המסע של רונן בר עומד להסתיים בקרוב. מסע יוצא דופן. ממילא היה ברור שיסיים את תפקידו מוקדם מהצפוי; הוא התחייב לכך בשל אחריותו ל־7 באוקטובר. היה קל בהרבה לספוג את הפיטורים מטעם הממשלה, לשלוח מכתב מחאה, לחכות כמה חודשים ואז להעניק ראיון לאילנה דיין ב"עובדה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
לצאת לקרב בוץ משפטי, לשגר תצהיר נפיץ שפורסם השבוע, להיאבק בעודו יודע שממילא הוא פורש – זו משימה קשה בהרבה. בטור זה מופיעה בדיקה הממחישה את שיח השנאה כלפיו ברשת, שיח שהגיע לרמות מטרידות. ב"פייק ריפורטר", שם ביצעו את הבדיקה, אמרו לי שלא מדובר בבוטים. זו איננה מכונת רעל המופעלת עם משתמשים מזויפים בהודו. לדעתם, זהו שיח אורגני ואמיתי. נתניהו נותן נאום, והציבור שתומך בו מסתער על ראש השב"כ. את המחיר משלם הארגון כולו. שזו אחת הסיבות שבר יעזוב במהירות יחסית.
מה הוא השיג? ללא ספק, הממשלה תחשוב פעמיים לפני שבפעם הבאה תנסה לפטר את אחד מראשי שירותי הביטחון בהליך חפוז ופסול, בעת חקירה, בשל אינטרסים אישיים וזרים. בג"ץ יקבע סטנדרטים ברורים יותר; לדוגמה, שצריך לעבור דרך הוועדה למינוי בכירים. כמו שקרה עם "בר־און חברון", הניסיון הכושל של נתניהו ייגמר בעוד גדרות וסייגים על סמכויות הרשות המבצעת.
אך יש שיגידו שזה לא משנה. בתוך כמה חודשים לכל היותר אמור להיות לשב"כ ראש חדש. הפעם, ההליך יהיה תקין. בר ישאיר מורשת של מאבק נגד התערבות פוליטית. אך אם נתניהו יבחר נכון, אולי הוא יכול לקבל אדם שישלים עם ההתערבות הזו. שיסכים לגנוב סוס אחד, שניים, אורווה. מה שיזכרו הוא את התוצאה.
עוד זמן קצר צפויה להתחיל החקירה הנגדית במשפט נתניהו. היא תהיה אירוע קשה לראש הממשלה ולתומכיו. סביר להניח שהיא מחרידה את מנוחתו. בחקירה כזו, לעיתים קרובות, מתהדקת הרשעה.
במחנה המרכז־שמאל מתגברת דרישת גאולה, ושמה נבצרות זמנית. ככל שהאופוזיציה נראית מפוצלת וחלשה יותר – בסגנון דחיקתו של בני גנץ מטקס יום השואה – כך גוברת משיחיות הנבצרות, כדי לחפות על תחושת התסכול. האם זה אפשרי, תיאורטית? לכאורה כן. כבר ב-2021 הודיע היועץ המשפטי דאז אביחי מנדלבליט כי "לא ניתן לשלול" שבנסיבות חריגות תקום עילת "נבצרות תפקודית", הנובעת מכך שראש הממשלה נאשם בפלילים. עוד לפני כן, קבע בג"ץ, בהקשר לראש הממשלה אהוד אולמרט, כי אם יסכל חקירות משטרה בעניינו, ייתכן שהיועץ המשפטי לממשלה יוכל להכריז על נבצרותו. בג"ץ גם עסק ביכולת היועץ המשפטי לממשלה להכריז על נבצרות. עד כאן סעיף שאפשר לכנותו "תקוות קפלן".
הנה סעיף המציאות: היועצת המשפטית לממשלה לא מקיימת דיונים על האפשרות של נבצרות רה"מ. נכון, היא גם לא שללה את האפשרות שהכלי הזה יופעל. אך אם היא איננה עוסקת בכך אחרי פרשת קטאר ורונן בר, המשמעות היא שאיננה מאמינה שזה ראוי, אפשרי או שני המרכיבים.
היא צודקת: אלא אם תתגלה ראיה חדשה, או תהיה התפתחות דרמטית ביותר שתיצור מעין קונצנזוס לנבצרות (לדוגמה, אקדח מעשן שמראה מעורבות עמוקה של נתניהו בתיק קטאר), המהלך לא יכול להצליח. אהוד אולמרט נפל בגלל עדותו המוקדמת של טלנסקי. הדרך היחידה שבה הנבצרות – אולי – יכולה להיות להפוך לרלוונטית, היא זו. ללא התפתחות שכזו, נבצרות מהווה התערבות חמורה ברצון הבוחר – ובלי מנגנון מוסכם ובהיר בחוק ובדין לשם כך. היא יכולה להוביל למאבק אלים על השלטון.
מבחינה פוליטית מדובר בסם ממכר. מי שחושב שהיועצת יכולה במחי חתימה ושימוש בכלי משפטי מעורפל להוציא את בנימין נתניהו לפנסיה, לא מבין פוליטיקה, ולא מבין את החברה הישראלית של 2025. אם נתניהו משבש את משפטו, או ידע על התשלומים הקטאריים, ואם יש ראיות (ויש) לתצהיר של רונן בר, עליו לעמוד לדין. בינתיים, סיפור הנבצרות גורם נזק עצום; עבור הימין הוא סיבה למאבק. עבור המרכז והשמאל הוא האשליה המתוקה, שמקהה את ההבנה שאנחנו בשנת בחירות.
התצהיר שהגיש רונן בר השבוע איננו תצהיר, אלא כתב אישום. לדרוש מראש שירות חשאי נאמנות אישית במקרה של התנגשות בביהמ"ש, להפסיק הקלטות ופרוטוקול של שיחות, לנסות לשבש את משפטו – כל אלה גילויים מזעזעים, הממחישים את קרבתנו למשטר אוטוריטרי ממש. אם כל חטאת היא ההכרעה של בג"ץ שאיפשרה את הטלת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, כאשר הוא כבר נאשם במשפט פלילי חמור.
5 צפייה בגלריה
מי שחושב שהיועצת יכולה במחי חתימה ושימוש בכלי משפטי מעורפל להוציא את בנימין נתניהו לפנסיה, לא מבין פוליטיקה
(צילום: רפי קוץ)
מה כל זה חשוב, יגידו רבים. הדמוקרטיה בסכנה כעת. התשובה היא ששומרי הסף אינם יכולים להציל את הדמוקרטיה לבדם. הם יכולים להעניק חמצן, לתת זמן, לבלום, לכוונן לפי הדין וערכי היסוד של השיטה. גם לכוחם יש גבול. זהו העם, וזו המערכת הפוליטית, שאמורים לגונן על החירות. נתניהו ינוצח, אם ינוצח, בכנסת או בקלפי.
השבוע היה אמור להתקיים מפגש בפיקוד הדרום. בכירי הפיקוד, כולל אלוף הפיקוד יניב עשור, ובכירי חיל האוויר, ובהם גם מפקד החיל, אלוף תומר בר. המפגש נדחה. הרקע אליו הוא מתיחות שהולכת ונהיית גלויה יותר בצה"ל. בכיר במערכת הביטחון אומר שללא טיפול דחוף, הוא יהפוך למשבר אמון ממש בין פיקוד הדרום לחיל האוויר. רקע מרכזי לכך הוא נז"א, נזק אגבי. זהו הביטוי הצה"לי לבלתי מעורבים שנפגעים כתוצאה מתקיפה אווירית. האזרחים שמתים, והפצצה לא כוונה אליהם.
בצה"ל, מפקד פיקוד הדרום הוא מצביא המערכה בעזה. נתונה לו הסמכות להפעיל את מרכיבי הכוח הצה"ליים. בחירת המטרות יכולה להיעשות כתוצאה מצורך מבצעי מיידי, ממודיעין שמגיע ממודיעין הפיקוד, שב"כ, אמ"ן על כל חלקיו. חיל האוויר קובע את אופי התקיפה והחימושים, וכמובן שום דבר לא יופצץ ללא האישורים בחיל, אך אלוף פיקוד הדרום הוא זה שאחראי על ההוראה עצמה; הוא עומד בראש הפורום שמאשר מטרות באופן יומי, בדרך כלל בלילה שלפני יום הביצוע. הוא זה שמתעדף את המטרות, והוא עוסק גם בענייני חימושים. פרקטית, זה נעשה דרך מרכז האש של הפיקוד. זהו המקום שבו נעשה התכנון והניטור של כל תקיפה – יבשתית, ארטילרית או אווירית ברצועה. מהרגע שהטיל משוגר ועד הפגיעה.
ובחודשיים האחרונים, בחיל האוויר הולך וגובר חוסר נחת מול פיקוד הדרום. בין היתר – ויש סיבות נוספות – הוא נובע ממספר האזרחים ההרוגים בחלק מהתקיפות מאז שהתחדשו מבצעי צה"ל ברצועה. המתיחות כה גבוהה, שנכון להשבוע מפקד חיל האוויר תומר בר מאשר אישית כל תקיפה שחיל האוויר מוציא אל הפועל ברצועה. הוא בעצם אומר לטייסים – אולי אתם לא סומכים על כמה אנשים בצה"ל, אבל תסמכו עליי. אהיה פה שומר סף כדי לוודא שהפעולות שלנו עומדות בערכי צה"ל. זה לא עניין רק של ערכים, אלא של מקצועיות. כל מצב שבו יש "נזק אגבי" מעל למצופה הוא פוטנציאל לסיכון חמור לחיי החטופים.
ביולי 2002 הפציץ חיל האוויר את ביתו של בכיר חמאס בעזה, סלאח שחאדה. שחאדה נהרג, ואיתו עוד 14 בני אדם, ובהם 11 ילדים. קמה סערה בעולם ובחוגים מסוימים בישראל, כתוצאה מ"הנזק האגבי". מפקד חיל האוויר דן חלוץ העניק ראיון, ובתשובה לשאלה אמר: "אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל". האמירה הזו הפכה לצל קבוע שמרחף מעל חיל האוויר, אך היא לא ממש מייצגת את הדרך שבה מתנהל תדרוך בטייסת לקראת תקיפה, או תחקיר לאחר מכן. בדיעבד, הגיש חלוץ תצהיר לבג"ץ שבו הבהיר כי אילו ידעו בחיל האוויר שימותו 13 אזרחים (אחד ההרוגים היה עוזרו של שחאדה) – המבצע לא היה מאושר. זה לא שינה הרבה. הביטוי "מכה קלה בכנף" הפך לשגור בחברה הישראלית. היום חלוץ – ששיחרר התבטאות מיליטריסטית שאין כמותה – מתואר בידי אנשי נתניהו כאנרכיסט ו/או ארכי־שמאלן.
כהכללה, טייסים ונווטים חשים אחריות לפגיעות שהם מחוללים; הם רוצים לוודא שהמטרה ראויה, ושאם אזרחים ייפגעו, המספר יהיה ידוע, מתוחם ומוצדק. זה גם עניין חוקי ממש; צריך להיות יחס בין חשיבות המטרה והנזק שנגרם כתוצר לוואי של השגתה. "טייסים ונווטים היוצאים למשימות ברצועה, בפצצה אחת הם יכולים להרוג עשרות בני אדם", אמר לי איש חיל אוויר אחד, "ולכן בחיל האוויר, מאז ומעולם, טייסים ידעו כמה שיותר על המטרות שלהם; זהו האתוס". בין היתר, הם גם מקבלים הערכה – לפני התקיפה – של הנזק האגבי שסביר שיתרחש. חיל האוויר צריך לתת אמון במערכות אחרות – בראשן, פיקוד הדרום – כדי שהנווט יידע ששחרור הפצצה חוקי ותואם את ערכי צה"ל.
הנה מה שקורה בחודשיים האחרונים: טייסים מסיימים תקיפה, אחרי שניתנו להם הערכות מסוימות על נזק אגבי, על האפשרות של אזרחים בלתי מעורבים שימותו עם היעד הצבאי. ואז הם פותחים את הטלפון שלהם ומגלים מספרים אחרים לגמרי. גבוהים בהרבה. בשבת שעברה, לדוגמה, דיווחו הפלסטינים על 52 הרוגים בעזה (עד שבע בערב). כאשר רוצים לבדוק מדוע, וחיל האוויר מנסה לתחקר בדיעבד – וזה גוף שמתחקר ברמה האמינה ביותר בצה"ל – הוא לא מקבל שיתוף פעולה הולם, לטענת גורמים בולטים בחיל.
ראוי להדגיש: חיל האוויר ופיקוד הדרום עובדים כל יום, וכל שעה, הדוק. יחסי העבודה מתפקדים לגמרי, ולדברי בכיר בחיל האוויר "יחסי העבודה עם פיקוד הדרום טובים מאוד". אין מחלוקות על בחירת המטרות, ואם יש – הן נסגרות לפני התקיפה. "כל המטרות ערכיות", אמר לי גורם בחיל אוויר. הנקודה היא המידע שמגיע לפני, שמוביל להפצצות, ומה עושים עם תוצאותיהן. תקלות קורות. אבל כאשר לא מתחקרים אותן היטב, וזה חוזר על עצמו, נוצר רושם בקרב בכירים בחיל של אצבע לא מקצועית על ההדק. של פריקת עול בהפעלת אש שהורגת אזרחים. ושאולי זו לא תקלה.
יהיו שיאמרו: מה השתנה עכשיו, אחרי יותר מ־18 חודשים של לחימה ואלפי אזרחים ברצועה שנהרגו. פתאום חיל האוויר מתעורר. התשובה: התחושה בחיל האוויר ובחלקים מאמ"ן היא שיש שינוי לרעה. הם מייחסים זאת למבצע החדש ברצועה, לשחיקה ולירידה במספר מטרות איכותיות, וגם לכניסתו של מפקד הפיקוד החדש, אלוף יניב עשור. התחושה היא שהתקיפות אגרסיביות יותר, ושההתחשבות במות אזרחים פחתה – ושהתוצאות המבצעיות לא משתפרות בשל כך. עשור נחשב ל"סוס דוהר"; מסוג המפקדים שאמורים להביא את "הניצחון המוחלט" לפי התפיסה השלטת כעת בצה"ל. אלוף הפיקוד הוא הדמות החשובה ביותר בהקשר זה; הוא שיכול בעת אישור המטרות להציב תנאים, כדי לנסות להפחית נזק אגבי, או לאשר או לפסול תקיפה בזמן אמת, בעת הלחימה.
יחד עם ההתבטאויות של סמוטריצ'ים למיניהם, שמוזילים את ערך השבת החטופים, יכולה להיווצר עבור חיל האוויר סערה מושלמת: מצד אחד חשש לטוהר הנשק, ומצד שני חשד לגבי מטרות המלחמה ותעדוף החטופים. החשד השתקף בעצומה ההיא, שמפקד חיל האוויר הגיב אליה בחומרה וקבע שחותמיה לא ימשיכו לשרת (אם כי, צריך להדגיש, הם לא שוחררו משירות מילואים כליל). זהו רגע בלתי אפשרי למשבר כזה, כאשר חיל האוויר גם ממשיך בהיערכות לתקיפה מסיבית של מתקני הגרעין באיראן.
חיל האוויר חי על מודל הטייסות. הוא מצליח בצורה בלתי רגילה בשילוב אנשי קבע עם אנשי מילואים, כאלה שיש להם ניסיון רב. מי שיגידו – שיקבלו פקודה וישתקו, לא מבין איך בנויה טייסת. זה לא חיל האוויר הרוסי וצה"ל איננו צבא שכיר. אין מטרה בעזה שביקשו לתקוף, שחיל האוויר לא תקף, והוא שאחראי לחיסול רוב כוחו של ציר ההתנגדות האיראני (ולא מבצע הביפרים). אך יש בחיל תחושה של שחיקה בערכיות הלחימה, ואי אפשר להכחישה. בכירי החיל מודאגים. הם בפרט טרודים ממה יקרה אם וכאשר יידרשו הטייסים – לאור הרקע שהוצג כאן – לצאת ולבצע אחת משתי התוכניות הגדולות שהוכנו בצה"ל לכיבוש הרצועה כולה, ושיכולות להביא להשלכות קשות לגורל החטופים.
בספטמבר 2023 קיימתי שיחה עם בכיר בסביבת ראש הממשלה נתניהו. דיברנו על טייסים שהפסיקו לטוס במחאה נגד ההפיכה המשפטית, ועתידים לצאת מכשירות מבצעית. זה לא קרה לבסוף; במלחמה כל הטייסים והנווטים התייצבו. אבל האיש של נתניהו היה רגוע לגמרי. זו כמו עקיצת דבורה, הוא אמר. אז הם יפסיקו לטוס וייצאו מכשירות. "אבל אחרי העקיצה, הדבורה מתה. הם לא יכולים לחזור. הבעיה נפתרה". הוא דיבר כאילו לישראל אין בעיות ביטחון. הטייסים עם כאבי הבטן המוסריים שלהם, הם רק דבורה טורדנית וחד־פעמית.
אחרי כמה שבועות, חמאס פלש.
תגובת דובר צה"ל: כלל הגופים בצה״ל פועלים בשיתוף פעולה מלא ובאחדות מטרה להשגת יעדי המלחמה. בין הגופים מתבצעים תהליכי תחקור, הפקת לקחים ולמידה. צה"ל נוקט צעדים לצמצום הפגיעה בבלתי מעורבים למול הטמעת תשתיות טרור בלב תשתית אזרחית.
