בנובמבר 2023, חודש בלבד אחרי מתקפת חמאס על ישראל, נדב אבקסיס נתקל בדרישה מפתיעה. "הופעתי ל-300 חיילים בקניון בקריית-שמונה שהיה נטוש כולו, והם באו אליי ושאלו: 'אחי, יהיה הומור שחור?'", הוא משחזר, "אז התחלתי את ההופעה עם צחוקים על מוות. אמרתי בהתחלה 'תודה על הכפיים, מעניין מי יישאר פה בקרוב'".
אוי ויי.
"שמעי, אי-אפשר בלי זה. זה לא עובר טוב אם תצלם את ההופעה ותעלה לרשת או לטלוויזיה. יגידו וואו, זה גועל נפש. אבל זה עובר טוב כשאתה יחד עם האנשים ומחבק אותם".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
ובכל זאת, יש דברים שהם הגבול שלך, שאתה אומר "על זה אני לא צוחק"?
"אני יכול להגיד לך שעל החטופים לא היו לי שום בדיחות. אבל היה לי שיח מאוד קשה עם גיא לרר בווטסאפ כשהם העלו סרטון של סטנדאפיסט ערבי ישראלי, נידל בדארנה, שלעג לחטופים ונעצר אחרי זה. הייתה לו בדיחה על התאילנדים, הוא אמר 'התאילנדים, לא חטפו אותם, הם ראו טויוטה לבנה ועלו'. מצחיק. אתה יכול גם להגיד לא מצחיק. שלחתי את הקטע המדובר בקבוצה של סטנדאפיסטים, מישהו אמר 'וואלה, הייתי קונה את הבדיחה שהוא סיפר'.
"אמרתי לגיא לרר, 'אתם זונות של רייטינג. לקחתם את זה, שמתם מוזיקה מפחידה, דרמטית. איזה קל, יאללה, יש פה ערבי ישראלי, נעשה לו לינץ'', ואחרי זה המשטרה עצרה אותו. על מה? זה מדרון חלקלק, כי היום עוצרים אותו, מחר עוצרים אותך. מה זה השטויות האלה? למה לעשות שיימינג לבן אדם ולגמור לו את החיים בגלל בדיחה? את יכולה להגיד 'לא התחברתי לבדיחה'".
מפחיד כשעוצרים אנשים על בדיחות.
"הפחד שלי הוא לא שמישהו יעצור אותי. כל קומיקאי יגיד לך שלפני הופעה לוועד עובדים, באה אחראית האירוע ומספרת לך על כל המגדרים והמגזרים שיושבים בקהל וממה להיזהר. אני, איפה שאומרים לי להיות זהיר אני ההפך, אני מחפש את המקום הזה. זהירות-היתר הזו די נמאסה על כולם לדעתי. הבן שלי אמר לי, 'אבא, תפסיק לצחוק עליי בהופעה'. אמרתי לו 'אורי, אין בדיחות - אין כסף, תשכח מהפלייסטיישן'. אז כשאת שואלת אותי על מעצרים, אני רק חושב איזה בדיחות ייצאו לי מהמעצר הזה. וזו לא קריאה למשטרה לעצור אותי".
אבקסיס, מהסטנדאפיסטים העסוקים בישראל, יודע לחבוץ בדיחות גם מהמצבים הקשים ביותר, והיו לו לא מעט כאלה בתקופה האחרונה. לפני שנתיים נפטרה אמו מרים מסרטן. "עשינו הכל כדי להעביר אותה להוספיס, חיכינו שיתפנה מקום, וגם על זה צחקנו, אמרנו, כל האחים, 'חבר'ה, אמא מספר שש בהמתנה, אולי אפשר לעשות משהו כדי לקדם אותה בתור, אולי נעבור בהוספיס אחד-אחד עם הכרית והיא תתקדם'. אנחנו מגיעים להוספיס ופתאום רואים אלונקה, אז אמרנו בינינו 'חבר'ה, היא כבר מספר חמש!' זו הייתה הדרך שלנו להתמודד".
רק בפרידה, הוא מספר, הציניות התפוגגה. "אמא הייתה בהוספיס רק שבוע כשהמצב שלה הידרדר. הייתי איתה בלילה, בבוקר האחות מגיעה, אומרת בוקר טוב, מרימה את השמיכה ואומרת: 'אלה הרגעים האחרונים של אמא, אם אתה רוצה להגיד למשפחה להגיע להיפרד ‑ זה הזמן'. לקחתי ספר תהילים, כי אמא ידעה את כל תהילים בעל פה. קראתי שני פרקים, ראיתי שהיא מנסה להגיד אותם, וכשהיא לא ענתה לי, ידעתי שהיא מתה. צעקתי 'שמע ישראל', האחים שלי הגיעו, ואחי הבכור, שהיה מחובר אליה מאוד, קרע קריעה, ממש כמו בסרטים, צעק כמו בתנ"ך, זעקות של יוסף. שם הייתה התפרקות, אבל הלוויה הייתה מאופקת. בכינו, אבל לא התמוטטנו. גם אמא שלי הייתה כזו. אנחנו כולנו אמא".
הייתה לכם איזו שיחת פרידה, סגירת מעגל?
"כן, הייתה סגירת מעגל. היו לי הרבה אישיוז עם אמא שלי. ב'מחוברים' דיברתי על זה שאמא לא חיבקה אותי. אמרתי לה, 'אמא, אני רוצה לבקש סליחה על כל מה שעשיתי לך, על כל מה שהאשמתי אותך'. אז היא אומרת לי, ׳'ל מה סליחה? אין ילד שלא מאשים את ההורים שלו'. לפני שהיא נפטרה, באה אליי השכנה שלה מחצור ואמרה לי שכשסיפרה לאמא שלי שהבת שלה לסבית, אמא אמרה לה 'חשוב שתקבלי אותה כמו שהיא'. אמרתי לה, איזה סיבוב היא עשתה מלׂא לקבל את זה שאני הומו ‑ מלהגיד לי משפט כמו 'מה לעדה שלנו ולדברים האלה' ‑ ועד לשמוע מהשכנה שאמא שלי הייתה המנטורית שלה ביציאה מהארון של הבת שלה. איזה סיבוב".
היא לא קיבלה אותך, אחרי שסיפרת לה שאתה הומו?
"מה זה לא לקבל? היא לא זרקה אותי מהבית, אני זרקתי את עצמי מהבית. מרוב כעס, לא באתי הביתה איזה חודשיים. היום אני חושב על זה שהרבה הומואים, בתוכם אני, הם אגוצנטריים, חושבים רק על עצמם, בוכים ש׳ההורים לא קיבלו אותנו׳. אתה חשבת על ההורים שלך בכלל, על מה הם צריכים לעבור? אף אחד לא מסביר להם, אתה בא, זורק את הפצצה ואומר תתמודדו".
אז בקשת הסליחה הייתה גם על סיפור היציאה שלך מהארון?
"לא, זה לא היה סביב היציאה מהארון, זה סביב ה'לא חיבקת' ו'לא נישקת', כל הזמן האשמתי אותה. וגם כל הקטע שאני לא בזוגיות. כל הזמן אמרתי שזה בגלל הקור של הבית ואמא שלי, והיום אני אומר, איך אתה יכול להאשים את ההורים שלך? יש לך שמונה אחים שהם כן בזוגיות, שהם כן נשואים. עוזי התגרש, עופר התגרש, אבל עדיין הם חוו אהבה, אז איך זה קשור? היום אני הרבה יותר סלחן. אתה לא יכול לבוא בגיל 53 ולהאשים את העולם, די. איפה אתה? לך, טפל בעצמך. היום אני מתקן עם עצמי".
חתיכת קלוז'ר.
"כן. כל אחד מהאחים עשה את זה, ביקש זמן לבד עם אמא. אם לא הייתי עושה את זה הייתי מרגיש פספוס".
"אני חושב על זה שהרבה הומואים, בתוכם אני, הם אגוצנטריים, חושבים רק על עצמם, בוכים ש׳ההורים לא קיבלו אותנו׳. אתה חשבת על ההורים שלך בכלל, על מה הם צריכים לעבור? אף אחד לא מסביר להם, אתה בא, זורק את הפצצה ואומר תתמודדו"
במקביל, חלה אביו באלצהיימר. "בלוויה של אמא אבא עוד ספד לה, היום הוא לא יודע מי זו. יש לו תמונה שלה מולו בפינת האוכל והוא כבר לא מזהה אותה, וגם לא אותנו. אני אומר לו שאני הבן שלו. זה קשה מאוד, זה לא אותו אבא. אבא שלי היה אדם פעיל, עבד בחברה קדישא 40 שנה, כולם הכירו אותו. עד לפני כמה חודשים הוא עבד במאפייה בחצור, כמשגיח כשרות. בעל המקום אמר לנו 'אבא שלכם מביא לי ברכה, מהרגע שהוא מגיע למאפייה ‑ אתם לא מבינים אין העסק שלי עובד'".
מה הוא עשה שם?
"ישב בכניסה ובירך את מי שבא. אנשים אמרו לי 'אבא שלך בירך אותי', ואני אומר 'אבא שלי לא בירך אותך, אבא שלי לא יודע מי אתה'. וזה כל יום מידרדר. כל המלחמה הזו היינו בחצור, וטילים, ולאבא שלי אין מקלט ואין ממ"ד, והוא לא יכול לקום. פעם אחת הייתי איתו בבית כנסת, והייתה אזעקה בתפילת ערבית. הוא לא יכול בחיים להספיק להגיע למקום מוגן ב-15 שניות, גם לא ב-30".
ובתוך המציאות הזו, אתה מוצא הומור?
"אנחנו צוחקים כל הזמן על המצב. אני חושב שההומור החליף אצלנו את הבכי. כל המשפחה מתעסקת רק בהומור, כל הזמן. כשאבא שלי מזכיר את דוד אברהם, אח שלו, ואני אומר 'זכרו לברכה' הוא אומר לי 'למה אתה הורג אותו?' והוא נפטר לפני 33 שנה... אז אנחנו צוחקים על זה בינינו, זו הדרך המאוד צינית שלנו להתמודד. בכלל, הומור היה מאוד שגור בבית שלנו. אבא שלי היה קברן, שוחט ואדם מצחיק. כל המשפחה זוכרת את הסיפור על החיילת שהוא לקח טרמפ. היא לא ידעה שזה אוטו של חברה קדישא, ובנסיעה היא רואה פתאום רגליים עם סדין. היא שואלת את אבא שלי, 'מה זה?' אז הוא אומר לה 'תירגעי, הוא מת'. אבא שלי היה מספר את זה וצוחק, היה מתלהב מזה שאנשים מפחדים. אמא הייתה מטפלת במעון תינוקות. בהופעה אני מספר בדיחה של אחי, שאמר 'מתחילים אצל אמא - גומרים אצל אבא'".
בית מקאברי משהו.
"ההופעה שלי היום מקאברית. לפני שבועיים הייתה הופעה לזכרו של יעקב כהן בראשון-לציון. הופעתי עם קטורזה, אבי נוסבאום ושמואל וילוז'ני, שמתמודד עם פרקינסון עכשיו. נורא עצוב לראות את זה. בגיל 72 הבן אדם נראה מעולה, כוסון. ועם פרקינסון. עד שעליתי לבמה ‑ לא היה לי מושג על מה אני מדבר. יעקב השפיע עליי מאוד, מאוד אהבתי אותו. אשתו והבנים שלו היו באולם, ורבע שעה מתוך ההופעה שלי אני מדבר על מוות. בסוף כולנו מתים".
"בלוויה של אמא אבא עוד ספד לה, היום הוא לא יודע מי זו. יש תמונה שלה מולו בפינת האוכל והוא כבר לא מזהה אותה, וגם לא אותנו. אני אומר לו שאני הבן שלו. זה קשה מאוד, כל המלחמה היינו בחצור, ולאבא שלי אין מקלט ואין ממ"ד. הוא לא יכול להספיק להגיע למקום מוגן ב–15 שניות, גם לא ב–30"
לכל זה התווספה דרמה נוספת. "לפני שנתיים אני מרגיש גידול בירך. אני עושה צילום ואומרים לי שזה שום דבר. אני אומר לאורתופד 'זה לא שום דבר, אני מרגיש גולה בירך'. הגעתי לבית החולים, עשו לי MRI וגילו גידול טרום סרטני. אחרי ניתוח הגידול התגלה כשפיר, אבל אני מודה שהיו לי חרדות לפני ההרדמה. הפחד הכי גדול שלי היה לא להתעורר".
הכי איבוד שליטה.
"ברור. למה הדבר שהכי מפחיד אותי זה טיסות? כי זה אובדן שליטה. אז ניתחו אותי, קיבלתי קביים, ומדהים כמה הגוף מתאחה מהר. בבית החולים קיבלתי מורפיום, אי-אפשר להיות בכאבים כאלה, אבל בכללי אני לא לוקח כדורים".
למה?
"לא רוצה. הגוף צריך להיות חולה לפעמים. כשאני מרגיש לא טוב אני לוקח ג'ינג'ר, לימון, דברים כאלה, כמה שיותר טבעי. כמו שאני לא מתאפר לצילומים. לא מסתיר שום דבר, שום קמט, שום שערה, לא עושה טיפולי פנים, לא מאמין בזה. ואני לא חושב שאהבתי את עצמי אי פעם כפי שאני אוהב בשנים האחרונות. אני בן 53 ומרגיש בגילי. לא מרגיש בן 20. התרגלנו להגיד 'אני בת 40, אבל מרגישה בת 20'. את לא מרגישה בת 20! 20 זה חרדות, מה אני לומדת, איך אני משלמת שכר דירה. מה פתאום, אני לא בזה".
בגיל 53, אבקסיס הוא בעיקר אבא שרוף לשירה, 12 וחצי, ולאורי, תשע וחצי. ילדיו מהורות משותפת עם מאירה. "את יודעת מה אני עושה לילדים שלי? כל היום מחבק ומנשק ואומר, כמה אני אוהב אתכם", הוא מסביר ונכנס למוד שלולית.
"היה לי פחד מאוד גדול שאהיה הורה קר. אמרתי לילדים 'תדעו לכם שכשנולדתם לא אהבתי אתכם כמו שאני אוהב אתכם היום, היום אני פשוט חולה לכם על הצורה'.
"לפני שנה אורי שאל אותי 'אבא, למה הבאתם אותי כשאתם זקנים? אתם ההורים הכי זקנים בכיתה'. אמרתי לו, 'אני לא חושב שיכולתי להיות האבא שאני היום אם הייתי צעיר יותר. אם הייתי מביא אותך בגיל 30 לא הייתי רגוע כלכלית, לא היית רואה אותי, הייתי נוסע להופעות, היית כל הזמן אצל אמא שלך. הייתי צועק עליך, כועס עליך. היום אני רגוע, אני איתך, משחק איתך כדורגל, מרכיב איתך לגו'.
"קיבלתי את המתנה הכי טובה בחיים, להיות הורה בגיל הזה. אין דבר שאני אוהב יותר מלהיות אבא. יש לי שיח מדהים עם הילדים. אני כל הזמן אומר להם לא להשאיר דברים בפנים, ואני מספר הכל, לא מסתיר מהם שום דבר. אולי רק את השנה וחצי האחרונות".
מה הם יודעים על המצב במדינה?
"הם יודעים הכל, אבל לא כל כך מתעניינים. האהבה שלי לפוליטיקה, לעומת זאת, היא פסיכית. כבר בגן חובה בחצור צעקנו 'בגין לשלטון, פרס מוכר עיתון'. כל החיים חייתי ונשמתי אקטואליה, הילדים שלי לא כאלה. שירה שואלת אותי על ההפגנות, ואני אומר לה 'שירה, אני מעריך כל מי שמפגין. גם אם את חושבת שהם חוסמים כבישים ואי-אפשר לנסוע - זה שטויות, הם אכפתיים. כל עוד אנשים שומרי חוק, תעריכי את זה'".
יצאת להפגין?
"יצאתי להפגין פעם אחת: כשביבי פיטר את גלנט. שמעי, מאוד קשה לי. הפילוג בעם גומר אותי יותר מכל דבר אחר, וגם זה שאי-אפשר להגיד כלום. אם אתה אומר 'אני תומך בימין' קוראים לך ביביסט. לא הצבעתי בכלל לליכוד. הצבעתי לבנט, לכחלון ולאיילת שקד, אבל מבחינת אנשי 'רק לא ביבי' אני ביביסט, ומבחינת הביביסטים אני שמאלני".
מה דעתך על הליכוד היום?
"הליכוד בעיניי כיום היא מפלגה נוראית. נוראית. הם מדברים על דמוקרטיה? איזו דמוקרטיה ואיזה נעליים?! מירי רגב היא בעיניי ביזיון, אני לא מתבייש להגיד את זה, לא אכפת לי. גלית דיסטל, מאי גולן, דודי אמסלם, מביאים לי משפטים של 'אבל יאיר לפיד אמר ככה'. יושב שר בממשלה ואומר משפט כמו, 'יש מניאק שיודע שהוא מניאק' - איך אני אמור להזדהות עם אדם כזה? אז אומרים לי 'הוא מכין דגים טעימים, הוא איש טוב'. מה זה מעניין אותי?! וצווחים שם, ואני רואה את מירב בן ארי צורחת על מאי גולן, שעונה לה. אנשים אומרים לי 'תלך לפוליטיקה', למה שאני אלך לפוליטיקה? שיגמרו לי את החיים?"
הליכוד כיום היא מפלגה נוראית. נוראית. בגלל שאני מרוקאי אני אמור להזדהות באופן אוטומטי עם מרוקאי כמו דודי אמסלם? זה מה שאני אמור לשאוף אליו? בגלל שאני בעד שוויון לנשים, אני אבחר באישה, גם אם היא מטומטמת וצעקנית? לא. אנשים אומרים לי: 'לך לפוליטיקה', למה שאלך לפוליטיקה? שיגמרו לי את החיים?"
השמות שציינת, רגב, דיסטל בדרכה ובוודאי אמסלם, רואים בעצמם מייצגי המזרחים, או מתקני הפצע המזרחי.
"מייצגי המזרחים? בגלל שאני מרוקאי אני אמור להזדהות באופן אוטומטי עם כל מרוקאי, כמו דודי אמסלם? זה הדבר שאני אמור לשאוף אליו? בגלל שאני בעד שוויון לנשים, אני אבחר באישה גם אם היא מטומטמת וצעקנית? לא. זה לא עובד ככה. מירי רגב קיבלה את תפקיד שרת התחבורה, אמרה 'קודם כל אני מבטלת את הנתיב לתחבורה ציבורית'. שנייה, תלמדי את המקצוע! קחי את סמוטריץ', אני מעריך אותו כי הוא מקצועי".
לא כל הכלכלנים יסכימו איתך. הם מזהירים שהוא מסַכּן את עתידה של המדינה.
"זה עניין של בחירה, איך מסתכלים על זה. אני רואה מדינה שמתנהלת, למרות המלחמה הכי ארוכה והכי יקרה. אין דבר כזה להילחם בלי לשלם מחיר".
הוא גם נגד עסקאות חטופים ורוצה ליישב את עזה.
"כן, אבל סמוטריץ' גם אמר לפני שנים שיקרה מה שקרה והסתכלו עליו בתור קיצוני, וזה קרה. לי יש בעיה עם האמירות ההומופוביות שלו. פגשתי אותו בכנסת לפני שש שנים וישבנו יחד שעתיים. הייתה פגישה מאוד מלחיצה. הוא הביא את ההומופוביה שלו בצורה שאתה אומר, וואלה, מה זה היה? זה היה מפחיד. הוא אפילו לא התנצל על זה, הוא הומופוב בלי להתבייש".
ועדיין אתה יכול להגיד שאתה מעריך אותו? הוא הומופוב ויש לו כוח, הוא יכול לאיים על החיים שלך.
"הוא לא מאיים על החיים שלי".
הוא חושב שאתה עיוות של הטבע.
"הוא לא חושב שאני עיוות של הטבע, הוא חושב שדרך החיים שהקהילה הלהט"בית משווקת היא סכנה לקיומו של העם היהודי. ואז פתאום ההומואים האלה, אלוהים ישמור, אחד מהם אפילו, לא עלינו, מכר חברה ב-32 מיליארד, והכסף מגיע למשרד האוצר שאותו הוא מנהל. שמעי, למרות שאני לא מסכים עם סמוטריץ' בקטע של הומואים, אני רוצה לראות בממשלה אנשים שאני מסכים עם ההתנהלות המקצועית שלהם. ואת רואה שהסביבה של משרד האוצר היא סביבה יציבה יחסית".
מה דעתך על התנהלות הממשלה במלחמה?
"אפשר לחלוק עליה. היו ימים שאמרתי 'וואו, איזה שיחוק מבצע הביפרים, טוב שניקנקנו את חיזבאללה'. אבל מהרגע שראיתי שהממשלה בראשות נתניהו לא מפסיקה עם המהפכה המשפטית אמרתי, עד לאן? זה מה שהכי מפריע לי, שלא אכפת לאף אחד מזה שהמדינה תתרסק, העיקר שאנחנו נעשה את זה. לא עכשיו, לא כשיש חטופים, לא כשיש חיילים שמשרתים במילואים משני צידי המפה - למה לפלג?
"יש עדיין אנשים בשבי. יש לי חברה שלמדה איתי בחצור, איילת סמרנו, שהבן שלה, יונתן, נחטף ונרצח. היא לא חזרה לעצמה, כי הגופה שלו עדיין שם. אלוהים ישמור, איזה חיים יש לה. ויש כמוה הורים שהילדים שלהם בחיים. אני חושב על החטופים בלי סוף. המדינה כשלה בנושא החטופים. הצבא, שב"כ, תשנו הכל אחרי זה, לא אכפת לי, לא מעניין אותי. קודם תחזירו אותם".
הממשלה הזאת צריכה להתחלף לדעתך?
"אני חושב שהעם צריך לבחור, ושצריכים לתת לעם אלטרנטיבה. אין אלטרנטיבה. בפוליטיקה מפחידים אותך. הם עובדים רק על פחד, וצריך להפסיק לפחד. פוליטיקאים נועדו להחלפה. לצערי, אם עכשיו יש בחירות, אם אלה האנשים ‑ אני לא בוחר אף אחד. לא הולך לבחור. אני רוצה מנהיג, לא רוצה ברירת מחדל, אני רוצה שיצוץ פה עכשיו מישהו שעשה עכשיו מילואים, שיקים איזה גוף, אני רוצה אנשים שתרמו, שיהיה מישהו שאני יודע שאני יכול ללכת אחריו".
מדכא.
"אבל אני באמת מאמין שפה הכי טוב. לאחרונה טסתי לדנמרק, זו כבר הפעם החמישית שלי שם, רק כדי לדעת שאני שייך לפה. מהמם לי דנמרק, אבל אני לא אירופאי ולא נעליים. אני יהודי ישראלי שאוהב את המדינה. הטוב פה עולה על הרע, ואת מה שקורה בינינו אפשר לתקן. אני רוצה לחיות פה ולתקן".
אפרופו שינוי, בחיי הזוגיות שלו, כרגע, צרצרים. "אני לא יודע להסביר את זה. בשבוע הבא יש לי דייט, אבל אני כל פעם לא מצליח", הוא מודה. "לפני כמה חודשים בחור בא לישון אצלי, חיבק אותי כל הלילה ואני סובל, קשה לי. עזוב אותי, תן לי להפליץ, תן לי את הלבד. לאחרונה התחלתי לחשוב שאני רוצה לשתף את החיים שלי עם עוד מישהו, אבל אני לא מצליח לשחרר. לא יכול שמישהו אחר יסדר את המיטה שלי, לא יכול. המיטה צריכה להיות בדיוק כמו שאני אוהב".
טוב, יש הרבה גברים שישאירו לך לסדר אותה כמו שתרצה.
"אבל אני לא רוצה מישהו כזה. אני רוצה מישהו שיגיד לי 'לא חביבי, אני משנה לך את החדר'. הכי קל להגיד 'תמצא לך מישהו שגר בחיפה או בנתיבות, ואתה גר ברמת-גן ‑ אז הוא לא בא אליך'. לא, אני רוצה מישהו שישנה אותי, שיגיד 'נדב, תקשיב, שבוע הבא טסים לפריז' ואם אגיד לו 'אבל יש לי הופעה' הוא יענה 'כבר דיברתי עם הסוכן שלך'. שהוא יהיה זה שינהל את החיים, כי אני מנהל את הכל בחיים".
אז דרוש מנהל?
"וואו, כן. דרוש מנהל. שיגיד 'נדב, סליחה, המנורה הזאת לא צריכה להיות פה!' שיגיד 'כל המצעים האלה - לפח!' ואני אגיד וואלה, הוא צודק".
