הנוח'בות מעזה פנו שמאלה בכיכר העצמאות אל השכונה. זו כיכר קטנה, שהאביב מילא אותה עכשיו בפריחה צבעונית והיא מובילה מדרך סיירת שקד לרחוב מבצע הראל, שממנו נמתח רחוב העצמאות. שמות הרחובות כאן הם חלק בלתי נפרד מהסיפור. כשמשה אוחיון מהגרעין התורני של אופקים הקים את השכונה הזו בעשור שעבר, כהרחבה לשכונת מישור הגפן הוותיקה, באו אליו החברים וביקשו שלרחובות יינתנו שמות של פרחים. שמות כמו היסמין, משעול הנרקיס, רקפת, "שמות רגילים", מספר הרב שחר בוצחק מרחוב מבצע יואב. אבל אוחיון הדף את הפניות וענה כי תכלית הקמת השכונה החדשה היא ציונות, "שכונה שורשית שמחוברת להיסטוריה של תקומת ארצנו". וכך היה. כל שמות הרחובות כאן נקראים על שמות מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות והחטיבות שלחמו במלחמה ההיא, וכולם יוצאים מרחוב העצמאות. רחוב חטיבת כרמלי, אחריו רחוב חטיבת עציוני ורחוב מבצע עובדה המטופח וכך הלאה, כל חטיבה וכל מבצע וההיסטוריה המפוארת שרשמו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות על רחוב העצמאות בערי ישראל:
כשהגיעו הנוח'בות מעזה באותה שבת שחורה השעה הייתה שבע ושלוש דקות. איתמר אלוס מרחוב חטיבת הנגב היה בממ"ד עם אשתו אתי וארבעת ילדיהם. לפתע שמע ירי בצרורות. הוא יצא לחצר והרים את הראש מעל הגדר. רחוב העצמאות היה ריק. אלוס, רב סמל מתקדם במשטרה, אז סייר ויומנאי בתחנת נתיבות, הבין שלא מדובר בירי על רקע פלילי. "עבריינים נותנים צרור ובורחים", הוא אומר, "כאן הירי לא פסק. צרור, ועוד צרור, ועוד אחד ואתה מבין שהירי מגיע מכיוון השכונה הוותיקה. רצתי פנימה הביתה, לקחתי את אקדח השירות, גלוק 19 עם מחסנית של 15 כדורים, בלי כובע זיהוי, בלי פלאפון. בחוץ אני פוגש את השכן שלנו", הצביע על הבית ממול, "את שי אבוקסיס היום מפקד ימ"ר נגב, ושנינו רצים לכיוון מקור הירי, רצים על העצמאות ופונים שמאלה בכיכר עציוני לרחוב התמר".
הוא לחם ברחובות השכונה עד שתיים לפנות בוקר יום ראשון. חיסל שני מחבלים בירי מטווח קצר. ניצל שש פעמים ממוות. מהתחקירים שבוצעו הוא יודע לומר בדיוק מאילו מרחקים ירו עליו. מ־12 מטר, 18 מטר, 22 מטר, 35 מטר. ירי בצרורות, כדורים ששרקו מעל ראשו או כאלו שפגעו במדרכה, מימינו ומשמאלו, והעיפו נתזים לכל עבר. שישה אנשים הציל ממוות. אחד מהם הוא הרב בוצחק. בוצחק מספר שהמחבלים ירו על שורת הבתים הראשונה ברחוב מבצע חורב, לא הרחק מביתו במבצע יואב, והוא מיד נעל סנדלים, לקח את האקדח שלו ואמר לאשתו אבישג "יש מחבלים ברחובות, אני הולך". ברחוב הגורן הוא חטף כדור בירך רגל שמאל. "מיד צעקתי 'נפצעתי, נפצעתי', דילגתי על רגל ימין לתפוס מחסה מאחורי רכב, שם נשכבתי וחיכיתי דרוך עם האקדח למחבל שירה עליי. פתאום אני שומע מאחור 'הרב שחר, הרב שחר, זה אני השכן איתמר, באתי לעזור לך'."
"רצתי עם אקדח ביד באותה שבת כמו שלוחמי תש"ח, שהרחובות שלנו נקראים על שמם, יצאו להילחם על הארץ הזו", הרב שחר בוצחק אומר, "גבורת תש"ח חזרה על עצמה פה באופקים באותה שבת"
האם הכירו קודם? "שלום-שלום", עונה איתמר, "לא מעבר לזה. ראיתי אותו שוכב פצוע, צעקתי לו שאני בא אליו, רצתי ונשכבתי עליו, ואיך שאני נשכב עליו אני עוצם עיניים מחכה לחטוף כדור. וכלום. אף כדור לא פוגע. גורר אותו לבית הסמוך ושם מאלתר חסם עורקים ממגבת. אני קושר לו אותה מעל מקום הפציעה בירך. אחרי שסיימתי איתו רצתי לרחוב הכרמים, ושם באחת החצרות מחבל זיהה אותי, ירה לעברי צרור וזרק רימון רסס. קיבלתי רסס של אבנים מהאספלט אבל למזלי לא נפגעתי.
"ראיתי הרוגים, את חלקם כיסיתי, ראיתי פצועים, בחלקם טיפלתי, בדקתי דופק למי שיכולתי. במיגונית ליד רחוב התמר אנשים קראו לי 'בוא לפה', ואני רץ אליהם ומזהה שתי גופות וחייל שרוע על הגב. זה היה דניס, איש קבע שגר שני רחובות ממני. כמוני הוא יצא מהבית להילחם במחבלים. והוא שוכב פצוע קשה מאוד אבל בהכרה, מדבר לעניין. איש מבוגר ששני ילדיו נרצחו נתן לי את המפתחות לרכב שלו, שהיה מלא בחורים של קליעים, נכנסתי, נסעתי רוורס, שניים עזרו לי להעמיס את דניס וב־170 קמ"ש טסתי לסורוקה. במיון מוציאים את דניס ומתחילים לטפל בו והצוות מסתכל עליי, שואלים אם גם אני פצוע, ואני שכל כך רציתי וקיוויתי להיפצע כדי שאוכל לגמור עם הסיוט הזה, פשוט לחזור הביתה לאשתי והילדים, כולי מלא בדם של אחרים, של אנשים שטיפלתי בהם אבל זה לא דם שלי, אני עצמי אפילו לא נשרטתי".
שתינו אצלו קפה בגינה ואחר כך הלכנו על רחוב העצמאות לבית של הרב בוצחק. משה אוחיון ז"ל, שהיה ממייסדי השכונה הזו, נהרג באותה שבת יחד עם בנו אליעד. יגאל אילוז חברו הטוב מהמשטרה נהרג לא הרחק מכאן. הוא עצמו הוכר כפוסט־טראומטי ועבר לתפקיד מינהלתי. "ביום הזיכרון נהוג לומר על הנופלים 'במותם ציוו לנו את החיים'. חיים שלמים חייתי כאן ושמעתי את המשפט הזה, שהוא חלק מהטקסים של אותו יום, אבל רק אחרי מה שעברתי כאן אני מבין אותו. המשפט הזה קיבל אצלי משמעות מטורפת. כל כך רציתי לחזור הביתה באותו היום אבל כשראיתי את החברים והשכנים שלי מתים, את יגאל אילוז ז"ל, את אבי בוזגלו ז"ל, את רוני אבוהרון ז"ל, מיכאל לזימי ז"ל והבנתי שהם לא יחזרו הביתה, אמרתי לעצמי איך אתה תחזור? אתה חייב להמשיך להילחם".
וכשאתה רואה כיצד אלוס והרב בוצחק מתחבקים, אתה לא יכול שלא לחשוב על "שיר הרעות" של חיים גורי. רעות שכזו נצרבת בדם, ובאותה שבת הדם הלך ואזל מגופו של בוצחק עד שאלוס נשכב עליו והצילו. "במובנים רבים אנחנו נלחמנו פה את מלחמת העצמאות שלנו", סיכם הרב בוצחק, "כמו אותם לוחמים שלחמו במבצע יואב ובמבצע חורב. אני רצתי עם אקדח ביד באותה שבת כמו שלוחמי תש"ח, שהרחובות שלנו נקראים על שמם, יצאו להילחם על הארץ הזו. גבורת תש"ח חזרה על עצמה פה באופקים באותה שבת. אנשי אופקים הצילו את עירם. כשהמדינה קרסה והצבא לא תיפקד, מי שבסוף יצאו להגן על העצמאות היו אנחנו, האזרחים של המקום הזה. שכנים מכל בית יצאו להילחם עבור הקהילה. היה פה מבחן קיצון, התרחיש הכי נורא שיכול להיות, ועמדנו בו בגבורה. הוכחנו שאנחנו לא נופלים מדור העצמאות". "ממש ככה", מהנהן אלוס, "זו הייתה מלחמת העצמאות שלנו, לא סתם התחלף הסלוגן של אופקים מ'עיר של אנשים', ל'עיר של גיבורים'".
"רצתי עם אקדח ביד באותה שבת כמו שלוחמי תש"ח, שהרחובות שלנו נקראים על שמם, יצאו להילחם על הארץ הזו", הרב שחר בוצחק אומר, "גבורת תש"ח חזרה על עצמה פה באופקים באותה שבת"
