חם לי. השמש קופחת עליי ללא רחם, ואין פה – בכניסה האחורית ביותר שאפשר לדמיין לבקו"ם בתל השומר – בדל עץ או צל. רק מגרש חניה, תחנת אוטובוס, כביש גדול, שטח אדמה מאובק, אולי כ-200 אברכים ורבנים בתלבושות מלאות, ואולי 20 שוטרי מג"ב במדים. כולם עצבנים רצח, אלימים בהתפרצויות מעגליות. והשמש, מתגייסת טרייה בעצמה.
אני בטי-שירט ומזיע, ואני חושב על כל האנשים האלה בשטריימלים ובחליפות שחורות וכובעים, וכל השוטרים במדים כבדים, וחם לי עוד יותר רק מלחשוב על כמה חם להם, ועל כל מאגרי הזיעה העצומים שנקווים כאן בדיסקרטיות מתחת למדים אחידים משני סוגים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
"בוגד! בוגד! ייהרג ובל יעבור! עם ישראל שונא את הצבא!" האברכים צורחים במקהלה שבוודאות בוקעת שערי שמיים ובקו"ם לעבר עוד בחור צעיר חובש כיפה שהגיע לכאן היום כדי להתגייס, עם תרמיל ענק על הגב ואמא ואחות נרגשות ומבוהלות שמלוות אותו. החרדים שועטים לעברו, מקיפים אותו, אחד מהם נשכב פיזית למרגלותיו וחוסם את דרכו, ומיד אחריהם – בריצה כבדה – שוטרי מג"ב, תופסים חרדים בכוח בידיים, ברגליים, בדש הז'קטים השחורים – שנקרעים פה ושם – ופשוט משליכים אותם הצידה בכוח כאילו היו רהיטים ישנים.
"תמותו כמו כלב!" חרדי מבוגר יותר שעומד בצד צורח לעבר אחד השוטרים. "כמו בשואה תמותו! אנחנו קדושים!"
אבל השוטרים רק מקיפים את המתגייס הנבוך ואת אמו ואחותו, ומפלסים להם את הדרך בין המוני לובשי השחורים הזועמים – עד שהם מביאים אותם בשלום יחסי לגדר חבויה מאחורי כמה משאיות, שם עומדים שני חיילים חמושים, שיובילו את המתגייס הטרי מפה כל הדרך פנימה, לתוך הבקו"ם.
כמעט בהיחבא. כמעט במסתור. כמו גנבים בלילה – או מתגייסים ביום – בטפטופים מבוישים. ככה מגיע החזון הבן-גוריוני הכור-היתוכי לתחנתו הסופית, ההפוכה ממה שהתכוון הזקן; "נמות ולא נתגייס" שולטים בשטח, והישראלים שמבקשים להתגייס נאלצים להתגנב פנימה מאחורי מסך אבטחה כבד.
7 צפייה בגלריה
הפגנה נגד הגיוס. אני מתבייש שצה"ל והמדינה שלי הגיעו לנקודה שבה להתגייס זו בושה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אני עומד שם ובושה גולמית פושטת בי כמו החום; אני מתבייש שצה"ל והמדינה שלי הגיעו לנקודת השפל הזו. הנקודה שבה להתגייס זו בושה, להשתמט זה הציווי בשטח. ואם לא יעבור חוק חדש שיסדיר את המשך ההשתמטות, ואם בג"ץ ימשיך להתעקש על גיוס חרדים, ואם צה"ל ימשיך לחרחר בכבדות, ריאותיו חנוקות ממחסור בלוחמים מול עוד זירות לחימה ועוד צווי מילואים, הממשלה הזו תתפרק כי החרדים יפרקו אותה. קטן עליהם לפרק ממשלה; הם מוכנים, באמת ובתמים, למות ולא להתגייס.
והממשלה הזו מוכנה, באמת ובתמים, להרוג ולא להתפרק.
ולכן מראות כמו זה שנרשמו השבוע – שוטרי מצ”ח מגיעים לעריקים חרדים (וגם חילונים) עד הבית ומעוררים גל נוסף של צרחות ומחאות – יוחלפו מתישהו בחוק השתמטות חדש. והחרדים הצעירים האלה – חיוורים ועדינים למראה כמו כל מי שבילו רוב חייהם באור הניאונים של בתי מדרש, אבל מאיימים ככוח שחור כשהם מתקבצים באלפיהם ועשרות-אלפיהם – לא יתגייסו, וממש לא אכפת להם אם ישראל תתקיים או פחות. "צה"ל הוא הנוח'בה הרוחני!" מרעים עליי אברך צעיר בשם ישראל מאיר. "מי שלוקח את הילד שלי בשביל להפוך אותו לחילוני, זה יותר גרוע ממי שהורג את הילד שלי!"
אתה חי במדינה הזו, נכון?
"הסבים שלי היו פה לפני המדינה הזו, ואני אהיה גם אחריה".
המדינה הזו מספקת לך את כל צרכיך?
"זו פיקציה. אני מספק למדינה. הציבור החרדי כקולקטיב נותן למדינה יותר מאשר הוא לוקח".
מי האויב שלך מבחינתך?
"הציונות. הציונים הם אחים תועים שלי".
אחד המפגינים: "הציבור החרדי כקולקטיב נותן למדינה יותר מאשר הוא לוקח"
מילים שנאמרות באמונה שלמה. אני מדבר עם עוד כמה מהם, והעיקרון חוזר על עצמו: ישראל לא נחוצה להם, והם מאמינים, לפני הכל, במשנתה של האדמו"רית שרה נתניהו: שתישרף המדינה. "המדינה לא רק מיותרת, היא גם מזיקה, ואנחנו, החרדים, אחרי שהמדינה תיגמר כמו שנגמרו הרבה רעיונות בעולם ואימפריות עלו ונפלו - אנחנו נישאר, כי אנחנו נצחיים. עם ישראל הוא נצחי", מסביר לי בסבלנות אליעזר מבני-ברק ("בלי שם משפחה"), אברך צעיר, אפילו לא נשוי עדיין.
זה נמשך שעות; המתגייסים הדתיים מגיעים בטפטופים, המפגינים החרדים מתנפלים לכיוונם בצרחות "בוגד!" ו"משתמט!" השוטרים משליכים אותם הצידה באלימות ובבוז שניכר שקשה להם לכבוש. פה ושם מישהו נפצע ומועבר לאמבולנס שחונה בסמוך, וזה, בסך הכל, בוקר נוסף בישראל ההולכת ומאבדת את זה, ישראל שבה הכל יוצא משליטה ושחור הוא אור.
במצב נורמלי, המפגינים האלה היו מועמסים – צורחים ובועטים – על אוטובוסים ייעודיים ומפונים מיידית, "ישר לצבא", כמו שמציע גבר חילוני בן 70 ומשהו שמגיע רכוב על אופני הכושר שלו מכיוון רמת אפעל הסמוכה ומתחיל להתעמת עם כמה מהם.
אבל לא; כרגע מי שמפונים מפה במהירות, תחת אבטחה כבדה, הם המתגייסים.
"לפניכם הודעה טלפונית שנשלחה כעת לרבבות בני היהדות הנאמנה לקראת ההפגנה האדירה שתתקיים מחר בשעות הצהריים!" בוקע מכל הטלפונים הלא-חכמים סביבי קולו המרעים של יעקב קוסמן, שיושב עכשיו מולי ליד השולחן בדירה קטנה בשכונה המתחרדת נווה יעקב בירושלים. רק כמה דקות קודם עוד הקליט בזעקות שבר דרמטיות את ההודעה הפשקווילית הזו, ששוגרה זה עתה לכמה אלפי טלפונים של פעילים מטעם ארגון "עם קדוש".
מחר תתקיים ההפגנה הגדולה שלהם בירושלים והם מוצאים זמן לדבר איתי רק בשעת לילה מאוחרת, וגם אז הם בטלפונים סביב השעון כדי שמחר הכל יתקתק במלוא הכאוס האפשרי, והפגנת הפלג הירושלמי-ליטאי תשבית את העיר. "אנחנו לא ניתן למשטרה להיערך", קוסמן מבטיח לי. "צריך הפגנה וולגרית עם כמה שיותר כאוס, שתעשה בלגן, שתפקוק כבישים, אנחנו לא רוצים להפגין ברישיון, לא רוצים שהמשטרה תכיל אותנו, לא רוצים להתנהג באיזושהי צורה חוקית מול חרב ענקית כמו פסיקות בג"ץ האלה שזוממות לחסל את כל הישיבות ולהפוך אותנו לחילונים".
ההודעה הקולית בדבר ההפגנה מכונה "מבזק" והיא נשלחת לאלפי הפעילים במקום הודעת טקסט, שאינה אפשרית בטלפונים הכשרים והמיושנים האלה. זה עולה קצת כסף לשגר "מבזק", והאופציה הזולה יותר היא "צִנתוק" – חיוג וניתוק – גם זה סימן מוסכם לפעילות מבצעית, יותר בסגנון המחתרות של ראשית המדינה, והם אפילו משתמשים בזה כפועל: "אני אצנתק לך", הם מבטיחים זה לזה כאילו היו חסמב"ה במערה החשמלית.
אבל לא מדובר בשום סיפור ציוני. להפך. הפלג הירושלמי וארגון "עם קדוש" הם אולי הקיצוניים והמחמירים שבעדות "נמות ולא נתגייס", וכשאני שואל את יהודה בלוי – יו”ר “עם קדוש” – ואת הפעילים יחזקאל טומבק ויעקב קוסמן המבוגרים יותר, ואת הפעיל הצעיר יצחק דווידוביץ' – אם הם יכולים לקשר אותי עם מישהו מ"הגרעין הקשה", הם מצביעים על עצמם בגאווה. הדמות שמובילה את המאבק אידיאולוגית ואת הקו המיליטנטי הוא הרב צבי פרידמן, ולדברי הפעילים - כל הציבור החרדי מאחוריו.
הארגון שלהם מתוקתק, כולל עשרות פעילים שיושבים ועונים לטלפונים מסביב לשעון וקיבלו עד היום, אם להאמין לבלוי, כ-11 אלף שיחות שבכולן הסבירו למטלפנים למה הגיוס הוא "איום קיומי שמרחף על כל הציבור החרדי, גזירת חילון, גזירת כליה רוחנית".
הארגון שלהם מתוקתק, כולל עשרות פעילים שיושבים ועונים לטלפונים מסביב לשעון, וקיבלו עד היום כ–11 אלף שיחות שבכולן הסבירו למטלפנים למה הגיוס הוא "איום קיומי שמרחף על כל הציבור החרדי"
הסיסמה חובקת-הכל, "נמות ולא נתגייס", הם אומרים, לא באה כאצבע בעין; היא באה כתוכנית פעולה אופרטיבית. "השאלה הזאת, 'למה אתם יושבים ולא מתגייסים בזמן שאנחנו צריכים להקיז דם', היא שאלה קשה בעיני כל חילוני וציוני בארץ, נכון?" יודע המבוגר – ואולי המיושב והמפולפל שבהם – יחזקאל טומבק. "והתשובה שלנו היא שאנחנו מוכנים למות ולא להתגייס. עכשיו אתם יכולים להבין אותנו: אנחנו מעדיפים את המוות. זה לא שאנחנו פוחדים ללכת לצבא כי ניהרג או ניפצע, לא. אנחנו מוכנים ומעדיפים אפילו למות אם תגייסו אותנו. זה לא שאנחנו נגד שוויון בנטל – הפוך. אבל הגיוס אצלנו זה גרוע ממוות. ואם אתם אומרים לנו 'פיקוח נפש', אנחנו אומרים לכם: אם השאלה היא ביטחונית, מבחינתנו הסכנה של גיוס לצבא הרבה יותר גדולה מהסכנה הפיזית".
כי האמונה שלכם לא תשרוד שירות בצה"ל?
בלוי: "בוא נשים את הדברים על השולחן: בן-גוריון קרא לצה"ל כור ההיתוך של הישראליות. ומהי הישראליות? שינוי קיצוני היסטורי במהות הנצחית של עם ישראל – שהיא דבר אחד בלבד: אמונה בהשם יתברך ותורה ומצוות. קיבלנו את התורה במדבר – בלי ארץ, בלי מדינה ובלי שפה – וזה מה שהיה ויהיה לנצח נצחים. הישראליות שאליה צה"ל מחנך היא כפירה בכל היהדות, האמונה והתורה".
אבל אתם חיים בישראל ובזכות ישראל. אתם חיים עליה ועל התשתיות שלה.
"אתה יהודי?"
כן.
"הנה, בשתי המילים האלה ביטאת את כל האידיאולוגיה ההרסנית של הציונות: משום שאתה לא שומר תורה ומצוות. ועד שקמה התנועה הציונית, יהודי שלא שמר תורה ומצוות הוגדר כלא-יהודי. הציונות היא הגדרה מחדש של היהדות".
7 צפייה בגלריה
יהודה בלוי. "הישראליות שאליה צה"ל מחנך היא כפירה בכל היהדות"
(צילום: באדיבות עמותת "עם קוידש")
לא. הציונות אומרת: קח את היהדות ותן לה מדינה.
"לעם היהודי, מדורי דורות, לא היו ארץ ומדינה, והוא שרד והתקיים על הדבר הזה, ולא הצליחו להשמיד אותנו לא כי היו לנו מדינה וצה"ל, אלא כי היו לנו תורה ואמונה. הציונות באה ועשתה את העוול הכי גדול שנעשה אי פעם לאיזשהו רעיון: הפכה אותו וטענה שיהדות זו לא אמונה, זה עם".
עם, דת ומדינה.
דווידוביץ': "מבחינתנו, זה שהוקמה פה מדינה זו פאשלה, זה ניסיון מהשמיים, אנחנו לא קשורים לזה. כל הגלות זזנו ממדינה למדינה, חיינו איפה שנתנו לנו לחיות, ואיפה שגזרו גזירה על האמונה, עזבנו. וגזירת הגיוס זה טרנספר לחרדים".
אתם מבינים שצה"ל מגן גם עליכם, בפרט מאז 7 באוקטובר.
בלוי: "מעל כל חובה אזרחית יש את מה שמנוגד לאמונה. בגלות ספרד דור שלם קם וגלה כדי לא להתנצר. הנאמנות הראשונה והיחידה שלנו היא להשם ותורתו. היות שהגיוס לצה"ל מתנגש עם החובה הזאת, הוא לא אפשרי. אם אתם אומרים לנו: תשמעו, הואיל ואתם לא מתגייסים הערבים יטבחו בכם, אנחנו נחשוב מה נעשה; אבל להתגייס לצה"ל - לא נתגייס".
גם לא לחטיבות חרדיות ייעודיות כמו "חשמונאים"?
טומבק: "אפילו הרב דוד לייבל הסיר את ההכשר שלו מהחטיבה הזו, ולמה? כי דרוש שם רב עם סמכות מעוגנת בחוק, שיהיה המחליט, המפקד הראשי. וצה"ל אמר: עד כאן".
אולי כי בסוף זו אופרציה שתכליתה צבאית ולא רבנית.
"יפה. אמרת הכל. אם הצבא הוא בעל הבית ולא הרבנים, פירושו: לא התורה שולטת. זה הכל. היום כל התפיסות הליברליות הן השולטות בצה"ל".
7 צפייה בגלריה
הרמטכ"ל מבקר חיילים חרדים. "היום כל התפיסות הליברליות הן השולטות בצה"ל"
(צילום: דובר צה"ל)
נדמה לי שצה"ל דווקא הופך דתי ושמרן יותר.
"אם הם היו רוצים לנצח במלחמה, הם לא היו משקיעים בלקחת בנות, שהן פחות מוכשרות".
מה הקשר?
"מה בנות קשורות לצבא?! למה הצבא צריך להשקיע את הראש שלו בשטויות כאלה? זה מראה שמטרתו היא לא לנצח במלחמה".
אולי הצבא זקוק נואשות ללוחמים, ומכיוון שאתם מסרבים הם מכשירים גם בנות לתפקידי לחימה?
"לא, לא! זה לא הולך ככה. אנחנו מדברים על קידום בנות, על פקודת השירות המשותף, וזה מוכיח לך שצה"ל משקיע בחינוך לליברליות יותר משהוא משקיע בלנצח את האויב".
אתם מכירים חרדים שהתגייסו?
בלוי: "הרוב המוחלט של החרדים שהתגייסו לאורך השנים עברו שינוי מהותי ביותר. הציונות היא אנטיתזה לאמונה, ומי שנכנס בשערי הצבא עובר תהליך של שטיפת מוח ושינוי זהות, כשהזהות החדשה שלו היא של ישראלי ולא של יהודי שמאמין בבורא עולם".
המתגייסים הם בעיניכם בוגדים?
"בוודאי. גם אתה בוגד. בוגד באמונה".
יהודה בלוי: "הציונות היא אנטיתזה לאמונה ומי שנכנס בשערי הצבא עובר תהליך של שטיפת מוח. המתגייסים בוגדים באמונה"
טומבק: "מי שיושב בארץ הזאת בלי קיום תורה ומצוות, הוא פרזיט. הוא נמצא כאן בלי רשות של בורא עולם, אין לו שום זכות קיום כאן בארץ, והוא גם מסַכן את יושבי הארץ. מה שמחזיק אותנו בארץ זה רק שומרי התורה והמצוות, ומי שגורם לנו את כל האסונות הם מי שאינם שומרים. הם עלולים להביא אותנו למצב שהארץ תקיא אותנו".
כלומר שאם כולנו נשמור תורה ומצוות, אפשר לפרק את צה"ל ולסמוך על זה?
טומבק: "כתוב 'אם בחוקותיי תלכו, ונתתי שלום בארץ'. יכול להיות שנצטרך עוד להילחם, אבל ננצח בקלות, לא כמו היום".
איך? עם ספר תורה מול נשק חם?
"איך בששת הימים כל העמים סביבנו, עם המון נשק, לא הצליחו? הכל ניסים".
"לפני 7 באוקטובר עוד היה לכם פתחון פה. אחרי 7 באוקטובר, כשראינו מה הצבא שלכם שווה, עוד יש לכם פתחון פה? אתה חושב שאני מתאבד? שאני אלך לצבא כזה?"
ואם, בהיעדר ניסים, מדינת ישראל תחדל להתקיים ולא תוכל לדאוג לכם יותר?
בלוי: "אנחנו הגענו לכאן לפניכם. אבות-אבותיי הגיעו לארץ לפני 180 שנה ולא הייתה להם בעיה להיות תחת שלטון זר. ואז בא הרעיון הציוני, וכאן עמדו היהודים שהיום קוראים להם חרדים – אז היינו רק 'יהודים' – וצווחו ואמרו: אתם ממיטים עלינו אסון, אתם פותחים ריב שלא היה אף פעם עם האומה הערבית-מוסלמית, וזה בדיוק מה שקרה: התחוללו פרעות, וקמה המדינה בעל כורחנו – לא רצינו בה, היא נכפתה עלינו – וכל מה שאבותינו הזהירו מפניו התממש: 77 שנים לא מפסיקים לשפוך פה דם יהודי. ועכשיו אתם באים אלינו? איך הולך ההמנון שלכם, תזכיר לי? 'עם חופשי בארצנו'? היינו מעדיפים שמדינת ישראל לא תקום ולא תהיה. לבוא אלינו עכשיו – אחרי שאתם יצרתם את הבור הזה – ולהגיד לנו 'בואו תכסו אותו', אין לכם את הזכות לדרוש את זה".
ואם צה"ל זקוק בדחיפות לכמה אלפי לוחמים, האם, כפשרה בלבד, לא תוכלו למצוא בתוככם לסייע?
טומבק: "למה שלא תיקחו את הנכים? קחו את כל הנכים שיש, על כיסאות גלגלים. ואני מתכוון: אתה לא יכול לקחת את מי שלא שייך לזה, זה הכל. בחור ישיבה לא יכול להיות בצבא, אתה לא מבין? אתה לוקח אותו לצבא, אתה שם לו חבל על הצוואר, חונק והורג אותו".
אתם מבינים שזה הופך אתכם כרגע לציבור השנוא בישראל. איך זה מרגיש?
דווידוביץ': "מרגיש יהודי. זה ששונאים אותנו זו הוכחה שאנחנו יהודים אותנטיים".
אתם נחשפים לשנאה הזו?
בלוי: "בוודאי. בטח. ולא רק באזורים החילוניים. אבל חז"ל אומרים שעם התורה לסיני, ירדה גם השנאה לתורה. היא מעוררת שנאה אצל מי שלא דבק בה. אבל אחרי שראינו שיש כאן מגזרים שמוכנים לשרוף את כל המדינה בשביל שהאמת שלהם תתקיים – למשל השמאל וכל הסרבנים – אנחנו מבינים מה אנחנו מוכנים לעשות בשביל האמונה שלנו".
כן, אבל הם רק דיברו ובסוף התייצבו לשירות. אתם משתמטים בפועל.
"אנחנו חיים כאן שני עמים. יכולנו לחיות יחד בשלום עד שהגיע הפיצוץ של בג"ץ, שהחליט ללכת לנו על הראש, והפסיקה שלהם אומרת שכל הישיבות ייסגרו על מנעול ובריח כי גיוס כל בחורי הישיבות אומר לסגור אותן".
גם אני הפסקתי את לימודיי לשלוש שנים כששירתי בצה"ל. שימשיכו ללמוד בגיל 21.
"זה אומר מי שלא מבין את מהות הישיבות. ישיבה זה לשבת כל החיים, אין דבר כזה הפסקה".
לא נראה שרעיון השוויון בנטל באמת מובן לכם.
טומבק: "אתה רוצה להיכנס לזה? יש דבר כזה, שוויון בעולם? יש שני אנשים אותו דבר? אם כן, אז גם אנחנו דורשים שוויון בנטל: אנחנו סוחבים על גבנו את הנטל של העם היהודי! ואיפה אתם?! פרזיטים!"
זה ויכוח עקר, כמובן, אבל הם משכנעים יותר – לפחות כשזה מגיע לציבור שלהם – ויעילים יותר: מאז שהוקם "עם קדוש" הם נתנו מענה ישיר לאלפי פניות של צעירים חרדים – חרדים מילולית לנוכח צווי גיוס שקיבלו – והרגיעו אותם ש"יש צו ראשון וצו שני, ורק אז פקודת מעצר ראשונה וצו מעצר, והמשמעות היא רק עיכוב יציאה מהארץ. ועריק או משתמט עד 530 יום בסך הכל מובא לדין משמעתי בפני קצין, והעונש לא כזה גבוה, לכל היותר 19-20 ימי מאסר, ואצלנו הוא מקבל הדרכה וליווי משפטי, והוא יודע שהוא בידיים טובות", קוסמן מפרט.
גם החומרים הכתובים שהארגון מדפיס ומחלק – למשל החוברת "תחזיק חזק!" משכנעים בדרכם. ככה החוברת הזו נפתחת:
"שאלה: לפני כמה שעות קיבלתי צו גיוס, מה עליי לעשות עכשיו? תשובה: קודם כל, מזל טוב לך! אשריך שזכית! העולם היהודי כולו עוצר את נשימתו ועוקב בדריכות אחר בחורי הישיבות והצעירים החרדים בארץ ישראל. האם יעמדו בניסיון... או שמא ינוסו מפני איומי השלטון והבג"ץ רודף הדת?"
למעשה, החוברת מבהירה למתגייס הפוטנציאלי כי לא רק שזכה, אלא ששום רע ממשי לא יאונה לו: "הקב"ה עשה איתנו חסד שמצבנו אינו גרוע כל כך עד כדי שאנו צריכים למסור נפש כפשוטו נגד גזירת הגיוס או לחיות חיי גיהינום... בדיוק להפך! אם תפעל לפי ההדרכה הנכונה, אתה עשוי להרוויח גם ברוחניות וגם בגשמיות".
אלא שנדמה שלא פחות מכפי שפחד החילון מאיים על הפעילים, גם הזרות לגורלה של ישראל – בפרט בעקבות ה־7 באוקטובר – משחקת תפקיד מכריע. "אחרי 7 באוקטובר אמרו: שוויון בנטל. אמרתי: לפני 7 באוקטובר עוד היה לכם פתחון פה. אחרי 7 באוקטובר, כשראינו מה הצבא שלכם שווה, עוד יש לכם פתחון פה? אתה חושב שאני מתאבד? שאני אלך לצבא כזה?", אומר לי אחד מהם. "אם יהיה צבא חרדי הוא יתנהל בדיוק על פי התורה, ואנחנו ננצח את כל אויבינו ונשב בארץ לבטח".
אולי יש להם נקודה; בכל זאת, הצבא החרדי שפועל כרגע נגד הגיוס מפגין יעילות חסרת תקדים. הנה, למשל, מערכת המענה הטלפוני שמושמעת לכל מטלפן/ת למוקד ארגון בשם "נותנים גב", שפעיל גם הוא בתחום: "שלום, הגעתם לארגון 'נותנים גב', לפניכם מערכת לניתוב שיחות: למוקד החירום בעת ניסיון מעצר בלבד, הקש כוכבית. למוקד הרישום לבחורים מקבלי צווים, הקש 1. לאגף ייעוץ מקצועי, הקש 2. לאגף התמיכה בנשים ובאמהות, הקש 3. להרשמה להתנדבות בפעילות הארגון, הקש 8. לתרומות במערכת הממוחשבת, הקש 0".
כן, זו המערכת הטלפונית המסודרת, הממוסדת והפקידותית כמעט של עוד אחד מבין לפחות שמונה ארגונים חרדיים שעוסקים כרגע במלאכת הקודש: מניעת גיוס בכל מחיר ותמיכה במי שקיבלו צו גיוס ובני משפחותיהם. "כשרק התחילו לצאת הצווים בחורים התביישו להגיד שקיבלו צו כזה", מסביר לי ש', 28, מראשי הארגון, "כי צווים נשלחו למי שהצבא חשב שיש סיכוי שיגיעו – נערים עובדים, בעלי רישיון, לא פעם מהפריפריה וממשפחות מוחלשות – ובחור שקיבל צו גיוס התבייש בזה, לא הלך לראש הישיבה לספר לו, התביישו לספר אפילו להורים כי זה משפיע על המשפחה: 'זה מה שהבן שלך שווה?'"
הוא מבני-ברק, ש', שלושה ילדים בבית ודאגה אחת גדולה על הראש: כ-19 אלף צווי גיוס שכבר נשלחו לחרדים צעירים מאז פקעה ההארכה האחרונה לחוק טל ביולי 2023 ולא נוספה חקיקה חדשה שתסדיר את הפטור לבני ישיבות – מה שהפך את כולם לעריקים בפוטנציה או בפועל. "היה צורך להסביר פתאום לבני נוער אצלנו על מה המאבק ולמה הציבור החרדי, כל כך בנפשו לא ללכת לצבא. כי גדולי התורה אומרים כבר שנים לא להתגייס, אבל הצעירים שואלים: 'למה? יש מלחמה'. אז בהתחלה קם אברך אחד, עמד ליד 'איצקוביץ'' (בית הכנסת הגדול ומרכז העצבים של העדה החרדית בבני-ברק – ר"ש), עם שולחן ושלטים בדבר האיסור להתגייס, ושלט: 'אם קיבלת צו, בוא תיגש וקבל מידע'. ואנשים התחילו לגשת ולהגיד, 'חבר שלי קיבל צו', כי התביישו להודות. משם התחלנו לצמוח, היום יש לנו 300 פעילים, אנחנו מפעילים מוקד שמקבל מאות שיחות ביום, מוקד לאמהות של מקבלי צווים שרוצות להתחזק – ואם מישהו נעצר מיד שולחים משלחת לבית שלו, נותנים להם חבילות, אוכל מוכן, שי, מכתבים מרבנים שיידעו שכולם מאחוריו, מלווים אותו לכלא, מהכלא, הפגנות".
וכמו בכל הדגמה קודמת שבה החברה החרדית מצופפת שורות ומגביהה חומות, ההתארגנות והלוגיסטיקה יעילות ומהירות כאן יותר מבכל ארגון הייטקיסטי משוכלל; המסה העצומה, כוח האדם הגדול והחינמי, ובעיקר תחושות הבהילות וצדקת הדרך מאפשרות לארגונים כמו "נותנים גב" להפוך את הסרבנות לאמנות גבוהה. "אנחנו מיד מאדירים כל מי שנכנס לכלא, כדי שכל בחור יגיד: אני גם רוצה ללכת בדרך הזאת", ש' מפרט.
ההישגים ניכרים: מאות בודדות של צעירים חרדים התייצבו לגיוס עד היום, "אחוז וחצי ממקבלי הצווים, לא מספר משמעותי – נו, לכל חברה יש שוליים", כך ש', ומשה, צעיר בני-ברקי שעובד איתו ויושב לצידו, מברך על הכמעט-מוגמר: "בסופו של דבר, מעז יצא מתוק, כי החרדים חזרו להגביה את החומות ולהתבצר ולחזק עמדות ואידיאולוגיות, וזה דבר חשוב".
7 באוקטובר לא שינה כלום מבחינתכם?
ש': "כואב לנו ואנחנו שבורים, אבל מבחינת ללכת לצבא, שום דבר לא ישתנה או ישבור את זה. מבחינתנו שהכל ייחרב".
ומשה מבהיר ש"אם תגיד לי שהערבים יבואו וישטפו את כל המדינה, והברירה שלי זה ללכת לצבא, אני חד-משמעית לא הולך לשם – גורלנו הוא גורל המדינה, ולכן אנחנו בעד שהמדינה תנצח, אבל אני מוכן לוותר על גורלי ולא לוותר על הזהות היהודית שלי".
משה: "אנחנו בעד שהמדינה תנצח, אבל אני מוכן לוותר על גורלי ולא לוותר על הזהות היהודית שלי"
בכל הארגונים החרדיים האלה מתכננים הפגנות סוערות ככל שצווים ימשיכו להישלח והממשלה לא תחוקק פטור גורף נוסף. ההשראה? באופן מפתיע כולם מצביעים על מה שהם רואים כהצלחתן הגדולה של ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית. "ראינו איך הם ניצחו", אומר דווידוביץ' מ"עם קדוש", וקוסמן לידו מבטיח בכל מקרה ניסים גדולים ושמירה אישית על כל מפגין: "תלמידי ישיבות הם אנשים עדינים, לא מתאמנים, לא כושר, ומכות קשות ואלימות קשה זה לא צחוק, ויש עליהם ברוך השם שמירה עליונה".
אלא שבניגוד, אולי, לתוצאותיהן המעורבות של ההפגנות נגד הרפורמה, הפעם הניצחון עומד להיות גורף. למעשה, כל שיחה עם פעילי "נמות ולא נתגייס" תספיק כדי להבין שאין לגיוס חרדים המוני סיכוי משמעותי, וגם לא יהיה בטווח הנראה לעין. שלילת קצבאות או תקציבים רחוקה מלאיים על מי שחיים ממילא, ברובם המכריע, בתוך סגפנות כלכלית יומיומית, ובתי הכלא לא ערוכים להפיכתם לבתי מדרש עבור עשרות-אלפי עריקים חרדים שמשוכנעים, מצידם, שהם ניצבים מול גזירה שאינה שונה, כדבריהם, מדרישה להתאסלם.
"בכל דור ודור, כאשר ניסו להגיד לנו 'תמירו את האמונה' זה הסתיים בזה שהסכמנו למות, כך שאין לזה שום סיכוי בעולם", מבהיר בלוי.
ובסוף, הם יודעים, זה ייפול על חוסר היכולת והנכונות הישראליות פשוט לחוקק חוקים ולאכוף אותם על כל המשתמע, בפרט על ציבור גדול ומנוכר כל כך. "הבעיה תהפוך להיות לא שלנו, כי מדינה לא יכולה להתקיים כאשר החוק שלה הופך להיות צחוק, ואתם תצטרכו לפתור את הבעיה שיצרתם", מזהיר טומבק. ומשה מ"נותנים גב" מנסח את זה פומפוזי יותר: "החזון-איש אמר שכוחה של מדינה בכוח הכפייה והנשק, אבל חוק שמולו יעמדו פלוגות של מתאבדים גיבורי-רוח שכל כפייה לא תוכל להם, אין בו ערך לרובים שלכם".
ש': "אני עריק כבר עשר שנים, מעולם לא התייצבתי בלשכת גיוס. לפחות שלוש פעמים הייתי בידיים של המשטרה בנסיבות אחרות, ולא הזכירו את זה אפילו פעם אחת. אז המדינה יודעת טוב מאוד לקבל את העובדות כשמולה עומדות פלוגות של מתאבדים"
ש' חוזה ש"המדינה תצא וידה על התחתונה, זה יהיה כישלון מוחץ למדינה", ונדמה שהוא צודק; רכבת גיוס החרדים עזבה כבר מזמן את התחנה, למעשה היא הפליגה לדרכה ביום שבו פטר בן-גוריון מגיוס כ-400 אברכים בסעיף "תורתם אומנותם", והתרחקה מהתחנה – דרך הסרת המכסה המספרית ב-77', דרך חוק טל מ-2002, דרך הארכתו שוב ושוב ועד למתווה "חוק הגיוס" החדש מ-2024 – ואנחנו כבר מזמן לא במקום שממנו יצאנו. את הג'יני הזה אין כבר דרך להחזיר לבקבוק, כי בישראל כמו בישראל, הפוליטיקה העסקנית תנצח בסוף הכל, ואם לא היא, רק הפרטאץ' יכול.
"אני עריק כבר עשר שנים", ש' מסגיר. "מעולם לא התייצבתי בלשכת גיוס. לפחות שלוש פעמים הייתי בידיים של המשטרה בנסיבות אחרות, ולא הזכירו את זה אפילו פעם אחת. אז המדינה יודעת טוב מאוד לקבל את העובדות כשמולה עומדות פלוגות של מתאבדים, וככה המדינה תיאלץ להתנהל. מול כל היהדות החרדית? מול עשרת אלפים איש הם לא מסוגלים להתמודד".
ואם באיזו דרך הם יעמדו על שלהם?
טומבק: "כמו בכל גזירה: אם לא תהיה ברירה ויחייבו אותנו בגיוס, ניקח את מקל הנדודים ונעזוב את הארץ. אבל היום גם לעזוב לא נותנים – מוציאים לנו צו עיכוב יציאה".
בלוי: "ובכל מקרה, כולנו כאן על חבית חומר נפץ, ולא נשללת האפשרות שיום אחד דווקא אתם תתנדפו".
גיוס בני ישיבות לצה"ל עורר עניין מאז קום המדינה. מרגע שסוכם עם בן-גוריון שניתן לדחות את גיוסם של מי ש”תורתם אומנותם” המספרים גדלו במהירות מסחררת – מ-400 פטורים ב-48' ועד 63 אלף פטורים שחולקו ב-2022-2023, השנה שקדמה לפקיעת כל ההארכות והצווים. מאז פקיעת הצווים אין למעשה תוקף חוקי לשחרור בני ישיבות משירות בצה"ל.
כיום ישנם כ-91 אלף חרדים בגילי גיוס (18 עד 26), ומאז פקע הצו האחרון הועברו לכ-19 אלף מהם צווי גיוס. ההיענות דלה: מאות בודדות בלבד התייצבו. בעקבות זאת נשלחו אלפי פקודות מעצר.
בינתיים, האוכלוסייה החרדית, ובתוכה חייבי הגיוס, ממשיכה לגדול בקצב מסחרר. בעשור האחרון זינק מספר בחורי הישיבות והאברכים ב-83 אחוז (מספרם עומד כיום על 169,366 איש), ורק בין ינואר 23' לינואר 24' חלה עלייה דרמטית של 8.5 אחוז במספר בחורי הישיבות – עלייה כפולה משיעור הגידול הטבעי של החברה החרדית.
כל זה לא משפר את מספרי גיוס החרדים, ולמעשה להפך: בעשור האחרון ירד מספר החרדים המתגייסים לצבא ב-36 אחוז.
