"מהרגע שפקחתי את העיניים אני עם הראש בעננים", אומר משה קלוקובסקי, מנהל הקבוצה - "מזג אוויר - הנבחרת", "ברד, ברקים, שלג, שיטפונות. איך אפשר לא לאהוב את זה? אנשים נוסעים לטפס על הרי געש או לצלול באוקיינוסים, אבל מזג האוויר בעצמו הוא תופעת טבע. ברור ששלג זה תמיד הכי מושך, אבל גם עננות מיוחדת היא דבר מאוד יפה. חובבי מזג האוויר אוהבים אירועי קיצון. מה שקורה עכשיו, בעונת המעבר, אלה המערכות האינטנסיביות שאנחנו מחכים להן".
ב-25 השנים האחרונות קלוקובסקי בוחן מדי יום כל מפה אפשרית וכל נתון שנאסף. "אני מעודכן כל יום, כל היום", הוא מצהיר, "לא כמו חזאי מקצועי, שעושה את העבודה שלו והולך הביתה. באיזשהו שלב ראיתי שיש המון פייק ניוז בתחום, גם ברשת וגם - תסלח לי - בתקשורת הקונבנציונלית. הכל רייטינג. מכל טיפה עושים שיטפון, כל יום סוף העולם. הייתי חייב לצאת נגד זה, אז הקמתי את הקבוצה".
הקבוצה שהקים קלוקובסקי ב-2018 מונה היום כ-35 אלף מנויים בפייסבוק ובטלגרם. והוא כמובן לא לבד.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"בשנות ה-90 עבדתי בשירות המטאורולוגי", מספר בועז נחמיה, מ"ירושמיים", "ב-2022 מצאתי את עצמי בבית אז אמרתי לעצמי, טוב, אם אני כבר פה, אולי אקנה תחנה מטאורולוגית ואשים אותה על הגג. ואז אמרתי, טוב, אולי נפתח אתר רק בשביל להסתכל על הנתונים. דבר הוביל לדבר והתחלתי לכתוב תחזית על ירושלים - קראתי לזה 'ירושמיים'. הכנסתי את עצמי ואת כל הדימויים הפסיכולוגיים והמוזיקליים שלי, בשביל שיהיה יותר מעניין".
"ירושמיים", הכולל עמוד פייסבוק, חשבון X, אתר אינטרנט ואפליקציה, מספק תחזית לכ-25 אלף מנויים בסך הכל, ואכן עושה את זה יותר מעניין. לדוגמה, כשבתחזיות של קלוקובסקי ואחרים כתוב "שני: מעונן חלקית בעננות גבוהה, הטמפ' ללא שינוי ושרבי", אצל נחמיה תופיע באותו היום התחזית "שרב של עצים עירומים ומעונן חצי-שקוף". כשאצל קלוקובסקי כתוב "עננות גבוהה", אצל נחמיה כתוב "שמיים מרתקים עם דמויות עננים שמתפתחות בעלילה". "רוחות ערות" אצל קלוקובסקי, "רוח נושבת נשיקות קלות על עורה" אצל נחמיה. באחד מימי גל הקור התחזית אצלו הייתה "קור כלבים מעורב ירושלמים עטופים בגטקס". אתר כיפי, ירושמיים.
"אחרי שהייתי במגדל השן של השירות המטאורולוגי, אני יודע מה החשיבות של ניסוח בהיר", אומר נחמיה. "אחרי הכל, זו לא תחזית לעננים, זו תחזית לאנשים. הטמפרטורות יעלו? אוקיי, אבל אפשר לתת את זה בצורה יותר מעניינת. לא רק במספרים".
זה מה שהופך חזאי לטוב?
"יש הרבה חזאים טובים, גם צעירים, אבל רבים מהם סובלים מתסמונת המתלהב. הם בוחרים בתרחיש הקיצוני בתור התרחיש המרכזי. הם מפתחים ציפיות למשהו שלא יקרה, וזאת בעיה".
במקרה של טל ברנע, מנהל שותף של "התחזית ישראל - מינהלת מזג האוויר", העיסוק במזג האוויר התחיל מתשוקה לעונה ספציפית - חורף. "כל הילדות הייתי רק על מזג האוויר", הוא מספר, "חוקר, לומד. מגיל 12 התחלתי להתעסק בזה בצורה מקצועית. ניהלתי פורומים על הנושא באינטרנט, בצבא הייתי ביחידת החיזוי של חיל האוויר. זה מרתק. אולי תופתע, אבל מזג האוויר שלנו מאוד דינמי ומאוד מעניין. מה שיפה אצלנו זה שכל האקשן מתרכז בכמה חודשים, בניגוד למקומות אחרים שמזג האוויר פעיל אצלם כל השנה. העונה הנוכחית הפכפכה ומרתקת. לא סתם אנחנו קוראים לחודש הזה 'מרץ המשוגע'. קורים דברים. הכל עוד פתוח".
טל ברנע, "מנהלת מזג האוויר"צילום: מהאלבום הפרטי
משה קלוקובסקי, מנהל הקבוצה "מזג אוויר - הנבחרת"צילום: מתוך הפייסבוקב-2012 הקים ברנע עם שותפו צחי פלג, חזאי חובב (המחזיק במקביל גם ערוץ טיקטוק פופולרי) ובעל עסק לפתרונות שיער, ונדב גמליאל, את "מינהלת מזג האוויר", עמוד מזג האוויר הגדול ביותר בישראל, עם כ-75 אלף עוקבים בפייסבוק ועוד עשרות אלפי משתמשים באתר, בטלגרם ובאפליקציה מושקעת. "אנחנו מובילים איזשהו קו בישראל, של שינוי תדמיתי בנושא מטאורולוגיה ומזג אוויר", הוא אומר.
אם הסגנון של הנבחרת מאופק והסגנון של ירושמיים פיוטי, הסגנון של "מינהלת" נוטה לסנסציוני ונותן תחושה של אקשן בלתי פוסק ורצון לשוב ולהתעדכן בדרמה המתפתחת. לדוגמה, כשהראשונים אומרים שיהיה קר מהרגיל בסוף השבוע, במינהלת כותבים: "אחרי השרב - החורף והקור חוזרים, כולל אפשרות לשלג בהרים!" כשבשבוע שעבר כתבו המתחרים על "סיכוי לשיטפונות נרחבים", ברנע כבר הוציא "פרוטוקול חירום: סכנה חמורה לשיטפונות בדרום!" זה לא הופך את התחזיות שלהם ליותר או פחות נכונות באופן גורף, אבל זה בהחלט הופך את החיים למעניינים יותר ומושך את המבקרים.
"אנחנו תמיד לוקחים איזשהו מקדם ביטחון", מודה ברנע. "מי שלא מייצר את הדרמה - לא מקבל את הטראפיק. נכון שלפעמים - כמו בשיטפונות - אני מייצר דרמה כדי לעורר את תשומת הלב של האנשים שיש פה סכנה אמיתית, אבל הדרמה היא תמיד בהתאם למזג האוויר".
ואנחנו הרי אוהבים דרמה.
עבורי, מזג האוויר הוא הקסם המתמשך של העולם שתמיד משתנה ותמיד בתנועה. אין לי שום צורך לנתח או לחזות אותו, מספיק לי ליהנות או לסבול ממנו, כלומר להיות חלק ממנו. ועדיין אני מלא התפעלות מחובבי ומקצועני מזג האוויר, האנשים שרוצים להבין לאן הרוח נושבת, שמתעדים את העבר ומנסים לראות את הסדר מסתתר מעבר לערפל הכאוס ששוכן תמיד במרחק של חמישה ימים מהיום, מה שנקרא "מחוץ לטווח התחזית". יש משהו הרואי ונוגע ללב בניסיון לחזות את העתיד. משימה שהיא כנראה בלתי נמנעת, אבל לבטח בלתי אפשרית. לשמיים תמיד יהיו הפתעות בשבילנו, ולא משנה כמה לוויינים, רחפנים, בלוני חיזוי וחיישנים נפזר בהם. תמיד יהיה איזה פרפר שירפרף בכנפיו איפשהו.
4 צפייה בגלריה
ד"ר עמיר גבעתי, מנהל השירות המטאורולוגי. "מזג האוויר בישראל הופך להיות פחות משעמם, וטוב לראות את הציבור מתעניין"
(צילום: טל שחר)
כנראה שגם בעניין הזה אני במיעוט, כי בחורף האחרון - ובמיוחד במהלך "קורל" והציפייה לשלג - נחשפו הישראלים כחובבים ועוקבים אדוקים של מזג האוויר. אני סתם הסתכלתי מהחלון ונהניתי, אבל מאות אלפי ישראלים מכורים לעדכונים וצמאים למשקעים ולהרפתקאות הסתערו כאיש אחד על המפות הסינופטיות, קראו תחזיות, ניתחו שקעים ורמות, נרשמו לקבוצות, השתתפו בדיונים, הורידו אפליקציות, צפו בסרטונים, הצטרפו לערוצים, ריפרשו אתרים ועקבו אחר מכ"מים בתקווה לשלג, קודם כל שלג, ואם לא שלג, ברד, ואם לא ברד, גשם. ואם כבר גשם, אז שיהיה שיטפון. העיקר שיהיה אקשן. ברנע, קלוקובסקי, נחמיה ורבים אחרים עמדו בעין הסערה ואהבו את זה. כולם מדווחים על עלייה משמעותית ברמת העניין. חלקם מדברים על למעלה ממיליון צפיות ביום בשיאי האירוע. כל פוסט שלנו, אומר ברנע, הגיע למאות אלפים, במיוחד כשהיה מדובר בשלג.
"במהלך קורל ראינו את העניין במזג האוויר גדל בצורה אקספוננציאלית", מאשר ד"ר עמיר גבעתי, מנהל השירות המטאורולוגי. "זה היה לא ייאמן. מזג האוויר בישראל הופך להיות פחות משעמם, וטוב לראות את הציבור מתעניין". זה יפה. מאחורי שגעת מזג האוויר עומדת מעין כמיהה לנורמליות; בעל כורחנו נידונו להתעסק במלחמה, בחטופים, בממשלה - אבל מה שבאמת-באמת היינו רוצים לדבר עליו כל היום זה מזג האוויר.
בועז נחמיה מספר על למעלה ממיליון ורבע צפיות בשיא קורל, ועדיין מסתייג. "אובססיה למזג אוויר? הלוואי", הוא אומר. "אנחנו אובססיביים למלחמות, לא למזג האוויר. אם מזג האוויר היה הנושא העיקרי, כמו בקנדה, עם ערוץ שלם שמדבר רק על זה, אז אולי היינו קצת יותר שפויים. מה שכן, יש קצת אובססיה לשלג, וזהו".
בועז נחמיה, "ירושמיים"צילום: אלכס קולומויסקישלג, כידוע, לא קיבלנו בסוף, אבל אקשן היה - וללא הפסקה. מזג האוויר השתגע, אבל הפעם, כמו כל שנה בשנים האחרונות, לגמרי. רק לפני שלושה שבועות עוד ציפינו לשלג והתאכזבנו מרה כשכל מה שקיבלנו מקורל היה גל קור חריג וכמעט נטול משקעים, שבעיצומו שררה בכל הארץ (למעט סדום) טמפרטורה חד-ספרתית. חלקנו עדיין קפואים מבפנים, כמו בורקס תפוחי אדמה באולם אירועים. אחר כך חווינו שיטפונות נרחבים בדרום, ולפני שהספקנו לשים לב הגיע שרב. בשעת כתיבת שורות אלו, בתחילת השבוע, הטמפרטורות כבר נושקות ל-30, אבל בשעת קריאתן בסוף השבוע הן יצללו חזרה כשהחורף אמור לחזור לעוד ביקור קצר לפני שייעלם, ובחובו הבטחה עמומה לשלג בפסגות ההרים.
הו, "פסגות ההרים"! הו, הבטחה לשלג! אולי הדבר האחרון שעוד מאחד בינינו לרגע; ציפייה קולקטיבית, על סף האובססיבית, לרוך, ללובן, לשקט, להרגיש כמו מקום אחר. "שלג זה המאמי הלאומי", אומר עמיר גבעתי, "מילת הקסם שמביאה טראפיק מטורף. אני רואה את זה גם אצלנו בפוסטים. ברגע שיש משהו על שלג או שיטפונות, המספר קופץ פי עשרה".
מזג האוויר ההפכפך ורצוף אירועי הקיצון שרק הולכים ומתגברים הוא אמנם חדשות רעות לטבע, לחקלאות, לכלכלה, לתשתיות ולמצב הרוח הכללי, אבל אולי אפשר למצוא נחמה בזה שמבחינת הטראפיק של שלל האתרים, הערוצים והקבוצות, בפייסבוק, בוואטסאפ, בטלגרם, באינסטגרם ובטיקטוק - מי עוד מחכה לתחזית בטלוויזיה? - זו הייתה תקופה גן עדן. החורף הקפריזי היה שעתם היפה של אנשי סצנת מזג האוויר בישראל. ככל שמזג האוויר רע יותר, ככה יותר אנשים רוצים להתעדכן בו.
סצנת מזג האוויר בישראל לא גדולה במיוחד, אבל בהחלט סוערת, או לפחות גבה-גלית. היא מורכבת ממיעוט של חזאים מקצועיים לא מעט מקצועיים-למחצה או לשעבר, ורוב של חובבים ומשוגעים לדבר שמאתגרים את המערכת (כלומר את השירות המטאורולוגי, וברמה מסוימת גם את תקשורת המיינסטרים) לטוב ולרע - לפעמים רואים דברים שאנשי המקצוע לא רואים, ולפעמים סתם מעוררים בהלה או יוצרים ציפיות שווא.
4 צפייה בגלריה
ערפל מכסה את נמל תל אביב. החורף הקפריזי היה שעתם היפה של אנשי סצנת מזג האוויר בישראל
(צילום: מוטי קמחי)
הטובים שבהם צברו קהל ומוניטין לאורך שנים, חלקם נוצץ לעונה או שתיים ונעלם - כרגע מככב יוזר אלמוני בשם "שלמה מזג אוויר" - ובסוף כולם מצטופפים על משבצת קטנה של דוברי עברית ופועלים בחלון זמנים מצומצם: מזג האוויר הישראלי מצליח לספק ריגושים ואטרקציות בין החודשים אוקטובר ואפריל. בשאר השנה לא קורה הרבה מלבד חום, ורמת העניין הציבורית יורדת דרמטית. ננטשים האתרים, נמחקות האפליקציות, קורי עכביש נמתחים לרוחב עמודי הפייסבוק. כשהקיץ מגיע והתחזיות הופכות צפויות, חדגוניות. מציפייה דרוכה לעוד מופע מיוחד של הטבע - מה הוא ייתן הפעם, הממזר, בוא נבדוק שוב, ושוב - לייאוש השקט והאדיש של "מחר ללא שינוי. יימשך עומס החום".
עוד מעט אם כן והחזאים, מקצועיים כחובבים, נשכחים מכל לב. והדבר העצוב הוא שהם יודעים את זה. בעוד החזאים המקצועיים ימשיכו בעבודתם הסיזיפית ברצינות, בערוצים, בקבוצות ובאתרים המסחריים יותר רואים בעיניים כלות את החלון הולך ונסגר ובחלק גדול מהם מתקשים לשחרר את זרם הלייקים, והם ספק מפמפמים-ספק נאחזים בסיכוי לעוד מערכת חורפית אחת אחרונה בסוף גל החום, מכריזים על "מרץ המשוגע", רק שנישאר עוד קצת, כאילו ברגע שנפסיק להתעניין בתחזית יתחיל הקיץ, ולא להפך. מבחינת מפעילי האפליקציות ומנהלי האתרים והקבוצות, כל קיץ הוא “הקיץ של אביה”.
הם כבר רגילים לצניחה של כ-90 אחוז בכמות הביקורים בקיץ. "אני עובד על האתר 24/7, 365 ימים בשנה", אומר בועז נחמיה, "אבל אנשים מתעניינים בעיקר בשלג. אני מרגיש כמו וואן טריק פוני וזה קצת מתסכל אותי, אבל ככה זה כנראה. אנשים נכנסים אם יש מזג אוויר מעניין, אם לא - אז פחות".
"ממאי עד אוקטובר אנחנו פחות או יותר יושבים בשקט", מאשר טל ברנע. "מדי פעם עולים באיזה פוסט על גל חום או משהו. מבחינת הטראפיק זה מן הסתם פחות מרגש מאירועי מזג אוויר כמו שיטפונות, גשם, שלג, ברד. אנשים כל הזמן נכנסים לבדוק מה השתנה, אבל שרב זה שרב ויש התנמנמות של הקהל. אנשים פחות נכנסים להתעדכן. אנחנו בעיקר מכינים את עצמנו לעונה הבאה".
בועז נחמיה, "ירושמיים": "אני עובד על האתר 24/7, 365 ימים בשנה. אבל אנשים מתעניינים בעיקר בשלג. אני מרגיש כמו וואן טריק פוני וזה קצת מתסכל אותי, אבל ככה זה כנראה. אנשים נכנסים אם יש מזג אוויר מעניין, אם לא - אז פחות"
"עוד מעט הם כולם חוזרים להיות אנונימיים", אומר גבעתי, "אף אחד לא נכנס אליהם, וגם רבים מהם מפסיקים לעדכן. יש פחות רודפי גלי חום ואוהבי שרב מאשר רודפי שיטפונות ואוהבי שלג, נגיד את זה ככה. זה דבר שמבדיל בינינו לבין החובבים. אנחנו ממשיכים לעבוד גם בקיץ, לנו כחזאים זו עונה מאוד חשובה עם המון עבודה ואחריות. בינתיים הכל ירוק, אבל אם עוד שבוע לא יורד גשם, הכל יצהיב מהר מאוד. ככל שנתקדם בעונה יהיו שרבים קיצוניים, ואז עונת השריפות - שרק הולכת ומתארכת, מתחילה באפריל במקום ביוני, ונגמרת בדצמבר במקום באוקטובר".
ובזה לא רבים מתעניינים.
"האינטרנט מתעניין במזג האוויר בחורף, אבל כולם שכחו שיש בצורת חריפה. על זה לא מדברים מספיק. צריך להסביר לציבור שאנחנו צריכים להתרגל לזה שהולכים לעידן של מזג אוויר קיצוני בכל ההיבטים. תחשוב, רק עכשיו עברנו תוך שבועיים מגל קור קיצוני לשרב, משבע מעלות בתל-אביב ליותר מ-30 מעלות".
זה כנראה הדבר החשוב ביותר בסיפור מזג האוויר הישראלי. עצוב, וגם צפוי למדי, שדירוג רמת העניין בתופעות מזג האוויר - שלג בראש, שרב בתחתית - הפוך לדירוג החשיבות שלהם במציאות החיים שלנו פה. השיטפון והשלג פוטוגניים בהרבה משדה מתייבש, זה נכון, אבל בלי השלג אנחנו יכולים להסתדר.
"גל הקור", אומר גבעתי, "קצת השכיח את התמונה האמיתית של החורף הנוכחי: ישראל בבצורת חריפה, חסרת תקדים בחלק מהאזורים. גם אם אין חשש לאספקת מי השתייה במדינה הודות למתקני ההתפלה, החקלאים כבר מרגישים את הבצורת, ובקרוב ירגיש כל הטבע. מקורות המים בהתייבשות. אם גם השנים הבאות יהיו שחונות, ייכנס האזור כולו למצוקת מים חריפה. לצערי הרב, זה הכיוון. במקום שהגשם ייתן את שלו בעיתו, אנחנו מקבלים או יבש מאוד או קר מאוד או חם מאוד, הכל באקסטרים. זה מה שקורה כשמשנים את כדור הארץ". צריך להקשיב לגבעתי. מה שהוא אומר בעצם, שיכול להיות שבקרוב תחזור אלינו אובססיית מזג אוויר ישראלית אהובה ונשכחת: מפלס הכנרת. הקו השחור, זוכרים? מפעל ההתפלה אמנם ייתר את הכנרת כמקור מים פעיל והפסיק לשאוב ממנה, אבל ללא גשם יתייבשו הנחלים ומקורות המים ולכנרת לא יהיה איך להתמלא.
בצורת זה אולי לא פוטוגני, אבל מדאיג מאוד. השבוע ביקרתי בעוטף עזה. הביקור היה עצוב גם בגלל מזג האוויר. החיטה צומחת שוב, כן, אבל בקושי. ממש בקושי. בזמן הזה של השנה אמורה החיטה להיות לקראת או בשיא צמיחתה, גבוהה וכבדה משיבולים לקראת הקציר, כמו שהיו מראים פעם בתשדירי בחירות, אבל החיטה שראיתי הייתה נמוכה, יבשה ועצובה. זה לא רק משל עגום למצבנו; ככה נראית בצורת חריפה בסופו של חורף שחון וקפריזי. מוקדם לומר, אבל נראה ש-2025 הולכת להיות אכזרית. אומרים שזו תהיה השנה החמה ביותר שתועדה בהיסטוריה. כלומר, עד 2026.
טל ברנע אמנם מסכים, כאיש מקצוע, שבצורת היא עניין קריטי הרבה יותר משלג. אבל כמי שמכיר טוב מאוד את הקהל הישראלי ואת טעמו במזג האוויר, הוא אומר ש"יש הרבה אנשים ששלג עושה להם את זה יותר מכל דבר אחר. אם היית מבטיח להם אירוע שלג שהם לא ישכחו, הם היו קונים שנת בצורת".
היחסים בין החזאים החובבים והמקצועיים הם קומפליקייטד. כמו בתחומים אחרים, חובבי מזג האוויר החדשים אמנם מאתגרים את החזאים המסורתיים, מכריחים את הממסד הישן להתעדכן ולהיות שקוף יותר, אבל להבדיל מהשירות המטאורולוגי, המוטיבציה שלהם היא לייקים. אין להם בפני מי לתת דין וחשבון, והם רודפים אחרי המעניין במקום אחרי החשוב. זה והנטייה להגזמות ולהפרזות הם הבעיות העיקריות של סצנת מזג האוויר בישראל. כך, לדוגמה, כשדובר במהלך קורל על שלג בירושלים, נתן צחי פלג (שותפו של ברנע) את הכותרת חסרת הקשר למציאות 'האם תל-אביב תהיה לבנה?' אחר כך אמר, "אני מעדיף תמיד לצעוק מראש, ואם לא יקרה כלום אחרי זה – להגיד סבבה, לא קרה כלום, אף אחד לא מת". ברוב המקרים באמת לא קורה כלום, אבל מדי פעם הם מגלגלים כדור שלג (סליחה!) שיכול לגרום לכוננות-יתר, שתעלה מיליוני שקלים מיותרים ותקים עוד יותר רעש ממה שנחוץ.
"זו מציאות פתוחה ופרועה", אומר עמיר גבעתי. "כל אחד יכול להיות חזאי - ואני בעד זה, כמובן. זכותו של כל אחד לומר מה שהוא רוצה, זו מדינה חופשית. אז יש מעמיקים ומקצועיים, אבל יש כל מיני אנשים שנעים בין 'ווישפול ת'ינקינג' לחלומות בהקיץ. אנשים שמשתמשים במודל אחד - אנחנו משתמשים ב-50 - מפרסמים תחזיות קיצוניות. אבל מדובר בנושא רציני, בחיי אדם. לפעמים אומרים לי, 'אבל ב-X אמרו ככה, בטיקטוק אמרו אחרת', אומרים לי, 'שלמה מזג אוויר אמר'... אף אחד לא יודע מי הוא, מה ההשכלה שלו. אין בעיה עם הבאזז, אבל הסחיבה לקיצוניות היא לא נכונה. בסוף יש גם אחריות של הציבור לדעת ממי לקבל את התחזית".
עמיר גבעתי, מנהל השירות המטאורולוגי: "מדובר בנושא רציני, בחיי אדם. לפעמים אומרים לי, 'שלמה מזג אוויר אמר...' אף אחד לא יודע מי הוא, מה ההשכלה שלו. אין בעיה עם הבאזז, אבל הסחיבה לקיצוניות היא לא נכונה"
אנשי הסצנה דווקא מפרגנים, ברובם, לשירות המטאורולוגי, אבל לא מוותרים על זכות העקיצה. אחרי הכל, מה עוד יש ליתוש אל מול הפיל. "השירות הרבה יותר טוב ממה שהיה פעם והוא השתפר הרבה בזכותנו", אומר ברנע, ולא שוכח לעקוץ. "אבל הוא גוף ממשלתי, כפוף למשרד התחבורה, ואתה יודע איך זה עובדי ממשלה. בוא נגיד שלהגדיל ראש זה לא דבר שקורה".
"אין תחרות בינינו, יש שיתוף פעולה", אומרים ב"מחתרת מזג האוויר", "השירות המטאורולוגי הוא ארגון ממשלתי גדול ומסורבל, אבל בסופו של דבר, השירות מאגד את מיטב אנשי המקצוע, כדי להבטיח מידע איכותי ומדויק לכלל הציבור. אנחנו גוף קטן, זריז ודינמי שמסוגל להפיץ התראה בשניות, בעוד אצלם הבירוקרטיה מקשה על כך. אבל אנחנו לא עסוקים בהשוואות".
ואולי העניין הזה של חזאי מזג אוויר כולו לקראת סיום. זה מהמקצועות האחרונים שעוד נאחזים בציפורניים בחשיבות האינטואיציה של היחיד. ובכל זאת, האם הבינה המלאכותית תחליף בקרוב את החזאים?
"אני לא רואה את זה קורה ב-50 השנים הקרובות", מצהיר ברנע. "צריך את הניסיון של החזאי, את הניתוח שלו, את האינטואיציה. אלה דברים שבינה מלאכותית לא תוכל להחליף. היא תוכל לעזור לנו מאוד, אבל תמיד יצטרכו חזאי".
נשמע כמו מילים אחרונות מפורסמות.
"האנושות תושמד הרבה לפני שהבינה המלאכותית תחליף את החזאי".
גבעתי: "ה-AI עדיין לא טוב במצבי קיצון, ואז האינטואיציה חשובה. הנה, לדוגמה: בסוף השבוע אמור להיות אירוע של שיטפונות, אבל כל מודל מראה תרחיש אחר. בסוף צריך ניסיון כדי לדעת מי צדק בעבר, באילו טווחים. החוכמה של שירות מטאורולוגי טוב זה לסנכרן בין כל הכלים לאינטואיציה ולניסיון. הם עדיין חשובים. הכלים משתפרים ועוזרים מאוד, אבל לפחות בשנים הקרובות - החזאים עדיין פה".
