אפילו הציפורניים של נטע ברזילי היו מוכנות להופעת החימום של אחד, ברונו מארס, בדיוק במוצאי שבת של 7 באוקטובר. אבל במקום לנשום את מארס, ברזילי פגשה את הקולות של כפר עזה ומפונים בטבח מהדרום. "גרתי אז לבד, פה ביפו. קמתי בשש בבוקר לציפורניים, כי ידעתי שיש לי הופעה לפני ברונו מארס באותו ערב, אני אמורה לחמם אותו. אמרתי, טוב, זה כמה טילים, הם לא יבטלו בחיים את ברונו מארס".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
אפילו לא הייתה לך שנייה להתאכזב.
"אני אף פעם לא מתאכזבת שדופקים לי דברים. כשהודיעו בחדשות על 40 הרוגים, הבנתי שלא יקרה. אתה יודע, אני ילדה בעניינים האלה. בסוף, ביום של המופע, אני כמו ספורטאית, שלא מתעסקת במה שקורה בחוץ כדי לא להסיח דעתה מהמשחק. אבל לצערנו זה כמובן היה יום אחר לגמרי. רגעים אחרי האזעקות יצאתי עם הרכב ועם שכן שלי, כדי לקחת את כל החברים בסביבה, שנהיה כולנו במקום מוגן. הגענו לתקוה גדעון שגרה פה ליד, עמדנו מתחת לבית שלה והיא לא הסכימה לרדת, גם לא לצאת מהבית. והיא אמרה לנו, 'אתם לא מבינים את גודל האירוע, עוד רגע נכנסים מחבלים'. עד כדי כך החרדה הייתה גדולה".
הימים הראשונים מצאו אותה לצד משפחתו של החטוף יותם חיים ז"ל, שנחטף מכפר עזה ונורה בשוגג בדצמבר 2023 על ידי כוחותינו בשכונת שג'אעיה בעזה, יחד עם החטופים אלון שמריז וסאמר טלאלקה ז"ל, אחרי שהשתחררו משוביהם, אחד מהרגעים השוברים והשחורים ביותר במהלך המלחמה. "ב-7 באוקטובר התחלתי לקבל הודעות מתובל, אחד מהמתופפים שעובד איתי, טסנו יחד בערך בכל העולם. הוא כותב לי, 'נטע, לא מוצאים את יותם, הוא לא עונה לנו'. העליתי ברשתות שמחפשים את יותם, ומהר מאוד הדף שלי הפך לפיד נעדרים. את יותם כמובן אני מכירה היטב, הוא מתופף בעצמו ועבד עם להקת רבע לאפריקה. כל השבוע עבר עלינו בחרדות, כי לא ידענו אם יותם נרצח או נחטף, היינו המון בבית של איריס. בערך שבוע וחצי אחרי הבנו שהוא חטוף ועשינו המון ג'אמים בתוך הבית כדי לנסות להרים. איריס מאוד עודדה את זה, אמרה שהיא חייבת את האנרגיות של המוזיקה. ואז התחלתי לשיר שם את 'נערי שובה אליי' של מרגול, כמעט בלי לשים לב".
שזה בעיקרון שיר כפיים.
"רצינו להרים וחשבתי, מה יותר טוב משיר של מרגול? אנחנו מנגנים טיפה יותר לאט את השיר ופתאום אני מבינה שבעצם אני שרה קינה - 'אנא אלי, שמור נא עליו'. אני רואה את איריס מתחילה להתפרק ומבינה שכל הטקסט התהפך לי בראש. הרי זה שיר שהייתי עושה בחתונות ואנשים היו מחמיצים לי גבות שאני לא מסלסלת יפה. עכשיו זה כבר טקסט של בכי".
מספרים שיותם היה כישרון-על בתיפוף, שאפילו תופף בשבי על קופסאות פח.
"יותם שאני הכרתי לפני הכל היה נפש מאוד מורכבת, גם מופנמת, צינית ומדהימה. הוא היה הופך לאחד המתופפים הכי טובים פה, אני בטוחה. הוא עשה את כל מה שצריך כדי לברוח מהשבי".
החרדות לא השאירו את ברזילי בבית בשבוע של המלחמה, להפך. "ב-8 באוקטובר אבא שלי ואני הולכים לחפש עגלה שמתחברת לטנדר שלו כדי לקנות קפה וסוכר, להוביל את הכל לצאלים. תקלוט, ב-7 באוקטובר הייתי אמורה להיות עם ברונו מארס, למחרת אני מחובקת עם קפה, סוכר וחיילים. כבר ב-9 באוקטובר הופעתי בלילה למפונים, ובגדול מה שהבנתי מאוד מהר זה שאני צריכה לעשות בייביסיטר לילדים בזמן שההורים מעכלים מה קרה. אתה נכנס לבית מלון, הילדים באים אליך. ההורים יושבים, מנותקים, בעיניים מזוגגות, על כיסאות כתר פלסטיק שכל הזמן מלווים אותי משום מה. אז אני מבינה שהגעתי להיות הפעלה לילדים באותו רגע. הציפורניים שלי היו מוכנות להופעה של ברונו מארס. זה היה מין דיסוננס מטורף שאני מסתובבת עם ציפורני ענק והם כולם מסתכלים על זה. אני מרימה את העיניים ורואה מבט טהור ומתוק של ילדים שלא מבינים מה קרה להם, והורים שמנסים להבין מה קרה. זה היה כל כך קשה".
היא הגיעה לאזכרה של רב-סרן שגיא גולן ז"ל, שהיה אמור להתחתן עם בן זוגו עומר אוחנה ונפל בקרב על בארי ב-7 באוקטובר. "הוא יצא להגן עלינו ביום המטורף הזה. עכשיו תראה, אני עשיתי ב'כוכב הבא לאירוויזיון' את 'אבניבי' ונראיתי היפסטרית שלקחו מאמצע שום מקום, אבל לפני הביצוע הסתכלתי על הטקסט ואמרתי וואו, יש פה משהו חתרני מבחינתי, איזה מטורף זה שאנשים צריכים ללחוש את האהבה שלהם, ואיזה מטורף זה שחשבתי ישר על כל החברים שלי מהקהילה. שגיא ועומר רצו ש'אבניבי' יהיה אחד משירי החופה שלהם. אני לא זמרת שלוקחים כדי להכניס לחופות, אבל היה לי ברור שאליהם אני מגיעה. אבל במקום לחופה הגעתי לאזכרה של שגיא ושרתי, בקושי רב, את 'אבניבי'".
מצליחה להחזיק מעמד ברגעים האלה?
"הבנתי כבר בשתי ההופעות הראשונות במלחמה שזה נותן לאנשים הפוגה, ושאני יכולה להחזיק את זה. פתאום זה הרגיש מאוד טבעי להתחבק עם אנשים זרים. היה מלון שנכנסתי אליו ובכלל לא הופעתי בו. יצא שחיבקתי שם רק נשים מבוגרות, חלקן עולות ותיקות, והן חיבקו אותי - אבל בעיקר כל מה שרצו לשמוע זה איך רזיתי".
ברזילי הגיעה ללוויה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל, אחרי שפגשה את אמה שרון במהלך המלחמה. "פגשתי את שרון אשל באחד הערבים באולפני החדשות, עוד לפני שנודע מה גורלה של רוני, והיא הראתה לי תמונות שלה עם גולגולים בשיער, כמו שהיו לי פעם. שרון אמרה, 'את מודל מטורף עבור רוני, וזה יהיה מדהים אם תוכלי להגיע אלינו יום אחד'. אחרי שמצאו את שרידיה של רוני, הגעתי ללוויה לחבק את המשפחה".
הקריירה של ברזילי בחו"ל הייתה בעמדת זינוק מצוינת לפני המלחמה, לקראת אלבום חדש וסיבוב הופעות בארצות-הברית שכולו היה סולד-אאוט. בהחלטה מהירה עם פרוץ המלחמה היא גנזה את האלבום הבינלאומי שהיה מוכן ומלא בשירי פופ - שיצרו בין השאר נציגי האליטה של הפופ האמריקאי - לטובת הקלטת אלבום ראשון בעברית. באופן סמלי מאוד, האלבום הבינלאומי היה אמור לקבל את המנוף הראשון בחימום שהייתה אמורה לעשות בהופעה של ברונו מארס, בדיוק במוצאי שבת של 7 באוקטובר. ברזילי תיכננה לבצע על הבמה את סינגל הבכורה מהאלבום, לקראת ההשקה שתוכננה לדצמבר 2023.
"אני זמרת, אני כאילו מנסה מאוד להרים לעצמי, אבל יש הרבה חוסר ביטחון בכל התקופה הזאת והיא מגדירה אותך לגמרי מחדש, כי זה גם להתחיל איפשהו מחדש"
אחרי 7 באוקטובר היא החלה לספוג ביטולים של הופעות בפסטיבלים שפעם כללו אותה בחיוג המהיר. "היו כמה וכמה ביטולים כאלה, אבל אני גם ככה לא הייתי מסוגלת ללכת ולהופיע בעולם אחרי המלחמה. ביטלתי טור שלי של 14 הופעות בארצות-הברית, שהיו אמורות להתקיים בנובמבר 2023. זה היה טור סולד-אאוט, קופות פתוחות, פילדלפיה, ניו-יורק, וושינגטון ועוד. הסברתי לקהל שאני לא יכולה לעשות את זה".
רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה, שרה זמרת אחרת.
"במקום ניו-יורק הופעתי למפונים מכפר עזה, ואתה יודע מה? היה הרבה יותר מרגש. גם לא באמת יכולתי באותה תקופה לשיר באנגלית, הרגיש לי מוזר. אז אמרתי לעצמי, נטע, זה גדול ממך. לפחות השנה, קחי את העשייה, תעבירי אותה פנימה. ראיתי חלק מהחברים שלי, מוזיקאים, בורחים לחו"ל ולא יכולתי לראות את עצמי עושה את זה. כאילו מה, רק לפני שנייה הובלתם פה את כל המצעדים, לאן אתם הולכים? דווקא כשצריכים אתכם, אתם קמים והולכים? אל תשאל לשמות, מי שיבין, יבין".
החלטת לעבור למוזיקה ישראלית גם בגלל הרוחות הרעות שמנשבות בחו"ל. אולי היית דווקא צריכה להתעקש על המוזיקה שלך גם ברמה הבינלאומית, כדי להראות לכולם שאנחנו עדיין פה, סוג של ניצחון?
"אני חושבת שלנצח זה לא הטרמינולוגיה יותר, מצטערת, עבורי לפחות. אני סיימתי עם להראות להם, עם להכניס להם. זו לא האנרגיה שלי באופן אישי כאדם בכלל. אני יודעת שכשיש בלגן בבית, סוגרים את הדלת".
אבל היה טריגר מסוים? אולי העלייה של האנטישמיות בחו"ל שמשאירה אמנים כמוך ללא עבודה שם?
"זה לא משם. יצרתי עם הקהל שלי בחו"ל מרחב מדהים ומוגן ובטוח, שבו אנשים באים לצרוך מוזיקה שמחה, שלא קשורה לשום גוון פוליטי כמובן. התור שהיה משתרך בחוץ הורכב מקהל של הומואים ולסביות ומאנשים על הספקטרום ומשפחות, ומלא-מלא בחורות מתוקות ויפהפיות. היה שם תור של אור ואהבה. ואז חשבתי לעצמי, מה יקרה אם יהרסו להם את החוויה הזאת?"
אלמלא 7 באוקטובר, האלבום בעברית לא היה יוצא?
"נכון. הייתי אמורה לשחרר אלבום בינלאומי שכולל שירים שיצר למשל מוזיקאי שכתב את Flowers של מיילי סיירוס או שיר שיצר המפיק של פאפא רוץ', עוד שיר שבו מעורב מוזיקאי שעובד עם ליזו. זה אלבום של שירי פופ, שירים גדולים ושמחים, והטיזר כאמור נקבע להופעה של ברונו מארס. עשינו 60 סקיצות לאלבום הזה, אבל חשבתי שלהוציא אותו אחרי 7 באוקטובר זה כאילו לא להתייחס למה שהיה".
אחרי שאלבום הבכורה בעברית נתן היטב את סימניו הן בשטח והן ברדיו, ברזילי יוצאת לסיבוב הופעות שייפתח ב-7.5 בהחלוץ בבאר-שבע, יעבור יום למחרת לצוללת הצהובה בירושלים. ב-14.5 תופיע בזאפה חיפה, ב-16.5 בזאפה הרצליה ולאחר מכן תמשיך להופעות ברחבי הארץ. "לפני המלחמה זה היה דיסקו על סטרואידים. התדר היה כל כך גבוה, השמחה הייתה אדירה, גם ההופעות בחו"ל. עכשיו אני מרגישה שאני רוצה להיות פה, בישראל, ואני כותבת מוזיקה בשפה שבה אני מבקשת מאמא שלי קציצות. אני בחזרות עם יונתן דרוקר, שמפיק את המופע, ומתפוצצת מרוב אושר. אנחנו עושים דברים מטורפים בעיבודים. 'לא כועסת' למשל קיבל עיבוד אתיופי. כל השירים מרגישים לי כמו בית. 'הכל עליי', למשל, לוקח אחריות בתקופה שבה אף אחד לא לוקח".
כל השירים באלבום נכתבו אחרי 7 באוקטובר, "חוץ מ'גונבים את הזמן' עם עברי לידר, שנכתב אחרי המהפכה המשפטית ונשמע ממש אחרי המלחמה. אני כותבת שם: 'חלמתי שאמרו שהעולם מחר נגמר. חלמתי ששבת כשהתעוררנו מאוחר, ואם זה אמיתי פשוט נקום לשום דבר, תגיד לי שאתה נשאר. מצאתי בארון את החולצה מהכיכר'. בזמנו התכוונתי לכיכר הדמוקרטיה, היום זו כיכר החטופים. הפזמון אומר ש'גונבים את הזמן ומהמרים על הכל'. היום זה מתקשר אצלי למילואימניקים שמנסים לגנוב קצת זמן עם המשפחה לפני שהם חוזרים לקרב. עכשיו בדיוק אני מרגישה את זה, יש לי יומיים עם גיא (בן זוגה) לפני שהוא חוזר למילואים. גיא הוא אגוזניק מהסיפורים שאני שומעת, אצל לוחמים כמוהו מתפתחת לפעמים פוסט-טראומה לא רק בגלל זירת הקרב, אלא גם בגלל שלתחושתם הם לא הצליחו להחזיר את החטופים".
כמה ימי מילואים למשל עושה גיא?
"כבר מעל 200 מאז המלחמה. הוא היה גם שלושה חודשים בלבנון".
מרגישה תגובות אחרות ברחוב מאז שהאלבום בעברית יצא? תחושה שאולי את כבר יותר אחת משלנו.
"לגמרי. אומרים לי ברחוב, 'בהתחלה אפילו לא הבנתי אותך, לפחות עכשיו אני מבין יותר'".
יש גם תחושה של יותר ביטחון בקול שלך, שפחות מתחבא מאחורי ההפקה?
"אני זמרת, אני כאילו מנסה מאוד להרים לעצמי, אבל יש הרבה חוסר ביטחון בכל התקופה הזאת והיא מגדירה אותך לגמרי מחדש, כי זה גם להתחיל איפשהו מחדש".
חוסר ביטחון? ניצחת באירוויזיון, מכירים אותך, את לא מתחילה מאפס.
"אבל פיתחתי את הקהל שלי בחו"ל בשנים האחרונות. אני לא חושבת שזו שאלה רק של ביטחון כמו העובדה שלמעשה התקופה הזו מחקה פה הכל ואי-אפשר כבר להחזיק פאסון לרגע אחד. אתה עולה על ג'ינס וטי-שרט, לא משנה הבמה, שר למפונים, ואתה חושב שלמעשה המשחק נגמר. אני כן מעורבת בכל השירים שנכתבו, כמו בכל פעם. יש רק שיר אחר שהוצאתי ולא הייתה לי יד בכתיבה בו ('הסיבה שאין בי פחד') גם את 'טוי' אני קצת כתבתי".
תרומתך למדינה בהיבט הזה?
"לא היה למשל קרקור לפני. אתה מקשיב לסקיצה של דורון מדלי ומקשיב למה קרה אחרי שהגעתי - זה אחרת. לא היה שם את פיקצ'ו ולא היה שם את סטיופיד בוי ועוד".
אז מגיע לך קרדיט, יחד עם ג'ק ווייט.
"שאל את דורון מדלי".
זה בעצם מסיים את הדיון אם נקלעת לסיטואציה, כמו שמדלי חרת יפה בשפה העברית.
"זה הפך ממש מותג לשוני, אה? אבל כזה דורון, הוא כותב לעיתים מטבעות לשון. הוא אחד האנשים שאני חייבת להם בעולם, אני אוהבת אותו והגורלות שלנו קשורים. והוא עוזר להמון אנשים במלחמה הזאת בהיבט של התמודדות עם החרדות".
על רצח רבין אמרו שהרג גם את הרוק הישראלי. 7 באוקטובר הורג את הפופ?
"אבל בעולם שיש את 'באמפרים' ו'לא לפנות אליי', איך אני יכולה להגיד שהפופ מת? היו פה להיטים גדולים והייתי שמחה המשיך ולחקור. אני לא יודעת אם אני אמשיך לעשות פופ, אתה מבין? המוזיקה שלי הופכת להיות כואבת ואחרת לגמרי".
מה עוד אהבת באחרונה?
"חייבת להרים לאלבום של נונו, הוא מעולה בעיניי. זה ממש פופ. כשעידן עמדי הוציא לא מזמן את האלבום שלו, זה פירק אותי. עידן ואני לא מכירים אישית, אבל כששמעתי שהוא נפצע, זה הרג אותי מדאגה. זה משוגע בעיניי שהעם שלנו מורכב בעצם מגיבורים כמו עידן עמדי, אבל אין אף אחד כזה שמנהיג אותנו".
הציעו לו פוליטיקה, הוא מסרב.
"מגיע לנו אחד כמוהו".
"כשאני הייתי נכנסת לתאי מדידה, זה היה כאילו תא עינויים מבחינתי. אחר כך, כשגדלתי, כל החברות היו הולכות לקניון ביחד והייתי יוצאת עם שרשרת כדי לא להרגיש שקופה. ב-2019 חברת בגדים פנתה אליי ואמרה, 'בואי תדגמני לנו, אבל אין לנו מידות, אז נתפור לך במיוחד'".
כמעט שכחנו שעוד לפני שהכל התחיל כבר היה לך להיט ישראלי, "באפס מאמץ". אולי נתן קריאת כיוון.
"קיבלתי את השיר הזה אז מסטטיק, ששלח לי את הפזמון, את הבית שהוא שר בעצמו ועוד בית ששרה יסמין מועלם. שמעתי את השורה: 'תרוויחי טוב ותפזרי עליי'. אמרתי, שמע זה וואו, אבל זה נורא לא אני, תן לי לכתוב בית שיהיה אני, אז כתבתי מרחוק ורק ככה זה היה יכול לקרות. גרתי אז ליד הים. קפצתי לקריית-מוצקין לג'ורדי, דופקת ורס, הולכת, 19 שבועות מקום ראשון באפס מאמץ. כי זה מוטו מדהים לחיים".
בנובמבר 2023, אחרי עסקת השבויים הראשונה, ברזילי חוותה עוד רגע מצמרר כשהגיעה לבקר את שורדת השבי יובל אנגל, שנחטפה מניר עוז כשהיא בת עשר. "הייתה לה מסיבת יום הולדת בבית החולים. היא הגיעה אחרי השבי בלי חלק מהשיער, כי גזרו לה שם. כשיובל שוחררה, היא ביקשה בבית החולים לפגוש אותי. הגעתי עם הסטייליסט איתי בצלאלי, לקחתי ספריי ועשינו לה לוק עם תוספת קוקו של דיוות שאני שמה לפעמים. היא מיד הפכה לדיווה".
לא להאמין, אבל יש עדיין 59 חטופים בעזה.
"אני לא מאמינה שיש לנו תקומה אם לא נחזיר את החטופים".
חלק מהמשפחות טוענות שממשלת ישראל מקריבה את החטופים.
"אני לא מאמינה שאפשר לקחת החלטה כזאת ולחיות עם עצמך אחר כך. אני לא מבינה גם באיזה עולם אפשר לקחת החלטה להקריב את החיים של אנשים אחרים. איך אפשר לעשות דבר כזה?"
היא התמודדה מתחילת הקריירה שלה עם השאלות הבלתי נמנעות הקשורות למשקלה, לפעמים שלא ברצונה, לפעמים בהובלה שלה. הניצחון באירוויזיון היה גם חגיגה של המראה השונה והתרסה כלפי הנורמות המרכיבות את התבניות שמהן נשלפות כוכבות פופ בעולם. בינואר 2023 היא עברה תהליך של הפחתה חדה במשקל, בזכות דיאטת קיטו (דיאטה דלת-פחמימות), מה שעורר במקומותינו בדיוק את אותו דיון שהתנהל בלונדון, נניח, סביב המראה החדש של אדל.
"אני באמת לא אוהבת שמדברים איתי על המשקל שלי", היא מסבירה, "אבל לא הייתי מדברת על זה אם לא הייתי מאמינה שיש בזה ריפוי לכל מי שמאזינה לי. אני דואגת בקנאות להסביר שהיחס שלי לגוף שלי ולבריאות שלי הוא בעצם חרדת קודש. לפני הכל אני רוצה להיות בריאה נפשית, ואני גם רוצה להיות בריאה פיזית. זה לא משנה איזו מידה אני בוחרת לענוד, אוקיי?"
לענוד. למדתי.
"אני ממש מתעקשת על המינוח. כי בעיניי הגודל שלי הוא תכשיט, לא משנה באיזה מצב. עכשיו אני עושה קולקציה ל'גולף', מהלך היסטורי ראשון מסוגו בארץ, במידות של 36 ועד 50. בארץ המידה הממוצעת לנשים היא 42 ומבחינתי יש פה תיקון חברתי שהיה צריך לעשות אותו שנים. כשאני הייתי נכנסת לתאי מדידה, זה היה כאילו תא עינויים מבחינתי. אחר כך, כשגדלתי, כל החברות היו הולכות לקניון ביחד והייתי יוצאת עם שרשרת כדי לא להרגיש שקופה. ב-2019 חברת בגדים פנתה אליי ואמרה, 'בואי תדגמני לנו, אבל אין לנו מידות, אז נתפור לך במיוחד'".
לא זכור לי שקרה.
"לא הייתי מוכנה לעשות את זה. אבל הנה הגיעה 'גולף' ואחרי שנים של עבודה ומלחמה באמצע, עשיתי את התיקון החברתי והרשת משתגעת מזה. אני מרגישה שאני יכולה לעשות מהפכה קטנה, אז אני מדברת על זה. כן, זה עלה לי בכמה אי-נעימויות. לשבת איתך ולדבר על הגודל שלי זה לא בדיוק שיא הבילוי ומה שאני רוצה לעשות בחיים. אבל האם הצלחתי לשנות את העולם באמצעות הדבר הזה? מאמינה שכן".
דוגמה?
קח למשל הודעה מעכשיו: 'את בטח מקבלת מיליון הודעות, אבל רק רציתי להגיד שהיום הלכתי לגולף בפעם הראשונה בחיי, יצאתי עם ז'קט ג'ינס וחולצה מכופתרת וזה אומר המון, אז תודה לך'. אתה מבין שיש מישהי שלא הצליחה לקנות בחיים בארץ ז'קט ג'ינס? איך היא מרגישה? שהחברה פולטת אותה החוצה".
מחקרים על ילדים שמנים מצאו שהם גדלו בתודעה שהעולם רואה בהם עצלנים ומרושלים במקרה הטוב או גרועים במקרה הרע. כלומר, כל עוד הם שמנים, זו בהכרח זהותם. נטע של אז הייתה מרגישה שאת מתנכרת לזהות שלה, לעקרונות שלה?
"לא, ואני לא מבינה למה שואלים את זה. להיות שמנה מעולם לא היה העיקרון שלי. העיקרון שלי היה להיות בלתי ניתנת לעצירה. אני הייתי שמנה וקראתי לעצמי שמנה בגאווה. זה היה תיאור מצב קיים, ואני נהנית מאוד להגיד את זה. כשהייתי שמנה, גם זכיתי באירוויזיון, גם טסתי ממקום למקום, היה לי את החבר הכי חתיך שהייתי מסוגלת למצוא לעצמי. והיה לי לרגעים אושר ולרגעים היה לי רע, כי ככה זה בחיים. לא אמרו לי, 'את שמנה, זה לא בריא'. הסבירו שיש לי בעיה הורמונלית מטורפת ואני צריכה להפסיק לאכול סוכר כי הוא משבש אותי הורמונלית, נקודה. אז הפסקתי".
היא גרה בדירה שכורה יפהפייה ביפו יחד עם בן זוגה גיא רפאל, שהכירה באמצעות אפליקציית היכרויות, לא פחות, אלא שבמקרה שלה מלאכתן של צדיקות נעשתה בידי אחרות. "מי שאחראית להיכרות שלי עם גיא היא ניב, אשתו של המנהל שלי נדב גזונדהייט, שהייתה שותפה שלי בדירה והיא החברה הכי טובה שלי. מי הכירה לניב את נדב? אני. ניב החזירה לי. היא העלתה באפליקציית היכרויות תמונה שלי, וסגרה לי את זה מול גיא כמו קבלן, בשלוש הודעות. הוא כתב לי, שזה בעצם לה: 'יש לי את הפחית שלך שהוציאה קוקה-קולה אחרי הזכייה באירוויזיון'".
שורה להתחלה 10/10.
"כבר תקופה התמרמרתי לניב שקשה לי. הייתי ארבע שנים לבד, שבורת לב מהפרידה הקודמת. אני בן אדם מאוד מונוגמי וגיליתי על עצמי, כשהייתי אז עם אילן, שאני בת זוג מדהימה. הייתי צריכה לזכות באירוויזיון של הזוגיות".
"הלכתי להקפיא ביציות כי ידעתי שאני לא כל כך בסדר הורמונלית ושיהיה לי קשה. ואז גילו את הבעיה ההורמונלית שלי, ואז שיניתי את חיי. הרי אני לא יכולה להזריק לעצמי הורמונים אם אני בבלגן הורמונלי. אז פשוט עשיתי ברייק ואני מרפאת את עצמי, כדי שבסוף אני אוכל להיות אמא"
באסה-סבבה.
"גיא באמת הגיע ברגע מאוד נכון, הייתי צריכה ממש להבריא את עצמי כנראה. היה לי ערפול מוחי והייתי מאוד לא מאוזנת בגלל התזונה שלי, הטיסות, הסטרס. בינתיים התאזנתי, וממש תוך כדי 'רוקדים עם כוכבים' כשאני בעצם במסע הפיזי והמנטלי הגדול של חיי, הוא פשוט הגיע משום מקום. הוא גם חתיך עולמי. אני ידעתי מהרגע הראשון".
איך יוצאים לדייט ראשון עם נטע ברזילי?
"יצא שהוא כל כך התאים לי בתקופה הזאת, כי הוא היה גם כן בתהליך בריאותי, לתמוך בעצמו נפשית אחרי עזה, צום סוכרים וצום אלכוהול. ואני הייתי בקיטו, אז לצאת לבר זה לא הגיוני. פשוט ישבנו בבית, ושתינו מים והיינו מגעילים, עפנו על זה שאנחנו ככה מבלים בבית".
היה דייט טוב?
"הייתי בטוחה שזו תהיה סתם פגישה. באיזשהו שלב, כשהבנתי שהוא מעניין אותי מדי, אמרתי, זה טו גוד טו בי טרו, אני מפסיקה את זה עכשיו, שיהיה לנו על מה לדבר בפעם הבאה, כי אני רוצה פעם הבאה. חתכתי אחרי שעתיים, באתי בעשר, קיבלתי נשיקת חצות והלכתי הביתה, התקשרתי לחברה שלי וצרחתי לה בטלפון במונית: את לא מבינה, את לא מבינה".
עברתם לגור מהר יחד.
"המלחמה גם מריצה את הכל, ידענו שהוא יוצא ללבנון, ידענו שיהיה מאוד קשה כשהוא יחזור מהמילואים ואבוא אליו לבית בגבעתיים. אז עשינו העברת בזק, העברנו את כל הדברים שלו לבית שלי. היינו יחד שלושה-ארבעה חודשים לפני".
נכון שזה אולי מוקדם, אבל מחשבה על משפחה?
"כן. הלכתי להקפיא ביציות כי ידעתי שאני לא כל כך בסדר הורמונלית ושיהיה לי קשה. ואז גילו את הבעיה ההורמונלית שלי, ואז שיניתי את חיי. הרי אני לא יכולה להזריק לעצמי הורמונים אם אני בבלגן הורמונלי. אז פשוט עשיתי ברייק ואני מרפאת את עצמי, כדי שבסוף אני אוכל להיות אמא. אבל לא כרגע, תן לסיים את המלחמה".
זה לא עוול להביא ילדים בתקופה כזו?
"מישהו צריך לתקן את העולם הזה, מישהו צריך להושיע אותו. אני רוצה להביא מלא בנות שיצילו את העולם. אתה יודע מי אחת הנשים שהכי מעוררות השראה בעיניי? עינב צנגאוקר, מדהימה. היא פיצחה דרך ומשתמשת בכוח של המדיה כדי להילחם על הבן שלה, והכל בחמלה גדולה".
ואז צועקים לה ברחוב שבגללה הבן שלה לא יחזור.
"דווקא בגלל זה אני פשוט מעריצה. היא דוגמה למה שצריך להיות ריפוי ואיחוי של החברה הישראלית".
בדצמבר האחרון חשפה כי אחיה רון "יצא מארון האספרגר שלו בשנים האחרונות ואני לא יכולה להיות יותר גאה להיות אחותו".
זה היה מאוד מרגש.
"השבוע הוא עשה הופעה, שזה סוג של נס. הוא לא הסתכל על אנשים בעיניים עד גיל 13. דיבר, אבל ברמת תפקוד נמוכה. מוזיקה הכריחה אותו בעצם להרים את העיניים ולתקשר עם אנשים כי הם שולחים לו מסרים. המתופף למשל מדבר איתך בראש. הוא תכף בן 30 הוא כותב יצירות מדהימות, יצירות ג'אז, והוא ממלא אולם, עומד ומדבר. אחי הגדול, זהר, שמתופף עם ריטה ועברי לידר, ממש לימד אותו לנגן".
ואיך הוא מתנהל ביומיום?
"גר בדירה של עמותה שנקראת 'ניצן אונים', עם עוד שני שותפים שהם אספרגר, כל הכבוד להם, ומנהלים חיים עצמאיים. יש להם פעם בשבוע מדריך, הוא יוצא באוטובוסים לכל החזרות".
איפה את רואה את הבעיות?
"אתה לא יודע להרגיש מתי אתה צריך ללכת, אתה לא יודע להרגיש מתי אתה לא כל כך רצוי, אתה לא יודע איך לשקר. כשהייתי בכיתה ו', הוא כבר היה בכיתה ג'. כשהוא שאל אותי מה לעשות פה ושם, ניסיתי ללמד אותו לשקר. אמרתי לו, 'אתה לא רוצה לעשות מבחן מחר? תגיד שאתה עייף'. יום אחד מגיעים אליי לכיתה, 'נטע, את יכולה לרדת למטה? אנחנו לא יודעים מה קורה עם רון. מצאתי אותו שוכב על השולחן, עם הרגליים בקצה אחד והראש בקצה השני, נוחר בקולי קולות'. ככה הוא אמר למעשה שהוא עייף. זו ילדות נורא מצחיקה, וגם נורא כואבת".
תכף האירוויזיון, מה חשבת על יובל רפאל ועל השיר שכתבה קרן פלס? נוהגים בהזדמנות כזו לבקש גם טיפים מזוכים.
"האירוויזיון הפך להיות משחק אחר לחלוטין. אני כבר לא מזהה אותו, לכן אני לא במקום לתת טיפים. אני חושבת שיובל זמרת מדהימה והיא מצליחה לבטא המון כאב בהגשה שלה בשיר של קרן, שהיא יוצרת מהחשובות שיש לנו במדינה. בטוחה שהשיר יזכה להצלחה גדולה בתחרות".
