זה קרה לפני 36 שנים, כשנפתח לי צוהר לתורה. לא פאות ולא זקנים ולא גולדקנופף ולא גפני. התורה, המילים, הספר עצמו. שום חסיד ושום דתי לנגד עיניי, שום זרם, שום פוליטיקה, רק הספר הזה. אני קם בבוקר, הולך לבית הכנסת, קורא בתורה. אני גבאי בית הכנסת כבר 20 שנה, אני זה שתוקע בשופר בראש השנה. הבנים שלי לומדים תורה. הבן שלי היה בפלס"ר שריון ואחר כך במודיעין, אבל גם לומד תורה. אני לבוש רגיל, לא הסכמתי לשנות לבוש כי זה לא כתוב. אני עונד טבעות כי מותר, משתדל להיות מחויב למה שאני יכול.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
זה התנגש עם המקצוע?
בהרבה מקרים, ועד היום. ויתרתי על הרבה תפקידים. התחלתי לשמור שבת כשזה לא היה מקובל, כשהיו אומרים לך, 'אתה לא אמן יותר, לך לבני-ברק'. אבל אני התעקשתי להישאר במקצוע, ותודה לאל אני מתפרנס מהמקצוע הזה.
כאדם מאמין, איך אתה מרגיש עם נציגי המגזר החרדי, שמבקשים פטור מגיוס לציבור שלם? שמנתבים תקציבים לסקטור החרדי בעוד המדינה במלחמה?
את השאלה הזו את צריכה לשאול אותם. גם אני מעוניין לשמוע את הסיבות של גפני וגולדקנופף.
התשובה היא שמבחינתם תלמידי הישיבות שלומדים תורה מגינים עלינו כפי שהצבא מגן עלינו.
גם, אבל יש עוד סיבות. כמו המעורבות של בנים ובנות ביחד. יש משהו בצבא שממוסס את הדקויות, ואין מה לעשות, גם אני הייתי בצבא, אני יודע מה זה בנים ובנות ביחד. אני עד היום לא מבין איך שוטר ושוטרת יכולים לשבת כמה שעות ביום באוטו. אי-אפשר בלי לעשות איזה משהו. זה מפרק בתים הדברים האלה, למה אתם מעמידים אנשים בניסיון כזה? יכול להיות שזו אחת הסיבות שהדתיים לא רוצים למסור את הילדים שלהם, כדי שלא יתקלקלו.
התפיסה הזו לא פוגשת יותר את המציאות.
אני הייתי מציע שייתנו להם שעות ללמוד, שיביאו להם אוכל כשר, שירחיקו את הנשים מהבסיסים שלהם.
כשבמאי לא מעריך אותך. כשיש יחס מבזה, דיבור לא יפה. או כשאתה עושה אודישן ואפילו לא מודיעים לך שלא התקבלת. פעם היו מודיעים לך 'זה לא שלך'. זה קשה, אבל אתה מקבל את זה. היום אם לא קיבלת טלפון - תבין בעצמך. זה מאוד קשה. השקעת, למדת בעל פה, הגעת לאודישן, למה לא מגיע לי שרק תודיעו 'זה לא הלך הפעם?' זה בסדר להגיד לא, אבל כשלא אומרים כלום בעצם אומרים, 'אתה לא באמת חשוב, אתה אוויר'.
לפני חצי שנה הייתי בתקופה שלא עשיתי כמעט כלום, ופתאום, בזכות הסוכנות שלי מהסוכנות של פרי כפרי, היה לי אודישן לסדרה של גדול הבמאים, מרטין סקורסזה. הצטלמתי בבית לאודישן באנגלית, בכלל לא לקחתי בחשבון שאתקבל. שבועיים אחר כך הייתי במדבר בטיול עם חברים וקיבלתי הודעה שרוצים אותי לקריאה שנייה. טסתי מהמדבר כשבדרך אני מנסה להיזכר בטקסט. הגעתי הביתה, הייתי מאובק מהמדבר, ועשיתי אודישן מצולם, כשקרש הכביסה מאחוריי ברקע. ואז פתאום מהצד השני יושב העוזר של סקורסזה. עשיתי את האודישן והייתי מבולבל לגמרי. ביקשתי לעשות שוב, והוא הסכים. אחרי כמה ימים קיבלתי הודעה שמרטין רוצה אותי. טסתי לחו"ל, לאולפנים במרוקו, הכל היה משוגע לגמרי. בחזרות עם עצמי, בכל פעם טעיתי במשהו. גם בבוקר שלפני הצילומים טעיתי. הסיעו אותי לסט ואני מתפלל לאלוהים ואומר, 'בבקשה שים לי את המילים בפה'. ואני מגיע לסט, 60 ניצבים בסצנה במים, ואני צריך לצעוק. לא הייתה פעם אחת שטעיתי. אני חייב להגיד שבחיי שחקן אין הרבה רגעי פסגה, ושם היה לי רגע של פסגה. בצילום, כשהיה אקשן, הבמאי מטעם סקורסזה עצר את הסט ואמר, 'דני שטג הוא השחקן הכי טוב בישראל'. אני לא חושב שאני השחקן הכי טוב בישראל, חושב שיש המוני שחקנים נפלאים בארץ, ששון גבאי, מוני מושונוב, שלמה בראבא, אסי כהן. אבל פתאום יש עין חיצונית שאומרת מהצד, 'דני, אתה בסדר, אתה לא אנדרדוג'.
אתה מרגיש שאתה אנדרדוג?
יש שחקנים שמשויכים לקבוצות בארץ - שחקני הקאמרי, שחקני הבימה, שחקני בית ליסין וכו'. אני הייתי בכל התיאטראות, אבל אף פעם לא קיבלתי בית לטווח ארוך. אני כאילו אריה שחי מחוץ ללהקה, ופתאום אמרו לי, 'דווקא אותך אנחנו רוצים, את האריה הבודד'. זה מאוד מעודד. ועדיין, הייתי רוצה להשתייך לבית.
עכשיו אני משחק בתיאטרון העברי בהצגה 'השוטר אזולאי' (על פי סרטו של אפרים קישון). התפקיד שלי הוא של רב-פקד לבקוביץ. הוא טוב לב ואחראי, אבל גם מאוד חשובים לו הכבוד והתארים שלו. אני מאוד אוהב את הדמות. שלום אסייג מוביל את ההצגה בתפקיד השוטר אזולאי בצורה מאוד יפה. אני גם משתתף במחזמר 'מברוכ', על פי רעיון של מאור זגורי, יחד עם זהבה בן, אילנית לוי, שרון חזיז ועוד רבים וטובים. מהדקה הראשונה בהצגה הקהל נעשה מאושר. זכות לגרום אושר לבני אדם.
ראיתי אנשים שניצנצה להם קומבינה ואז הם חוו נפילות. החכם באדם, שלמה המלך, כתב במשלי: 'הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ' - מי שהולך בדרך תמימה, אין לו פחדים אין לו חששות ומחשבות לא נקיות. אבל מי שמעקם את דרכו, יישבר ויתייסר.
בסדרה (זמינה לצפייה ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-NEXT TV) אתה מגלם פושע. איך נכנסת לדמות?
מאז שהייתי ילד הייתי מביט באנשים כדי להבין מאיזה מקום הם פועלים - הם מדברים מאהבה? מנקמה? מרוע? מגאווה? זה האופי שלי וחלק מהמקצוע שלי - להתבונן על הלב של האנשים. פעם נסעתי בלילה ואיזה עבריין מפחיד שרכב על אופנוע חשב שאני מישהו אחר. באמצע נסיעה, על הכביש המהיר, הוא נצמד לחלון שלי והסתכל עליי במבט של רוצח. הלב שלי קפא. כשהוא הבין שזה לא אני הוא התחפף, אבל כמה שניות כאלה מספיקות לקלוט מה היה לו בלב ובראש.
אני לא מאמין יותר בשלום עם חמאס. הם הרסו לי כל סיכוי לתקווה לשלום איתם. הם מרדו בחוקים האנושיים. כל העולם יודע שאסור לרצוח, לאנוס ולסחור בנפש. לא רוצה איתם מגע. "עת מלחמה ועת שלום" אמר שלמה המלך, ואנחנו לא בעת שלום.
איך נמשיך לחיות פה?
אין לי תשובות פוליטיות. לא מקנא בפוליטיקאים. הלכתי לבקר ביישובי העוטף שבוע וחצי אחרי 7 באוקטובר. התנעתי את האוטו בלי להבין מה אני עושה. כשהתקרבנו לבארי התחילו הפצצות והפגזים נחתו לי ליד הרכב. נסעתי לרעים והכל היה שם: כובעים, סנדלים, אוהלים, שקי שינה, מכוניות שרופות, כדורים. ראית איפה המחבל עמד, ומאות תרמילים, וזה היה מטורף. היה ריח מפחיד. היו שם שלושה אנשי צה"ל שסיננו חול כדי למצוא עצמות. הכאב הוא איום ונורא. לי זה הקשה את הלב. הם שינו את הסטנדרטים שהיו עד היום במלחמות.
לא בעסקה ממושכת של כמה חודשים שבזמן הזה הם מורעבים. אני מאוד רוצה שיחזרו החטופים עכשיו הביתה ולנצל את הפתח, אם יש כזה, להחזיר אותם שלמים ובריאים.
קיבלתי תקווה חדשה שעם ישראל הוא עם לבדו ישכון ובגויים לא יתחשב. אנחנו עם של שלום, של מוסר, של אור, ואנחנו צריכים להמשיך בדרך הזו ולעשות תיקון בינינו לבין עצמנו. ויש מה לתקן, כמו שפירסמו שילדה בת 12 קופצת מקומה שישית כי עשו לה שיימינג במשך שנים, ואת האמא אף מורה ואף תלמיד לא ביקר בשבעה. זה זועק לשמיים. אמא שלי נפטרה לפני 40 יום, באו אליי מאות אנשים, אבל היו כאלה שלהפתעתי לא באו. אין מודעות למצב של האדם בצד השני. אומרים, 'אוקיי, אמא שלו מתה, אין לי כוח לשבעה עכשיו, לאבל, יאללה, גם ככה קשה לי בחיים'. אני מבין אותם, אבל אני אומר בכל זאת. כולנו אכולי מוות פה בשנה האחרונה, אבל צריך לקחת לתשומת ליבנו לראות את האחר.
הוא אמר לנו מלמעלה 'תתעוררו רבותיי'. צריכה להיות התעוררות רוחנית של עם ישראל. עם ישראל הוא לא עם פשוט, יש לו מהות. והמהות של עם ישראל זה להביא אור לעולם. כשעם ישראל לא מתבונן בתורה שמראה לאן לנווט את האור, אז אנשים מתחילים להתפלפ. צריך לפנות לתורה כדי לקבל דרכי חיים.
מה זה אומר? שאנשים צריכים לחזור בתשובה?
ההגדרה של חזרה בתשובה היא מבהילה ומעוררת הרבה אמוציות. אבל אם אנשים יירדו מהדעה הקדומה שהייתה להם כלפי הדבר הזה שנקרא תורה ויציצו בה, גם אם נגמר בית הספר, ויראו מה אורח החיים שצריך להיות, למה צריך לאכול מצה בפסח, למה אסור לנסוע בשבת, הם יקבלו תובנות יותר אמיתיות לגבי החיים שלהם וזה ישליך לגבי כל העולם. זו הבטחה מבורא עולם שאם נעשה את זה - יהיה שלום בארץ.
היא שומרת נידה, שזה אומר ששבועיים אני ספיידרמן, מטפס על הקירות, ואחרי שבועיים היא הולכת למקווה. זה סוד השמירה על איחוד הנשמות בין בעל לאשתו. כשאין את זה, הדבק מתחיל להתפורר עד שלא מסוגלים להסתכל האחד על השני. נכון שזו הקרבה, אבל לטווח הארוך זה משתלם.
אני בן 58. לא עושה בוטוקס, לא מזריק, ההפך - מגדל זקן והזקן שלי כבר לבן. אבל נקרעו לי עכשיו שני גידים בכתף ואני לא יכול לעשות ספורט. אני נעשה עייף, ואמא שלי נפטרה וזה הפגיש אותי עם המוטיבציה שלי לחיים. מגיל צעיר אתה נדחף לחיים, רוצה עוד ועוד, עוד כסף ועוד להשיג ועוד להיות שרירי ופתאום המפגש עם המוות של אמא שלי הפגיש אותי עם סוג אחר של מוטיבציה. כלומר עוד יש לי שאיפות עצומות לתפקידים, גם בארץ וגם בחו"ל, אבל הריצה להון פחות מעניינת אותי. הריצה אחרי החומר פסקה. הכסף יבוא, והוא בא.
הייתי תלמיד גרוע, הרבה פעמים המורים גרמו לי להרגיש לא טוב עם עצמי. נשארתי כיתה בי"א. מורה אחת אמרה לי, 'אולי תעזוב את בית הספר ותחלק תה בבנק?' בתור נער אתה חושב שאולי היא צודקת. הייתה פעם בכיתה ז' שנכנסתי לכיתה כשכולי מדמם מהראש. בשער היה נער שהביא כמה חברים להרביץ לי. אמרתי למורה שהרביצו לי והיא אמרה לי, 'מגיע לך'. לפני חצי שנה התקשר אליי אותו נער. אמר לי, 'אני סוחב את זה איתי מאז, ואני מבקש ממך סליחה'.
סלחת?
בטח, לא שמרתי לו טינה. נערים הם לפעמים איילים צעירים שמתנגחים אחד בשני גם בלי לדעת למה. זה היה מקסים מצידו, אני חושב שהוא עשה דבר גדול. זו גם תשובה, ובלי להיות דוס.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.02.25
