1975 הייתה שנה יפה לפטריות. בצד אחד של העולם הסופרת הפמיניסטית שירלי קונרן קבעה בפסקנות ש"החיים קצרים מכדי למלא פטרייה", ודחקה בנשים לא להתבזבז על עבודת כפייה במטבח, אלא להגשים עצמן באפיק שלא יכלול ירק ממולא. בינתיים, במידל איסט עשתה רות סירקיס את מה שיהפוך אותה לאורקל של תרבות הפנאי הישראלית: רק מה שהיא אוהבת. בישראל ההיא, שאכלה בשביל לחיות ולא להפך, המחשבה שיש אנשים שכל מה שבא להם לעשות בחיים זה לבשל אוכל טעים, כולל פטריות ממולאות, הייתה חתרנית לא פחות מפמיניזם רדיקלי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
המתכון ההוא לפטריות הממולאות נכלל באותה שנה בספרה הראשון של סירקיס "מהמטבח באהבה", ספר הבישול הנמכר ביותר בישראל אי פעם וסוג של תנ"ך לישראליות חדשה. נהנתנית יותר ופתוחה להשפעות מהעולם, ובעיקר אחת שלא מתביישת לדבר על זה גם כשכל הבינלאומיות ההיא מתנקזת לכדור גבינה ענק מצופה אגוזים.
זה נשמע בדיוני, אבל בישראל זו היתה מהפיכה תודעתית, שלא לומר מגילת העצמאות של כל מי שעם כל הכבוד לאתוס הציוני, רצה פחות למות בעד ארצנו, ויותר לחיות בכיף עם פטריות חמות ממולאות.
ההתחלה לעומת זאת הייתה זוהרת כמו מרגרינה. כשסירקיס נזכרת במנה הראשונה שבישלה, כשהייתה עם בעלה רפי בשליחות בבוסטון, חומרי הגלם כללו מעט שאיפות לעתיד והרבה חיתולים מלוכלכים. "שתי הבנות נולדו שם ולא היינו עשירים, אז חיתולים לא הרשינו לעצמנו. אבל המטבח היה גדול. קניתי סיר ענק, ושמה הייתי מרתיחה את החיתולים".
ומתי את מתחילה גם לבשל?
"הייתי מקפלת את החיתולים מול הטלוויזיה, שהשכנים נתנו לנו במקום לזרוק לרחוב. ושם ראיתי את התוכנית של ג'וליה צ'יילד (שפית וכוכבת ספרי בישול במטבח האמריקאי). זה דבר שאי-אפשר היה להאמין, האישה הזאת. עומדת בנחמדות כזאת, עם חולצה גברית. היא לא באה להתייפייף, היא לא באה למצוא חן, אלא לעבוד. ראיתי אותה, ואיך אומרים? נגנבתי".
ושם החלטת מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
"לא יודעת, אני בכלל הייתי עובדת סוציאלית, אבל שם התחלתי לבשל מתכונים שלה. אני זוכרת שפעם היא הכינה מוס שוקולד וזה היה כל כך טעים. לא הבנתי איך מִכּוּלָּה חבילת שוקולד, קצפת ושלוש ביצים יכול לצאת דבר כזה. לא טעמתי דבר כזה בחיים".
ומה שצ'יילד עשתה לסירקיס, האחרונה עשתה למיליון קוראים ישראלים, או כמו שהיא ניסחה את הפנייה בספר - קוראות. זה היה ספר בישול בפורמט אלבומי, שלא היה נהוג לפניו בספרות האוכל המגויסת שכתבו מומחיות התזונה של ויצ"ו. הוא גם היה ספר הבישול הראשון שכלל צילומי אוכל גדולים, שצילם רפי סירקיס. "זה התחיל כשהוא התלונן שהילדות קופצניות מדי ואי-אפשר לצלם אותן, וחיפש משהו נייח", סירקיס צוחקת, "אז הוא התחיל לצלם את האוכל שבישלתי".
לצד הנראות החדשנית, סירקיס ייחדה מקום נרחב לתרבות האירוח. במדינה שבה אנשים התארחו על פרוסת עוגת טורט, היא ניפקה מדריך למסיבת קוקטייל, לימדה איך לבנות תפריט ל-30 איש - מיומנות שלמדה כשרפי סירקיס הפך לקונסול כלכלי בלוס-אנג'לס - ואפילו הסבירה איך המארחת צריכה לקבל את אורחיה ("בחיוך ובסבר פנים יפות").
"היא חידשה במה שנקרא בסוציולוגיה עבודת הפנאי", מסביר חוקר התרבות ד"ר יחיל צבן, מחבר הספר "ארץ אוכלת" שבוחן את תרבות המזון הישראלי. "'מהמטבח באהבה' הציג לחברה הישראלית את האירוח של החברים כשונה מהאירוח של בני המשפחה".
אירוח שהוא בבואה של חברת השפע שמתחילה להתבסס פה, או השפעה אמריקאית?
"אתה בעצם מארח מיליה מסוים, שיש לו כסף לארח ולהתארח, שיש לו סלון ושיש לו מטבח. יותר מזה, זו בעצם ירידת קרנה של הארוחה הסוציאליסטית וכניסתה של הארוחה הקפיטליסטית. הרי בסופו של דבר, חלק גדול מהמתכונים שסירקיס קיבלה היו מהתרבות האמריקאית, והיא בעצם מכניסה את התרבות ההיא לתוך הבית הישראלי".
מה התפקיד של האישה בתוך הקונסטלציה החדשה הזו?
"היא קיבלה תפקיד חדש: מארחת. הספר זה בעצם שדרוג מעמדה של עקרת הבית, זו שאמורה לנקות ולחסוך - לזאת שבעצם מציגה דרך המאכלים את הכסף, את התחכום, את היכולות של בעלי הבית, את ההצלחה".
חוקרת האוכל ד"ר עפרה טנא, סוציולוגית שעוסקת בחיי היום-יום בחלל הביתי ‑ קיבלה כמתנת חתונה שני עותקים של "מהמטבח באהבה". היה לה מזל, מתברר, כי היו גם כלות שזכו לקבל גם תריסר עותקים. "למחרת החתונה נסענו לארצות-הברית, שם התחלתי לעבור עמוד-עמוד ולבשל מתוכם. אני זוכרת שמאוד סמכתי על סירקיס, כי ההדרכה שלה מאוד מדויקת. זה טקסט מאוד מעשי, יש בו המון, המון מתכונים וגם הוראות איך לנקות את הבית, איך לערוך שולחן. הוא הוליסטי".
והיו כמובן גם המתכונים עצמם: בניגוד למסורת הבשלנות הישראלית, מארנה מאייר ועד ליליאן קורנפלד, שקידשו את הבריא על פני הטעים ועסקו בעיקר בבישול עדתי ‑ סירקיס הביאה לישראל הפרובינציאלית מתכונים ראשונים בהשראת מטבחים שמי הכיר פה אז, דוגמת הסיני והמקסיקני.
"חלק מהפרויקט שלה היה להביא לפה את העולם", מסבירה ד"ר אראלה טהרלב (עיתונאית, מחברת "בתרווד כשפיה" ומרצה להיסטוריה של תזונה). "זה היה בתקופה שבישראל בדיוק יצא 'מדריך לפיד' לחו"ל. ישראלים נפתחו לעולם, וסירקיס הייתה חלק מהתהליך הזה".
ובמקרה או שלא, טומי לפיד ז"ל היה העורך המיתולוגי של סירקיס במגזין "את", שנתן לה הזדמנות בצורת מדור אוכל ראשון בעברית. לפיד, איש שאהב וידע לאכול, הפך לשותף לדרך ובהמשך הם גם כתבו את ספר הבישול ההונגרי "פפריקה". "כל העניין הזה של התאווה לטעמים אזוטריים בינלאומיים בא לידי ביטוי באותה תקופה גם בפתיחה של מסעדות בסגנון לאומים אחרים", אומרת טהרלב. "זו הייתה גם תחילתה של האכילה מחוץ לבית. נפתחו אז הרבה פיצריות, הסינית הראשונה וקצת מסעדות ארגנטינאיות וברזילאיות. עם כל ההשפעות האלו היא מתכתבת ומייבאת אותן למטבח הביתי".
"ויש גם את הצילום של המאכלים האלה, פתאום המאכל הוא הכוכב", צבן מחדד. "עם סירקיס התחלנו לאכול לא רק לפי איך שהאוכל נטעם, אלא לפי איך שהוא נראה. והיום אנחנו במצב עוד יותר מוקצן, שהאוכל שלנו כל כך אינסטגרמי שאנחנו כבר לא זוכרים בכלל מה הטעם שלו. יותר מזה, צילומי אוכל שהם לא עיליים - הסטנדרט כיום ברשתות החברתיות - נראים לנו מכוערים. למשל, הכריכה של הספר עם העוף הישראלי. אוכל כיום לא נראה ככה. הוא כבר לא נראה כמו אוכל אמיתי. אנחנו רגילים למאכלים שלא נראים כמו מאכלים".
יחד עם התפיסה הבינלאומית הגיעו גם חומרי גלם חדשים. אננס מקופסה למתכון מהוואי. ג'לטין אדום לקינוחים בהשפעה אמריקאית. גבינות חדשות למתכון הנצחי של כדור הגבינה הענק מצופה האגוזים, שאף אירוע חברתי לא היה שלם בלעדיו. "אחד המנהלים בחברה האמריקאית שעבדתי בה היה יהודי שאמר לרפי, 'אתם מישראל? נזמין אותכם אלינו'", נזכרת סירקיס. "זו הייתה הפעם הראשונה שהתארחנו בבית אמריקאי. הגברת הגישה כמה דברים על השולחן. אחד מהם היה כדור הגבינה. ואני טעמתי ואמרתי וואו".
אכן וואו.
"אז היא אומרת: הו, את לא מכירה את זה? כולם מכירים. אמרתי לא, אני מישראל. אחר כך אני אולי קצת שיכללתי את המתכון וגיררתי כמה גבינות נוספות. לא יודעת למה דווקא זה נשאר כל כך בזיכרון של אנשים".
עוד השפעה אמריקאית היא התפיסה של סירקיס עצמה כטאלנט: עם טור בעיתון, תוכנית מתכונים ברדיו וסדרת רבי-מכר אחרי "המטבח באהבה". את הגורו של סירקיס, ג'וליה צ'יילד, זה הרשים קצת פחות. "הלכתי לבקר אותה כשכבר היה לי רב-מכר", היא מספרת ברגע של אנטי-קליימקס. "באתי אליה, היא הייתה כמו חברה, לא הייתה גאוותנית או עם פוזה כזאת, ואמרה לי: תראי, אני יודעת שאת מישראל אז עשיתי מרק דגים כשר'. אמרתי לה: 'אמנם יש לך ספר גדול ולתרגם אותו זאת תהיה עבודה גדולה ‑ אבל אני אשמח לעשות את זה. רק דבר אחד: אני חייבת שהוא יהיה כשר'".
אני מחכה.
"ואז היא הסתכלה עליי ככה ואמרה: 'לא נוגעים במתכונים שלי, בסדר?'"
נעלבת?
"מה פתאום? הבנתי אותה".
מתברר שגם הצלחה פנומנלית, מכירות של מיליון עותקים ומעמד נצחי בתרבות הפנאי הישראלית לא ממתיקים עלבון. סירקיס ובעלה מסתבר לקחו ללב לא מעט מהביקורות לעשייה שלהם במהלך השנים. "יש כמה טענות שחוזרות על עצמן כלפי רות כבר 50 שנה", מתרגז רפי סירקיס. "הראשונה, למה הספר כתוב בלשון נקבה? והתשובה לזה היא שהוא נכתב אחרי שרות כתבה שנים במגזין פמיניסטי שנקרא 'את' שפנה כולו לנשים, כולל דבר העורך של טומי לפיד, שכתב אותו בלשון נקבה".
זה היה אז הסטנדרט, רוח התקופה.
"לא, לא, לא זה לא נכון. הספר הזה נכתב בלשון נקבה והספר שאחריו, 'ילדים מבשלים' כבר פנה לשני המינים. עוד נקודה זה עניין הפטרוסלינון והאסכלה. רות עבדה מאוד-מאוד צמוד עם האקדמיה ללשון, כי המון מילים היו חסרות בעברית. זה שפטרוסלינון בסוף חזר להיות פטרוזיליה ואסכלה חזרה בסוף להיות גריל זה כי הכוח של השפה הוא יותר גדול מכוח של ספר.
"הטענה השלישית הייתה על המרגרינה, רק שב-1975 לא הייתה חמאה על המדפים, היא הייתה מוצר יוקרה, ומרגרינה הייתה מוצר עממי. היא גם עזרה לשמור על מאכלים פרווה, כי הספר כשר".
פרופ' ניר אביאלי, אנתרופולוג שעוסק במטבח הישראלי ובישראלים, משוכנע שבמהלך השנים סירקיס לא זכתה למקום שמגיע לה בתרבות הפנאי הישראלית מתוך התפיסה המיושנת שאוכל הוא לא תרבות, אלא קוריוז אקזוטי להמונים. "אני באופן אישי הגשתי את רות סירקיס כמה פעמים לפרס ישראל ופרסים נוספים, וזה תמיד נדחה על הסף מתוך איזשהו חוסר הבנה עמוק. זה אוכל, זה נחות והיא אישה שמתעסקת באוכל אז זה לא ראוי. אבל ההשפעה שלה על חיי גדולה פי כמה מזו של אנשים שכביכול יותר ראויים ממנה".
החומרים הדרושים (ל-8 מנות):
500 מ"ל (2 כוסות) שמנת צמחית
400 מ"ל (2 כוסות) חלב סויה
4 חלמונים
60 גרם (3 כפות) סוכר
400 גרם שוקולד מריר
תותים לקישוט
1 שרוול ביסקוויטים
אור שפיץצילום: טל שחראופן ההכנה:
1. מרתיחים את החלב, עם 250 מ"ל מהשמנת הצמחית.
2. מערבבים בקערה חלמונים וסוכר.
3. מוסיפים בזהירות, לא בבת אחת, את תערובת החלמונים והסוכר לסיר החלב והשמנת. מוסיפים מעט, וטורפים, ואז עוד מעט, וטורפים, עד לאיחוד מלא.
4. ממשיכים לערבב על אש בינונית עד שהתערובת מסמיכה.
5. יוצקים לתערובת את השוקולד המריר ומערבבים, עד שהשוקולד נמס.
6. מקציפים 250 מ"ל שמנת צמחית למרקם קצפתי.
7. מצננים מעט את תערובת השוקולד ומקפלים לתוכה את הקצפת.
8. יוצקים לכוסות ומצננים ל-20 דקות.
9. טוחנים את העוגיות ומפזרים את הפירורים מעל הכוסות.
10. מקשטים בתותים.
נהנים.
החומרים:
700 גרם גלידת וניל או גלידת מסטיקא
1 כף מי זהר
לשכבת הקדאיף:
2 כוסות שערות קדאיף
100 גרם חמאה מזוקקת
1 כף אבקת סוכר
קרם לימון:
4 ביצים M
4 חלמונים
זסט מ-3 לימונים
150 גרם סוכר
225 גרם מיץ לימון
200 גרם חמאה
למרנג האיטלקי:
125 גרם חלבון או 4 חלבונים מ-4 ביצים M
325 גרם סוכר
100 מ"ל מים
1 כפית מיץ לימון
לקישוט:
פיסטוקים
פרחים מיובשים
ד"ר נוף עתאמנה אסמאעילצילום: נחום סגלאופן ההכנה:
1. מוציאים את הגלידה ונותנים לה להתרכך מעט בטמפרטורת החדר (היזהרו לא להמיס אותה). כשהיא רכה מערבבים לתוכה את מי הזהר.
2. מרפדים קערה בניילון נצמד, כך ששולי הניילון גולשים מעבר לקצה הקערה.
3. מורחים את הגלידה בשכבה אחידה בקערה תוך השארת גומה גדולה באמצע, לקרם לימון.
4. מכניסים את הגלידה למקפיא ללילה או לפחות לשש שעות.
לקרם לימון:
1. חותכים את החמאה לקוביות קטנות ומשאירים על השיש, בטמפרטורת החדר.
2. מערבבים בקערה את הסוכר וגרידת הלימון.
3. מוסיפים את הביצים, החלמונים ומיץ הלימון וטורפים מעט.
4. מניחים את הקערה על סיר מים רותחים (באן מארי), מעל אש בינונית נמוכה, ומערבבים ללא הפסקה עד שהתערובת מסמיכה.
5. מורידים את הקערה מהאש ומוסיפים את קוביות החמאה, עד שהיא נמסה בקרם.
6. מעבירים את הקרם דרך מסננת, כדי להיפטר מגרידת הלימון. מכסים בניילון נצמד ומעבירים למקרר ללילה.
לתחתית הקדאיף:
1. מערבבים את שערות הקדאיף עם החמאה המזוקקת ואבקת הסוכר ומסדרים ברינג בקוטר גדול בכ-3 ס"מ מגודל קערת הגלידה.
2. מכניסים את שערות הקדאיף לתנור שחומם מראש ל-160 מעלות למשך כ-25 עד 35 דקות, עד שהן מזהיבות.
למרנג:
1. שמים את הסוכר והמים בסיר ומביאים לרתיחה. ממשיכים לבשל עוד מעט, כשהסירופ מבעבע.
2. מקציפים את החלבונים עד לקצף יציב.
3. מורידים את הסירופ מהאש ומזלפים, בזרם דק, לחלבונים המוקצפים.
4. מוסיפים את מיץ הלימון וממשיכים להקציף את התערובת כ-10 דקות או עד שהקערה קרה למגע.
הרכבת העוגה:
1. מוציאים את קערת הגלידה מהמקפיא, ממלאים את הגומה בקרם הלימון ומניחים את דיסקית הקדאיף מעל.
2. שולפים את הגלידה בעזרת משיכת הניילון הנצמד שבשולי הקערה.
3. שורפים את המרנג בברנר, מפזרים פיסטוקים מעל ומגישים.
אפשר לשלב פטל או אוכמניות בקרם הלימון.
ניתן להחליף את גלידת הווניל בגלידת פיסטוק, זה שילוב נהדר.
המתכון הוא לכדור גדול מאוד, המתאים לאירוח של 30-20 איש, ניתן לחצות כמויות.
החומרים הדרושים:
4-3 גלילי גבינת עזים פרומעז (סך הכל: 800-600 גרם)
2 חבילות גבינת שמנת (450 גרם)
1 בולגרית מעודנת (חשוב שתהיה מעודנת! 250 גרם)
100 גרם חמאה רכה (לא מומסת)
1 צרור עירית קצוצה
חופן שמיר קצוץ
1/2 כוס צנוברים קלויים קלות על מחבת, ללא שמן
לקישוט:
פקאנים, אגוזי מלך, צנוברים קלויים, פיסטוקים, גרעיני דלעת וכל מה שאוהבים.
אפרת ליכטנשטטצילום: עמית שאביאופן ההכנה:
1. שמים את כל החומרים בקערה (שומרים חופן צנוברים לקישוט) ומערבבים היטב, ניתן להיעזר במיקסר עם וו גיטרה לזירוז הערבוב.
2. מסדרים ארבע יריעות ניילון נצמד ארוכות, בצורת כוכב, על משטח העבודה, ושמים באמצע את הגבינות. אוספים לכדור ומהדקים היטב.
3. מעבירים לקערה בגודל המתאים לכדור ומצננים במקפיא כשעתיים, או במקרר שש שעות.
4. מעבירים את הכדור לצלחת הגשה גדולה ומקשטים באגוזים, בסדר מופתי ובאובססיביות. שומרים בקירור, מכוסה היטב, עד ההגשה.
מגישים עם לחם טוב או קרקרים.
החומרים הדרושים:
1 קופסת פטריות טריות (שמפיניון או פורטובלו)
1 בצל קצוץ
2 שיני שום קצוץ
מעט תימין טרי
1 כף שמן זית או שמן כמהין
1 כפית חמאה
5 אגוזי מלך
1/4 כוס שמנת לבישול
מלח, אגוז מוסקט
שירי עמיתצילום: יובל חןאופן ההכנה:
1. מנקים את הפטריות ומסירים את הרגליים.
2. קוצצים דק את הבצל, השום, רגלי הפטריות וחמשת אגוזי המלך, ומטגנים בשמן זית וחמאה עד להזהבה.
3. מוסיפים שמנת לבישול, מלח ואגוז מוסקט, ומבשלים עד להסמכה.
4. ממלאים את הפטריות בתערובת ואופים בתנור עד שהפטריות מתרככות והמילוי מזהיב.
אפשר להוסיף פרמזן מעל כל פטרייה, לפני האפייה בתנור.
החומרים הדרושים (ל-2 סועדים):
80 גרם דג לברק חתוך לקוביות
1 בצל שאלוט קטן
1/2 צ'ילי אדום
1 גבעול סלרי חתוך דק
1/2 גזר מגורר
1/2 כוס מיץ תפוזים
1/4 כוס יין רוזה (או לבן)
15 מ"ל קמפרי (אופציה)
מיץ מ-1 ליים (או לימון)
1/2 אשכולית אדומה מפולטת
1 קלמנטינה מפולטת
1 תפוז מפולט
20 גרם שקדים מולבנים קלויים על מחבת ללא שמן
30 גרם לאבנה
חופן זרעי כמון
1 כפית אבקת כמון
1 כפית פלפל לבן שלם (אפשר גם אבקה)
1 כפית מלח אטלנטי (אפשר גם גס)
טום אביבצילום: יובל חןאופן ההכנה:
1. קולים את זרעי הכמון בסיר ללא שמן, עד שהם מפיצים ריח נעים.
2. מוסיפים את היין והקמפרי, עד שהאלכוהול מתאדה.
3. מוסיפים את הסלרי החתוך, הגזר המגורר, מיץ התפוזים, חצי מכמות מיץ הלימון, קורט מלח ופלפל לבן - ומצמצמים תוך כדי ערבוב עד שנותר כחצי מכמות הנוזל.
4. מצננים ומעבירים למקרר לשעה לפחות - רצוי יותר (ממליץ לצפות ב"התבגרות" בנטפליקס).
5. מניחים את קוביות הדג בין שתי פיסות ניילון נצמד, ומשטחים בפטיש מטבח/מערוך עד קבלת קרפצ׳יו דק.
6. מסדרים את פרוסות הדג על צלחת.
7. יוצקים מעל את מיץ הלימון שנותר, מעט שמן זית, ואת הרוטב.
8. מפזרים טבעות דקות של השאלוט, שקדים, צימוקים ופילטים של אשכולית, תפוז וקלמנטינה.
9. יוצרים בשק זילוף תלוליות קטנות של לאבנה ומפזרים כמון ומעט צ׳ילי אדום.
לפני ההגשה: יוצקים עוד מרוטב התפוזים מעל.
החומרים הדרושים (ל-2 כריכים):
4 פרוסות לחם (חלה/לחם מחמצת שאור/קסטן)
2 כפיות חמאה רכה למריחה
4 פרוסות גבינת אמנטל/גאודה/מוצרלה
1 בצל לבן פרוס דק לרצועות
1 כף חמאה, לטיגון הבצל
1 כף שמן זית לטיגון
1 ביצה (לביצת עין)
לקישוט:
עירית קצוצה
לרוטב הבשמל:
1 כף חמאה
1 כף קמח
1 כוס חלב
1 כף גבינה קשה מגוררת, כמו גרנה פדנו
מלח, פלפל שחור גרוס ואגוז מוסקט לפי הטעם
איתי דגן, עם מנה שהכין בהשראת הספר 'מהמטבח באהבה'צילום: דנה קופלאופן ההכנה:
1. מטגנים את הבצל במחבת עם מעט חמאה או שמן על אש נמוכה, עד להזהבה וריכוך – כ-10–15 דקות.
לבשמל:
1. ממיסים חמאה בסיר קטן, מוסיפים קמח וטורפים כדקה.
2. מוסיפים בהדרגה את החלב, תוך כדי טריפה, עד שהרוטב מסמיך.
3. מתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט.
אם רוצים: מוסיפים גבינה מגוררת.
הרכבת הכריך:
1. מורחים שכבת בשמל דקה על שתי פרוסות לחם.
2. מניחים מעל את הגבינה וחלק מהבצל המטוגן.
3. סוגרים עם פרוסת לחם נוספת.
קליית הכריך:
1. מורחים את החלק החיצוני של הכריך בחמאה.
2. קולים במחבת על אש בינונית-נמוכה, עד שהלחם זהוב ופריך והגבינה נמסה. או שאופים בתנור ב-200 מעלות, כ-8–10 דקות.
3. במחבת נפרדת מטגנים את ביצת העין.
ההגשה:
מניחים את ביצת העין מעל הכריך, מפזרים מעט בצל מטוגן נוסף ועירית קצוצה.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.04.25
