זמן טראמפ / יום שלישי היה יום מוזר. איש לא הבין אם יש הפסקת אש או לא. במיוחד אחרי הרג הארבעה בבאר-שבע לפנות בוקר והטיל הבודד לצפון אחרי השעה שבע. "נורו לעברנו מספר טילים בודדים", אמר גיציס וקולו נבלע ברעש האזעקות. תגיד, זה אומר שנורה לעברנו טיל בודד או שהם סובלים מבדידות? ניסתה לאגף את הרגע בהומור ממ"די.
השעה הייתה חמש ורבע לפנות בוקר אור ליום שלישי, כשהיינו בממ"ד. לי בכלל היה קר. לה חם. אולי זו הפעם האחרונה, כי בלילה טראמפ הודיע על הפסקת אש שתסיים את "מלחמת 12 הימים". אבל אז מבין הבודדים נפל לו בודד אחד קטלני על בית בבאר-שבע, והעצב לא נקלט. ואצלי הבזיקו גם החטופים שנשכחו כמעט מלבד פה ושם כהערת שוליים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של שלמה ארצי:
עדיין בממ"ד באותו בוקר / אזעקה והתרעה התחרו ביניהן באותו בוקר יום שלישי. "הם ישגעו אותנו עם האזעקות, עם 'אנחנו גיבורי-על' כל כמה דקות, ועם האוררררנדו מלא הרי”שים", אמרה. טוררררנדו, תיקנתי אותה, לא אוררררנדו. אבל היא הייתה עייפה וראשה צנח לעבר הטרנזיסטוררררר האדום שלנו בממ"ד שלא הפסיק לבשר מה "המצב".
מודה שיום קודם כשהראו לנו בטלוויזיה תמונות מפורדו לפני ואחרי לא הבחנתי בהבדל (גדול עליי תצ"אות). מה שכן, כשיצאנו להתאוורר מהאזעקה וגילינו שזגוגית הסלון שלנו התנפצה לרסיסים מהבומים, קצת התבאסנו. "היה יכול להיות יותר גרוע", אמרתי.
Too Weeks / בשבועיים האלה למדנו מחדש איך נראית חרדה. איך היא נשמעת, מה היא לובשת, איך היא נכנסת למיטה וצונחת מעייפות. בעולם רגיל שבועיים היו יכולים להיות כלום. גג חופשה קצרה, אנטיביוטיקה בינונית או התחייבות זמנית למינוי בחדר כושר.
אבל בעולם של טראמפ, בעולם הציוצים והראיונות בפתח המטוס או במגרש הגולף שבועיים נהיו נצח. הזמן שהוא צריך כדי להעלות רעיון, ליישם אותו ולהכחיש שהיה בכלל רעיון ולשכוח ממנו. ואז במוצ"ש בלילה, לפני שבוע לא ייאמן, הכל התהפך. טראמפ פיצץ את פורדו כמו שהבטיח לרה"מ. עם B-2 ולא בציוץ. נשמנו לרווחה, פתחנו לו מסדרון. כנראה שלא הייתה לנו מלחמה כזאת עדיין.
בשבועיים האלה למדנו מחדש איך נראית חרדה. איך היא נשמעת, מה היא לובשת, איך היא נכנסת למיטה וצונחת מעייפות. בעולם רגיל שבועיים היו יכולים להיות כלום. חופשה קצרה, אנטיביוטיקה בינונית או התחייבות זמנית למינוי בחדר כושר. אבל שבועיים נהיו נצח
ניסים תשמע / יש ניסים, אבל מי שעושה אותם זה אנשים, אמר ביובש הרמטכ"ל אייל זמיר. ועכשיו, בוקר יום שלישי, המשפט הזה רק התחזק לי. כי פתאום הבנתי שאם קורה נס הוא לא בהכרח נשלח מלמעלה, אלא מהצנועים שבנו. אנשי המעשה. ממי שהחליט באומץ ללכת על זה. מהטייסים ותומכיהם שטסו יומם ולילה. "אוף, הילד שלי לא חזר הביתה כבר שלושה שבועות", אמרה לי מאי, אמא של טייס צעיר.
כן, עם כל השמלציות, הנס נשקף מעיני הקהילה. אפילו מעיניו של השכן שמעולם לא החלפתי איתו מילה ועכשיו שאל לשלומי. הניסים לא שינו את המציאות אבל הם חיברו אותנו, רגע לפני שהטינה (הלוואי לא) תפרק.
תחנת שידור אנושית / אבל הכי-הכי היה הוא. הילד מבאר-שבע האבלה. הוא לא לבש אפוד עיתונאים. לא ידע איך אומרים "נפילה בזירה פתוחה" או "הופנה לסורוקה במצב קל".
אבל כשהטיל נפל הוא פתח את הפה ונהיה תחנת שידור אנושית.
"נודר נדר! באמא שלי! בספר תורה —
התפוצץ מעליי טיל!
אמא… (בום). אמא'לה… הלך סורוקה!
בראש של אמא שלי הלך סורוקה!"
משפט המשפטים המלא בכנות של אחד מילדי המלחמה.
פרשן ונתח / טוב, הם אמרו הכל. "עשו סדר", לדבריהם. ועכשיו יוקל לנו. כי מה עוד נשאר לפרשנים לומר? הרי הם עברו מערוץ לערוץ, נחלקו לפרשני הלפנות בוקר והצהריים, מהאינוויזיבלס (הבלתי נראים), לעומת פרשני הפריים-טיימים הנחשבים. איך קוראים להם? מה שמם? כולם מלבד הכוכב העולה בני סבטי שקיבל מינוי רשמי להיות פרשן איראן, בעודו מתחמם מהחיקוי המוצלח של אלי פיניש. "מה הוא יעשה המקסים הזה עכשיו ללא איראן?" שאלה בנאסטיות.
המון פרשנים טעו בהשערות. אבל לעומת ימי התיכון, כשטעית - בציון לא זכית, פה העבירו אותם (מומחים, חברי פורומים, לשעברים) הלאה לפאנל הבא.
תגיד, לדעתך משלמים לפרשן בשש בבוקר או שזה על בסיס התנדבותי? נשאלתי ולא ידעתי לענות. ותגיד, למה המגישים החשובים יושבים על הגג? הרי הם לא כנרים.
שמיים מחביאים ברזל / כל השבועיים דמיינתי מקום שבו יש שמיים שמחביאים ברזל (טיל) ולא מאפשרים לו לצנוח למטה.
העיר שלי באזעקה / בום ראשון והכל נעצר.
חנות ירקות סוגרת חצי תריס שממילא נסגר,
בחור על קורקינט קופא על המקום,
בין לבין, החיים ממשיכים להלום.
ילד בודק אם הכלב נכנס למקלט,
אבא שותק מול החלון ומסתיר רעד.
מישהו מדליק סיגריה, ומישהו אחר שם חומוס בצלחת. לאחר כך, כשיהיה אולי רגע נחת.
העיר שלי לא נכנעת, היא גיבורה. מתמודדת. מבעבעת.
פעם בריצה, פעם בצחוק יבש
ופעם בשקט חרדתי מוחלט
כששומעים איפה נפל הטיל (הלוואי במגרש ריק בצד של הצד).
ואז, בלי טקס, היא חוזרת לפעום.
אנשיה יוצאים מבין ההריסות ומכל מקום.
וכבר פקק בשדרות הראשיות, וילדים שועטים לכדור,
ומישהו פותח את התריס עד הסוף — כי די. העסק נגמר. גמור.
גיטרה כחולה / בשבועיים האלה בין לבין יצא לנו לראות את הדוקו המופלא על פיקאסו, הצייר המוטרף והקנאי לאהבותיו ולנשותיו. וכשבאחד הציורים מהתקופה הכחולה שלו צייר פיקאסו את The Old Guitarist - איש כחול שדוף פורט על גיטרה, זה הזכיר לי שכבר חודשים לא החלפתי מיתרים לגיטרה שלי. אז הורדתי את הישנים, שמתי חדשים, כיוונתי אותה עם הטיונר (המכוון) עד שניגנה אקורד D מז'ור מושלם (ההתחלה של "ארץ חדשה"). נגני גיטרה חשים אליה כמו טייסים למטוס. או כמו סליל שהופך לחשמל. רק שזה הצליל הכי יפה בעולם כשהוא ארוך ומתמשך ונכנס ללב.
העבר / אני יודע שאני נמרח בטור הזה. אבל איך לא? אחרי מה שעברנו. וכשאני נתקל במשפט של ליאונרד כהן: "אני אף פעם לא חושב על העבר, אבל לפעמים העבר חושב עליי", אני שואל את עצמי ואתכם: זוכרים את העבר שלפני שבועיים? כשכלבים נבחו בכלבייה ואנשים רבו ביניהם ולא ויתרו על כל פיסת דעה פוליטית. ואיך ממש לפני שהכל החל עמדנו להופיע בבאר-שבע שהפכה בשבועיים לפצועה ומחר אולי נופיע בבארבי שניצל מהנפילות.
כן, כל אחד עם פיסות הזיכרון שלו. 10,000 נותרו בלי בית. מלא הרוגים ופצועים. והטייסים המופלאים וכל חיל האוויר, וחיל העורף, וכל מי שעבד בזה ואחותה של מישהי שנתקעה בבנגקוק ושבה הביתה דרך ג'ורדן.
"תזכור טוב", אמר לי מישהו חכם, "קשה להשתיק את היהודים. ולאיראנים: שימו לב. אתם ממש לא הולכים לאהוב את מה שיבוא אחרי אמריקה" - ציטט. ואילו אנחנו צילצלנו לזגג שיבוא בהקדם להחליף לנו את הזגוגית שנשברה מהבומים.
על קיר לבן / אני מקווה שאני יכול לצאת עכשיו לרכב בלי חשש שאזעקה תתפוס אותי בדרך, כמו שתפסה באחד הימים ונכנסתי ללחץ לאן אלך.
אני מקווה שיום אחד נשכח את השמות פורדו ואיספהאן, והילד יפסיק לבכות בלילות ולשאול: האם גם הלילה תהיה אזעקה? ומה זה צנטריפוגות? כשיבוא יום כזה הוא יהיה יום שמח בעליל. אבל לתזכורת, אם יש לכם קיר ריק בבית תדביקו עליו את השורה הבאה: המלחמות לא הולכות לשום מקום. זה רק אנחנו שזזים אחריהן. ותכתבו גם שהם חייבים לחזור הביתה ושזה היה בלי ספק אירוע היסטורי ולפעמים קצת היסטרי אבל שונה וגורלי ומיוחד במינו. ×
פורסם לראשונה: 00:00, 27.06.25
