לאורך כל שנות "סקס והעיר הגדולה", שרצה בין 1998 ל-2004, לא הייתה תקופה עם כל כך הרבה פרשיות ותככים כמו מאז שעלתה סדרת ההמשך, 'פשוט ככה', ב-2021. אולי בגלל שהיום יש לנו מדיה חברתית שנהנית לתדלק סערות. בהתחלה התברר שקים קטרל לא תחזור לדמות המיתולוגית שלה, סמנתה, בגלל סכסוך נצחי עם הכוכבת, שרה ג'סיקה פארקר, וגם קצת בגלל יחסים שצועדים על עקבים שבורים עם הקולגות, סינתיה ניקסון (שגם פעילה במחאה נגד המלחמה בעזה עד כדי לבישת כאפיה) וקריסטין דיוויס; אחר כך הגיע מותו של מיסטר ביג, שהתרחש "במקרה" במקביל לעדויות על תקיפות מיניות של השחקן כריס נות'; ובעונה שעברה כמעט כולם שנאו כל דבר שראו על המסך, בעיקר את צ'ה דיאז, הדמות הא-בינארית שלקח/ה את מירנדה להרפתקה רעילה. כל אלה הוכיחו לפחות דבר אחד: לסדרה הזאת, על כל צורותיה וסרטיה, יש כישרון למשוך תשומת לב. והכישרון הזה הוא שמביא איתו עכשיו את העונה השלישית.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
קארי, מירנדה, שרלוט וגם סמנתה (השם ייקום היעלמה) הן פרויקט חייו של מייקל פטריק קינג. ב-1998 הוא הצטרף לעונה הראשונה של הסדרה ככותב ובהמשך הפך למפיק וליוצר הראשי של הסדרה, כמו גם של שני הסרטים ושל "פשוט ככה". כבר מההתחלה לא היה לקינג ספק שהוא משנה את המשחק הטלוויזיוני לתמיד. אבל אפילו הגבר שכתב נשים כנראה יותר טוב מכל אחד לפניו, לא חשב שב-2025 הוא עדיין יתראיין לקראת עוד עונה שעוסקת בדמויות שאת מילותיהן הגה לפני כמעט 30 שנה.
"כשהתחלנו עם 'סקס והעיר הגדולה'", אומר קינג, "זה ממש זיעזע אנשים שדמות כלשהי, לא רק אישה, תהיה גם קומית וגם טרגית; או שאישה תהיה גיבורה ראשית, ועוד יותר מזה - כמו במקרה של קארי בראדשו והרומן שהיה לה עם מיסטר ביג - שאישה שהיא הגיבורה הראשית יכולה להיות גם סוג של נבל. אז הן היו בנות 34 והחברה אמרה להן, 'אתן צריכות להתחתן, להביא ילדים'. עכשיו הדמויות האלה בתוך שנות ה-50 שלהן והחברה שוב אומרת איך חייהן צריכים להיראות. החיבור של שתי הגרסאות האלו אומר שאנחנו יכולים לחיות ב-2025, אבל גם לקרוץ למה שהיינו בשנת 2000 והצופים יבינו אותנו".
למשל?
"יש לנו היום הרבה צופים צעירים, שגם חזרו לראות את הסדרה המקורית, והם המומים מכך שאין שם טלפונים. זה ממש שוק עבורם - 'איזה זמן נהדר זה היה כשאנשים פשוט ישבו ודיברו אחד עם השני'. בעונה החדשה אנחנו מדברים על האופן שבו יחסים מצטמצמים להודעות טקסט, הודעות קוליות והכי גרוע: אימוג'ים! לאנשים יש רגשות מורכבים והם רוצים תמיכה, אבל הם מביעים את עצמם רק בהודעות טקסט, ואם זה לא מספיק, מה שהם מקבלים בחזרה זה אימוג'י לב אדום".
ממש אימוג'י מגלגל עיניים.
"אני לא רוצה להישמע בומרי, אבל מבחינה קולנועית, כמובן עדיף בלי טלפונים. אנחנו זוכרים שמה שאנשים תמיד אהבו בכל הגלגולים של 'סקס והעיר הגדולה', זה לראות את הנשים יושבות מסביב לשולחן ומדברות על הכל".
לפעמים קל לשכוח מאין נולדה "פשוט ככה" ואיזה נס הייתה "סקס והעיר הגדולה" לייצוג נשי בטלוויזיה. לא יהיה מוגזם להגיד שלא היה שום דבר דומה לה קודם. כמעט כל סדרה ב-20 השנים האחרונות שבמרכזה נשים עצמאיות, חובבות קריירה ומיניות, מ"בנות" ועד "פליבג", טופפת על נעלי המנולו השחוקות של קארי.
"מאוד מרגש שהטלוויזיה נשלטת עכשיו על ידי נשים, וזו כזו שגרה שאנחנו כמעט לא שמים לזה לב", אומרת שרה ג'סיקה פארקר, הלוא היא קארי. "אולי אני הוזה, אבל אני חושבת שהדרך שבה אנחנו חיות ומתפקדות בניו-יורק עדיין מרגישה מיוחדת בנוף של הטלוויזיה, אפילו היום".
את יודעת מי הקהל של "פשוט ככה"?
"אם היית שואלת אותי לפני ש'סקס והעיר הגדולה' הגיעה לנטפליקס, הייתי יכולה להיות הרבה יותר ספציפית לגבי קבוצת גיל, אבל עכשיו זה השתנה. יש דור חדש לגמרי שגילה את הסדרה ומאוד מעניין לשמוע איך הם רואים את מה שעשינו בשנות ה-90. קהילת הלהט"ב הייתה כמובן חלק ענקי מההצלחה שלנו אז, אבל היום אני נתקלת כל הזמן בגברים סטרייטים שמספרים שנשים גררו אותם לטלוויזיה, ועכשיו הם לא יכולים להפסיק לראות אותנו".
אף אחד מהמעורבים לא חשב ש"סקס והעיר הגדולה" תהפוך למה שהייתה. אפילו לא קרוב. ההימור של HBO היה גדול, אבל כמו הימורים אחרים של הערוץ באותה תקופה - שהביאו לנו את הסדרות הכי מופתיות שנראו בטלוויזיה לאורך כל תולדותיה, כמו "הסמויה", "הסופרנוס" ו"עמוק באדמה" - הוא לא רק היה מוצלח מאוד עסקית, הוא גם שינה את הטלוויזיה. "לא היה לנו מושג שזה מה שיקרה, כי פשוט אף אחד לא עשה סדרה כזו קודם", נזכרת קריסטין דיוויס, שמגלמת את שרלוט. "השבוע הראשון שלנו היה שבוע עבודה של 100 שעות. 100 שעות! את רק רוצה לשרוד, לדעת את הטקסט שלך, להישאר על הרגליים בנעליים האלה. כל מה שקיווינו זה שמישהו ירצה לצפות בנו".
"סקס והעיר הגדולה" לא רק הציגה נשים ניו-יורקיות בשנות ה-30 וה-40 לחייהן שלא תלויות בגבר שיגדיר אותן; היא איפשרה להן, בפעם הראשונה בטלוויזיה, לדבר בגלוי על מיניות נשית, פנטזיות, בגידות וסקס - סתם לשם הכיף, בלי התנצלות או חשש משיימינג. היא כמובן השפיעה על עולם האופנה והפכה את ניו-יורק לדמות של ממש. ב"פשוט ככה", האופנה עדיין זוהרת וגם ניו-יורק נשארה דמות חשובה, אבל המעבר מהסדרה של סוף המאה ה-20 לרבע מאה אחרי לא היה חלק, ולא רק כי קטרל לא חזרה. יש לא מעט מקומות שבהם "סקס והעיר הגדולה" לא עומדת במבחן הזמן. לפני הכל, כמובן, היא סדרה לבנה לגמרי שמתרחשת בעיר הכי מגוונת-אתנית בעולם. הניסיון להתעדכן בגרסה החדשה מרגיש לפעמים כמו טוקניזם שנעשה רק כדי לסמן וי. לפחות העונה השלישית נראית כמי שמצאה את האיזון הנכון.
"תמיד ניסינו להיות עדכניים ככל האפשר עם מה שניו-יורק עכשיו, מה שהעולם עכשיו, מה שהמיניות עכשיו", אומר קינג, ״זה ייצוג שמשתקף גם בחדר הכתיבה שלנו, ואני מקווה שגם בקהל".
תגובות הקהל משפיעות עליך?
"בעיקר כדי לזכור מה כבר עשינו. המטרה העיקרית שלי היא לא לחזור על דברים, ואני יודע שאנשים צופים בסדרה הזאת בשבע עיניים. אז אפילו כשאנחנו מחזירים את איידן שוב, החשיבה היא 'מה לעזאזל אנחנו יכולים לעשות שלא עשינו?' הקהל הוא כלב השמירה שלי. התגובות למוות של ביג או להרס הנישואים של מירנדה הדהימו ושימחו אותי. מבחינתי זה הראה שאנשים הבינו שלא ניסינו לעשות סתם עוד 'סקס והעיר הגדולה'. בין שהם אהבו את זה ובין שלא, זו בהחלט לא אותה סדרה".
אתה עובד היום בנוף טלוויזיה שונה לגמרי מזה של 1998.
"זה כמו חיים אחרים. יש כל כך הרבה סדרות, באמת המערב הפרוע. מאוד שמחתי כש-HBO החליטו לשדר אותנו רק פרק אחד בשבוע. זה יצר דיאלוג עם הקהל וחזר קצת לימי 'סקס והעיר הגדולה' הישנים, שבהם פרק היה משודר ביום ראשון ואז היה שבוע שלם לדבר אליו. בשנתיים-שלוש האחרונות יותר ויותר סדרות חוזרות למתכונת של פרק בשבוע, ואני חושב שזה יותר טוב לקהל, אבל גם לנו. זה לא כיף ששנה שלמה של עבודה עוברת בסוף שבוע אחד של מישהו שיושב על הספה, חייב לראות הכל במכה אחת, ובשלב מסוים כבר מפסיק להרגיש. דבר נהדר נוסף הוא שכבר אין יותר מגבלות לגבי כמה זמן פרק יכול להיות, הוא יכול להיות 30 דקות והוא יכול להיות שעה וחצי. זה נותן חופש יצירה עצום".
אתה יודע איך הסיפור הזה נגמר?
"למדתי שהסיפור הזה לא נגמר גם כשחושבים שהוא נגמר. כל מה שאני יודע זה איך נגמרת העונה החדשה. אנחנו תמיד שמים פפיון יפה שאורז הכל, אבל עם הדמויות האלה קל להתיר אותו. הן עברו מגילי ה-30 לגילי ה-50, מקומדיה לטרגדיה וחזרה לקומדיה. כל עוד הן בחיים, יהיה מה לספר עליהן".
הפרק האחרון בעונה השנייה של "פשוט ככה" העניק לצופים סוג של קלוז'ר בדמות שיחת טלפון בין קארי לסמנתה - מבלי שפארקר וקטרל יהיו על הסט ביחד חלילה! - וקארי עזבה את הדירה המיתולוגית שלה באפר איסט סייד, וסיכמה עם איידן על מערכת יחסים מרחוק לתקופה של חמש שנים, לא פחות. העונה השלישית, שעולה ב-30.5 ב-HOT וב-NEXT TV, מנסה להשאיר מאחור קצת מהאופל של שתי העונות הראשונות, וקארי נשארת הסיפור המעניין ביותר בה. בין היתר, היא סוף-סוף שוב כותבת, אבל הפעם בעיקר כתרפיה.
"קארי חווה מערכת יחסים מורכבת מאוד עם איידן וכאן באה לעזרתה העובדה שהיא כותבת", אומר קינג, "אדם כותב לא חייב לשבת כל הזמן במציאות, הוא יכול לברוח וליצור לעצמו עולם אחר. אז קארי בורחת לגרסה בדיונית של עצמה. לסדרה הזו תמיד הייתה איכות אסקפיסטית. אנשים רוצים לברוח מהחיים שלהם ולבוא לניו-יורק, לנעול נעלי מעצבים, ללכת ברחובות מרוצפים באבנים ולשכוח מקיפול בגדים אחרי הכביסה. העונה, קארי היא זו שמחפשת לברוח למציאות בדיונית".
מערכת יחסים כמו של קארי ואיידן באמת יכולה להתקיים באמצעות טלפונים וטכנולוגיה?
פארקר: "אני מכירה אנשים שיש להם בני זוג שגרים במקום אחר, ויותר ויותר אנשים נוסעים לעבוד במקומות רחוקים, אבל באופן אישי אני לא במערכת יחסים כזו מחוץ למסך, אז אני באמת לא יודעת. ספציפית לגבי קארי ואיידן, אני מעריצה את הניסיון שלהם להתחייב למערכת יחסים במגבלות האלה, אבל אני לא בטוחה שהם מסוגלים להחזיק מעמד בלי הקִרבה הפיזית. סקס היה חומר מזין עבורם. אני חושבת שלמרות הכל, קארי מרגישה לבד בעולם. אז מה את עושה אם את אוהבת מישהו ובכל זאת את לבד? חברה טובה אמרה לי פעם שהסיפור של קארי הוא תמיד המרדף אחר הבית. בסוף כולנו מחפשים את הבית, לא חשוב מה צורתו".
"סקס והעיר הגדולה" עשתה את הקריירה לכוכבות שלה, אבל כמו כל שחקן עם מזל לגלם דמויות איקוניות, יש לזה גם מגבלות. אף אחת מהארבע אף פעם לא באמת השתחררה מהצל של קארי, מירנדה, שרלוט וסמנתה.
"אני זוכרת שאחרי שסיימנו את הסדרה ב-2004, לקח זמן עד שהתחלנו לעבוד על הסרט", מספרת דיוויס, "והייתי בלחץ לקבל תפקידים שיהיו שונים משרלוט. בכל פעם שאת מנסה לצאת מהאופן שבו התעשייה רואה אותך, זה קצת אתגר. אז כשלא ידענו אם נוכל להמשיך עם 'סקס והעיר הגדולה' זה היה מפחיד. אלוהים אדירים, האם אי פעם אוכל לעשות משהו שונה? הרי אני לא רוצה לגלם גרסה פחות טובה של שרלוט בהפקה אחרת. זה קצת לא הגיוני, אבל זה מה שהתעשייה שלנו עושה, ואת לא באמת יכולה לשנות את הנרטיב הזה. בסוף, דברים הסתדרו טוב. יש לי כל כך הרבה מזל. אני צומחת ומתבגרת עם שרלוט, אף פעם לא הייתי מעיזה לחלום שדמות אחת תהיה כל הדברים האלה בשבילי. זה כמעט לא ייאמן, במיוחד בימינו ועם כל מה שקורה בתעשייה שלנו, שאנחנו עדיין מגלמות את הדמויות האלה ויכולות להתעמק במה זה אומר להיות אישה מעל גיל 50 בחברה של היום".
מה היית אומרת עכשיו לשרלוט של 1998?
"בערך מה שהייתי אומרת לעצמי: תירגעי, הכל יהיה בסדר".
