אנחנו שוכבים על החול החם, משתדלים שלא לבלוט על קו הרקיע. ממש מתחתינו - הבתים המזרחיים של שכונות שג'אעיה ודרג' תופאח, או ליתר דיוק, מה שנשאר מהם. גלי ההריסות מספקים מחסה אידאלי לצלפי חמאס שאולי עוד מסתתרים בסביבה. כל הרמת ראש מיותרת מעבר לחומת העפר שמקיפה את המוצב - עלולה לעלות ביוקר.
פריסת כוחות צה"ל ותיעוד מפעילות הלוחמים ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל )
7 צפייה בגלריה
רון בן ישי ברצועת עזה. "מי שעדיין כאן - לא יכול להיחשב 'אזרח לא מעורב'"
(צילום: רון בן ישי)
7 צפייה בגלריה
הרכס שמשקיף על הרצועה. חיץ טבעי בין צפון ומרכז הרצועה לבין יישובי העוטף
(צילום: רון בן ישי)
על אף שהטמפרטורה ברצועה חצתה שלשום (שישי) את ה-35 מעלות, על "רכס השבעים" נשבה בריזה קלילה. רכס הכורכר הזה, בגובה 70 מטר מעל פני הים - ומכאן שמו - נמתח מצפון-מזרח לדרום-מערב במקביל לחוף, ומהווה חיץ טבעי בין צפון ומרכז הרצועה לבין יישובי העוטף, שבמרחק של כשני קילומטרים ממזרח.
מי ששולט ברכס הזה - שולט בתצפית ובאש לשני הכיוונים. לכן, אחד המהלכים הראשונים שביצע צה"ל עם תחילת מבצעי "עוז וחרב" ו"מרכבות גדעון", היה הקמת שבעה מוצבים לאורכו. הם משמשים כיום קו הגנה קדמי לעוטף - בנוסף למוצבים שהוקמו בפרימטר הביטחוני, הסמוך לגבול ומשמש כקו הגנה שני.
כשצה"ל החליט להישאר
כשכוחות צה"ל שעטו לתוך הרצועה שלושה שבועות אחרי טבח 7 באוקטובר, הם חצו את הרכס והמשיכו לגל תמרון שנועד לפרק את מערכי חמאס באמצעות פשיטות חוזרות - מבלי להישאר בשטח. התוצאה: חמאס הצליח לשוב ולפעול ככוח גרילה מבוזר.
לכן, בגל התמרון השני שהחל לפני כמה חודשים, הוחלט בפיקוד הדרום לאחוז בשטחים שהושגה בהם שליטה, כולל "רכס השבעים". חמאס לא הסתפק בירי ממנו על יישובי העוטף - אלא גם חפר תחתיו קילומטרים של מנהרות תת-קרקעיות. ב-2014, במהלך מבצע "צוק איתן", נחטפה לתוך אחת מהן גופתו של לוחם גולני אורון שאול ז"ל, שחולצה לישראל בינואר האחרון.
המוצבים החדשים שהקים פיקוד הדרום בהוראות אלוף הפיקוד יניב עשור ובאישור הרמטכ"ל רב-אלוף אייל זמיר רוחשים פעילות בלתי פוסקת. חיילי חטיבת הקומנדו מפעילים מהם רחפנים מכל הסוגים: תצפית, מתאבדים ותקיפה. המקום דומה לשדה תעופה בזעיר אנפין - רחפנים ממריאים ונוחתים בלי הפסקה, משתלבים עם חיל האוויר והתותחנים, ומשמידים מטרות שהתגלו מהאוויר או על ידי המודיעין. בלשון המקצועית קוראים לזה "פעולה ברום הקרוב לקרקע".
פיצוץ קטן, שקט - ואז מגלים גופה עם קלצ'ניקוב
אני מציץ מעבר לכתפו של מפעיל הרחפן. "תראה", הוא אומר - "זה מחבל שהולך עם משא גדול על הגב. הוא לא חמוש, כי הם יודעים שאנחנו עוקבים אחריהם. הוא מנסה להיראות כמו אזרח תמים, למרות שמה שהוא סוחב - בסבירות גבוהה - אלה מטענים, נשק ותחמושת". התמונה על המסך צבעונית וברורה, באיכות משובחת. האיש שבמרכזה צועד באיטיות בין חורבות שכונה שהוחרבה כליל. הוא לא ממהר, כאילו לתומו, בתוך רחוב שאין בו כמעט קירות שלמים.
אחד מקציני היחידה ניגש אליי ומסביר: "כבר לפני כמה ימים דרשנו מהאזרחים להתפנות מהאזור הזה, באמצעות דובר צה״ל. עשרות אלפים באמת זזו למרכז העיר עזה. לכן, מי שעדיין כאן - לא יכול להיחשב 'אזרח לא מעורב'. סביר מאוד להניח שמדובר במחבל שמנסה להעביר ציוד ממקום למקום. הוא כבר לא יכול לעשות את זה מתחת לאדמה – כי השמדנו את רוב המנהרות באזור".
מפעיל הרחפן מסמן את מיקומו של האדם למרכז האש של החטיבה, ומעביר את הנתונים דיגיטלית. לאחר זמן קצר, טיל מדויק נורה מכטב"ם זיק שהוזנק למשימה - ופוגע ישירות במטרה. על המסך נראית הבזק של פיצוץ קטן, שלאחריו שקט. כשהעשן מתפוגג, אפשר להבחין ליד הגופה בעצם שנראה כמו קלצ'ניקוב.
תוך כדי, בטלפון אני מקבל הודעה שעדיין מאופלת על טנק שנפגע באזור חאן יונס. לוחם נהרג, שלושה נפצעו. הסיבה - ייתכן RPG או מטען. שתיקה קלה. "זה או אנחנו או הם", מסנן אחד מקציני הקומנדו. חמאס בעזה מרגיש שהמלחמה עומדת להסתיים - ומתגייס למאמץ אחרון, בעיקר לגבות קורבנות מלוחמי צה"ל.
לפי הודעה רשמית שיצאה אמש, צה"ל אוחז כעת מבצעית ב-65% משטח הרצועה - אזורים שבהם מתקיימת שליטה בתצפית ובאש, לצד חופש פעולה יחסי והשמדה שיטתית של מנהרות. צה"ל מחזיק ברצועת ביטחון ברוחב של קילומטר לפחות לאורך הגבול, ובשני כיסים גדולים: האחד בדרום - בין חאן יונס לרפיח; והשני בצפון - מול שדרות, נתיב העשרה ועד סמוך לנתיבות. באופן רשמי פועלות בשטח חמש מפקדות אוגדה: מדרום לצפון - אוגדה 143, 36, 98, 162 ו-99. בפועל, פועלים רק 13 צוותי קרב חטיבתיים - חצי ממספרם בגל התמרון הראשון.
החיכוך בשטח משבש כל תכנון מוקדם
הסיבה לכך היא שצה"ל מפעיל כמעט רק חטיבות סדירות, עם מעט אנשי מילואים – היא כדי לצמצם את השחיקה במערך המילואים. אלה משובצים בעיקר ביהודה ושומרון ובגבולות. אבל גם הלוחמים הסדירים נשחקים. רבים מהם בלחימה רציפה כבר למעלה משנה וחצי. הקצינים הזוטרים - המ"מים והמ"פים - אוכלים, ישנים ונלחמים עם אנשיהם 24 שעות ביממה, גם כשיכולת הריכוז נשחקת והבית רחוק. רס"ן פ', מ"פ מילואים, אומר: "הכי מתסכל אותי לחזור הביתה ולשמוע שאומרים שאנחנו מדשדשים. הציבור פשוט לא מבין שאם נפסיק - חמאס יתאושש".
בשטח, הקרבות ממשיכים. תקתוק מקלעים ופיצוצים עולים מהשכונות שמתחת למוצבים. עז א-דין חדד, מח"ט עזה ומי שנחשב כיום המפקד הבכיר של חמאס ברצועה, מתבצר בצפון הרצועה. בעבר נחשב מתון יחסית, אך כעת נוקט קו מיליטנטי - ומצהיר שיוכל להכות את צה"ל כפי שעשו המורדים הצ'צ'נים לצבא הרוסי של ילצין.
לפי בכירי צה"ל, הפעולה מתקדמת באיטיות בשל שתי סיבות עיקריות: השמירה הקפדנית על חיי החטופים, שמכתיבה תנועה זהירה וצבירה מתמדת של מודיעין; והצורך להימנע מהפסדים כבדים - לאחר ש-22 לוחמים נהרגו רק מאז תחילת יוני.
המאמץ הקרקעי של צה"ל כולל שילוב של טכנולוגיות ייחודיות: מטעני נפץ אדירים שמופעלים לשיתוק מצלמות ומטענים, קידוחים לזיהוי והשמדת מנהרות, ושיטות נוספות שחלקן עדיין מסווגות. במקרים מסוימים, הכוחות נמנעים מהשמדת מנהרה – מחשש שהיא מכילה גופות של חטופים (מה שמכונה בצה"ל "שו"נ קר"). המגבלה הזאת, יחד עם הצורך להימנע מפגיעה בחטופים חיים, מובילה לפעולה איטית ומדויקת - גם על חשבון פגיעה מיידית ביעדים מבצעיים.
הסיוע ההומניטרי - שנועד לבודד את חמאס - הפך לאתגר אסטרטגי. גם צה"ל וגם החברה האמריקנית GHF שהוקמה לשם כך נכשלו, והתוצאה - תדמית בינלאומית בעייתית שלפיה ישראל פוגעת באזרחים רעבים. אלוף פיקוד דרום יניב עשור מצטט את קלאוזביץ כדי להסביר את הפער בין התכנון ללחימה בפועל, ומתאר מאבק מול תשתיות מדינתיות ותת-קרקעיות שחמאס הקים.
נכון להיום, שתיים וחצי מתוך חמש חטיבות חמאס פורקו. ובכל זאת - אם תיחתם עסקת חטופים חדשה וצה"ל יסוג - ייתכן שחמאס יתאושש. כוחותיו התפזרו באזורי האוכלוסייה ההומניטריים, חזרו לג'באליה, בית חנון ושג'אעיה - שם מצאו שוב את מלאי הנשק שהושאר מאחור.
חמאס מתאושש בהריסות, צה"ל קודח לעומק
במסגרת הפסקת האש ועסקת החטופים שהושגה באמצע השנה שעברה, תושבי צפון הרצועה ואזור חאן יונס הורשו לחזור לבתיהם. יחד עם מאות אלפי אזרחים לא מעורבים, שבו גם אלפי פעילי חמאס - חרף אמצעי הפיקוח שננקטו, כולל נוכחות של בקרים אמריקנים שנפרסו כדי למנוע את חזרת המחבלים החמושים. בפועל, אנשי חמאס ששהו קודם לכן באזורים ההומניטריים חזרו לבתים בשכונות כמו בית חנון, ג'בליה, שג'אעיה, דרג' תופאח וחרת זייתון. הם אמנם לא נשאו נשק עליהם, אך בשטח - בין ההריסות - מצאו מחדש את האמצעים: מטענים, מטולי RPG, אפודים, מצלמות וערימות של ציוד צבאי שנותרו במקומם.
"המהירות שבה חמאס והג'יהאד האיסלאמי שיקמו את עצמם אחרי ההפוגה השנייה צריכה להדאיג אותנו מאוד", אומר קצין בכיר. לדבריו, הארגון מינה מפקדים חדשים במקומם של אלו שחוסלו, ובראשם עז א-דין חדד - כיום מח"ט עזה - שתפס את מקומם של יחיא ומוחמד סינוואר. גם מפקדי השטח הוחלפו, ובאופן פרדוקסלי - דווקא חוסר הניסיון של המחליפים אינו בהכרח חיסרון, שכן בלוחמת גרילה אין הכרח בידע צבאי עמוק.
תיעוד של מפקד אוגדה 98 ומפקד חטיבה 7 בהערכת מצב בשטח ותקיפות תשתיות טרור ומחבלי חמאס ברצועת עזה
(צילום: דובר צה"ל)
את עיקר היתרון שואבים המחבלים ממערך המנהרות - שרובו נותר שלם לאחר גל התמרון הראשון. אמנם הושמדו מנהרות אסטרטגיות ומנהרות חודרות, אך מנהרות הלחימה הקטנות והפירים המחברים אותן לשטח - שרדו. כך, אנשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי ממשיכים לחיות באחד האזורים עם משפחותיהם, ובזמן פקודה - נכנסים אל מתחת לאדמה, מגיחים לאזורי הלחימה, תוקפים וחוזרים לשגרת היומיום. בגל השני, במבצעי "עוז וחרב" ו"מרכבות גדעון", הושם דגש על השמדת התשתית הזו - ובכמה אזורים כבר נרשם ניתוק בין העיר עזה לג'באליה ושג'אעיה, כמו גם בין המואסי לחאן יונס.
"ברגע שאנחנו לוקחים מהם את תת-הקרקע - הם נאלצים לעלות מעל לפני השטח, ואז אנחנו יודעים לטפל בהם", אומר הקצין הבכיר. כשאני שואל אם לא ניתן לזרז את התהליך, הוא לוקח אותי לעמדת תצפית ומצביע לעבר אזור בלב שג'אעיה. שם פועל מתקן קידוח שמנסה להגיע למסעף מנהרות מרכזי. "אנחנו מזהים את המיקום המשוער ואז מתחילים לקדוח. כשהמקדח פוגע, אנחנו סורקים את המנהרה - כדי לוודא שאין בה מלכודות, מטענים או הפתעות אחרות", הוא מסביר.
הקצין מתאר תהליך מייגע, ארוך ומסוכן, שאת פרטיו המבצעיים המלאים אי אפשר לחשוף. זו דרך שאין ממנה קיצורי דרך: כל שלב מחייב זהירות קפדנית. לא פעם, הכוחות נמנעים מלהשמיד מנהרה שאותרה - משום שהערכה מודיעינית מצביעה על כך שהיא עלולה להכיל גופות של חללים חטופים. בצה"ל מכנים זאת "שו"ן קר" - שיקול מבצעי-ערכי שמונע את סגירת המנהרה באש, מחשש שלא ניתן יהיה להשיב את הנעדרים לקבר ישראל.
אחרי סיור ממושך ברצועה ושיחות עם בכירים, התחושה ברורה: חמאס נמצא בנקודת השפל הצבאית והשלטונית העמוקה ביותר מאז הקמתו. הוא אינו מתפקד עוד ככוח לוחם סדור, אלא כארגון גרילה עם אחיזה חלקית בלבד בשטח. יחד עם זאת, אין אשליות - אם הארגון לא יפורק מנשקו ומתשתיותיו באופן יסודי, הוא עלול להשתקם ולהפוך שוב לאיום משמעותי בעוד מספר שנים. כשאני שואל את הקצין מה יקרה אם תיחתם עסקת חטופים וצה"ל יסוג להיערכות חדשה, הוא שותק לרגע, ואז משיב בקצרה: "צה"ל ידע להגן על מדינת ישראל ועל יישובי העוטף - מכל מקום שיתבקש על ידי הדרג המדיני".
