 ל-1968, השקעות מוזרות שכאלה סייעו לו לייצר תשואה ממוצעת של 25.3% בשנה.
ב-1965 השתלט על ברקשייר האת'וויי, יצרנית טקסטיל כושלת. הוא מגדיר את ההשקעה הזו כ"גרועה ביותר שלי אי פעם". החברה דיממה כסף במשך שנים רבות לפני שבאפט סגר אותה סופית ב-1985, אבל היא סיפקה מזומנים לכמה מהרכישות המוקדמות שלו, והוא הפך אותה לחברת ההשקעות שלו תחת אותו שם.
ככל שברקשייר צמחה, השקעה בחברות קטנות הפכה חסרת טעם, וכאן נכנסת לתמונה מערכת היחסים הארוכה והחשובה בחייו של באפט מחוץ למשפחתו. את צ'ארלי מאנגר פגש באפט ב-1959, כשהכירו דרך חבר משותף באומהה. מאנגר, מבוגר מבאפט בכשבע שנים, היה עורך דין ומאוחר יותר הפך למשקיע עצמאי מצליח. החיבור ביניהם היה מיידי. מאנגר שינה את החשיבה של באפט, שנהג להשקיע בחברות זולות מאוד גם אם היו בינוניות. מאנגר דחף אותו לחשוב על איכות, לא רק על מחיר. הייתה ביניהם חלוקת תפקידים לא כתובה: באפט קיבל את ההחלטות הסופיות וניהל את הכסף בפועל. מאנגר היה היועץ, המצפן האינטלקטואלי והמבקר הפנימי.
בעצת מאנגר, באפט הימר ב-2008 על יצרנית הרכבים החשמליים הסינית BYD עם השקעה של 232 מיליון דולר. שווי האחזקה הזו זינק ליותר מ-9 מיליארד דולר לפני שבאפט החל למכור אותה. האחזקה הנותרת של ברקשייר עדיין שווה כ-1.8 מיליארד דולר. מאנגר גם שיכנע אותו ב-1972 לקנות את חברת הממתקים See's Candy – במה שבאפט מגדיר כ"רגע מפתח בקריירה". ברקשייר שילמה 25 מיליון דולר עבור See's ועד 2011 רשמה רווח של 1.65 מיליארד דולר.
ברקשייר המשיכה לקנות לאורך השנים מניות של חברות גדולות ברגעים שבהם המחירים שלהן קרסו. למשל, היא השקיעה באמריקן אקספרס, קוקה קולה ובנק אוף אמריקה בתקופות שבהן החברות היו בשפל של יחסי ציבור או תנאי שוק. בסך הכל, מניות שלוש הענקיות האלה שוות למעלה מ-100 מיליארד דולר ממה שבאפט שילם עבורן, וזה לא כולל את כל הדיבידנדים שגבה במהלך השנים.
בשיא המשבר הפיננסי הגדול של 2008 מימש באפט את המוטו המפורסם שלו: Fear when they get greedy and get greedy when they fear (תפחדו כשכולם הופכים תאבי בצע, ותהיו תאבי בצע כשכולם מפחדים), כשהשקיע 5 מיליארד דולר ב"גולדמן זאקס" הקורסת ולאחר מכן עוד שלושה מיליארד במניות של ג'נרל אלקטריק. עד סוף השנה שעברה, ההשקעות של באפט צברו תשואה שנתית ממוצעת של 19.9%, בהשוואה ל-10.4% של מדד S&P 500. נראה שאין עוד מישהו בהיסטוריה שניצח את השוק בהפרש כה גדול במשך שישה עשורים.
מי שעליו תוטל המשימה לשבור את השיאים ההיסטוריים האלה הוא גרג אייבל שהוכרז על ידי באפט ליורשו. "שניים מהדירקטורים, שהם גם הילדים שלי, היו מודעים לתוכנית", חשף באפט. "עבור השאר מדובר בחדשות". באפט ימשיך לכהן כיו"ר החברה והבטיח ללוות את אייבל בתחילת דרכו: "אני מתכוון להישאר בסביבה ולהיות מועיל".
אייבל, 62, יליד קנדה, עובד בברקשייר מ-1992. הוא סומן על ידי באפט כממשיך דרכו בשנים האחרונות. "כשגרג מתקשר אליי, אני תמיד עונה", מפרגן באפט. "תמיד יש לו משהו חשוב להגיד. הוא בחור חכם שלא עושה שטויות ומכיר היטב את הדנ"א של החברה".
בכירים בברקשייר מתארים את אייבל כבחור צנוע ונגיש — ממש כמו הבוס המיתולוגי. "הוא מאוד מזכיר את באפט בחשיבה האנליטית שלו. הוא לא כריזמטי כמוהו אבל אסור לזלזל בו. הוא בחור מבריק בצורה יוצאת דופן ובתקופה האחרונה הוא התכונן היטב לתפקיד. אבל בניגוד לבאפט הוא בורח מהתקשורת ולאורך הקריירה שלו העדיף להיות נחבא אל הכלים. הנאומים שלו בכנס השנתי צפויים להיות משעממים יותר".
בגיל 94, וכשהוא שווה 168.2 מיליארד דולר, וורן באפט גר באותו בית באומהה שקנה ב-1958 ב-50 אלף דולר. לא במקרה היו מולו שתי פחיות קוקה קולה במהלך הודעת הפרישה בשבוע שעבר. הוא שותה קולה כל יום, ומעדיף מקדונלד'ס על מסעדות יוקרה. פעם אמר שאם היו מבטיחים לו עוד שנה בחיים, בתנאי שיאכל רק ירקות בריאים, הוא היה מוותר על השנה הזאת.
אשתו הראשונה, סוזן תומפסון, שלה נישא ב-1952, הייתה זמרת, פילנתרופית ואישה עצמאית מאוד. היא הובילה אותו לאחת התובנות המשמעותיות בחייו: "זכיתי בהגרלת השחלות", אמר באפט פעמים רבות בהתייחסו לזמן, למקום, למגדר ולצבע העור שבהם נולד. הוא סיפר כי חייו השתנו כשסוזן לקחה אותו לעצרת של מרטין לותר קינג, והנאום גרם לו להבין כמה מזל היה לו להיות גבר לבן שנולד באמריקה בבית מבוסס ומתפקד. "כשאני מסתכל באלבומי ילדות, אני פתאום שם לב שאני תמיד עם ספר ביד והאחיות שלי מכינות עוגה", סיפר באפט, "כל זה כשהיום אני יודע שהאחיות שלי הרבה יותר חכמות ממני".
באפט וסוזן נפרדו בשנות ה-70 והיא עברה ללוס-אנג'לס. הם שמרו על קשר קרוב מאוד עד מותה ב-2004 והיא אפילו הכירה לו את מי שתהיה אשתו השנייה, אסטריד, הצעירה ממנו ב-16 שנה. הוא היה האיש העשיר בעולם פעם אחת, ב-2008. זה היה חד-פעמי. הוא כמעט תמיד היה אחד מחמשת עשירי העולם, אבל היה ברור שהמקום הראשון לא מעניין אותו. הוא מרוויח 100,000 דולר במשכורת שנתית ומחזיר חצי ממנה לחברה. אין לו פמליה או מאבטחים, והוא התחייב לתרום 99 אחוז מעושרו, בעיקר דרך יוזמת " The Giving Pledge" של ביל גייטס.
באפט אינו אדם פוליטי מובהק, אבל הוא מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית, וכלכלית אפשר להגדיר אותו כליברל מתון. הוא תמך בברק אובמה ובג'ו ביידן, ותרם לקמפיינים שלהם. העמדה המפורסמת ביותר שלו נוגעת להעלאת מסים לעשירים. אחרי שגילה שבפועל הוא משלם אחוז מס נמוך יותר ממזכירתו, אמר: "אני לא צריך לשלם פחות מס ממי שעובד אצלי. יש משהו עקום כשאני משלם פחות אחוזי מס ממזכירה שלי". ב-2011 קיבל באפט מאובמה את מדליית החופש הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה באמריקה, ועל דונלד טראמפ אמר: "אמריקה יכולה לשרוד נשיאים גרועים, אבל לא נשיא שלא אומר את האמת".
נאום הפרישה של באפט השבוע הוקדש גם לביקורת חריפה על הנשיא האמריקאי: "כשיש בעולם 7.5 מיליארד איש שלא אוהבים אותך, זה יכול להוביל לדברים רעים"
הנאום השנתי של באפט בכנס המשקיעים של ברקשייר האת'וויי אף פעם לא מאכזב, אבל השבוע הוא היה סוער ומעניין מתמיד. מעבר להודעת הפרישה הדרמטית, גם המתקפה של באפט על תוכנית המכסים של טראמפ זכתה לכותרות ראשיות. באפט, אם להיות עדינים, לא ממש תומך במדיניות הכלכלית של הנשיא האמריקאי.
"הטלת מכסים עלולה להתפרש כאקט מלחמתי שיוביל לדברים רעים", מזהיר באפט. "אנחנו בארה"ב צריכים לשאוף לסחור עם שאר העולם, ולעשות את מה שאנחנו עושים הכי טוב. אסור שמדיניות הסחר תשמש ככלי נשק. כשאתה הופך סחר לנשק, אתה פוגע לא רק באחרים, אלא גם בעצמך. במבט היסטורי ארה"ב ניצחה כבר מלפני 250 שנה — אין מדינה שדומה לה. אבל זו טעות גדולה, לדעתי, כשיש בעולם 7.5 מיליארד בני אדם שלא כל כך אוהבים אותך, ולך יש 300 מיליון איש שמתרברבים כמה הם הצליחו — אני לא חושב שזה בסדר ואני לא חושב שזה חכם. אני גם לא חושב שאם שאר העולם ישגשג יותר, זה יהיה על חשבון ארה"ב".
עם זאת, מנקודת מבט של משקיע בן 94 שכבר ראה הכל וחווה הכל — היה בבורסה בזמנים של עליות חדות וירידות תלולות — באפט לוקח הכל בפרופורציה. "מה שקרה ב-100 הימים האחרונים הוא פשוט כלום, השוק תמיד מגיב בדרמטיות לשינויים, אבל בסופו של דבר הוא מסתגל. אם קשה לכם להתמודד עם זה שהמניות שלכם יורדות ב-15%, אתם לא צריכים להיות בבורסה".
באפט סיפר כי ברקשייר האת'וויי שקלה השקעה של 10 מיליארד דולר בחברה מסוימת (הוא לא ציין איזו), אבל החליט לרדת מהעסקה. "הזדמנויות אמיתיות מגיעות בזמנים של תנודות דרמטיות. זה דורש יותר מתנודות זמניות בשוק". ברקשייר האת'וויי מחזיקה בקופת מזומנים מפלצתית בשווי של כ-350 מיליארד דולר, אבל אם להסתמך על הדברים של באפט לגבי מצב השווקים, הרי שהוא מעריך שעדיין לא הגיע הזמן הנכון להשקיע אותם בחזרה בבורסה.
באפט אמנם כבר מכר יותר מ־60% מאחזקותיו באפל — ברווח גדול כמובן — אך היא עדיין המנייה החשובה ביותר בתיק ההשקעות שלו. באפט פירגן לטים קוק, מנכ"ל אפל, ואמר למשקיעים: "אני מוכרח להודות לטים — הוא הרוויח לברקשייר יותר כסף ממה שאני הרווחתי לחברה. אפל היא היהלום של ברקשייר".
