"הפזמון שלו נכתב כשהייתי בכיתה ח', בית ספר אורט מעלות. אמי, אריאלה, הייתה מורה לספרות והבעה. היא הביאה לי מחברת ואמרה: 'תכתוב את הרגשות שלך'. הייתי תלמיד בעייתי, מופרע קצת, תמיד עניין אותי יותר להצחיק את הכיתה מאשר ללמוד. התחלתי לכתוב מטאפורות במחברת ולא שמתי לב שאני עושה את זה בחריזה. יום אחד המורה אורלי נתנה שיעורי בית לכתוב שירה מקורית. בשיעור שאחרי עשיתי לה בלגן, היא איימה לשלוח אותי למנהלת. אמרתי לה 'המורה, אבל אני כותב'. היא ביקשה, בעקיצה, שאגיע ללוח ואקריא לכל הכיתה. אמרתי לה, 'המורה, פדיחות. אני הערס של הכיתה, מה אני אצא ערס פואטי?' כולם נקרעו, אבל הגעתי ללוח והקראתי את הפסקה שזכרתי: 'כל אשר אני אומר עכשיו, זה עוד ירגיש בכל מצב, כמו שאלה שקטה. עוד השיר המתנגן באור, בצליל מיתר שירת מינור, זה בא מן השתיקה'".
עוד סיפורים מאחורי השירים:
וואו. "המורה הסתכלה עליי ואמרה: 'צא החוצה'. לא האמינה שזה שלי, חשבה שגנבתי את זה. 20 שנה אחרי, המורה אורלי הגיעה להופעה שלי ובאה לבקר בחדר האמנים. 'נראה לי שקצת טעיתי', היא אמרה".
ומתי חזרת לכתוב את השיר? "עשור אחרי. כבר הייתי זמר בלהקת מוזיקת עולם, שימעונה. גרתי אז באילת, קב"ט בן 21 במלון. התחלתי לכתוב גם לחנים, ויום אחד קפצה לי מנגינה לראש והתחלתי לכתוב לה בתים. היה לנו עץ זית בגינה במושב חוסן שבו גדלתי, ובאחד הלילות חוויתי חיזיון של פרח שהופך לאישה. למחרת בבוקר כתבתי: 'וחולם על עץ הזית בגינה, ובצילו יושב הדשא. ורואה שם פרח ואולי זו את, מכוסה באור יופיו בעצם'".
הבית הראשון של "בא מן השתיקה". "אבל עוד לא ידעתי שהמילים שייכות לשיר הזה. חיפשתי פזמון שמנסה להבין את החלום וראיתי רק ערפל. נזכרתי בשורות של 'בא מן השתיקה', שהתחברו מעולה, וככה נולד השיר. הוצאתי אותו לרדיו באופן עצמאי. מי חשב על קריירה? 'בא מן השתיקה' נשלח לתחנות הרדיו ולא קרה איתו כלום".
הלכה הקריירה. "מה הלכה, לא התחילה. במשך שמונה שנים, מגיל 22, שלחתי סקיצות לכל חברת תקליטים בארץ ולרדיו. זה תמיד נתקל בדחיות. יש כאלה שבכלל לא רצו לפתוח ולהאזין. היו די הרבה מעטפות עם מכתב תשובה חוזר: שמענו את חומריך, אנחנו לא מוצאים להם מקום ברפרטואר שלנו כרגע, נשמח לשמוע עוד בעתיד".
מעודד. הייתה נקודת ייאוש? "בערך שנה לפני 'בא מן השתיקה', בגיל 29, אמרתי לחבר: אני מוציא את השיר הזה ואם זה לא הולך, אני מרים ידיים ועוזב את המוזיקה. חשבתי לנסוע לעבוד בעגלות במיאמי, לעשות קצת כסף. הרגשתי שזו ההזדמנות האחרונה שלי. הציעו לי לארגן אנשים שיתקשרו לרדיו כדי לבקש שישמיעו את השיר. התביישתי לבקש, אז התקשרתי בעצמי לרשת ג' וביקשתי שישמיעו שיר של הזמר קובי אפללו, 'בא מן השתיקה'. לא יודע מי ענה לי שם, אבל הוא אמר די מהר: 'תגיד, אתה חושב שאני לא יודע שזה אתה?' ניתקתי את הטלפון בבהלה. לא השמיעו את השיר, אבל אחרי שנה קרה לו קסם. 'בא מן השתיקה' זכה לריקוד של ריקודי עם ומשם התפזר בארץ. המליצו לי לצלם לו קליפ. לקחתי שני חברים, עלות מאוד נמוכה, שלחנו לערוץ המוזיקה ויואב קוטנר גילה את השיר מחדש, נתן לו במה והשמיע גם בגלי צה"ל".
"אחרי ש'בא מן השתיקה' התחיל להיות מושמע ברדיו, התקשרו מחברת NMC. חיפשו זמר לפרויקט של עילי בוטנר, 'שווים'. הקשבתי לשירים ונדהמתי מיופיים. התחלנו להקליט עם עילי את כל השירים שאתם מכירים. פתאום 'בא מן השתיקה' גדל ברדיו ואמרו לי בחברה: שמע, מכניסים אותך להקליט אלבום בכורה כדי לנצל מומנטום. אחרי שלושה שבועות האלבום כבר הוקלט. שוברים את הראש איזה שיר להוציא כסינגל של האלבום. כולם אומרים 'שיר געגועים', ואני מסביר שזה בכלל שיר שהיה אמור להיות טראק של מוזיקה אלקטרונית. לקחתי לחן של פיירוז והוספתי פזמונים משלי".
היה אמור להישאר כנעימה באלבום? "כן. כשהציעו אותו בחברה כסינגל, התחלתי לכתוב מילים. הכתיבה הייתה אסוציאטיבית, באווירה נוסטלגית, במחשבה שהגעגוע הכי חזק הוא דווקא לעתיד, להרגשה שאתה איכשהו מכיר ורוצה שתהיה לך יום אחד. ועדיין אמרתי ל-NMC שזה לא שיר נכון להוציא כסינגל, אבל הם ענו שזה שיר מרגש ומיוחד. הייתי בטוח שהשיר לא יצליח, שיגידו שאני 'וואן היט וונדר' וייגמר הסיפור שלי. השיר יצא ולקח לו קצת זמן להבשיל ברדיו. יום אחד אני שומע את עצמי ממכונית שנסעה ליד, ועוד אחת, ועוד אחת. הבנתי ש'שיר געגועים' הפך למפלצת שטח. בחברה צדקו, אני טעיתי".
והפרויקט עם עילי בוטנר? החמצת שם להיטים גדולים. "רן דנקר שר כל כך יפה".
"כתבתי אותו בגיל 26, כשהתחלתי לשאול שאלות קיומיות. יהודה אדרי, חבר קרוב של אבא שלי, חלה בגיל צעיר, 46. היה בן אדם טוב שכולם אהבו. התחלתי לחשוב למה קורים דברים רעים לאנשים טובים, ואז עלתה לי לראש השורה 'אם החיים הם חידה לא מפורשת והסודות זורמים בהם כמו נחלים'. מהרגע הזה הכל יצא בשליפה, המילים והמנגינה, השיר כתב את עצמו תוך ארבע שעות, כאילו אמר לי 'אל תתערב'. זו ההקדשה שלי ליהודה ז"ל".
השיר מושמע מאוד מאז המלחמה. "שרתי אותו על במה לראשונה אחרי מלחמת לבנון השנייה, בטקס זיכרון בכפר גלעדי, ל-12 חיילי מילואים שנהרגו מפגיעת קטיושה, בתוכם חבר מבית הספר, מוטי בוטבול ז"ל. אני שר, הקהל בוכה, ואז הבנתי את העוצמה של השיר. כשכתבתי אותו, לא התכוונתי שיהיה שיר זיכרון, למרות שנכתב בעקבות מותו של אדרי. מבחינתי זה היה שיר מסע על אדם שרוצה להיות הגרסה הכי טובה של עצמו, אבל המילים של השיר לקחו לא מעט אנשים לכיוון אחר. מאז 7 באוקטובר שרתי אותו במספר אזכרות ולוויות. פרופ' יריב יוגב ובת זוגו שלי, הוריה של ליבי כהן-מגורי ז"ל שנרצחה בנובה, הם חברים שלי. שרתי את השיר בגילוי המצבה של ליבי, והיה קשה מאוד. יש לה אח תאום, תומר, וכשהופעתי בבארבי הוא עלה לבמה וסיפר עליה. זה היה מצמרר".
"אני מאלה מאמינים שמה שאתה מזמן לחיים, מגיע. להגיד לך שזה עובד? לא תמיד. נורא חיפשתי אהבה, לא הייתה לי זוגיות. במשך חמש שנים היו רק דייטים כושלים, בהנחה שהיו בכלל".
אבל אתה הזמר הכי מושמע ברדיו באותה תקופה. "לא נוצר מאצ' עם אף אחת, עד שיום אחד כתבתי שיר שאותו דמיינתי שאשיר לאשתי בחתונה. המשפט הראשון שקפץ לי לראש: 'כי את מה שהלב שלי בחר, אחרי כל מה שהוא עבר'. המשכתי לכתוב ואמרתי לעצמי, זה נכון להרבה מאוד אנשים, גם כאלה שאני מכיר, שעברו דרך ייסורים עד האהבה, כאלה שהג'ינס של הלב שלהם משופשף".
"כתבתי אותו בגיל 25, כשחיפשתי את דרכי בחיים והבנתי ששום דבר לא מעניין אותי חוץ ממוזיקה. דימיתי את עצמי למישהו שיושב מול המוזיקה ומסביר לה שאם לא תכניס אותי לעולם שלה, אחרי שקיבלתי הרבה דחיות, אין לי שום דבר אחר לעשות. זה היה סוג של תפילה".
האלבום הראשון הופך אותך לכוכב, זמר השנה, פריצת השנה. שרשרת ראיונות. וברחוב? "למרות שעשיתי אז כל כתבה אפשרית, לא מזהים. אני שומע שיר ברכב לידי, מסתכל על הנהג, הוא מסתכל עליי - ואין לו מושג. חתכתי פעם מישהו בכביש בלי כוונה, הוא מתחיל לצעוק עליי ובדיוק 'מה שהלב בחר' מתנגן אצלו באוטו. אני עושה לו ככה עם האצבע על הרדיו, זה אני, זה אני! אבל הוא לא חיבר".
הבנת למה? "לא ממש. אולי כי יש פער בין החזות שלי והקול שלי. כשהתחלתי, הקול שלי היה קצת של ילד ומצד שני תמיד נראיתי קצת באדי גארד, אז לא חיברו בין שני הצדדים. לעיתים רחוקות זיהו. אני זוכר שהגעתי להופעות הראשונות וחלק מהקהל היה מופתע לראות אותי על הבמה. לא פעם היה עולה פועל במה שהיה עולה לכוון לי את המיקרופון, והקהל היה מוחא לו כפיים. הנגנים שלי העבירו עליי דאחקות שנים על זה".
מה הכי מוזר שקרה? "הייתה לי הופעה בקיסריה, הגעתי לבקש וויסקי מהברמנית. שנייה לפני היא שמעה אותי עושה בלאנס. אני מגיע והיא אומרת: אין לי אישור לתת וויסקי לספקים".
אאוץ'. "הופעתי ליד כפר ויתקין, וביציאה הייתה משטרה, יום חמישי בערב, בכל זאת. מגיעה השוטרת, מבקשת רישיונות, מסתכלת על השם ואומרת: 'אה, קובי אפללו, כמו הזמר'. אמרתי לה שזה אני. אמרה לי 'תנוח, תנוח'. לא מזמן נסעתי עם ליטל שוורץ להופעה ליד רהט. הגיעו נערים, ביקשו להצטלם איתה ונתנו לי את הטלפון כדי שאצלם. אחרי 20 שנות קריירה".
"אחרי אלבום בכורה כזה, יש ציפייה שתהיה מכונת להיטים. זה מאוד הלחיץ אותי. כולם מסביב דיברו על תסמונת האלבום השני, וכתבתי את 'יש בי אור' מהחשש לחזור אל השתיקה. חשבתי, האלבום הראשון זכה להצלחה מסחררת, מוכר פלטינה, להיטים ברדיו. איך אני משחזר את זה? תקף אותי פחד ממש, ברמה של התקפי חרדה. בכלל לא ידעתי שזה התקף חרדה. חשבתי שזה התקף לב".
זה לא מה שהלב שלך בחר. "הלכתי לטיפול. אתה לא מתגבר באמת על החרדות, אתה לומד לחיות איתן, להבין שהן יותר חברות מאשר אויבות, שהרבה פעמים זה מנגנון ששומר עליך. כתבתי כל מיני דברים שאמורים לעודד אותי: 'לא, החושך לא קיים, את לי אומרת, זה רק אור שנעדר מתוך הסרט'. זה היה דו-שיח שלי עם עצמי, ואז הבנתי שהאור בתוכי לא ממש יכול ללכת לאיבוד, הוא תמיד קיים, אפשר למצוא אותו מחדש. בכל פעם שבו הרגשתי פחד מאותו חושך, את החרדה הזו חוזרת, הבנתי שזה רק היעדר של אור ושאני צריך למצוא אותו. יצא שיר תרפויטי. גם תהליך היצירה שלו היה כזה, וגם הקהל קיבל אותו ככה. מישהי התקשרה אליי פעם, סיפרה לי שבעלה עבר השתלת כליות, נכנס לדיכאון קליני ולא דיבר חודשיים שלמים. היא סיפרה שנתנה לו להקשיב לשיר ופתאום הוא דיבר ושאל: מי זה הזמר?"
יצא כסינגל ראשון, הפך להיט מהר מאוד. "הוא יצא במהלך מבצע עופרת יצוקה ובהתחלה הופעתי איתו בפני חיילים שחזרו מעזה. אנחנו חיים מלחמה, וברקע יש שירים".
"שיר שנכתב בלילה שבו שתיתי קצת יותר מדי. הטקסט מדבר על ערפל ועל חוסר יכולת לפזר אותו. די מוזר שהשירים האלה הגיעו אחרי הצלחה גדולה, כי הייתי בטוח שאחרי הפריצה הכל יהיה בהיר וקל. אבל הייתה שם התפכחות. הבנתי שלשמור על ההצלחה הרבה יותר קשה מאשר להגיע אליה. אלה היו החרדות מלהפסיד את מה שכבר יש".
הצלחת גם ליהנות מהכוכבות? "לא ממש, יותר הייתי במתח לשמור על זה. פתאום יש מה לאבד, והסטרס הזה לוקח את כל השמחה. צריך לאמן את עצמך ליהנות מההצלחה, ואצלי זה בא בתקופות. אני לא יכול לומר שאני מגיע לאיזה נמל, מוריד עוגן והכל טוב. אין את זה במוזיקה".
גם בהיבט המשפחתי, התחלת מאוחר יחסית. "ומאז זה מאזן אותי, מבצר שבתוכו אתה יכול להגן על עצמך. התחתנתי בגיל 40 והפכתי לאבא בגיל 41. היו לי מערכות יחסים ארוכות והנפש שלי הכי הרבה הסתדרה שם. בכל פעם שהייתי בורח להוללות זה היה רק אתגרים, כיבושים ומיאוס. הייתי יוצא מאיזון".
בדרך נכרכו בחייך שמות מעניינים: אגם רודברג, קארין מגריזו. "מקסימות ונפלאות, ואנחנו עד היום מיודדים. אבל למצוא את המאצ' זו מתמטיקה אחרת לגמרי".
"דואט ראשון שלי. רציתי לכתוב על אנשים שחוגגים את האהבה שלהם, שרוצים שכל העולם יידע שהם מאוהבים, מה שבדיוק לא היה לי. הרבה פעמים כתבתי על החוסר, כדי לחוות את ההרגשה. אם אני לא חווה, לפחות שהשיר יגרום לי לזה. סגיב חבר טוב, בא לבקר ואמר שהשיר יפה, וגדי גידור מ-NMC הציע שנשיר יחד. הוא נכנס להקליט את הבית השני, וזה נשאר".
"שיר שנכתב על עופר, אח של עילי, שהוא בעיניי התגלמות היופי של ארץ ישראל החדשה והיפה. עילי כותב מופלא, יש לו לחנים שמגיעים לנימים הכי פנימיים בנפשו של אדם והוא יודע לדייק מילים. הוא גם חבר טוב. הקלטתי שיר לפרויקט השני שלו, 'את כל מה שיש לי עכשיו'. אחרי שסיימנו, הוא אמר שיש לו עוד שיר שהוא רוצה שאקליט. הוא שלח לי במייל את 'מכתב לאחי', הקשבתי לא יותר מדקה ועניתי: 'מתי מקליטים?' זה שיר מופלא. אם השיר לא יהפוך להמנון, אני לא מבין כלום במוזיקה'".
התברר שהפעם הבנת. "נכנסנו מהר להקליט את השיר. רועי בר-נתן בדיוק בא לבקר באותם ימים באולפן, ועשה את כל הקולות השניים. את כל זה הפיק אריאל קשת, המפיק והמייסד של פול טראנק ובנם של ששי קשת ויונה אליאן".
השיר הפך להמנון ולאחד השירים המושמעים של העשור. "תוך חודש השיר הפך לאש בשדה קוצים. היו תקופות שהייתי שומע אותו מכל מקום, צלצולי בתי ספר וגנים, במכוניות. זה שיר שביקשו ממני לבצע הרבה מאוד מתחילת המלחמה. שרתי אותו בכיכר החטופים, ביום שישי הראשון בשבוע ההוא, עם מיצג שולחן השבת. זה היה קשוח מאוד כמובן, הכל היה ממש טרי. מאז הגעתי לכיכר בכל פעם שקראו לי. שכניי מכפר ורדים הם משפחת גונן, ואיזה כיף שרומי חזרה אחרי שבכיכר החטופים פגשתי בתחילת הדרך את אמה מירב ואחותה ירדן. איזה לוחמות מדהימות".
"תפילה אישית מאוד פנימית, שנולדה בימים הנוראים. הייתי בכותל המערבי, ולאחר מכן כתבתי בדם ליבי את התחבטויות הנפש שלי. הייתה בי כמיהה גדולה לזוגיות, הייתי רווק הרבה זמן ושאלתי את עצמי אם בכלל יש מישהי שאוכל להסתדר איתה, אם בכלל יש לי זיווג בעולם הזה. כתבתי את השיר מהמקום שבו אני מבקש למצוא מישהי מהעולמות הכי פנימיים שיש, שתבין אותי, שתראה את העולם דרך העיניים שלי".
"בתקופה ההיא היו שואלים אותי כל הזמן אם התחתנתי או מתי אתחתן כבר, אחרי ששתי האחיות שלי התחתנו לפניי ואני עוד לא. יום אחד פגש אותי אדם מבוגר בבית קפה ואמר: 'אני אוהב את השירים שלך אבל אתה צריך להתחתן'. אמרתי לו: 'תתפלל עליי', והוא ענה: 'אתה צריך למצוא אישה שתשמור עליך'. שאלתי ממה והוא ענה, 'בעיקר מעצמך'. אז אני חייב לו תמלוג קטן על השיר. הוא הדליק את הניצוץ".
"כשכתבתי את השיר הזה אמרתי שאני לא מקדיש אותו לאף אחת, שומר אותו ליום שבו אתחתן. עמדתי במילה ושרתי אותו לאשתי אמילי, בחתונה. הכרנו בשידוך של השחקנית מירב פלדמן, הן שיחקו יחד במחזמר 'שיער', יצאנו לבלות ביחד והיה לה חבר, אז עשיתי אחורה פנה. אחרי שנה מירב מתקשרת: 'בוא לים, אני עם אמילי והיא פנויה כבר, תביא אבטיח ובירות'. נסעתי ממש מהר, ומאותו רגע התחיל הקשר. לפני כן לא גרתי עם בחורה אף פעם ותוך שלושה חודשים אמילי ואני גרנו יחד, כמעט בלי לשים לב. אחרי חצי שנה הצעתי נישואים. כשהתחתנו היא כבר הייתה בהיריון".
"באלבום הרביעי, 'מראות', שברתי לכיוון יותר רוקי עם נגיעות מזרחיות, והקהל שלי לא ידע איך לאכול אותו, למרות שבסופו של דבר הגיע לאלבום זהב. בכל אלבום לקחתי שיר של אמן גדול שלא הרבה ביצעו ונתתי לו פירוש משלי. את 'מהן המילים' של שלמה ארצי שמעתי לראשונה בצבא, באבטחת יישובים. עשיתי משמרת לילה ואסור היה לשמוע מוזיקה, אבל הגנבתי טרנזיסטור קטן למגדל השמירה. חושך אימים, אני מחפש תדר למצוא מוזיקה, זה בדרום, אין קליטה. פתאום בוקע השיר 'מהן המילים'. התרגשתי עד דמעות, הייתי ממש בודד באותו רגע. אמרתי לעצמי: אם יום אחד אהיה זמר, אחדש את השיר הזה".
ביקשת אישור משלמה? "אתה מתכוון מכבוד הנשיא? לא, אבל שלחתי לו את ההקלטה והוא מאוד פירגן ואהב. זה שיר שאני עושה בהופעות והקהל משוגע עליו. באלבום השלישי, 'שמע', הוא נתן לי את השיר 'שמש' שכתב והלחין - והתארח בו. אני שרתי, הוא דיבר. קיבלתי חותמת מהנשיא".
"חנן סביון וגיא עמיר התקשרו אליי לפני שנה וחצי, קצת לפני המלחמה, ואמרו לי: צריכים את האישור שלך להשתמש בשם שלך בסרט 'מזל חתולה'. שאלתי מה העניין והם סיפרו לי שהסרט נע סביב שני טכנאי טלוויזיה שנכנסים לדירה ומוצאים גופה, של בחור בשם קובי אפללו. כל הסרט מתעסקים בקובי אפללו, ומסבירים שזה לא הזמר. הסכמתי, נראה לי מגניב. ואז סיפרו על שיר הנושא של הסרט, 'לפעמים', שכתב והלחין סאבו, מפיק מוזיקלי שאני מאוד אוהב ועובד יחד עם גורפי. שניהם מדהימים. הציעו שאבצע את השיר ומשם נולד שיתוף הפעולה שהמשיך לאלבום החדש 'פנינים'".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.03.25