1. לפני שבועיים נסעתי בעמק הירדן וראיתי חייל חמוד עומד בטרמפיאדה בצמח. חום של אוגוסט; על גבו תיק ענק, על כתפו נשק עם כוונת שמלמדת שהוא לוחם ביחידה מיוחדת. כיפה קטנה על ראשו. עיניים עייפות, מבט חרוש קרבות. עצרתי. לאן אתה צריך, גבר. זה בסדר, הוא ענה בחיוך. אסור לנו לעלות על טרמפים. תכף יש אוטובוס. אבל אתה מזהה אותי, ניסיתי להפציר, והוא חזר ואמר שזה באמת בסדר. שיחכה. בינתיים רצו לכיוון הרכב ארבעה חרדים. להם אין איסור לעלות על טרמפים. בני ישיבה בבין הזמנים. הם הגיעו לרכב עולצים. נראו לי בגילו של הלוחם. לאן אתה מגיע, הם שאלו. הסתכלתי עליהם ואמרתי שאני מצטער, אבל אני לא מסוגל לקחת אותם. ונסעתי. כשהתרחקתי אחד מהם צעק משהו בגנותי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של חנוך דאום:
עכשיו תראו, אני לא גאה בזה. אני מספר זאת בצער. היה לי מנהג לעצור לחרדים שמרבים לנסוע בטרמפים בכמה מהכבישים שאני נוסע בהם דרך קבע, ולקשור עימם שיחה. הייתי מדבר איתם קצת לימוד, מפתיע אותם בידיעותיי ומחפש נקודות ממשק. אהבתי את החריפות שלהם, ובליבי אמרתי: זה יקרה, בסוף הם יבינו לבד שהם ישראלים. שהם צריכים להיות חלק. לא צריך ללחוץ. נביא אותם אלינו באהבה.
אבל זה לא קרה. 7 באוקטובר זיעזע את כולנו – והם בשלהם. ביישוב שבו אני גר יש שמונה נופלים. במשפחתי הרחבה יש שתי אלמנות שילדו תינוק לאחר שאביו נפל בעזה. חברים שלמדו איתי בישיבה קברו בנים. לפעמים יש הרגשה שאין בית שאין בו מת, אבל הם בשלהם. העסקנים שלהם והפוליטיקאים שלהם והרבנים שלהם ניצבו ברגע האמת ויכלו להושיט יד - אבל בחרו שלא. וזה כאב ושרט אותנו כל כך.
מה שהם לא מבינים זה עד כמה.
פעם אמרתי: זה יקרה, בסוף הם יבינו לבד שהם ישראלים, שהם צריכים להיות חלק. נביא אותם אלינו באהבה. אבל זה לא קרה. 7 באוקטובר זיעזע את כולנו - והם בשלהם
2. בשבוע שעבר צפיתי בסדרת כתבות ששודרה בחדשות 12 על חרדים בטלנים שלא עושים צבא אבל גם לא באמת לומדים תורה. בהתחלה רציתי לתקוע לעצמי מזלג בעין. צפיתי באחת הכתבות אחרי שיחה עם פצוע מלחמה, לוחם סיירת שנמצא כעת בחו"ל בניתוח העשירי בערך, ועוד ארוכה הדרך. ואז לראות חבורה פתטית של צעירים שמודים שהם לא לומדים תורה, אבל אין להם כוונה להתגייס - זה באמת מפוצץ את המוח. הם עובדים, מסתובבים בעיר ומזיינים את השכל על תורתו אמנותו. אחרי הכתבה הבחורים האלה הרהיבו עוז והלכו להתראיין בכל מיני מקומות. הם עשו זאת כי הם כל כך מנותקים, שהם היו משוכנעים כי יצליחו להסביר את עצמם בכמה סיסמאות נבובות וכולנו נמחא להם כפיים. באולפן הם התחילו, כמו תמיד, לקפוץ בין תירוצים. למה אתם לא פונים לערביי ישראל שיתגייסו (טיעון מעורר רחמים), למה אתה לא מדברים על משתמטים בתל-אביב (פייק כמובן), איך נוכל להבטיח שנישאר חרדים בצבא (גבר, הטיקטוק שלך מלא תמונות עם בחורות מתאילנד, על מי אתה חושב שאתה עובד?), ושעה לימוד ת
ורה שלי מצילה את העולם (לא, היא לא. ואם כן, אז תתגייס לחשמונאים. יש שם יותר משעה ביום ללימודי תורה).
3. מה שקרה אחרי שידור הכתבות והראיונות המביכים זה שכל מיני עיתונאים חרדים קצת יותר מנוסים ניסו לתקן את הנזק, ואמרו שהחבר'ה האלה לא מייצגים את המגזר החרדי. אבל זה שקר. הם כן. יש עשרות אלפי חרדים כמותם, לפי הנתונים של הצבא מעל 30 אלף, צעירים חרדים שלא לומדים תורה ולא מתגייסים. החבר'ה האלה לא מתגייסים כי אף אחד במגזר שלהם לא הגון מספיק לומר להם לעשות זאת. אדרבה, הרבנים שלהם אומרים שגם מי שלא לומד לא צריך להתגייס. עכשיו עזבו שגם מי שלומד תורה צריך להתגייס, ממש כמו תלמידי החכמים הרבים בציונות הדתית שיצאו למלחמה. הרי ישיבות רבות בציונות הדתית איבדו במלחמה הזו מספר דו-ספרתי של תלמידים שחירפו נפשם על הגנת הארץ הזו. צדיקים גמורים ששילבו ספרא וסייפא. אבל נניח לרגע את הדיון על הלומדים ונשאל: כשאתם מגינים ככה על החבורה הזו של הצעירים הבטלנים, שעובדים ומבלים בזמן שהילדים שלנו נאנקים תחת המעמסה, אתם לא מתביישים?
4. והנה החדשות הטובות: זה נגמר. זה לא באמת ימשיך ככה. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. לא יהיה כבר חוק גיוס, כי מי שיעביר אותו ייפגע פוליטית באופן אנוש, ואם יהיה חוק גיוס אז בג"ץ יפסול אותו, כי יש גבול לחוסר השוויון (ולכן לא יהיה חוק שיוגש בכלל). ומה שיפה זה שהחרדים יהיו המרוויחים הגדולים מכך, ואגיד לכם למה: כי זה לא כיף להיות פרזיט. זה לא כיף לא לשרת. זו לא חוויה טובה לחיות בשקר. עשרות אלפי הבטלנים לא יוכלו להוציא רישיון ולצאת מהארץ וגם הלחץ הכלכלי יעשה את שלו, אבל מה שיקרה זה שצעד אחר צעד, הספק יתחיל לכרסם אצלם, החומות יירדו, הם יבינו שרוב העם הזה מאס בהשתמטות, והם גם יבינו למה. זה כבר לא ישתלם להם להשתמט, אבל יקרה דבר יותר יפה: אני מאמין שמתוך שלא לשמה הם יבואו לשמה. או, אם לדייק - נכפה עליהם עד שיאמרו, רוצים אנחנו. אני מאמין שבסוף הם יגלו את הזכות שיש בנשיאה בעול. הרי הם לא נולדו רעים, הם פשוט נקלעו ללימבו המטופש הזה של הפטור המלא, והגאולה ממנו תהיה טובה קודם כל עבורם.
5. לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מחרדי צעיר שעובד עם אישיות ציבורית. הוא רצה לספר לי שהוא מתגייס. בירכתי אותו. אמרתי לו שהוא מקדש שם שמיים. שהוא עושה את הדבר הנכון. הוא קורא את הטור הזה, אז הנה אני מאחל לו גם בשמכם: ברכת ה' עליך, צדיק. גיוס נעים.
שבת שלום.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.08.25
