שבוע אחרי שספג פגיעה ישירה במתקפה האיראנית, לנזק בבית החולים סורוקה הוצמד תג מחיר - מיליארד שקלים שיידרשו לשיקומו. בהודעתו לתקשורת, מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, ציין שהסכום דורש עבודה משותפת של האוצר, הממשלה ו"גם פילנתרופיה - כמקובל במקרים כאלה".
אצל מאיה נתן מוזר, מנכ"לית קרן קשת, פלטפורמת פילנתרופיה דרכה תורמות כיום 160 משפחות למטרות ועמותות שונות, הגלגלים כבר עובדים. בתפקידה היא מנהלת כמעט מיליארד שקל שהפקידו בקרן התורמים - אם במניות, מזומן, נדל"ן ואפילו חפצי אומנות - כשהם מחליטים מה יהיו יעדי התרומה והקרן בתורה בודקת את הצורך והעמותה, ומנהלת את מעבר הכספים. וכשאירועים דרמטיים משאירים שובל של הרס וקורבנות, כמו הסבב האחרון עם איראן ו-7 באוקטובר שהשלכותיו עדיין כאן - הפילנתרופיה נכנסת, "כמקובל".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
רק לאחרונה תרם ג'ון גריי, מנכ"ל בלקסטון, 125 מיליון דולר לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, ומיפוי תרומות של יהודי התפוצות בחרבות ברזל סימנו תרומה של 220 מיליון דולר לשירותי בריאות וחירום לבדם.
"אנחנו רואים שעוד יצטרכו לשקם את בית החולים סורוקה ואת מכון ויצמן, שבו למשל נפגע מחקר לחקר הסרטן שעמלו עליו במשך עשור. אלו מוסדות שנשענים על פילנתרופיה הרבה יותר ממפונים שגם העירייה, גם הממשלה וגם מס רכוש יודעים לספק להם כרגע מעטפת", אומרת נתן מוזר, שמשמשת כציר בין התורמים לעמותות. "אנשים פרטיים לא רצים לשפוך כסף לפני שרואים את הצורך באמת. מוסדות שנפגעו - מבצעים בימים אלה הערכות נזק והערכות של עלויות השיפוץ ואנחנו כבר נמצאים איתם בשיחות. מובן כרגע שצריך לתעדף נתינה לתחום בריאות נפש, כי העורף חוטף ברמה שכבר קשה לאמוד".
אחרי 7 באוקטובר גויסו מעל מאה מיליון דולר לתמיכה בפעילות אזרחית כמו סיוע למפונים, את לא רואה את זה קורה הפעם?
"אחרי 21 חודשים של מלחמה, לא כל כך מהר רצים לתרום עוד ועוד, בעיקר בגלל שבאופן עקרוני הטיפול במפונים מתבצע על ידי הרשויות המקומיות, ובהיקפים האלה הרשויות המקומיות יכולות להתמודד עם האירוע בצורה בהחלט סבירה, יחד עם מס רכוש. במקומות שאנחנו יכולים לא להחליף את המדינה, אנחנו מעדיפים לא לעשות את זה. לא בטוח שיש צורך ולא בטוח שלהמטיר כסף על מטרות קצרות טווח זה הדבר הנכון לעשות".
אפשר לומר שרצף המלחמות החזיר לחיינו את הדוד סם, גם בצורת תורמים מהתפוצות.
"התרומות לישראל מאנשים שלא גרים בה בכלל - זו תופעה שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם. בדרך כלל תורמים רק לוקאלית, או ליבשות כמו אפריקה. אז כן, זו פריבילגיה וגם ייחודיות של העם היהודי ושל מדינת ישראל. התרומה לכאן אחרי המתקפה של 7 באוקטובר חצתה את רף הביקורת, יש אנשים שחיים בחו"ל ויש להם ביקורת לא מועטה על מדינת ישראל ואיך שהיא מנוהלת והם לא ממהרים לתרום למדינה. היו שנים של מגמת ירידה בתרומות לישראל, אבל האלימות האנטישמית ברחבי העולם התעצמה מאוד בחיבור ישיר לכל תנועת פרי פלסטיין. הכוכבים שלנו התאחדו, אפשר לומר. יהודים בישראל הבינו שצריך להיות להם אכפת ממה שקורה בחו"ל ושצריך לטפל באנטישמיות מחוץ לארץ, להקים כאן ארגונים שיעזרו ליהודים שבתפוצות. ובצד השני, יהודים בארה"ב שלא תרמו אף פעם - התחילו להזרים למדינה כספים באופן משמעותי, במקום למשל לאוניברסיטאות העילית שבהן הם תמכו בעבר וביטלו תרומות בעקבות ההתבטאויות. הם הבינו שיש מצב אקוטי ואיום אמיתי עם איחוד הזירות ועם איראן. הבינו שזה ה-Rainy Day שלנו".
המודל של קרן ייעוץ לתרומות, Donor Advised Fund, קיים בעולם כבר מאה שנה ועשה עלייה לפני שש שנים עם השקתה של קרן קשת, כקרן הראשונה בישראל הפועלת במודל זה. פלטפורמה שכזו מאפשרת לתורם להעביר סכום כסף ולקבל הטבת מס מיידית, אך להחליט מאוחר יותר לאילו עמותות יועבר הכסף בפועל. בינתיים, הכסף נשאר מושקע בקרן וצובר תשואה.
ב-2019 הקימה נתן מוזר, שפועלת בשדה הפילנתרופי ב-25 שנים האחרונות, חברה לתועלת הציבור שאינה למטרות רווח. "הרבה שנים הייתי בממשק בין ישראל לארצות-הברית, עבדתי עם משפחות בפדרציה היהודית של וושינגטון שתרמו לישראל, וגם בסוכנות היהודית. נכנסתי להקים מאפס רשת של משפחות פילנתרופיות עבור הארגון הבינלאומי Jewish Funders Network. היו להם משרדים בניו-יורק ובלוס-אנג'לס והם רצו לפתוח פה בישראל את הסניף שלהם. ראיינו אותי חמישה פילנתרופים ישראלים, שסיפרו שהם לא מכירים אחד את השני, לא מכירים את האמריקאים שתורמים פה, ושהם רוצים ליצור לעצמם קהילה כדי לתרום בצורה חכמה יותר. אני זוכרת שהיה לי קצת מוזר שפעל כזה ארגון בקרב משפחות יהודיות בארצות-הברית שרוצות לתרום לישראל - בלי אף ישראלי בו. ונשאלה השאלה איפה הישראלים? הרי יש פה הון שהוא הולך וגדל עם השנים, וגם לקהילות היהודיות בחו"ל שמממנות הרבה מאוד מהפעילות הפילנתרופית פה בישראל, יש ציפייה שיהיו להם שותפים מקומיים. זה כבר לא הישראל של פעם, שאנחנו נלחמים והם מממנים, אלא זו שותפות גורל של כולנו ואחריות של כולנו לדאוג לחברה בישראל. ואני מאמינה בזה שבחברה תקינה יש סקטור פילנתרופי מקומי".
איך זיהית את הצורך לייבא מודל ניהול תרומות חדש?
"כשניהלתי את ה-JFN זיהיתי לקונה מסוימת, זה היה מאוד ברור שהדרך שבה אנחנו מתנהלים בישראל, היא לא דומה לאיך שמנהלים תרומות בהיקף כזה בחו"ל. בדרך כלל, אם היה לאנשים כסף, הם היו מקימים עמותה, שזאת ישות שצריכה לדווח, התהליך סביבה בירוקרטי וסבוך ולוקח שנתיים כדי שייכנס לתוקף איזשהו זיכוי במס שאפשר ליהנות ממנו. למציאות הישראלית ולאופי ההתעשרות האופייני כאן של הייטק זה לא התאים, כי השנים שבהן אתה חווה נזילות מאוד גבוהה בדרך כלל בישראל זה או כשאתה מוכר חברה באקזיט, או מוכר חברה פרטית, שלא חייבת להיות רק בתעשיית הייטק, או מנפיק חברה. אלה שנים שבהן ההכנסות שלך עולות בצורה קיצונית והן לא דומות לשום דבר שקורה בשום שנה אחרת. ולכן בשנה הזו, מבחינה של החלטות נכונות, זו השנה שבה צריך לקבל החלטה לשים כסף בצד לפילנתרופיה. ואם היית צריך להחליט למי לתרום את זה ולמצוא את העמותה או להקים עמותה או לחכות שנתיים עד שייתנו לך זיכוי, היית דוחה את זה וזה לא היה קורה, וגם למי יש את הזמן לעשות את זה בשנה שבה אתה מנפיק חברה?"
איך זה נראה מעבר לים?
"בארצות-הברית אתה חותם על הטרם שיט למכירת החברה או הנפקה שלה ומחליט מיד כמה אתה מוציא מהכסף לפילנתרופיה, כי גם מבחינת מיסוי זה הגיוני, אפילו לא רק מטוב לב ואהבת אדם. הרי זה או שהמדינה תחליט מה היא עושה עם הכסף שלך שנכנס בצורת מסים - או שאתה תחליט. יש איזושהי הבנה שאתה רוצה לתרום חזרה, אבל הרבה פעמים יש פער בין הזמן שבו התעשרת לבין הזמן שבו אתה מתחיל את הפעילות הפילנתרופית שלך. זה לא הטלפון הראשון שאתה עושה כשאתה יודע שסכום כסף גדול הולך להיכנס, וחלק גם לא מודעים לזה שאפשר לתרום דרכנו בצורת מניות של החברה שלך. את הפער הזה היה צריך לסגור, ושם הגיע החיפוש שלי בעולם אחר מודל שיתאים למציאות הישראלית ובו-זמנית שלא נצטרך לשנות שום דבר באיך שהתרומות מתנהלות מבחינה חוקית".
להייטקיסטים יש דפוסי תרומה משלהם?
"נתחיל בזה שכל השמועות על הייטקיסטים שהם לא תורמים הן לא נכונות. אנחנו רואים כמה הם פעילים. יש נטייה לאנשים לבחור בתחומי תרומה שהם מבינים מתוך גלגל החיים שלהם, אז הם נוטים לתמוך במלגות לסטודנטים שלומדים מדעי המחשב למשל - כי הם כוח עבודה טוב לתעשיית ההייטק וזו הזדמנות חיים עבורם. להיות תורם זה מסע, ככל שהחיים שלך משתנים - התרומות שלך משתנות ואתה עובר מדבר לדבר בהתאם להתפתחות האישית שלך. בצעירותך תתרום מלגות לסטודנטים, אחרי שנה תבנה מעבדות בבית ספר לרפואה ואחרי עשור תחליט שמה שהכי חשוב זה להשקיע במגזר הציבורי במדינה שלך כי הוא מתמוטט. הדרך להתפתח היא להקצות לתרומות כסף נפרד, וגם לא למהר להקים עמותה משלך אלא לבדוק איך תורמים לקיימות. על כל 200 איש בישראל יש עמותה כי לכולנו יש ראש יזמי, אבל בפועל זה מייצר יותר בירוקרטיה מאימפקט".
אתם בעצם מייצרים מנגנון פיננסי שמאפשר שליטה זמנית בכסף והפקת תשואה ממנו, לפני שמעבירים אותו ליעדו הסופי - מושא התרומה שנבחר.
"בדיוק, בגלל שאת מפרידה בין מועד התרומה וקבלת הזיכוי, ובאמצע מחזיקה בכסף ומשקיעה אותו מחדש הוא מגיע לשטח, לעמותות, בקצב שבו התורמים ממליצים על תרומות. לתורמים ניתנת הזכות להמליץ על המקומות שהכסף ייתרם אליהם, אז למעשה, יש לך מקום להחלטה מתי ייעשה שימוש בכסף שלך, ובינתיים, בכל הזמן הזה שהכסף שלך חונה, הוא מנוהל כמו שצריך. ולא רק מנוהל ברמה של להחזיק אותו בבנק ולהשגיח עליו, אלא הוא עושה כסף חדש, מה שמגדיל עבור מדינת ישראל את הכסף שאפשר לעשות איתו שינוי חברתי".
"על כל 200 איש בישראל יש עמותה כי לכולנו יש ראש יזמי, אבל בפועל זה מייצר יותר בירוקרטיה מאימפקט"
איך זה נראה בפועל?
"אתה יכול לתרום כל שנה לתוך הקרן הזאת ואתה יכול להתנהל בה ממש כמו קרן אישית ולקבל החלטות כמו איזה סכום של כסף אתה רוצה לתרום ולאיזו עמותה. אתה יכול גם להעביר ליורשים. אתה יכול שהתרומה תיעשה על שמך, או על שם ילדים והנכדים שלך שירשו את הקרן שלך בקשת. יש אנשים שניגשו אלינו וביקשו להסדיר דרכנו את התרומה עבור הילדים ומי שירש אותם, מתוך מחשבה שהם לא יהיו כאן לעד והם רוצים לוודא שהכסף ממשיך לעשות טוב גם אחרי שהם ילכו. יש בזה גם אמירה חינוכית חזקה, וזה שומר על ה-Legacy של המשפחה.
"יכול להיות גם שלט על בניין שאתה תורם לבנייתו אם אתה רוצה, ואפשר גם לתרום אנונימית לחלוטין. ועד שאתה מחליט לאן תתרום את הכסף, תוכל להחליט גם אם תרצה שנשקיע אותו בשוק ההון כדי שיצבור תשואה או בפק"מ סולידי. גם את הריבית אנחנו מחזירים לתוך חשבונות התרומה, כדי שהכסף באמת ייצא החוצה לתרומות. ואין ספק שיש לנו ריבית טובה על הכסף כקרן שמנהלת מאות מיליוני שקלים ושהבנקים כבר מתייחסים אליה כמעט כמו אל גוף מוסדי".
מה המינימום שאיתו אפשר להיכנס ולתרום דרככם?
"אפשר להיכנס בערך מ-50 אלף שקל להשקעה בקשת, ורוב התורמים שלנו מפקידים מעל 50 אלף שקל - עם ממוצע של מיליון שקל לתיק. זה לא בסכומים קטנים, ואנחנו לא בנישה של מימון המונים ותרומות קטנות של 50 שקל. לא צריך להיות משקיע כשיר כי אנחנו לא מפוקחים על ידי שוק ההון והכסף שעובר מהתורם אלינו הוא בעצם מנוהל על ידנו. אנחנו גובים עלות תפעול, שבסך הכל מכסה את הזמן שלוקח לנו לעבוד על זה, ואלו סכומים הגיוניים כי חולקות את העלויות 160 משפחות. אנחנו לא מייצרים רווח, רק מכסים עלויות".
עד כה תרמו דרך קשת ל-1,500 עמותות ויוזמות שקיבלו מהמדינה סעיף 46, וללא קמפיינים פוליטיים ומטרות דומות. "אנחנו גם עושים בדיקות נאותות לעמותות, מדברים עם המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים, עוברים על הדוחות ומוודאים שהכסף מגיע ליעדו".
רוב ההון בישראל הוא הון חדש.
"הטרנספורמציה הזאת של התעשרות של יחידים והסתכלות על המגזר השלישי בתור מגזר שצריך תמיכה גם מכסף פרטי ולא רק מממשלה, זה דבר שקרה בעשורים האחרונים, מאז שנות ה-80 שמדינת ישראל הפסיקה להיות מדינת רווחה. ובאמת נצברו פה כמויות מרשימות של הון בישראל והתעשרות מרשימה, ויותר אנשים שמחפשים לעשות פילנתרופיה. בקשת היום אנחנו מנהלים את התרומות של 160 משפחות, וגם עובדים עם מעל 20 קרנות אמריקאיות גדולות שרוצות להשקיע במדינה שלנו. זה נכון שהמדינה שלנו צעירה וההון צעיר, ורק בשנים האחרונות מתחילה המחשבה במשפחות עתירות ממון על איך מתבצעת ההעברה הבין-דורית, ועולות שאלות כמו איך מעבירים לדור הצעיר את המשאבים בלי שהם ישתקו אותו. פילנתרופיה הפכה להיות כלי - כדי לתת לדור הבא הזדמנות להתאמן על עבודה משותפת, אם רוצים שהם יסתדרו בעתיד סביב הכסף. ויש גם הבנה שצריך להתנהל מסודר".
לא בדיוק דבר שאנחנו מצטיינים בו כישראלים.
"יש תרבות במדינת ישראל של פיזור צ'קים ממקום רגשי, זה תמיד הצ'ק של חי אלפים, 1,800 שקלים שנותנים כי לא נעים. הכי קל להעיף באוויר צ'קים, אבל זה לא נותן לך שום דבר כתורם. מי שרוצה לתת ופתח כיסים במהלך השנה גומר אותה בלי לדעת למי נתן ומה נעשה עם הכסף. התבגרות בתחום עוזרת להבין שצריך להפסיק לאסוף קבלות ולתרום עם אסטרטגיה וסדר. זה גם עזר לאנשים לתת יותר. איש חרדי שעובד איתנו אמר שזה עזר לו לשים לב שהוא באמת מגיע למעשר".
"פילנתרופיה הפכה להיות כלי - כדי לתת לדור הבא הזדמנות להתאמן על עבודה משותפת, אם רוצים שהם יסתדרו בעתיד סביב הכסף. ויש גם הבנה שצריך להתנהל מסודר"
לקחת את המידה היהודית הזאת ובניתם לה פורמט.
"מעבר למשמעות הדתית של מעשר יש לו משמעות חברתית עמוקה של ערבות הדדית, ושל כל מה שאנחנו צריכים כרגע במדינת ישראל מאוד. זה יושב בתוך הקונספט של לראות את האחר, כאילו הוא חלק מביתך, ולקחת אותו בחשבון בהתנהלות שלך מול עצמך - וזו ערבות הדדית במלוא מובן המילה, ובמצב של המדינה היום אנחנו זקוקים לזה נואשות. בגלל זה קרן כמו קשת צריכה להיות נכס לאומי, גם כי יש בה הרבה מאוד כסף לתועלת הציבור, וגם כי אנחנו רוצים להפיץ את הקוסנפט הזה של ערבות הדדית שהיא תכלס. במיוחד אחרי 7 באוקטובר, כשהובן היטב שהחברה הישראלית מחזיקה את החברה הישראלית, ולא המדינה מחזיקה את החברה".
מה לגבי האופן שבו חברות תורמות? חמשת הבנקים המרכזיים תרמו למשל ב-2024 מעל 700 מיליון שקל.
"בעיקרון נתינה תאגידית היא אולי הנתינה שאנשים הכי מכירים במדינת ישראל, כי היא תמיד משווקת, והגופים האלה כמעט תמיד יכולים לתת יותר".
מפעלים פילנתרופיים שאפתניים לא יכולים שלא להעלות את השאלה - האם זה לא צריך להיות באחריות המדינה?
"היקף ההכנסות של המגזר השלישי בישראל הוא מעל 120 מיליארד שקל בשנה, ו-50 אחוז מזה זהו כסף שמועבר מהממשלה לעמותות כדי לבצע שירותים חברתיים. התלות של המגזר החברתי בממשלה גדולה, וכל ממשלה מגיעה עם האג'נדה שלה ומסיטה תקציבים ביחס למטרות שלה, חלקן מטרות פוליטיות. בגלל זה החצי השני של התרומות צריך להיות יציב, ואני מציעה לתורמים להסתכל לטווח של 5-10 שנים ולא לעשות תרומה חד-פעמית. ככה מייצרים פיתוח, התחדשות ותהליכים משמעותיים. בתחום איכות הסביבה למשל יש יותר פילנתרופיה מתקציבי ממשלה, וככה גם קהילה גאה, תרבות ואמנות וזכויות אדם. בתחומים של בריאות וחינוך יש הזרמות כספים כבדות של המדינה וטוב שכך. אני קוראת לזה 'סולם מאסלו של הנתינה' כי אלו הדברים הבסיסיים שאנשים מתגייסים אליהם".
נתן מוזר מסמנת מדיניות של משרד האוצר ורשות המסים שמעכבת תרומות בהיקפים גדולים יותר. "יש תקרה של 10 מיליון שקלים שרק עד אליה את מקבלת זיכוי של 35%. וזה חבל, יש תורמים עם הרבה יותר מ-10 מיליון שקלים לתרום בשנה, ובכל זאת הם נתקעים בסכום הזה. ביקשנו החרגות סביב 7 באוקטובר וגם החרגות של תרומות מסוימות בגלל המצב, וזה לא קורה".
"וגם, כשמסתובבים בשיבא ורואים מכשור רפואי כמו מכונות MRI - רוב הדברים האלה נקנו מכספי תרומות ובכל זאת כשקונים מכשור רפואי, משלמים 18% מע"מ למדינת ישראל שעליו אי-אפשר להזדכות, כי ארגונים שלא משלמים מסים לא יכולים להזדכות על מע"מ. ככה ש-18% מהתרומה הלך למדינה בחזרה. ויש גם מס מיוחד לעמותות, שמשלמות 8% מס על העסקת עובדים, מעבר לשכר. יש לזה סיבות פיסקליות, אבל זה כמו עונש לעמותות. תנו לאנשים לתרום".
איך תיעדפתם את התרומות בשנתיים האחרונות, של תורמים מקומיים?
"7 באוקטובר היה אירוע מטורף במושגים של פילנתרופיה, ובעיקר מהירות התגובה שנדרשנו אליה. נתנו לתורמים פריסה של הארגונים שעובדים בשטח, ממד"א ועד ליחידות שתומכות בצבא. הסברנו באופן מסודר מה הבעיה שהייתה בתרומת ציוד צבאי ומהר מאוד אמרנו לתורמים שעדיף שלא יקנו את הציוד הזה כי הוא לא בטיחותי והצבא לא מכניס אותו לפעילות. הפנינו תרומות סביב 7 באוקטובר למטרות כלל ארציות, כמו תחום בריאות הנפש שהיה זקוק למימון כי הוא הקיף גם את ניצולי הנובה, גם אנשים שפונו מביתם, גם נפגעי חרדה במרכז הארץ מהאירועים והטילים ועוד ועוד מעגלים. זה שהיינו שם להסביר בזמן אמת, מנע נפילה להונאות שהיו, כמו זו סביב דיסקיות התרומה למשפחות החטופים".
"כשמסתובבים בשיבא ורואים מכשור רפואי כמו מכונות MRI - רוב הדברים האלה נקנו מכספי תרומות. ובכל זאת כשקונים מכשור רפואי, משלמים 17% מע"מ למדינת ישראל שעליו אי אפשר להזדכות"
השאלה על איפה המדינה נגמרת ומתחיל הכיס של האזרחים עלתה גם סביב גיוסי ההמונים של פדויי השבי להשתקמותם.
"אנחנו לא עובדים מול קמפיינים של אנשים פרטיים, רק מול ארגונים. ולגבי הלגיטימיות של זה? אני האחרונה שאשפוט בן אדם שחזר משבי או עבר טראומה, ומחליט שהוא צריך לפנות לציבור. אין לנו שום דרך לדעת אם הצורך הוא אמיתי או לא ולהיות ניזונים משמועות שמתעופפות בתקשורת זה לא נכון. זה גם לא מכבד לנהל את הדיון הזה בפרהסיה".
ותרומות דיסקרטיות של תורמים שמזהים מצוקה פרטית?
"כבר בתחילת המלחמה היה ברור שיש הרבה מאוד ילדים שהפכו ליתומים או משני הורים או מהורה אחד, והם לא שייכים למערכת הצבאית. היה צורך של ארגונים להתגבש ולייצר קרנות שילוו את הילדים האלה לאורך כל חייהם. נתנו את השירות של החיבור אליהם ללא עלות, כתרומה שלנו למאמץ המלחמתי. הקרנות שנתרמו לילדים יתומים מנוהלות אצלנו היום, וצוברות תשואה שתשמש אותם. אלו יתומים ספציפיים של 7 באוקטובר, רשימה ברורה של ילדים. זה לא ברמת הצהרות וקמפיינים, אלא נעשה באופן הכי דיסקרטי שיש ומול עובדות סוציאליות, כדי לוודא מה הצורך, לראות עד כמה שניתן מה המדינה נותנת ואיך עושים השלמות. במשך השנים הבנתי שתרומה למטרה שאת מאמינה בה - היא הדבר הכי גדול שכסף יכול לקנות. זה משמעותי ונותן ערך לחיים מכל דבר חומרי שתוכלי לקנות לעצמך".
פורסם לראשונה: 00:00, 27.06.25
