בערב סוכות, שבוע לפני טבח 7 באוקטובר, ניהל תובל חיים את השיחה האחרונה עם אחיו הצעיר, יותם. "הוא היה בדירה שלי, בירושלים. ב-7 באוקטובר הייתי אמור לבוא להופעה שלו בתל-אביב, של להקת Persephore, במסגרת פסטיבל מטאל. אמרנו 'נתראה בשבוע הבא' והשיחה הבאה כבר הייתה ב-7, כשהתעוררתי בתשע בבוקר מהאזעקות. ראיתי מלא הודעות בקבוצת המשפחה, לא היה ברור מה קורה, אבל היה ברור שיותם נמצא באזור הכי מסוכן. יותם עדיין היה סבבה, בעיקר מבואס מזה שהפסטיבל בוטל. הוא העלה לאינסטגרם סרטונים. באחד הוא כותב 'ככה פותחים יום של סייקו וורד פסטיבל. זה מה שמחכה לכם היום, רק יותר מלודי ופחות מהממ"ד'. אחר כך הוא העלה סטורי שלו מתופף. בזמן הזה כבר אנשים נשחטו בקיבוץ, אבל הוא לא יודע. הוא לא הבין את ממדי הדבר. וגם אחרי שזה נהיה רציני, הוא העלה סטורי שלו משחיז סכיני סושי. מי העלה על דעתו שזה מה שהולך לקרות?"
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
זוכר את ההודעה האחרונה ממנו?
"כן. שתי ההודעות האחרונות שלו היו 'אני אהב אתכם אם אני לא שורד את זה', ו'אני הולך לקפוץ מהחלון והולכים לירות בי'. זה קרה ב-10:44, ואז גילינו שהוא שלח גם לנויה, האחות הקטנה שלנו, הודעה דומה חמש דקות לאחר מכן. עשר דקות אחר כך הוא כבר נחטף".
את ההמשך הטרגי אנחנו מכירים: יותם חיים ז"ל, המתופף הג'ינג'י שנחטף משכונת הצעירים שבקיבוץ כפר עזה, נורה למוות בשוגג כעבור 70 ימים מאש כוחותינו, לאחר שהצליח לברוח משוביו יחד עם אלון שמריז וסאמר אל-טלאלקה ז"ל. זהו אחד מסיפורי המלחמה הטרגיים ביותר, ועבור תובל, מתופף ומוזיקאי בעצמו, זה כאב שצובע את המציאות. "במשך חודשיים לא עשיתי כלום", הוא מודה, "לא יצאתי מהבית, לא ראיתי אור יום. אמא (איריס חיים) הייתה מוצפת בטלפונים, בהודעות, במיילים. הרגשתי שהיא צריכה עזרה, אז קמתי על הרגליים והתחלתי לעזור לה - לענות לטלפונים, לקבוע הרצאות, טיסות לחו"ל, כנסים שאליהם מגיעים אנשים לשמוע את נקודת המבט שלה".
אמא מדברת בהרבה חוזק וביטחון על סיפור כל כך קשה.
"היה לי ברור שהיא מדברת ככה בשביל להתמודד. היא אמרה, 'אני צריכה להמציא לעצמי סיפור, אחרת אני אמות'. הדרך שלה מאוד עוזרת לי, וכל הזמן יש לנו את המאבקים האלה בין המציאות הפיזית לבין הממד הרוחני יותר. כשאתה מאבד בן אדם קרוב, אתה חייב למצוא לזה משמעות, אחרת אתה לא תקום. זה קרה, עכשיו זה רק תלוי איך אני מדבר על זה, מה אני עושה עם זה. הם עשו הכל, ברחו, תלו שלטים, הצבא ראה את השלטים והתעלם; הם יצאו עם דגל לבן, עם ידיים למעלה, כל הדברים היו אמורים להחזיר אותם הביתה. אז אתה אומר, הכל לא הגיוני שחייב להיות לזה איזשהו הסבר אחר. היו רגעים שחשבתי שאני הולך להתחרפן, במיוחד כששמעתי שכבר היה איזשהו זיהוי, שהבינו שזה כנראה לא מחבל וכבר אמרו לו לצאת החוצה כי הוא התחבא מהם, והיה חדל אש אבל החייל שירה לא שמע. כששמעתי את זה חשבתי או שאני מתאבד או שאני מאשפז את עצמי. יותם יודע שזה הצבא, שהם אומרים לו לצאת בשביל להחזיר אותו הביתה. הוא סיים את חייו עם תקווה. בשבילי זה אומר הרבה. במשך חמישה ימים הוא ראה אור יום, לא ביקש רשות מאף אחד ללכת לשירותים. הוא טעם את החופש. והוא היה שם 70 ימים, ולא כבר כמעט שנתיים".
"הגענו לבית וראיתי את אמא בוכה. לא הייתי צריך שיגידו לי מה קרה. הבנתי. צרחתי. שאלתי איך. אמרו לי, 'מאש כוחותינו'. אני זוכר שהייתה לי כוס ביד ושברתי אותה על הרצפה. אני כועס בעיקר על הדרג הבכיר של הצבא, לא על החיילים שירו"
בימים שקדמו לאותו יום ארור ב-15 בדצמבר 2023, האווירה הייתה אופטימית. "היינו בביטחון שיותם חוזר", משחזר תובל, "גם הייתה עסקה שבזכותה היה לנו מלא מידע עליו, כי התאילנדי שהיה איתו, ויצ'יאן טמטונג, חזר וסיפר לנו שהוא צוחק, שהוא מתופף, שהוא חזק. אז ההודעה על המוות הגיעה כמו משאית במאתיים קמ"ש. הקצינה שליוותה אותנו כל התקופה הזו הגיעה אחר הצהריים לבית הזמני שההורים קיבלו באותה תקופה בשואבה, אבל לא היה אף אחד בבית, אז היא שכבה באוטו והתחבאה. עבר זמן ואף אחד לא הגיע, ובסביבות שש היא התקשרה לאמא, שהייתה בדרך לעלות לעוד ראיון בערוץ 12, ואמרה לה, 'אני צריכה שתבואי הביתה'. אני התעוררתי באותו בוקר עם תחושה לא טובה. אני זוכר שאמרתי לבן זוגי, תום, שאני הולך לישון עד שיותם חוזר. נרדמתי וחלמתי על יותם, שאני מחפש אותו בשדה תעופה. התעוררתי לאזעקות וקיבלתי טלפון מאמא שאמרה, 'אתה צריך לבוא'. יצאנו מהבית והפוסטר של BRING YOTAM HOME NOW שהיה תלוי לנו בכניסה, נפל על הרצפה. אמרתי לתום, 'תנהג אתה, אני לא מסוגל לנהוג'. הגענו לשואבה וראיתי את אמא בוכה. לא הייתי צריך שיגידו לי. הבנתי. צרחתי. שאלתי איך. אמרו לי, 'מאש כוחותינו'. אבא ונויה הגיעו, ראו אותי ואת אמא בחוץ בוכים, ואבא שאל 'מאש כוחותינו, נכון?' עוד לפני שאמרנו. הוא אמר שזה היה הפחד שלו כל הזמן. נכנסנו הביתה ואני זוכר שהייתה לי כוס ביד ושברתי אותה על הרצפה. נתנו לי כדור הרגעה. זה היה היום הכי שחור".
יש בך כעס?
"כן. בעיקר על הדרג הבכיר של הצבא, שלא למד מ-7 באוקטובר והמשיך עם אותה יהירות. הם ראו את השלט שיותם, אלון וסאמר כתבו והיו בטוחים שלא צריך לבדוק. הכעס הוא לא על החיילים שירו. אלו הפקודות שהם קיבלו. הם סיפרו שאמרו להם, 'כל דבר שאתם רואים - תהרגו'".
הסבירו לכם מה בדיוק קרה?
"היו פגישות של ההורים עם הצבא. הקצינה שלנו הושיבה אותנו והקריאה לנו תחקיר ראשוני. אני לא זוכר מזה כלום. גם לא רציתי לשמוע. לקח לי הרבה חודשים עד שביקשתי מאמא לספר לי את הפרטים. באותו זמן התחלתי ללכת איתה להרצאות, ובאחת מהן מישהו שם את 'כנפי רוח', שיר של הרב קוק. יש בשיר הזה את המילים 'בן אדם, עלה למעלה, עלה'. באותה תקופה התחלנו לדבר על זה שיותם לא נפל, הוא עלה. הוא עלה כי הוא ברח מהשבי. הכין את השלטים, חשב על הכל, עשה משהו שאף אחד בעולם לא עשה. אז הוא לא נפל. והוא השאיר אחריו מעשה מטורף. גם לפני מה שקרה הוא התמודד עם דברים קשים: הייתה לו אנורקסיה, היו לו OCD ודיכאון, הוא כל הזמן נלחם וקם והתגבר על הקשיים. הוא נורא התבייש שלא גייסו אותו לצבא בגלל הקשיים הנפשיים שלו. בעיניי יש הרבה מה ללמוד מהסיפור שלו, בן אדם שכביכול נחשב חלש בחברה ולא מתאים למסגרות של כולם, ובסוף עשה מעשה ששום רמטכ"ל לא היה עושה. לפעמים אני מרגיש שאני מספר סיפור של מישהו אחר מרוב שזה לא הגיוני וקיצוני. אבל אני בוחר להתגאות בסיפור הזה. אני יודע שיותם היה מאוד גאה בעצמו. זה מה שהוא רצה, שיהיו גאים בו אחרי כל מה שאמרו לו ושהוא אמר על עצמו. הוא לא פה בשביל להמשיך את זה, אז אני ממשיך את זה בשבילו, דרך המוזיקה".
עוד לפני שחייהם התהפכו, תובל תופף בלהקתו פולקעס (שמנגנת מוזיקת כליזמר בלקנית) וגם ניגן עם אמנים מוכרים כמו עברי לידר ונטע ברזילי. אחרי המוות של יותם, המוזיקה הפכה עבורו כלי להנצחה, לצד הנכחה. ל'כנפי רוח' העניק ביצוע מחודש יחד עם ברי סחרוף. במקביל החל לכתוב ("כי לא ידעתי לאן לפרוק את מה שעובר עליי"). אט-אט התגבשו היצירות לאלבום בשם 'אחים', שיושק באופן רשמי ב-23.7 בהופעה יחד עם אקו ותומר יוסף בקיבוץ צאלים, במסגרת פסטיבל ישראל ה-64. הופעה נוספת תיערך ב-29.9 בבארבי ביפו, יחד עם ברי סחרוף ואקו.
חלק מהשירים באלבום כוללים שיתופי פעולה עם אמנים מוכרים, ובשיר בשם 'טייגר' משולבים נגינתו וקולו של יותם באמצעות בינה מלאכותית. "אני מאוד מרגיש אותו בימים האלה", מודה תובל, "שומע אותו אומר לי, 'אני אוהב אותך, אני לא כועס'".
הייתם קרובים?
"כן, גם בגיל, גם בתחומי העניין, המוזיקה, התופים. ליותם היו תקופות שבהן הוא בודד את עצמו, אי-אפשר היה לגשת, אבל תמיד הוא העריך את מה שאני עושה. אני הייתי הדואג והמייעץ, והיו לנו את הצחוקים שלנו. אני מרגיש שהוא שותף מלא ליצירה, ובאמת יש טקסט שלו באלבום, עם הקול שלו והתופים שלו".
באלבום שיתפת פעולה עם אמנים מוכרים. איך זה קרה?
"עם ברי זה קרה בצורה הכי לא הגיונית - והכי הגיונית. לשבעה הגיעה המנהלת שלו, סיגל גונן, ואמרה שאם נצטרך משהו שנגיד לה. שלושה שבועות לאחר מכן אני מקבל הודעה ממפיק מוזיקה אלקטרונית שביקש אישור להשתמש בסרטונים של יותם מתופף את 'חלליות' של ברי בהופעה. זה מאוד ריגש אותי ואמרתי לו שלא רק שאני מאשר, אני גם רוצה לבוא לנגן. זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מהבית, ובקושי רב. אבא בא מהדרום לירושלים לקחת אותי לתל-אביב. כולם בכו בקהל, זה היה מטורף. ואז אבא אמר לי, 'אני רוצה לשלוח את זה לסיגל'. משם כבר קיבלתי הודעה שברי רוצה להזמין אותי לנגן איתו בהופעה, אחר כך כבר קבענו חזרות והקלטות. מבחינתי זו הייתה נקודת מפנה. כבר רציתי לוותר על המוזיקה אחרי שיותם נהרג, כי כשאירוע כזה קורה לך, אתה מוחק את כל מה שהיית לפני. על הבמה הזו נזכרתי מי אני. קיבלתי חשק להמשיך.
"את אקו פגשתי בנובמבר 23' בפרויקט שעשיתי עם נטע ברזילי. אמרתי לה, 'את לא מכירה אותי, אבל אח שלי זה יותם חיים. הוא חטוף והוא משתתף בקליפ שלך, 'קארמה'. הוא היה ניצב בסצנה של מסיבה. והיא תפסה את הראש ולא האמינה, כי היא ידעה שהיא מכירה אותו ולא הצליחה להיזכר מאיפה. מאז נשארנו בקשר, וכשהגיע הרגע הנכון גם הקלטנו יחד. עבדתי גם עם אסתר רדא באלבום, אני מת על המוזיקה שלה".
חתיכת אומץ.
"נכון, אבל זה משהו שאני לוקח מיותם. היה לו אומץ לעשות מה שהוא עשה, אז שאני אפחד לשיר או להשמיע למישהו משהו? הפרספקטיבה מאוד השתנתה אצלי. פעם, למשל, הייתי מתעצבן מלהיתקע בפקק. היום כשאני בפקק אני חושב על החטופים, שהם שם כבר תכף שנתיים. יש לי מים, יש לי משהו לנשנש, יש לי מוזיקה, שום דבר מזה אין להם".
אומרים שהזמן מרפא, אתה מרגיש שזה נכון גם עבורך?
"רק אנחנו יכולים לבחור אם אנחנו קמים מזה או לא. אני לא חושב שהזמן עושה את זה, אלא הבחירות וההחלטות. אם הייתי נשאר בבית ולא קם, המצב שלי היה רק הולך ומידרדר, כי הגעגוע לא נהיה יותר קל. להפך".
מה יותם היה אומר על האלבום?
"הוא היה מופתע מזה שאני שר. הוא גם היה אומר שכל הסיטואציה הזאת פשוט הזויה".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.07.25
