מעיין עמרני אף פעם לא הסתירה את ייחוסה כבתו של השחקן המוכשר גבי עמרני (90) וכאחייניתה של השחקנית המוערכת אסי לוי, אבל זה אף פעם לא עזר לה. "אני מודה שאני מאוד אוהבת להגיד 'נעים מאוד, אני מעיין עמרני'. בכל אודישן שניגשתי אליו כולם ידעו שאני הבת של גבי עמרני, וזה תמיד עורר שאלות ושיחה על אבא, ואז קיבלתי לא", היא מחייכת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למשתמשים רשומים:
מאז שסיימה בית ספר למשחק לפני 16 שנה חלמה עמרני (41) על תפקיד הפריצה שלה, ואז זה סוף-סוף קרה: בסרט "לא יום ולא לילה" היא משחקת לצד אלי מנשה, שמואל וילוז'ני ודורית לב ארי. הסרט, המבוסס על סיפור חייו של הבמאי פנחס וויה, מגולל את סיפורה של משפחת גבאי, חוזרים בתשובה ממוצא מזרחי המנסים להשתלב בקהילה האשכנזית־ליטאית בלב בני ברק. עמרני מגלמת את האם אהובה, שקצת מתביישת בבעלה השיפוצניק. היא מנסה לסדר לילדיה עתיד טוב יותר בעיר שלא מקבלת מזרחים ו/או חוזרים בתשובה, בין היתר על ידי כניסה לתלמודי תורה אשכנזיים. כשבנה הבכור רפאל לא מתקבל לישיבת פוניבז' היוקרתית, היא עושה הכול כדי לשנות את רוע הגזירה, ומכאן הכול הולך ומידרדר עד לסוף הטראגי.
"זה תפקיד ראשי ראשון שלי בקולנוע, היה מרגש לקבל סוף־סוף כן אחרי כל כך הרבה שנים שלא קרה בהן כמעט כלום", היא מספרת. "היו הרבה אודישנים והרבה לא, ופתאום זה הגיע וזה משמח מאוד. איך שקיבלתי את התסריט התקשרתי לסוכנת שלי ואמרתי לה: 'אהובה זו אני, אני מבינה את האישה הזאת', והיא מיד הנמיכה ציפיות. היא אמרה לי: 'מעיין, לאט־לאט, נראה איך מתקדמים'. אמרתי לה, 'לא, את לא מבינה, זה שלי'. שלחתי אודישן מצולם, ואחרי כמה ימים ביקשו ממני לבוא לעוד אודישן, שזה כבר טוב. ראיתי שפנחס מחייך לעצמו, חזרתי הביתה ותהיתי מה פשר החיוך, ואז זימנו אותי לאודישן שלישי מול שחקנים אחרים, כל פעם עשיתי את אותה סצנה עם מישהו אחר. בסוף המפגש לא התאפקתי ושאלתי, 'מה אתה חושב?', ופנחס אמר לי, 'את אהובה שחיפשתי'. יצאתי החוצה וצרחתי לשמיים, ישר התקשרתי לבשר להורים המדהימים שלי, שהם המעריצים הכי גדולים שלי וגם המבקרים הכי גדולים שלי. ההורים שלי הם החיים, הם החברים הכי טובים שלי. אני קמה בבוקר ושואלת את עצמי איך אני עושה להם טוב".
איך התכוננת לתפקיד?
"לא ממש התכוננתי. אמנם צילמנו את הסרט לפני ארבע שנים, לפני שהתחתנתי ולפני שילדתי, אבל תמיד היה בי אינסטינקט אימהי. גדלתי בבית חם מאוד, עם אמא לביאה, מגוננת ועוטפת. לקחתי קצת מאמא שלי וקצת מאמא של פנחס הבמאי, שעליה מבוסס הסרט. הייתי צריכה להתרגל לזה שהיא אישה צנועה, פנחס רצה אותה בלי איפור, וכולנו רוצות לצאת יפות וסקסיות. גם ההליכה הטבעית שלי יותר חצופה ופלרטטנית, והייתי צריכה להתרגל ללכת יותר סגור. אחרי כמה ימי צילום כבר לא הסתכלתי בכלל איך אני נראית במוניטור".
כמה את דומה לאהובה?
"היא שונה ממני, אבל גם דומה. למשל, אהובה לא נשברת, היא הולכת על המטרה בכל הכוח, והיו הרבה סצנות שרציתי שיראו את הקושי שלה. הבמאי רצה שאהובה תהיה מאופקת יותר. כל פעם הוא עצר אותי ואמר, 'זאת לא אהובה, אהובה שאני כתבתי משאירה הכול בפנים', ועליי די רואים הכול, והאמת יוצאת לפעמים טו מאץ'. מצד שני הנחישות שלה מדברת אליי, עם כל הלא שקיבלתי בחיים. במקצוע הזה יש הרבה קושי נפשי וקושי כלכלי, אבל ההורים שלי לא נתנו לי להישבר".
"הרבה זמן ניסיתי לשכנע את אבא לעשות סרט תיעודי עליו והוא פחות רצה. בסוף אמרתי לו: 'אנחנו עושים את זה, תרצה או לא', והוא הסכים בלית ברירה. כל יום צילום מלווה בקושי"
איך את מתמודדת עם הקושי הכלכלי?
"אני לא שמה את כל הביצים שלי על המקצוע, כי לא הצלחתי להתפרנס רק מזה. אני לא רוצה להיות במצב הזה של אובססיה לאודישנים רק כי אין שום דבר אחר, זה גובה מחיר נפשי, לחץ שאני לא רוצה בחיים שלי. כשסיימתי את בית הספר למשחק זה היה הכול או כלום, כל יום חיכיתי למשהו שלא קרה, ולא היה לי טוב עם זה".
אז מה את עושה?
"בבקרים אני עובדת כרכזת הגיל הרך במרכז קהילתי, להשלמת הכנסה. זה משאיר לי את כל האופציות פתוחות. חשוב לי לקום בבוקר ולדעת שיש לי תוכנית. לפני כמה שנים היה לי העונג לשחק בבית ליסין, בהצגות 'אנשים, מקומות ודברים', 'משפחה חמה' ו'ארבע אימהות'. היה לי כל כך כיף שם, בית ליסין זה בית, אבל אחרי שילדתי הכול נפסק, כי רציתי להשכיב את הילד שלי בערב לישון. טוב, אני גם לא אתיימר, זה לא שדופקים לי כל יום בדלת. הצטלמתי לפני שמונה חודשים לסדרה החדשה 'הורסת' של בת חן סבג בתפקיד קטן וכיפי, ואני מקווה שיהיה לזה המשך".
בימים אלה עמרני עובדת על סרט תיעודי על חייו של אביה. "שהחיינו והגיענו לזמן הזה, בשבילי זו התגשמות של חלום", היא אומרת. "הרבה מאוד זמן ניסיתי לשכנע אותו לזרום עם זה, והוא פחות רצה, היה לו קשה לחזור אחורה ולספר את הסיפור שלו בלי פילטרים. בהתחלה ויתרתי לו, הייתי בהכחשה שהוא כבר בן 90, עד שהרגשתי שהזמן לא משחק לטובתנו וחייבים שיזכרו מיהו גבי עמרני. יש לו סיפור מרתק, וחשוב בעיניי שיכירו אותו, אז בסוף אמרתי לו: 'אנחנו עושים את זה, תרצה או לא תרצה', והוא הסכים בלית ברירה. כל יום צילום מלווה בקושי, רכבות הרים של החיים. הייתה לו ילדות ענייה מאוד בשכונת הפחים בירושלים, אבא שלו היה עיוור. אני רואה את הכאב שלו כשהוא מדבר על זה. הוא עבר דברים קשים, לפעמים קשה לו נפשית להיזכר. הוא חזר בשאלה, עבר לקיבוץ, למד משחק בניו יורק, ואז חזר לארץ ונעשה שחקן מצליח ומפורסם".
עמרני נולדה וגדלה בקריית קריניצי ברמת גן, צעירה מבין שלוש בנות. אמה ורדה, שהיא אחותה הגדולה של השחקנית אסי לוי, הכירה את השחקן המפורסם כשהייתה בת 25 והוא בן 40, גרוש ואב לבת. אחותה הבכורה נעמה היא עורכת דין, ודקלה, האמצעית, מנהלת חשבונות ומעצבת אירועים. "שתיהן למדו משחק ויצאו מהעולם הזה מהר מאוד, רק אני נשארתי להמשיך את דרכו של אבא", היא אומרת.
מתי החלטת שאת רוצה להיות שחקנית?
"מילדות הייתי מציגה בבית, כל פעם שבאו אורחים היה קטע של מעיין, ואבא זרם עם זה. בימי העצמאות אפילו שרנו יחד בבמות. יום אחד החלטתי שיש לי להקה, והוא הכין לי גיטרה מדומה עם מיתרים מגומי. ביום אחר הוא הביא לי מזוודה שלמה עם תלבושות. יש לנו קשר חזק מאוד. כשגרתי בתל אביב נפגשנו קבוע לדייט בימי שלישי. הייתי בוכה לו למה אני לא מוצאת אף אחד ולמה אני לא מקבלת תפקידים. אמרתי לו שהכי חשוב לי לעבוד במקצוע והשאר יבוא בהמשך, והוא אמר לי: 'תעצרי ומיד. רק אם תתחברי לעולם הפנימי שלך, יגיע המקצוע'. הוא כל כך צדק. רק כשהכול התחבר קיבלתי את מה שרציתי: שלושה חודשים אחרי שקיבלתי את התפקיד של אהובה הכרתי את בעלי".
מתי הבנת שיש לך אבא מפורסם?
"מאז שאני זוכרת את עצמי. נולדתי בשנת 1983, כשהוא היה בשיאו. היא שיחק ב'רחוב סומסום' וכמעט בכל סרט ישראלי שיצא באותה תקופה. כשהייתי קטנה וראיתי 'רחוב סומסום' הייתי בוכה שיוציאו את אבא מהטלוויזיה. הוא לקח אותי לצילומים ופגשתי את קיפי, זה היה בשבילי וואו. הוא גם לקח אותי לסט של 'פרפר נחמד' ולצילומים של 'הופה היי' כשהוא התארח שם. הערצתי אותם. פגשתי את כל הכוכבים הכי גדולים של התקופה ונהניתי מזה. בבית הספר כולם קראו לי עמרני, ודווקא אהבתי את זה".
אבא כל כך מצליח - זה מדרבן או משתק אותך כשחקנית?
"בחיים זה לא שיתק אותי. בכל פעם שהלכתי לאודישן חשוב, אמרו לי, 'תיזהרי, שלא יגידו שקיבלת את התפקיד בזכות אבא', אבל זה לא עובד ככה, לא מקבלים תפקיד בגלל ייחוס. כל כך הרבה שנים אני מנסה להגיע לאודישנים, וכולם יודעים שאני הבת של גבי עמרני ובכל זאת אומרים לי לא. אם אני מתאימה אז כן, ואם לא אז לא, אין שום קשר לעובדה שאני הבת של שחקן מפורסם. אני מסתובבת בעולם הזה בגאווה גדולה, ואף פעם לא חשבתי שיגידו שבגלל אבא שלי קיבלתי משהו".
ודודתך אסי לוי לא עזרה לך להגיע לאודישנים?
"היא דודה מהממת והכול, אבל אני לא מערבת אותה ולא מתייעצת איתה על הקריירה, רק עם אבא. הוא המורה מספר אחת שלי והוא המאסטר מבחינתי".
איזה טיפ, למשל, הוא נתן לך?
"צניעות ופרופורציות".
עמרני (41) נשואה זה ארבע שנים לשלומי הרשקוביץ (43), מהנדס במקצועו, והשניים גרים בקריית אונו והורים לבארי, בן שנתיים וחצי. הוא התחיל איתה בפייסבוק, אחרי שנים של רווקוּת תל אביבית שידעה עליות ומורדות. "הוא הגיע לחיי אחרי הרבה מאוד שנים של בכי ותהיות למה זה לא קורה לי", היא מספרת. "היו הרבה קשרים שרציתי והתאכזבתי מהם, ומצד שני גם אני אכזבתי רבים. הייתי הרבה שנים באפליקציות, הכרתי אנשים מקסימים, עם חלקם ממש רציתי להמשיך אבל הם לא היו בעניין, ולהפך. בסוף הגעתי למסקנה שמיציתי את הפרק הזה. לא הצלחתי שם והחלטתי לצאת מכל האפליקציות, ודווקא אז אלוהים שלח לי את הנפש התאומה שלי ממקום אחר. זה סוג של נס. הוא כתב לי 'ערב טוב', שאלתי אם אנחנו מכירים, והוא כתב לי 'עוד לא'".
איך הגבת?
"הייתי מאוד קשוחה. אמרתי לו, 'תקשיב, לא לפנות אליי סתם, אין לי זמן להתקשקש. בשמונה בערב אהיה פנויה לשיחה קולית', והוספתי את הטלפון שלי. בשמונה אפס אפס הטלפון שלי צלצל, דיברנו שעה ו־40 דקות, לא יכולנו להפסיק לדבר. הוא גר אז בקריות, ואמרתי לעצמי, 'מה הסיכוי? הוא בכלל לא ברדיוס'. מרגע שדיברנו התראינו כל יום. אחרי חודש וחצי כבר עברנו לגור ביחד, ואחרי ארבעה חודשים הוא הציע לי נישואים. אני זוכרת שאמא שלי ראתה אותו בדייט השני ואמרה לי, 'הנה בעלך'".
איך הוא הציע לך נישואים?
"שנינו ידענו שזה הולך לשם, אבל הוא בכל זאת הצליח להפתיע אותי. זה קרה בסוף הקורונה, כשעולם התרבות נפתח וחזרנו להעלות את ההצגה 'משפחה חמה' בבית ליסין. כשעלינו להשתחוויה בסוף ההצגה, פתאום תיקי דיין, ששיחקה איתי, ביקשה מהקהל להיות עד לרגע מרגש. הוא רצה להציע לי לפני, אבל הוא חיכה שיפתחו את התיאטראות. התרגשתי לעשות הצגה ראשונה אחרי המון זמן שישבנו בבית, ומכיוון שהכרנו בקורונה, הוא בעצם ראה אותי בפעם הראשונה על הבמה. כל הקאסט ידע על התוכנית שלו, ורק אני לא. בסצנה האחרונה שלי בהצגה לבשתי שמלה לבנה שאיתה יצאתי להשתחוויה, כך שכבר הייתי מוכנה לאירוע. כשתיקי המהממת אמרה לקהל 'רגע, רגע', חשבתי בראש, 'מה רגע, הבן זוג שלי מחכה לי בחוץ'. היא המשיכה: 'יש פה מישהו שישמח לעלות לבמה, יש לו כמה מילים להגיד'. ואז ראיתי את שלומי עולה לבמה ואמרתי לעצמי 'או מיי גוד'. ישר הבנתי. הוא אמר, 'במקום שאת הכי מאושרת להיות בו, אני רוצה להציע לך נישואים', כרע ברך ואני צרחתי 'ברור שכן'. ואז התברר לי שכל המשפחה והחברים שלנו היו שם, הוא סידר 30 כרטיסים לכולם כדי שכולם יהיו איתנו ברגע הזה. ג'נטלמן אמיתי, אף גבר לא היה כזה ג'נטלמן אליי בחיים, איך אפשר שלא להתאהב בו? שלושה חודשים אחרי זה כבר הייתי נשואה".
איזה סרט של אבא שלך את הכי אוהבת?
"'שיגעון של אבא' הוא אחד הסרטים שראיתי הכי הרבה, וגם 'מלך ליום אחד' נגע בי רגשית. הוא משחק שם שוער עני בבית מלון כשהבת שלו חיה בניו יורק והוא מתכתב איתה ומספר לה שהוא איש עסקים עשיר כדי שתתגאה בו. בתור הבת שלו, הרצון שלו שהבת שלו תתגאה בו מרגש אותי בכל פעם מחדש".
הכתבה התפרסמה במגזין "לאשה"
