לפני שלוש שנים הראפר והמפיק שקל רק רצה למות. על הנייר, היו לו את כל הסיבות להרגיש כמו המאדרפאקר עם הכי הרבה מזל בבלוק. האלבום השלישי שלו, 'חסד עליון', גרף השמעות ומחמאות ברשתות, ההופעות שלו היו מלאות. אבל הנשמה שלו בערה מזעם. "הרגשתי שלא משנה מה אני עושה, זה לא מספיק", הוא מסביר השבוע את מצב הצבירה. "זה כמו משהו בחזה שאומר שככה וככה לייקים על פוסט זה לא מספיק. וככה וככה כרטיסים שמכרתי זה לא מספיק. וכמה שאני עובד זה לא מספיק. נקלעתי למקום שמסתכל רק על המספרים. נכנסתי ללופ".
היום אתה יודע להסביר למה?
"'חסד עליון' היה קפיצה בקריירה. הרגשתי רוח גבית גדולה מהקהל ומאנשים סביבי. אבל החיפוש אחרי גושפנקה מבחוץ במקום אישור פנימי הכניס אותי לפינה. הערך העצמי שלי הפך להיות תלוי במספרים, באינסטגרם או ספוטיפיי. והרי המערכות האלה מתוכננות ככה שאמשיך לרדוף אחרי הזנב של עצמי. שאני לא אהיה אף פעם מבסוט. כי אם אהיה מבסוט הם לא ירוויחו".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
ומה אתה מרגיש בזמן אמת?
"הייתה שם התרסקות. הרגשתי שאני נותן ונותן ולא מתמלא, שמנסים לאכול ממני, בין אם זה חבר'ה שעושים איתי את הקליפ או הקהל שלא מבין לאן נעלמתי, או הספוטיפיי שאומר: לא ניתן לך השמעות אם לא תמשיך להוציא חומרים. הרגשתי ששותים אותי ושאני עובד על 100 כל הזמן, אבל שום דבר לא מספיק. הגעתי לנקודת שפל".
תגדיר שפל.
"אני זוכר את עצמי שרוע על הספה בדירה שלי. החשבון בנק שלי תוהו ובוהו. הוצאתי אלבום ושיחררתי את כל הקליפים ועשיתי את כל ההופעות ואני מסתכל מסביב על החורבות שנשארו מהחיים שלי - ואין שום קתרזיס. ואז אני כותב על זה פוסט".
אני אצטט: "הפכתם אותנו האמנים לעבדים שלכם, זומבים רעבים למספרים... כל אמן שאני מכיר במידה מסוימת הפך להיות יצור קנאי, נרעש, נוירוטי... תפסיקו לגרום לי לשנוא את עצמי, אתם לא שולטים בי יותר. ולא, אני לא קניה, במקרה אני והוא עוברים את אותו שיט"
"ראיתי שכל האמנים מרגישים כמוני, אז הבנתי שיש פה משהו שלא מדברים עליו כדי שנמשיך להיות עכברים על הגלגל. עבדים של הרשתות והתאגידים".
איך יוצאים מהלופ הזה?
"היום אני מבין שגם אם כל העולם יאהב את מה שאני עושה, אני עלול ללכת לאיבוד ברגע שאני תלוי בגושפנקה חיצונית. אז גם אם אתה הכי לוזר בעולם והכי לבד, קודם כל תתחיל עם להגיד תודה על מה שיש לך - וזה עצמך".
בגיל 36 שקל כבר יודע שהחיים הם לא שיר של נועה קירל, אלא מה שקורה בין משבר אחד לשני. ההתרסקות הולידה את אלבומו הרביעי, 'פריק', שעלה לרשת בשבוע שעבר, ויושק בהופעה חגיגית במועדון הגגרין בתל-אביב ב-10.5. זה אלבום קונספט וגם מניפסט על כל מה שרקוב בעיניו בתעשיית המוזיקה ובחיים. שקל סוגר חשבון עם שותפים וחברים שהכזיבו, עם מושג ההצלחה המתעתע ועם הקושי לאהוב. הוא מחטט בלי רחמים גם באגו הפצוע של עצמו וחוזר כדי לוודא הריגה. לזכותו ייאמר שאפילו את זה הוא עושה עם גרוב. הטקסטים של 'פריק' הם כל מה שאסור לראפר להגיד: שיברון לב, חרדות כלכליות ובריאותיות, בחורות שרוצות אותך רק בגלל השם שלך, והתפכחות מרירה שהחיים הם לא מה שהבטיחו לנו בברושור. תדע כל אם עברייה שבישראל בלינג, בחורות וכסף גדול עושים רק במוזיקה הים-תיכונית.
שקל הוא אייל דוידי, ילד חולוני ובן לעולים חדשים מאיראן. זו הייתה התשובה שלו לכינוי "פרסי" שהדביקו לו בבית הספר. "ילד דחוי, שהכי רצה להיות מהמקובלים ולא הצליח", הוא מסכם ביובש חוויית ילדות מעצבת. את נצ'י נצ' – המכונה גם רביד פלוטניק - הוא פגש בתחילת שנות האלפיים. בהמשך הוא יחבור להרכב של פלוטניק, פרודוקס, יהיה המפיק של שני האלבומים הראשונים של נצ'י נצ' ויחלוק איתו במה שנים. 2015 הייתה שנת האפס של ההיפ הופ הישראלי: 'ברוכים הבאים לפתח תקוה' של נצ'י (שגם בו שקל הפיק מספר שירים) ו'גם זה יעבור' של טונה הפכו את ההיפ הופ לזרם מרכזי במוזיקה הישראלית. מאז פלוטניק הפך לראפר של כולנו. שקל, אישיות יותר מורכבת, שמר על רגל אחת מחוץ למיינסטרים. בהמשך הוציא את אלבומו הראשון והיפה 'רדיו ג'ונאם' ששילב ראפ והשפעות פרסיות מהבית. כמפיק מוזיקלי הוא עבד עם טונה, לוקאץ', פלד ואחרים, אבל כאמן מבצע תמיד התייסר כל הדרך עד ששיחרר את האלבום הבא.
"תמיד הייתה לי מנטליות של אנדרדוג", הוא מודה. "לפני 2010 ראפ היה של לוזרים, או של ביקורת חברתית. אבל מהרגע שהמדיה החברתית התחילה לשחק תפקיד, להיות לוזר כבר לא עובד. זה כבר לא מגניב להיות מחאתי".
אגב, בסכסוך הנוכחי בין הראפר פלד לאביב גפן, מי יצא פוץ?
"לעשות מחווה, במיוחד אמן שמחובר לחבר'ה הצעירים לעומת אמן שהיה פעם מחובר לחבר'ה הצעירים ועכשיו הוא דינוזאור, זה כל הקטע בהיפ הופ. לעשות מחווה לאמן זה אומר שהאמן הזה הוא השיט שגדלתי עליו והוא צריך לקבל כבוד. וזה שפלד, שהרבה מהצעירים מחוברים אליו, אומר אביב גפן זה השיט, בשביל גפן זו אמורה להיות המחמאה הכי טובה שהוא יכול לקבל. במקום לראות את זה ככה, הוא לקח את זה כגניבה, וזה אומר הרבה על אביב גפן כאדם ועל תעשיית המוזיקה בישראל. בעיניי זה מחפיר".
"בהיפ הופ לעשות מחווה לאמן אומר שהאמן הזה הוא השיט שגדלתי עליו. זה שפלד, שהרבה מהצעירים מחוברים אליו, אומר שאביב גפן זה השיט, בשביל גפן זו אמורה להיות המחמאה הכי טובה שהוא יכול לקבל. אבל הוא לקח את זה כגניבה, וזה אומר הרבה על אביב גפן ועל תעשיית המוזיקה בישראל"
הוא אולי אאוטסיידר נצחי, אבל לרגע אחד הוא הפך ללהיט לאומי. השיר "מסיבה" עם יסמין מועלם, שיצא בתחילת הקורונה, הפך את השם שלו למוכר גם אצל ילדות בנות עשר והאמהות שלהן בהתאמה. "הייתי מבסוט שאנשים מכירים בכישרון שלי, אבל במקביל הבנתי שאני לא מסודר כלכלית עכשיו. אנחנו לא באמריקה. הבנתי שעכשיו אני צריך לעבוד יותר קשה כדי לעמוד בסטנדרט, ואין הבטחות שהשיר הבא יתפוצץ. זו התזכורת לעצמי שכשאתה משחרר ויוצר מתוך האינסטינקט הפנימי שלך, יוצאים דברים טובים".
וזהו?
"בואי נגיד שזה הדבר החיובי שלקחתי מהחוויה".
והשלילי?
"שאנשים בתעשייה הזאת הם בהישרדות, וברגע שמשהו שלהם מצליח, הם שוכחים ממך ורק חושבים על עצמם. ושתמיד יהיה מישהו שיפסיק לדבר איתי כי עכשיו הוא נורא מצליח והוא כבר לא צריך אותי והוא עף עכשיו על עצמו ולא הייתה בינינו באמת חברות וזה סתם היה שואו".
אאוץ'.
"אני מדבר על זה בשיר 'ממלכה' (מצטט): 'חשבתי שמצאתי שותף לקרב לכל הדרך עד שהבנתי שבשבילו אני רק עוד שלב בדרך'".
הימרתי שהשורות האלו נכתבו על פלוטניק. הפקת לו שני אלבומים. היית סייד קיק שנים בהופעות שלו, עד שהוא סיים את השותפות.
"כשכתבתי את זה לא חשבתי על רביד. פשוט הדבר הזה קרה לי עם הרבה אנשים שהיו חברים שלי. אמא שלי אמרה לי, 'למה אתה נצמד לאנשים? כל אחד עושה מה שנכון לו ויכול להיות שעכשיו הוא חבר שלך כי נוח לו ובאיזשהו רגע הוא יפסיק להיות חבר שלך, כי הוא לא יהיה צריך אותך יותר. תתנהג גם אתה ככה. למה אתה מצפה שאנשים יהיו נאמנים אליך?'"
זה אלבום כועס. אתה לא חושש מהתגובה של הקהל?
"אני תמיד בסרטים לפני יציאת אלבום, בטח באלבום שאני יוצא בו על כל העולם ואחותו. אבל ההסתכלות שלי על הצלחה השתנתה: אני יצרתי את השיר, אני אוהב אותו. מעבר לזה, אין לי שליטה".
את השיר הראשון הוא כתב בגלות במכמורת, לשם ברח אחרי שהפוסט ההוא רק הגביר את התסיסה בתוכו. מה שיצא משליטה, לדבריו, זו היכולת לנהל כעסים. "הייתי מקלל, צועק, אבל הוצאתי את זה רק על עצמי", הוא מדגיש. הוא הגיע לבקתה על הים שחבר סיבלט ושהה בה חודש, שבמהלכו "התחברתי לטבע וחזרה אליי חדוות החיים". לשם הגיעה לביקור דניאלה, אז ידידה ומורה ליוגה ובשלוש השנים האחרונות בת זוגו. "החלטתי שאני נכנס לחיים חדשים. התחלתי לפתוח הופעות יותר קטנות, הלך טוב. אבל לא הרגשתי טוב פיזית. הלכתי לטיפולים רוחניים וכלום לא עזר. בסוף הסתבר שהרבה מהתחושות הרעות שלי, גם כעסים ומחשבות רעות - מגיע מהתזונה שלי. עשיתי שנה של תפריט סופר-מצומצם. הורדתי הכל - גלוטן, דגים, ביצים, קפה, בלי אלכוהול ובלי סמים. הניקוי עזר לי להשתלט על החיים ועל המחשבות. אם אני אוכל גלוטן, למחרת אני מרגיש הרבה יותר עייף, יותר בדאון. אחת המסקנות מהתקופה הזאת היא שאני צריך לדאוג לגוף שלי. (חושב רגע) מצד שני, אתמול דפקתי שלוש אוזני המן לפני השינה".
רוקנרול!
"אם הייתי עושה את זה לפני שנה וחצי, הייתי שלושה ימים עם מחשבות טורדניות".
אבל יש דבר אחד שקשה להיגמל ממנו יותר מאשר מפחמימות ריקות: מעצמך. שקל, שאם היה נולד בזמן אחר היה גיבור של טרגדיה יוונית, היה בטוח שהגיע לנחלה, אבל אז הכל שוב קרס סביבו. "הרגשתי שלמרות כל השינויים, אני לא מספיק טוב. הרגשתי שאין אייל, יש רק את שקל ואת המוזיקה. ובתוך זה אני כותב את כל האופציות שלי, כולל לעבור לפרו או להתאבד. אלו הדברים שאתה חושב במלטדאון".
חשבת פעם לעזוב את המקצוע?
"המון פעמים. אמרתי לעצמי שאני כבר בן 36. יש פה אישה. היא רוצה טבעת. יש הסתכלות קדימה, על ילדים. אנחנו צריכים יציבות. אני כבר לא מקבל את הביטחון שלי מלשכב עם עוד דוגמנית או להוציא להיט. חשבתי ללכת להייטק בגלל הכסף, אבל אני לא טוב בדיי-ג'ובס. זה פשוט מדכא אותי.
"רק כשהתכנסתי נזכרתי שהחיים בעצם פשוטים. אני רוצה בית קרוב לטבע, אני רוצה אישה, לקום בבוקר ולדאוג לעצמי ולבריאות שלי. אני רוצה להרגיש טוב. אני לא רוצה שהחברים שלי יהיו תלויים במוזיקה שלי. בינתיים הפתרון שלי הוא לגוון: אני עובד על שירים של אנה זק ומפיק אלבום מטאל ללהקה ובמקביל מפיק אלבום רגאיי. העשייה שלי ממלאת אותי רוב הזמן. להיות מוזיקאי בישראל זה מאבק אין-סופי. אבל אני יודע היום שאם לא אהיה מוזיקאי, אהיה אומלל".
כיום, לראשונה בחייו, שקל גר עם בת הזוג ברינתיה. עם או בלי קשר, במהלך הקורונה הוריו התגרשו, ואביו נשאר לגור בבית בזמן שהתחיל לצאת עם אישה אחרת. "זה משבר מאוד גדול במשפחה", הוא מודה. "הם נפרדו אבל גם ניסו לגור ביחד, וזה לא עבד. אמא שלי מתמודדת עם שיברון הלב הזה כמה שנים טובות. הפרידה שלהם משפיעה עליי ברמה הרומנטית, והעובדה שהם פרודים גם פירקה את המשפחה. זה לעשות קידוש בימי שישי בלי אבא. זה לדאוג יותר לאמא. אני הבכור. מאוד רציתי לתת כתף להורים שלי, אבל באיזשהו שלב זה הגיע למצב נורא: אבא שלי מתלונן על אמא שלי ואמא שלי מתלוננת על אבא ואני מנסה שכולם יהיו מאושרים, אז ניתקתי את עצמי".
ודווקא על הרקע הזה עברת לראשונה לגור עם בת זוג.
"כי אני יודע שאני רוצה לתקן את הסיפור של ההורים שלי. אני עובד קשה עם בת הזוג שלי כדי שדברים יעבדו, אם זה ללכת לטיפול זוגי, או לעשות שיחות ולשמוע פודקאסטים וללמוד על זוגיות, על תקשורת מקרבת. אני לא רוצה להעביר את הילדים שלי חוויה כמו זו שאני גדלתי בה. אני רוצה לתת להם ילדות יותר טובה מזו שהייתה לי".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.04.25
